טריגווה האבלמו: המייסד המסויג של האקונומטריקה המודרנית
כאשר התקשרו מסטוקהולם ב-1989 כדי לבשר לו שזכה בפרס נובל לכלכלה, תגובתו של טריגווה האבלמו לא הייתה של שמחה. הוא אמר שהיה מעדיף שלא לקבל אותו, אך שיהיה זה חוסר נימוס מוחלט לא לקבלו. הוא תיאר את עצמו כ"קצת עקשן", סירב לדון בענייניו האישיים עם עיתונאים, וחזר להיות פרופסור באוסלו, שהיה ידוע בקרב חבריו בעיקר בכך שידע על דגי פורל יותר מכל אדם אחר שפגשו.
סקֶדסמו, אוסלו ופריש
טריגווה מגנוס האבלמו נולד ב-1911 בסקֶדסמו, נורווגיה. הוא השלים את לימודי הכלכלה שלו באוניברסיטת אוסלו ב-1930 והחל לעבוד במכון לכלכלה לצדו של רגנר פריש (Ragnar Frisch) — האיש שטבע את המונח "אקונומטריקה" והקים את התחום כמעט מאפס. האבלמו הקדיש את הקריירה שלו להשלמת המלאכה שהחל פריש, ובמובן מכריע אחד, גם לתיקונה.
מחקר הדוקטורט שלו, שנערך בהרווארד והושלם ב-1941, עסק ביסודות ההסתברותיים של הניתוח האקונומטרי. התואר לא הוענק לו רשמית עד 1946; העיכוב נבע ממלחמת העולם השנייה. האבלמו בילה את שנות המלחמה בארצות הברית, בעבודה עבור הממשלה הנורווגית, בעוד רעיונותיו החשובים ביותר הגיעו לדפוס.
הטיעון ששבר את השיטות הישנות
העבודה הופיעה בשני חלקים. המאמר מ-1943 "ההשלכות הסטטיסטיות של מערכת משוואות סימולטניות" והתזה מ-1944 גישת ההסתברות באקונומטריקה, שפורסמה כנספח ל-Econometrica, ערערו יחד את הדרך שבה כלכלנים טיפלו בנתונים.
הבעיה שהאבלמו זיהה קלה להגדרה, ולפניו היא כמעט לא זכתה לתשומת לב. כלכלנים יישמו טכניקות סטטיסטיות שנועדו למשוואה בודדת על מערכות שבהן פועלות משוואות רבות בו-זמנית — שבהן המחיר משפיע על הכמות בעוד הכמות משפיעה בו-זמנית על המחיר, ואף משתנה אינו הגורם הבלעדי למשנהו. הרצת רגרסיה רגילה על מערכת כזו אינה רק לא מדויקת; היא שגויה באופן שיטתי. האבלמו הראה שתוצאות רבות של השיטות ששימשו עד אז היו מטעות, והוא הראה זאת בדרך שלא ניתן היה לערער עליה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המהלך הקונסטרוקטיבי שלו היה עמוק יותר מהביקורת. הוא טען כי קשרים כלכליים אינם חוקים דטרמיניסטיים נוקשים עם רעש מדידה מעליהם. הם הסתברותיים מטבעם, ומערכות כלכליות מורכבות מיחסים מרובים המקיימים אינטראקציה. ברגע שמקבלים זאת, כל מערך הסטטיסטיקה המתמטית הופך לזמין לכלכלה — ובעיות ההסקה של התחום הופכות לניתנות לפתרון במקום להיות מטושטשות. ועדת פרס נובל, ארבעים וחמש שנים מאוחר יותר, ציינה בדיוק זאת: הבהרת היסודות של תורת ההסתברות באקונומטריקה והניתוחים שלו למבנים כלכליים סימולטניים.
מודלים כניסויים היפותטיים
ישנה השלכה נוספת למסגרת של האבלמו שלקח עשורים להעריך במלואה. אם מודל כלכלי מגדיר מבנה של יחסים סימולטניים, אזי ניתן לייצג התערבות מדיניות על ידי שינוי משוואה אחת ובחינת השפעתה על שאר המערכת. המודל הופך לניסוי היפותטי — דרך לשאול מה היה קורה אילו, בעולם שבו לא ניתן לבצע את הניסוי בפועל.
מדען המחשב ג'ודאה פרל (Judea Pearl), שבנה את ההסקה הסיבתית המודרנית, מייחס להאבלמו את היותו הראשון שהכיר ביכולתם של מודלים כלכליים להנחות מדיניות. רעיונותיו של האבלמו עברו דרך חוקרים כולל רוברט סטרוץ (Robert Strotz) והרמן וולד (Herman Wold) והזינו בסופו של דבר את ה-do-calculus של פרל ואת תורת המצבים המנוגדים למציאות (counterfactual theory) העכשווית. זוהי שרשרת סיבתית ארוכה באופן יוצא דופן עבור מאמר אקונומטרי מתקופת המלחמה, והיא עדיין פעילה.
הפרופסור באוסלו
האבלמו חזר הביתה וכיהן כפרופסור לכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטת אוסלו מ-1948 עד 1979. לאחר שעיצב מחדש את השיטה האקונומטרית, הוא נטש אותה במידה רבה, ופנה לתיאוריה כלכלית ולהוראה שעמיתיו תיארו כתמיד אקטואלית ומבוססת מחקר. הוא הפך להשפעה המעצבת על דורות של כלכלנים נורווגים.
הספרים המאוחרים יותר פנו לכיוונים שעבודתו המוקדמת לא חזתה. מחקר בתורת האבולוציה הכלכלית (1954) היה מחקר חלוצי על תת-פיתוח כלכלי. מחקר בתורת ההשקעות (1960) הציג רעיונות על ביקוש להון ועיכובי התאמה שעיצבו את מחקרי ההשקעות הבאים. לאחר פרישתו הוא היה בין הקולות המוקדמים שהעלו דאגות סביבתיות בתוך הכלכלה.
מדוע טריגווה מכונה גאון
האיכות המוצגת בעבודות מ-1943 ו-1944 היא סוג ספציפי ונדיר של בהירות: היכולת לראות שכולם בתחום עושים את אותה טעות יסודית, ולראות זאת לא כקמט טכני אלא כתפיסה מוטעית לגבי מהותם של קשרים כלכליים. האבלמו לא המציא אומדן חכם. הוא שינה את מושא המחקר — מחוקים דטרמיניסטיים שנצפו באופן לא מושלם, ליחסים סטוכסטיים אמיתיים המוטמעים במערכות סימולטניות — והאומדנים נבעו מכך. הגדרה מחדש של נושא הלימוד של תחום בעודך בשנות השלושים המוקדמות לחייך היא המהלך שמזכה בתואר.
היקף הרעיון תומך בטענה באופן עצמאי. הערכתו של פרל, שהאבלמו היה הראשון לתפוס שמודלים כלכליים יכולים להנחות מדיניות, מזכה אותו בייסוד משהו שהוא לא התכוון לייסד. רעיונות שממשיכים להניב פירות בתחומים שהמחבר שלהם מעולם לא נכנס אליהם הם סימן ההיכר של עבודה עמוקה באמת.
טיעון הנגד קיים והאבלמו כנראה היה מעלה אותו בעצמו. תרומתו צרה ומתודולוגית: תיאור נכון של אופן ביצוע ההסקה, לא תגלית על האופן שבו כלכלות מתנהגות. הוא הפיק את עבודתו החשובה ביותר בפרץ של שנתיים ואז נטש במידה רבה את התחום לטובת הוראה ותיאוריה, וספריו המאוחרים על אבולוציה והשקעות, אף שהם מכובדים, אינם הסיבה לפרס. הוא היה פורמליסט קפדן בעידן שתגמל פורמליזציה, ויש הטוענים שהתחכום הסטטיסטי של המקצוע לאחר מכן לא שיפר באופן ברור את יכולת החיזוי שלו. האיש שחשב שהפרס היה מביך מעט עשוי היה להיות השופט המדויק ביותר בחדר.
מורשת
האבלמו נפטר ב-26 ביולי 1999. מה שנותר אינו דוקטרינה אלא סטנדרט: כל כלכלן שדואג לזיהוי, לאנדוגניות, או למשמעות האמיתית של מקדם, עובד בתוך המסגרת שהוא בנה. נורווגיה זוכרת גם משהו אחר — הפרופסור שרכב על אופנוע הארלי-דיווידסון לנחלי הפורל שלו בצעירותו, ועליו אמרו עמיתיו שאיש לא ידע על פורלים כמו פרופסור הכלכלה.