תומאס גריפית'ס ויינוורת' (Thomas Griffiths Wainewright): הצייר, הזייפן והמוות ששום בית משפט לא חקר
בלונדון של תחילת שנות ה-20 של המאה ה-19, תומאס גריפית'ס ויינוורת' היה מבקר שאנשים קראו ואדם אופנתי (dandy) שאנשים הבחינו בו. הוא כתב עבור ה-London Magazine בחברתם של צ'ארלס לאם (Charles Lamb), הציג ציורים באקדמיה המלכותית ובזבז הרבה מעבר ליכולתו. כדי לכסות את הגירעון, הוא זייף חתימות ששחררו את כספי הנאמנות שלו מבנק אנגליה. בין השנים 1828 ו-1830 מתו שלושה מקרובי משפחתו, וחברות הביטוח של הצעירה שבהם סירבו לשלם. שמועות כינו אותו מרעיל. אף בית משפט מעולם לא הגיש נגדו כתב אישום באשמת רצח. ביולי 1837 הוא הודה באשמה בבית המשפט אולד ביילי (Old Bailey) בסעיף הנובע מהזיוף והוגלה לואן דימנס לנד (Van Diemen's Land) לכל ימי חייו. שם, כאסיר וכסניטר בבית חולים, הוא צייר דיוקנאות שגלריות אוסטרליות מוקירות כיום.
שגדל בבית ספרותי
ויינוורת' נולד באוקטובר 1794 בריצ'מונד, סארי. אמו, אן, מתה בלידתו או זמן קצר אחריה, ואביו, תומאס, מת שנים ספורות לאחר מכן. הילד גדל אצל סבו, ראלף גריפית'ס, העורך המייסד של ה-Monthly Review, שאותו הקים בשנת 1749, ולאחר מכן אצל דודו, ג'ורג' אדוארד גריפית'ס. הוא התחנך באקדמיית גריניץ' תחת החוקר הקלאסי צ'ארלס ברני (Charles Burney).
מברשת, חרב ועט
בגיל 19 החל ללמוד ציור אצל תומאס פיליפס וג'ון לינל. באפריל 1814 רכש דרגת קצונה ברגימנט הרגלים ה-16, אך ויתר עליה כ-13 חודשים לאחר מכן. ב-13 בנובמבר 1817 נשא לאישה את אלייזה פרנסס וורד.
משנת 1820 כתב מאסות וביקורת אמנות עבור ה-London Magazine תחת מגוון שמות עט: יאנוס וות'רקוק (Janus Weathercock), אגומט בונמו (Egomet Bonmot), וקורנליוס ואן וינקבומס (Cornelius van Vinkbooms). הוא נע בקלות בין כותבי המגזין, ולאם, במכתב משנת 1823, כינה אותו "אדיב, בעל לב קל" וכלל אותו בין עמודי התווך של העיתון. משנת 1821 עד 1825 הציג ציורים נרטיביים באקדמיה המלכותית, בהשפעה חזקה של הנרי פוסלי (Henry Fuseli).
הון שלא הורשה לגעת בו
ויינוורת' ירש כ-5,000 ליש"ט, אך הסכום הוחזק בנאמנות בבנק אנגליה: הוא יכול היה למשוך את ההכנסות, אך לא את הקרן. בשנת 1822, ושוב כשנתיים לאחר מכן, הוא זייף את חתימות הנאמנים על ייפויי כוח ונטל את הקרן עצמה. זיוף היה באותה עת פשע שדינו מוות.
שלושה מקרי מוות, חשד אחד
בשנת 1828 עברו ויינוורת' ואשתו ללינדן האוס בטרנהאם גרין, ביתו של דודו, ג'ורג' אדוארד גריפית'ס. הדוד מת בתוך שנה. באוגוסט 1830 מתה חמותו, גברת אברקרומבי, באופן פתאומי. באותה שנה בוטחו חייה של בתה הלן אברקרומבי, אחותה למחצה של אלייזה, שהייתה אז כבת 20, בחברות אחדות בסכום של כ-16,000 ליש"ט. הלן מתה ב-21 בדצמבר 1830.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ויינוורת' ואשתו היו אמורים להרוויח ממותם. שמועות אמרו שהוא הרעיל את שלושתם. זה נותר בגדר חשד, לא ממצא: הוא מעולם לא הואשם או נשפט בגין מקרי המוות. ה-Australian Dictionary of Biography מציין כי אין בנמצא ראיות המראות שמקרי המוות היו משהו מלבד מוות טבעי, והגלריה הלאומית לדיוקנאות בקנברה מתארת את ההרעלות כשמועות שמעולם לא הוכחו. אחרים, כולל המוזיאון והגלריה לאמנות של טסמניה, מעריכים כי הוא כנראה אכן הרג. המבטחים סירבו לשלם על הפוליסות של הלן, ועד סוף שנת 1835 הכריעו בתי המשפט לטובתם.
שש שנים בצרפת
בשנת 1831 עזב ויינוורת' את אנגליה לבולון, כשהוא מותיר מאחור את אשתו ובנו הצעיר. הוא שהה בחו"ל במשך שש שנים. דיווחים ויקטוריאניים מיקמו אותו לתקופה מסוימת בכלא פריזאי; פרק זה מעולם לא תועד באופן מוצק.
ניוגייט, 1837
הוא חזר ללונדון בשנת 1837 ונעצר ביוני על פי צו של בנק אנגליה. בכלא ניוגייט (Newgate), השחקן ויליאם מקרידי (William Macready), שסייר בכלא עם צ'ארלס דיקנס וג'ון פורסטר, זיהה אותו. ביולי 1837, באולד ביילי, הודה ויינוורת' באשמה. הבנק לא לחץ על האישום שהיה יכול לשלוח אותו לגרדום, והוא נידון להגליה לכל ימי חייו.
אסיר בהובארט טאון
הוא הוחזק באוניות הכלא בפורטסמות', הפליג בספינת האסירים סוזן ב-29 ביולי 1837 והגיע להובארט טאון ב-21 בנובמבר. רישום האסיר שלו תיאר גבר חיוור, בעל עיניים אפורות בן 43. בתחילה עבד בקבוצת עבודות כביש; בתוך חודשים בריאותו הלקויה הביאה לתפקידים קלים יותר, והוא הפך לסניטר בבית החולים הקולוניאלי. מתחילת 1842 אושפז שם כמטופל.
דיוקנאות מתוך כליאה
בהובארט הוא חזר לצייר. בעבודה בעיפרון ובצבעי מים בעיקר, הוא יצר דיוקנאות קטנים ומטופלים היטב של פקידי המושבה, רופאים ובני משפחותיהם: האחיות ג'יין ולוסי קוטמר, בנותיו של שומר (סביב 1842); אחות בית החולים, אלינור פיצג'רלד; סגן המושל, סר ג'ון פרנקלין (סביב 1840); ועצמו. הגלריה הלאומית לדיוקנאות בקנברה מונה 56 מודלים בין הגעתו למותו. עבודותיו מוחזקות כיום על ידי הגלריה הלאומית של אוסטרליה, הגלריה לאמנות של דרום אוסטרליה והמוזיאון והגלריה לאמנות של טסמניה.
בשנת 1844 הגיש עתירה לסגן המושל סר ג'ון ארדלי-וילמוט לקבלת רישיון יציאה (ticket of leave), כשצוות בית החולים ערב לו. עד 1845 הייתה לו מידה של חופש, מגורים משלו ועבודות בתשלום. חנינה מותנית ניתנה ב-14 בנובמבר 1846. זמן קצר לאחר מכן עבר שבץ מוחי. הוא מת בבית החולים סנט מרי, הובארט, ב-17 באוגוסט 1847, בגיל 52.
חייו שלאחר המוות של אגדה
ספרות בדיונית ניכסה אותו בעודו בחיים. אדוארד בולוור-ליטון השתמש במקרה שלו עבור לוקרציה (1846). צ'ארלס דיקנס, שראה אותו בניוגייט, עיצב את דמותו של המרעיל הביטוחי ג'וליוס סלינקטון מ-Hunted Down (1859) על פי דמותו. בשנת 1889 הפך אותו אוסקר ויילד לגיבור של עט, עיפרון ורעל, מאסה המתייחסת לחשדות כאל עובדות ולאיש כאל אמן פשע. "אין חוסר הלימה מהותי בין פשע לתרבות", כתב ויילד. יותר ממאה שנים לאחר מכן פרסם המשורר אנדרו מושן את ויינוורת' המרעיל (2000), וידוי בדיוני עם הערות על הראיות. גלריות תבעו מאז את האמן בחזרה: הגלריה הלאומית לדיוקנאות בקנברה הציגה את אלגנטיות בגלות בשנת 2012, והמוזיאון והגלריה לאמנות של טסמניה הציגו את גן העדן האבוד, שהוקדש לאמנותו.
על המסך ובדפוס
- לוקרציה, או ילדי הלילה (1846), רומן מאת אדוארד בולוור-ליטון, שהתבסס על המקרה שלו. - Hunted Down (1859), סיפור קצר מאת צ'ארלס דיקנס, פורסם לראשונה ב-New York Ledger; הנבל, ג'וליוס סלינקטון, מעוצב על פי ויינוורת'. - עט, עיפרון ורעל (1889), מאסה מאת אוסקר ויילד ב-Fortnightly Review, שעובדה עבור Intentions (1891). - המרעיל (1961), פרק של הסדרה Thriller של NBC, בבימויו של הרשל דוהרטי; מארי מתסון מגלם גרסה בדיונית בשם תומאס אדוארד גריפית'. - ויינוורת' המרעיל (2000), מאת אנדרו מושן, בהוצאת פייבר אנד פייבר; וידוי בדיוני עם הערות על המקורות.
מדוע תומאס גריפית'ס ויינוורת' מכונה גאון
מכיוון שהכישרון היה אמיתי, והוא האריך ימים יותר מכל מה שעשה כדי לבזבז אותו. המבקר שחוגו של לאם העריך הפך, כאסיר, לאחד הדיוקנאים המוכשרים ביותר של אוסטרליה הקולוניאלית, ורישומיו הקטנים מהובארט עדיין תופסים את מקומם באוספים לאומיים. זו הסיבה שהוא מופיע ב-Geniuses.club. זהו אינו תואר כבוד. התיעוד המוכח הוא הונאה: הוא לקח כספי נאמנות וזייף את שמות האנשים המופקדים על שמירתם. מעבר לכך שוכנת שאלה אפלה יותר שאף בית משפט מעולם לא השיב עליה, בנוגע למותם של ג'ורג' אדוארד גריפית', גברת אברקרומבי והלן אברקרומבי, אישה צעירה כבת 20. הם היו בני אדם, לא אמצעים עלילתיים עבור הפרדוקסים של ויילד. הכישרון של ויינוורת' מסביר את הדיוקנאות. הוא לא מסביר דבר על הגניבה, והוא אינו מתרץ דבר ממנה.