וורן ג. הרדינג (Warren G. Harding): נורמליות והריסותיה
וורן הרדינג הודה פעם באשר לחולשותיו שלו: "אני לא יכול לסרב" — והוא לא דיבר רק על נשים. הוא לא סירב כמעט לכלום: לא לחברים ותיקים מאוהיו שהפך לשרים בממשלתו, לא למאהבת ששולמה על ידי מפלגתו שלו, ולא לעמימות הנוחה של קמפיין שנבנה על המילה "נורמליות". הוא ניצח בבחירות לנשיאות בפער הקולות הגדול ביותר בתולדות האומה עד לאותה עת, ועזב את התפקיד, שנתיים וחצי לאחר מכן, כשמו של אחד הממשלים המושחתים ביותר בתולדות ארצות הברית.
מעיתון בשווי 300 דולר לסנאט
הרדינג נולד ב-2 בנובמבר 1865, ליד קורסיקה (Corsica), אוהיו, הבכור מבין שמונה ילדים. הוא סיים את לימודיו במכללת אוהיו סנטרל (Ohio Central College) ב-1882 ועסק בהוראה, מכירת ביטוחים ועיתונאות לפני שב-1884 קנה יחד עם שני שותפים את עיתון המריון סטאר (Marion Star) הכושל תמורת 300 דולר. הוא קנה את חלקם של שותפיו, הפך אותו לעיתון יומי מצליח, והפך לאזרח מוביל במריון — המסלול הקלאסי של עיירה קטנה לפוליטיקה הרפובליקנית של אוהיו. הוא נישא לפלורנס קלינג דה-וולף (Florence Kling DeWolfe) ב-1891, אשת עסקים גרושה הגדולה ממנו בחמש שנים שניהלה את מערך התפוצה של העיתון ובהמשך, את רוב הקריירה הפוליטית שלו. הוא עלה בסולם הדרגות בסנאט של אוהיו עד לתפקיד סגן המושל (1904–1906) ולאחר מכן לסנאט של ארצות הברית (1914–1921), שם נודע בעיקר בשל הימנעותו מעמדות נחרצות בסוגיות שנויות במחלוקת.
חזרה לנורמליות
זהירות זו התאימה למדינה שהייתה מותשת ממלחמת העולם הראשונה ומהאינטרנציונליזם המוסרני של וודרו וילסון (Woodrow Wilson). הקמפיין של הרדינג ב-1920, שנוהל תחת הסיסמה "אמריקה תחילה" והבטחה ל"חזרה לנורמליות", זכה ביותר מ-60 אחוזים מהקולות בקלפיות, הפער הגדול ביותר שתועד עד לאותו תאריך. הוא אמר למדינה בנאום השבעתו ש"הנטייה המסוכנת ביותר שלנו היא לצפות ליותר מדי מהממשלה" והתייחס לנשיאות עצמה כאל משרה טקסית בעיקרה, כשהוא מאציל סמכויות רבות לאנשים סביבו — הרגל שיוביל לנפילתו.
הישגים ממשיים
המאזן של הרדינג לא היה ריק. הוא חתם על הסכמי שלום נפרדים שסיימו רשמית את מצב המלחמה עם גרמניה, אוסטריה והונגריה לאחר שסירב הסנאט לאשר את חוזה ורסאי (Treaty of Versailles), ובשנים 1921–1922 הוא אירח את ועידת וושינגטון הימית (Washington Naval Conference), שבה הסכימו המעצמות הגדולות בעולם על הגבלות אמיתיות ומחייבות על ציי אוניות המערכה שלהן — הישג דיפלומטי אמיתי במאמצי פירוק הנשק של התקופה. במישור הפנים הוא קיצץ מיסים והחזיר מכסי מגן, והוביל את הכלכלה אל מחוץ למיתון החד של 1920–1921, תוך חתימה על חקיקת מכסות הגירה שהגבילה בחדות את הכניסה לארצות הברית. ב-23 בדצמבר 1921, לאחר שהמתין עד שהסנאט אשרר את הסכם השלום עם גרמניה, הוא המתיק את עונשו של הסוציאליסט הכלוא יוג'ין ו. דבס (Eugene V. Debs) ועשרים ושלושה אסירים נוספים על פי חוק הריגול, ושחרר את דבס מהכלא הפדרלי באטלנטה בחג המולד. כאשר נפגשו שני האנשים בבית הלבן ביום המחרת, דווח כי הרדינג אמר לו: "ובכן, שמעתי כל כך הרבה דברים ארורים עליך, מר דבס, שאני שמח מאוד לפגוש אותך באופן אישי"; דבס כינה אותו מאוחר יותר "ג'נטלמן אדיב".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כנופיית אוהיו
הבעיה הייתה החברה שבה הקיף את עצמו הרדינג. הוא מילא את הממשל שלו במקורבים מאוהיו שנודעו בשם "כנופיית אוהיו" (Ohio Gang), וכמה מהם הפכו את הממשל הפדרלי למקור להתעשרות אישית. צ'ארלס פורבס (Charles Forbes), ראש לשכת הוותיקים, נמצא בחקירת סנאט ב-1924 כמי שפיקח על גניבה של יותר מ-200 מיליון דולר בדמי תיווך וציוד רפואי גנוב, וריצה שנתיים בכלא בגין הונאה, קשירת קשר ושוד. התובע הכללי הארי דוהרטי (Harry Daugherty) הועמד לדין פעמיים בגין מכירת אישורים ממשלתיים וחנינות ומעולם לא הורשע, אף שמזכירו האישי, ג'ס סמית' (Jess Smith), התאבד במאי 1923 במקום להתמודד עם מעצר.
כיפת התה
השערורייה החמורה ביותר נשאה את שמו של הקבינט של הרדינג ישירות. מזכיר הפנים אלברט פול (Albert Fall) החכיר בחשאי את עתודות הנפט של הצי האמריקני בכיפת התה (Teapot Dome), ויומינג, לאנשי נפט ידידותיים בתמורה לכ-400,000 דולר במזומן, איגרות חוב ובעלי חיים, ובכך הפך לשר הראשון שנכלא בגין פשע שבוצע בעת מילוי תפקידו; איש הנפט הנרי סינקלייר (Henry Sinclair) ריצה אף הוא זמן מאסר, בגין שיבוש הליכי משפט. רוב הפרטים עלו לפני השטח רק לאחר מותו של הרדינג, אך סגנון הממשל הבלתי מתערב של הרדינג עצמו — מינוי חברים נאמנים ושאלת מעט שאלות — הוא זה שאפשר זאת.
שערורייה אישית
חייו הפרטיים של הרדינג שיקפו את חייו הפוליטיים. הוא ניהל רומן בן חמש עשרה שנים עם קארי פיליפס (Carrie Phillips), שלפי הדיווחים שילמה לה הוועדה הלאומית הרפובליקנית 27,000 דולר כדי שתישאר באסיה במהלך קמפיין 1920 במקום לחשוף את הקשר. קשר שני, עם נאן בריטון (Nan Britton), הוליד בת, אליזבת אן, שנולדה ב-1919; בריטון חשפה את הרומן בספר זיכרונות משנת 1927, ובדיקות דנ"א אישרו את אבהותו של הרדינג ב-2015. הוא מת במפתיע מהתקף לב ב-2 באוגוסט 1923, לפני שהשחיתות הגדולה ביותר בממשלו הפכה לנחלת הכלל.
מדוע הרדינג מכונה גאון
הוא אינו כזה, לפי דעתו של כמעט אף אחד, והמילה הזו אינה שייכת לשום מקום ליד שמו. להרדינג הייתה מיומנות אמיתית וספציפית — אינסטינקט לתקשורת ציבורית ידידותית ומרגיעה שנקראה על ידי ציבור בוחרים עייף מלחמה כמנהיגות אמינה, ומספיק היגיון דיפלומטי כדי להביא להישג אמיתי בפיקוח על נשק בוועידת וושינגטון הימית. אך הוא היה, לפי הודאתו שלו ולפי פסיקתם של כמעט כל היסטוריון שדירג נשיאים אמריקאים, אדם שמשל באמצעות האצלת סמכויות ונאמנות אישית ולא באמצעות שיקול דעת, ושהיה חסר לו את המשמעת לבחון את החברים שהעצים או את הרצון לסרב לפיתויים פיננסיים ואישיים כאחד. מגניו מצביעים על ההסכם הימי ועל שיקום כלכלת ימי השלום; מבקריו מצביעים על פרשת כיפת התה, גניבת כספי הציבור על ידי כנופיית אוהיו, וחיים פרטיים שהתנהלו בחוסר אחריות שהציב אותו לחסדי סחיטה. סקרים של היסטוריונים הציבו אותו בעקביות בין הנשיאים בעלי הביצועים הגרועים ביותר בתולדות ארצות הברית, שיפוט שאינו מושרש בחוסר אינטליגנציה אלא בהיעדר כמעט מוחלט של הערנות שהתפקיד דורש.
מורשת
מותו של הרדינג חסך ממנו את חשבון הנפש הציבורי המלא שבא בעקבותיו; יורשו קלווין קולידג' (Calvin Coolidge) ירש הן את הקרדיט על ההסכם הימי והן את הטיפול בשערוריות. מה שנותר מהמוניטין של הרדינג הוא מקרה בוחן מזהיר — המצוטט על ידי היסטוריונים מאז כמודל של נשיא חביב ואהוב שנפל לא בגלל זדון, אלא בגלל החברה שאותה בחר להעריך.