אלכסנדר פופוב (Alexander Popov): שלושים ואחת תנועות לשיא עולם
בשנת 2000, במבחנים האולימפיים של רוסיה במוסקבה, שחה אלכסנדר פופוב חמישים מטר בסגנון חופשי ב-21.64 שניות תוך ביצוע שלושים ואחת תנועות בלבד. הזמן הזה החזיק מעמד כשיא עולם קרוב לשמונה שנים. מספר התנועות הוא המספר המאלף יותר. שחיית ספרינט מתגמלת אלימות, ופופוב ניצח בכך שסירב לספק אותה, כשהוא מכסה את המרחק באמצעות משיכות מעטות, ארוכות ונקיות יותר ממה שמישהו חשב שהמשح מאפשר.
הילד שפחד מן המים
הוא נולד ב-16 בנובמבר 1971. מגיל שמונה התאמן בבית הספר الرياضي לילדים ולנוער של מתחם הספורט פאקל בלסנוي, לשם הגיע כשהוא פוחד ממים. אביו עמד על כך שייקח שיעורים בכל זאת. הסיכום של פופוב עצמו לגבי התוצאה הוא יבש באופן אופייני: הוא "תקוע שם מאז ועד עולם".
הוא היה תחילה שחיין סגנון גב, וטוב די כדי שישימו לב אליו. נקודת המפנה הגיעה בשנת 1990, כאשר גלב פטרוב, מאמן הנבחרת הלאומית של ברית המועצות, העביר אותו לסגלו של גנאדי טורצקי, אשר הסב אותו לסגנון חופשי. זוהי אחת ההעברות בעלות ההשלכות החשובות ביותר בתולדות הענף. פופוב בילה עשור בלימוד תחושת המים על גבו; הוא הביא את הרגישות הזו לסגנון שבו איש לא חיפש אותה.
ברצלונה ואטלנטה
באולימפיאדת ברצלונה 1992, בגיל עשרים, הוא זכה במדליית זהב הן במשחה 50 מטר והן במשחה 100 מטר בסגנון חופשי. תוארי ספרינט הם ההפכפכים ביותר בשחייה, ומוכרעים במאות השנייה ולעתים קרובות במזלו של זינוק. פופוב עשה אז את הדבר שאמור להיות בלתי אפשרי: הוא הגן על שניהם באטלנטה ב-1996, והיה לגבר הראשון מאז ג'וני וייסמולר המחזיק بشני תוארי הספרינט בסגנון חופשי בשני משחקים אולימפיים רצופים.
נאמנותו למאמנו הייתה מוחלטת. הוא עקב אחרי טורצקי מרוסיה לאוסטרליה כדי להמשיך להתאמן עמו. לאחר אטלנטה הוא מסר במתנה את אחת ממדליות הזהב שלו, והסביר זאת במונחים המלמדים רבות על האופן שבו הבין את הצלחתו שלו: "יש לי תואר ואני מופיע על נייר, אבל, אתם יודעים, גנאדי לא קיבל שום דבר מאטלנטה או מברצלונה... אבל אני יודע כמה המדליה הזו ספציפי משמעותית עבורו".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הסכין
חודש לאחר אטלנטה, בעימות ברחוב במוסקבה, נדקר פופוב בבטנו. הלהב חתך עורק, פגע קלות בכליות והזיק לקרום הפלאورا, המעטפה המקיפה את הריאה. הוא נזקק לניתוח חירום ולששה חודשי שיקום.
הפציעה הייתה אמורה לחסל אותו. שחיית ספרינט היא ספורט של רווחים פיזיולוגיים שוליים, והוא זה עתה איבד שוליים בשיעור של כליה ושל מכניקה ריאתית. תחת זאת, הוא הגן על תארי ה-50 וה-100 מטר שלו באליפות אירופה 1997 בסביליה, קבע את שיא העולם ב-50 מטר בשנת 2000, וזכה במדליית כסף במשחה 100 מטר חופשי באולימפיאדת סידני באותה שנה. הוא זכה בשתי מדליות הזהב בספרינט שוב באליפות העולם 2003 בברצלונה, שנים עשר לאחר תוארו האולימפי הראשון. הוא החזיק בשיא העולם ב-50 מטר במשך שמונה שנים וב-100 מטר במשך שש.
אתונה, ואחריה
הוא שחה באולימפיאדת אתונה 2004 כמתחרה המבוגר ביותר בבריכה, נשא את הדגל הרוסי, וסיים במקום התשיעי במשחה ה-50 ובמקום השמונה-עשר במשחה ה-100. הוא הודיע על פרישתו בינואר 2005. הוא עבר להתגורר דרך קבע בסולותורן שבשווייץ בתחילת 2004, כשהוא ממשיך לשמור על טורצקי כמאמן מרחוק.
הקריירה הניהולית שלו החלה לפני שקריירת השחייה שלו הסתיימה. הוא הצטרף לוועדת הספורטאים של הוועד האולימפי הבין-לאומי (IOC) במשחקי 1996, נבחר מחדש בשנת 2000, שימש כמזכיר כבוד, הפך לחבר מן המניין בוועד האולימפי הבין-לאומי בדצמבר 1999, וכיהן בוועדת ההערכה לאולימפיאדת הקיץ 2016. בשנת 2009 הפך ליושב ראש מועדון הרוגבי לוקומוטיב מוסקבה והצטרף לדירקטוריון של אדידס (Adidas). ביולי 2019 האשים הוועד האולימפי הבין-לאומי את פופוב ושמונה אחרים בקבלת שוחד בקשר להצבעת בחירת העיר המארחת בריו 2016; הוא הכחיש את הטענות ב-5 ביולי 2019.
מדוע אלכסנדר נקרא גאון
פופוב מתואר באופן שגרתי כאחד השחיינים המדויקים ביותר מבחינה טכנית בכל הזמנים, והטענה נוגעת למלאכה יותר מאשר לאינטלקט, הגם שהגבול ביניהם דק כאן יותר ממה שהוא נראה. מה שהיה ברשותו היה תחושת מים יוצאת דופן: היכולת להרגיש, ברציפות ובאופן בלתי מודע, היכן ידו אוחזת במים עומדים והיכן היא מחליקה דרך מים מופרעים, ולהתאים את עצמו. זוהי מתנה תפיסתית, המפותחת באימונים ולא בהיסק שכלתני, וזו הסיבה לכך ששיא העולם של שלושים ואחת התנועות חשוב יותר מהזמן הנלווה אליו. כל היתר המירו מאמץ למהירות בשער חליפין גרוע יותר.
מקור סגנון הגב הוא כנראה המפתח לכך. עשור של שחייה בעיוורון, תוך התמצאות מלאה באמצעות תחושה ולא ראייה, העניק לו כלי עבודה שאף ספרינטר אחר מעולם לא פיתח. תרומתו של טורצקי הייתה להכיר בכך ששחיין סגנון גב עצבני ומעודן מבחינה טכנית עשוי להאפיל בשחייה על גברים חזקים יותר באירוע התלוי ביותר בכוח בבריכה.
טיעון הנגד ההגון הוא שהדומיננטיות של פופוב לא הייתה רציפה, וכי חלק מההילה שלו היא רטרוספקטיבית. הוא הפסיד במשחה ה-100 מטר חופשי בסידני. הוא סיים תשיעי באתונות. שחיינים שאין להם מתחרים באמת אינם מסייעים במקום השמונה-עשר בשום דבר, וקריירה ארוכה משמעותה שהשיא מכיל מספר שנים של דעיכה שהאגדה נוטה לדלג עליהן. כמו כן קיים הצל הבלתי פתור של חשדות השוחד משנת 2019, הנוגעים להתנהלותו כמנהל ולא כספורטאי אך יושבים במבוכה לצד המוניטין של יושרה. ומושלמות טכנית היא בחלקה סיפור שהענף מספר לעצמו: הוא היה גם גבוה מאוד, חזק מאוד, ואימן אותו אחד הטובים בעולם.
מורשת
הוא מחזיק בתארים ראשון ושני באימון ספורט מהאקדמיה הרוסית, נישא לשחיינית האולימפית דריה שмеלევა (Darya Shmeleva) בשנת 1997, ויש לו שלושה ילדים. פרסיו כוללים את מדליית הכבוד של רוסיה, ספורטאי השנה ברוסיה וספורטאי השנה של איגוד העיתונאים לספורט באירופה, כולן בשנת 1996, יחד עם אות ההצטיינות למען המולדת דרגה שלישית ומסדר ידידות. אבל הירושה האמיתית שלו היא הדגמה שבענף הגס ביותר בשחייה, המרוץ הקצר והרועש ביותר שקיים, האדם היעיל ביותר מנצח בדרך כלל.