חיים מוקדמים ורקע
הדבר הקשה ביותר בחיים הוא להכיר את עצמך. תאלס ממילטוס היה מתמטיקאי, אסטרונום ופילוסוף קדם-סוקרטי יווני ממילטוס שבאיוניה, אסיה הקטנה. הוא היה אחד משבעת חכמי יוון. רבים, ובראשם אריסטו, ראו בו את הפילוסוף הראשון במסורת היוונית, והוא מוכר היסטורית כאדם הראשון בציוויליזציה המערבית הידוע כמי שעסק בפילוסופיה מדעית. תאלס מוכר בשל פריצתו מהשימוש במיתולוגיה כדי להסביר את העולם והיקום, ובמקום זאת הסביר עצמים ותופעות טבע באמצעות תיאוריות והשערות נטורליסטיות, כמבשר המדע המודרני.
תרומות פילוסופיות ומתמטיות
כמעט כל שאר הפילוסופים הקדם-סוקרטיים הלכו בעקבותיו בהסבר הטבע כנובע מאחדות של הכל המבוססת על קיומו של חומר יסודי יחיד, במקום להשתמש בהסברים מיתולוגיים. אריסטו ראה בו את מייסד האסכולה האיונית ודיווח על השערתו של תאלס כי העיקרון המקור של הטבע וטבע החומר היה חומר יסודי יחיד: מים. במתמטיקה, תאלס השתמש בגיאומטריה כדי לחשב את גובה הפירמידות ואת מרחקן של ספינות מהחוף. הוא האדם הראשון הידוע שהשתמש בהסקה דדוקטיבית המיושמת על גיאומטריה, על ידי גזירת ארבע מסקנות למשפט תאלס. הוא האדם הראשון הידוע שיוחסה לו תגלית מתמטית. תאריכי חייו של תאלס אינם ידועים במדויק, אך נקבעו בערך על ידי כמה אירועים הניתנים לתיארוך המוזכרים במקורות.
חיים וקריירה פוליטית
לפי הרודוטוס, תאלס חזה את ליקוי החמה של 28 במאי 585 לפנה"ס. דיוגנס לארטיוס מצטט את הכרוניקה של אפולודורוס מאתונה שאומרת שתאלס מת בגיל 78 במהלך האולימפיאדה ה-58 (548–545 לפנה"ס) ומייחס את מותו למכת חום בזמן צפייה במשחקים. תאלס נולד כנראה בעיר מילטוס בסביבות אמצע שנות ה-620 לפנה"ס. הסופר העתיק אפולודורוס מאתונה, שכתב במהלך המאה ה-2 לפנה"ס, חשב שתאלס נולד בסביבות שנת 625 לפנה"ס. הרודוטוס, שכתב במאה החמישית לפני הספירה, תיאר את תאלס כ"פיניקי במוצאו הרחוק".
טים ויטמרש ציין שתאלס ראה במים את החומר הראשוני, ומכיוון ש"תאל" (thal) היא המילה הפיניקית ללחות, שמו עשוי היה לנבוע מנסיבות אלו. לפי ההיסטוריון המאוחר דיוגנס לארטיוס, בספרו "חיי פילוסופים" מהמאה השלישית לספירה, הוא מתייחס להרודוטוס, דוריס ודמוקריטוס, שכולם מסכימים "שתאלס היה בנו של אקסמיאס וקלאובולינה, והשתייך לתלידאי שהם פיניקים". שמותיהם הם קאריים ויווניים ילידיים, בהתאמה. דיוגנס מציין אז ש"רוב הסופרים, לעומת זאת, מציגים אותו כיליד מילטוס וממשפחה מכובדת". עם זאת, אמו המשוערת קלאובולינה תוארה גם כבת זוגו במקום כאמו.
דיוגנס מוסר אז דיווחים סותרים נוספים: אחד שתאלס התחתן והוליד בן בשם ציביסטוס או ציביסטון או אימץ את אחיינו בעל אותו השם; השני שמעולם לא התחתן, ואמר לאמו כצעיר שמוקדם מדי להתחתן, וכאדם מבוגר שמאוחר מדי. פלוטארכוס סיפר קודם לכן גרסה זו: סולון ביקר את תאלס ושאל אותו מדוע נשאר רווק; תאלס ענה שהוא לא אוהב את הרעיון של צורך לדאוג לילדים. אף על פי כן, כמה שנים מאוחר יותר, בחיפוש אחר משפחה, הוא אימץ את אחיינו ציביסטוס. נטען כי הוא היה שווה ערך מקצועי לסוחר אופציות עכשווי. מניחים שתאלס ביקר בשלב כלשהו בחייו במצרים, שם למד על גיאומטריה.
דיוגנס לארטיוס כתב שתאלס מזהה את המילטים כמתיישבים אתונאים. תאלס, שמת כ-30 שנה לפני זמנו של פיתגורס ו-300 שנה לפני אוקלידס, אודוקסוס מקנידוס ואודמוס מרודוס, מכונה לעתים קרובות "המתמטיקאי היווני הראשון".
פלטשר טוען כי מכיוון שאין קודם בר-קיימא לתואר המתמטיקאי היווני הראשון, השאלה היחידה היא האם תאלס כשיר כמתרגל בתחום זה; הוא טוען ש"לתאלס היו בשליטתו טכניקות של תצפית, ניסוי, סופרפוזיציה והסקה... הוא הוכיח את עצמו כמתמטיקאי". אריסטו כתב במטאפיזיקה: "תאלס, מייסד אסכולת פילוסופיה זו, אומר שהישות הקבועה היא מים, וזו הסיבה שהוא גם הציע שהארץ צפה על מים."
ככל הנראה הוא גזר הנחה זו מכך שראה שהמזון של הכל הוא לח, ושהחום עצמו נוצר מלחות ותלוי בה לקיומו, וזה שממנו נוצר דבר הוא תמיד העיקרון הראשון שלו. הוא גזר את הנחתו מכך; וגם מהעובדה שלזרעים של הכל יש טבע לח, בעוד מים הם העיקרון הראשון של טבע הדברים הלחים. פעילויות תאלס עסק בפעילויות רבות, כולל הנדסה. יש אומרים שלא השאיר כתבים. אחרים אומרים שהוא כתב על ההיפוך ועל השוויון. "מדריך הכוכבים הימי" יוחס לו, אך הדבר היה שנוי במחלוקת בעת העתיקה. שום כתב המיוחס לו לא שרד.
דיוגנס לארטיוס מצטט שני מכתבים מתאלס: אחד לפריקידס מסירוס, המציע לבקר את ספרו על דת, ואחד לסולון, המציע לארח לו חברה בשהותו מחוץ לאתונה. סיפור, עם גרסאות שונות, מספר כיצד תאלס השיג עושר מקציר זיתים על ידי חיזוי מזג האוויר. בגרסה אחת, הוא קנה את כל בתי הבד במילטוס לאחר שחזה את מזג האוויר ואת הקציר הטוב לשנה מסוימת. גרסה אחרת של הסיפור גורמת לאריסטו להסביר שתאלס שמר בתי בד מראש, בהנחה, ויכול היה להשכיר אותם במחיר גבוה כשהביקוש הגיע לשיאו, בעקבות תחזיתו לקציר טוב במיוחד. גרסה ראשונה זו של הסיפור תהווה את היצירה והשימוש הראשונים הידועים היסטורית בחוזים עתידיים, בעוד שהגרסה השנייה תהווה את היצירה והשימוש הראשונים הידועים היסטורית באופציות.
אריסטו מסביר שמטרתו של תאלס בכך לא הייתה להעשיר את עצמו אלא להוכיח לעמיתיו המילטים שפילוסופיה יכולה להיות שימושית, בניגוד למה שחשבו, או לחלופין, תאלס יצא למיזם בגלל אתגר אישי שהציב לו אדם ששאל מדוע, אם תאלס הוא פילוסוף מפורסם ואינטליגנטי, הוא טרם השיג עושר. דיוגנס לארטיוס מספר לנו שתאלס זכה לתהילה כיועץ כאשר יעץ למילטים לא לעסוק בסימכיה (symmachia), "לחימה יחד", עם הלידיים. זה פורש לעתים כברית. סיפור אחר של הרודוטוס הוא שקרסוס שלח את צבאו לשטח הפרסי. הוא נעצר על ידי נהר ההאליס, שהיה אז ללא גשר.
תאלס העביר אז את הצבא מעבר לנהר על ידי חפירת הטיה במעלה הזרם כדי להפחית את הזרימה, מה שאפשר לחצות את הנהר. בעוד שהרודוטוס דיווח שרוב עמיתיו היוונים מאמינים שתאלס אכן הטה את נהר ההאליס כדי לסייע למאמציו הצבאיים של המלך קרסוס, הוא עצמו מוצא זאת מוטל בספק. קרסוס הובס לפני העיר סרדיס על ידי כורש, שחסך לאחר מכן על מילטוס מכיוון שלא נקטה בפעולה. כורש התרשם כל כך מחוכמתו של קרסוס ומקשרו עם החכמים שהוא חסך עליו וקיבל את עצתו בנושאים שונים. הערים האיוניות צריכות להיות דמוי (demoi), או "מחוזות". הוא יעץ להם להקים מושב ממשלה יחיד, והצביע על טיאוס כמקום המתאים ביותר לכך; "כי זה," אמר, "היה מרכז איוניה."
חקירה מדעית ואסטרונומיה
הערים האחרות שלהם עשויות עדיין להמשיך ליהנות מחוקיהן שלהן, בדיוק כאילו היו מדינות עצמאיות." מילטוס, לעומת זאת, קיבלה תנאים נוחים מכורש. האחרות נותרו בליגה איונית של שתים-עשרה ערים ללא מילטוס, ונכבשו על ידי הפרסים. אסטרונומיה לפי הרודוטוס, תאלס חזה את ליקוי החמה של 28 במאי 585 לפנה"ס. תאלס גם תיאר את מיקומה של הדובה הקטנה, וחשב שהקבוצה עשויה להיות שימושית כמדריך לניווט בים. הוא חישב את משך השנה ואת תזמוני השוויון וההיפוכים. הוא מיוחס בנוסף לתצפית הראשונה על ההיאדות ולחישוב מיקומו של הפליאדות. פלוטארכוס מציין שבימיו, בסביבות שנת 100 לספירה, הייתה קיימת עבודה, ה"אסטרונומיה", שהולחנה בחרוזים ומיוחסת לתאלס.
ליקוי חמה מלא הרודוטוס כותב שבשנה השישית למלחמה, הלידיים תחת המלך אליאטס והמדים תחת קיאקסארס היו מעורבים בקרב לא מכריע כאשר לפתע היום הפך ללילה, מה שהוביל את שני הצדדים להפסיק את הלחימה ולנהל משא ומתן על הסכם שלום. הרודוטוס גם מזכיר שאובדן אור היום נחזה על ידי תאלס. הוא אינו מזכיר, עם זאת, את מיקום הקרב. לאחר מכן, בסירובו של אליאטס לוותר על מבקשי המקלט שלו כאשר קיאקסארס שלח לדרוש אותם ממנו, פרצה מלחמה בין הלידיים למדים, ונמשכה חמש שנים, עם הצלחות שונות. במהלך המלחמה השיגו המדים ניצחונות רבים על הלידיים, והלידיים השיגו גם ניצחונות רבים על המדים. בין שאר הקרבות שלהם היה קרב לילה אחד.
עם זאת, מכיוון שהמאזניים לא נטו לטובת אף אומה, התרחש קרב נוסף בשנה השישית, שבמהלכו, בדיוק כשהקרב התחמם, היום השתנה לפתע ללילה. אירוע זה נובא על ידי תאלס המילטי, שהזהיר את האיונים מפניו, וקבע לו את השנה המדויקת שבה הוא אכן התרחש. המדים והלידיים, כשצפו בשינוי, הפסיקו להילחם, והיו להוטים באותה מידה להסכים על תנאי שלום. עם זאת, בהתבסס על רשימת מלכי המדים ומשך שלטונם המדווח במקום אחר על ידי הרודוטוס, קיאקסארס מת 10 שנים לפני הליקוי. חוכמה דיוגנס לארטיוס מספר לנו ששבעת החכמים נוצרו בתקופת הארכון של דמאסיוס באתונה בסביבות 582 לפנה"ס ושתאלס היה החכם הראשון. אותו סיפור, לעומת זאת, טוען שתאלס היגר למילטוס.
יש גם דיווח שהוא לא הפך לסטודנט של הטבע עד לאחר הקריירה הפוליטית שלו. ככל שנרצה שיהיה לנו תאריך לשבעת החכמים, עלינו לדחות את הסיפורים הללו ואת התאריך המפתה אם אנו מאמינים שתאלס היה יליד מילטוס, חזה את הליקוי, והיה עם קרסוס במסע נגד כורש. תאלס קיבל הדרכה מכוהן מצרי ונאמר שהיו לו קשרים הדוקים יחד עם כוהני תבאי והגיאומטריה הליניארית שלהם. היה די בטוח שהוא הגיע ממשפחה עשירה ומבוססת, במעמד שנהג לספק השכלה גבוהה לילדיהם. יתרה מכך, האזרח הרגיל, אלא אם כן היה איש ים או סוחר, לא יכול היה להרשות לעצמו את הטיול הגדול במצרים, ולא התרועע עם מחוקקים אצילים כמו סולון.
פילוסופיה של הטבע
בספרו של דיוגנס לארטיוס "חיי פילוסופים דגולים" פרק 1.39, לארטיוס מספר כמה סיפורים על חפץ יקר שאמור להגיע לחכם ביותר. בגרסה אחת שלארטיוס מייחס לקאלימאכוס ב"יאמביקים" שלו, באתיקלס מארקדיה מצהיר בצוואתו שקערה יקרה "צריכה להינתן למי שעשה הכי הרבה טוב בחוכמתו". אז היא ניתנה לתאלס, עברה את כל החכמים, וחזרה לתאלס שוב. והוא שלח אותה לאפולו בדידימה, עם הקדשה זו... "תאלס המילטי, בן אקסמיאס לאפולו הדלפיני לאחר שזכה פעמיים בפרס מכל היוונים."
במקום זאת, תאלס כיוון להסביר תופעות טבע באמצעות השערות רציונליות שהתייחסו לתהליכים טבעיים עצמם. לדוגמה, במקום להניח שרעידות אדמה הן תוצאה של גחמות על-טבעיות, תאלס הסביר אותן על ידי השערה שהארץ צפה על מים ושרעידות אדמה מתרחשות כאשר הארץ מתנדנדת על ידי גלים. תאלס היה היליזואיסט, מי שחושב שהחומר חי, כלומר מכיל נשמות. אריסטו כתב ב"על הנפש" 411 a7-8 על תאלס: ...תאלס חשב שהכל מלא באלים. אריסטו מציב את מקור מחשבתו של תאלס על חומר המכיל בדרך כלל נשמות, למחשבתו הראשונית של תאלס על העובדה, מכיוון שמגנטים מניעים ברזל, נוכחות התנועה של החומר הצביעה על כך שחומר זה מכיל חיים. תאלס, לפי אריסטו, שאל מהו הטבע (ארכה ביוונית) של העצם כדי שיתנהג בדרכו האופיינית.
פיזיס (φύσις) מגיע מ-פיוין (φύειν), "לצמוח", הקשור למילה שלנו "להיות". גנאטורה היא הדרך שבה דבר "נולד", שוב עם החותם של מה שהוא בעצמו. הסטואה האיונית בדרך הקדושה במילטוס אריסטו מאפיין את רוב הפילוסופים "בהתחלה" (πρῶτον) כחושבים ש"העקרונות בצורת חומר היו העקרונות היחידים של כל הדברים", כאשר "עיקרון" הוא ארכה, "חומר" הוא הילה "עץ" או "חומר", "חומרי" ו"צורה" הוא איידוס. ארכה מתורגם כ"עיקרון", אך לשתי המילים אין בדיוק את אותה משמעות. עיקרון של משהו הוא פשוט קודם הקשור אליו כרונולוגית או לוגית. ארכה מ-ἄρχειν, "לשלוט" שולט בעצם בדרך כלשהי. אם הארכה נלקחת כמקור, אזי משתמעת סיבתיות ספציפית; כלומר, B אמור להיות B באופן אופייני רק בגלל שהוא מגיע מ-A, ששולט בו.
הארכאי שאריסטו התכוון אליהם בקטע הידוע שלו על המדענים היוונים הראשונים אינם בהכרח קודמים כרונולוגית לעצמים שלהם, אלא הם מרכיבים שלו. לדוגמה, בפלורליזם עצמים מורכבים מאדמה, אוויר, אש ומים, אך אותם יסודות אינם נעלמים עם ייצור העצם. הם נותרים כארכאי בתוכו, כמו האטומים של האטומים. מה שאריסטו באמת אומר הוא שהפילוסופים הראשונים ניסו להגדיר את החומרים שמהם מורכבים כל העצמים החומריים. למעשה, זה בדיוק מה שמדענים מודרניים מנסים להשיג בפיזיקה גרעינית, וזו סיבה שנייה לכך שתאלס מתואר כמדען המערבי הראשון, אך כמה חוקרים עכשוויים דוחים פרשנות זו. גיאומטריה תאלס היה ידוע בשימוש החדשני שלו בגיאומטריה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מתמטיקה וגיאומטריה
הבנתו הייתה תיאורטית כמו גם מעשית. לדוגמה, הוא אמר: הגדול ביותר הוא המרחב, כי הוא מכיל את כל הדברים. טופוס הוא במרחב בסגנון ניוטוני, שכן לפועל, chorei, יש קונוטציה של כניעה לפני דברים, או התפשטות כדי לפנות להם מקום, שהיא התפשטות. בתוך התפשטות זו, לדברים יש מיקום. נקודות, קווים, מישורים ומוצקים הקשורים על ידי מרחקים וזוויות נובעים מהנחה זו. תאלס הבין משולשים דומים ומשולשים ישרים, ויותר מכך, השתמש בידע הזה בדרכים מעשיות. הסיפור מסופר בדיוגנס לארטיוס loc. cit. שהוא מדד את גובה הפירמידות על ידי הצללים שלהן ברגע שבו הצל שלו היה שווה לגובהו. משולש ישר זווית עם שתי רגליים שוות הוא משולש ישר זווית של 45 מעלות, שכולם דומים.
אורך הצל של הפירמידה שנמדד ממרכז הפירמידה באותו רגע חייב היה להיות שווה לגובהה. משפט תאלס סיפור זה מצביע על כך שהוא הכיר את ה"סקד" (seked) המצרי, או seqed, היחס בין הריצה לעלייה של שיפוע קוטנגנס. הסקד נמצא בבסיס בעיות 56, 57, 58, 59 ו-60 של פפירוס ריינד — מסמך מתמטי מצרי עתיק. באופן מעשי יותר, תאלס השתמש באותה שיטה כדי למדוד את מרחקי הספינות בים, אמר אודמוס כפי שדווח על ידי פרוקלוס ב"In Euclidem". לפי קירק ורייבן, כל מה שצריך להישג זה הוא שלושה מקלות ישרים מוצמדים בקצה אחד וידע על הגובה שלך. מקל אחד נכנס אנכית לתוך האדמה. שני נעשה ישר.
עם השלישי אתה מכוון לספינה ומחשב את הסקד מגובה המקל ומרחקו מנקודת ההחדרה לקו הראייה (פרוקלוס, In Euclidem, 352). משפטי תאלס ישנם שני משפטים של תאלס בגיאומטריה אלמנטרית, אחד המכונה משפט תאלס הקשור למשולש החסום במעגל ובעל קוטר המעגל כצלע אחת, המשפט השני נקרא גם משפט המיתרים. בנוסף, אודמוס ייחס לו את התגלית שמעגל חוצה על ידי הקוטר שלו, שזוויות הבסיס של משולש שווה שוקיים שוות ושהזוויות האנכיות שוות. לפי הערה היסטורית, כאשר תאלס ביקר במצרים, הוא הבחין שבכל פעם שהמצרים ציירו שני קווים מצטלבים, הם היו מודדים את הזוויות האנכיות כדי לוודא שהן שוות.
תאלס הגיע למסקנה שאפשר להוכיח שכל הזוויות האנכיות שוות אם מקבלים כמה מושגים כלליים כגון: כל הזוויות הישרות שוות, שווים שנוספו לשווים הם שווים, ושווים שהופחתו משווים הם שווים. העדויות לראשוניות של תאלס מגיעות אלינו מספר של פרוקלוס שכתב אלף שנים אחרי תאלס אך מאמינים שהיה לו עותק של ספרו של אודמוס.
פרוקלוס כתב "תאלס היה הראשון שנסע למצרים והביא ליוון את המחקר הזה". הוא ממשיך לספר לנו שבנוסף ליישום הידע שרכש במצרים "הוא עצמו גילה הצעות רבות וחשף את העקרונות הבסיסיים של רבות אחרות ליורשיו, במקרה אחד שיטתו הייתה כללית יותר, באחרים אמפירית יותר." ציטוטים אחרים מפרוקלוס מפרטים עוד מהישגיו המתמטיים של תאלס: אומרים שתאלס היה הראשון שהוכיח שהמעגל חוצה על ידי הקוטר, הגורם לחצייה הוא המעבר הבלתי מופרע של הקו הישר דרך המרכז. [תאלס] נאמר שהיה הראשון שידע והצהיר [על המשפט] שהזוויות בבסיס של כל משולש שווה שוקיים שוות, אם כי בדרך הארכאית יותר הוא תיאר את הזוויות השוות כדומות.
משפט זה, שכאשר שני קווים ישרים חוצים זה את זה, הזוויות האנכיות והמנוגדות שוות, התגלה לראשונה, כפי שאומר אודמוס, על ידי תאלס, אם כי ההדגמה המדעית שופרה על ידי כותב ה"אלמנטים". אודמוס ב"היסטוריה של הגיאומטריה" שלו מייחס משפט זה [שוויון משולשים בעלי שתי זוויות וצלע אחת שוות] לתאלס. שכן הוא אומר שהשיטה שבה הראה תאלס כיצד למצוא את מרחק הספינות בים כרוכה בהכרח בשיטה זו. פמפילה אומרת שלאחר שלמדה גיאומטריה מהמצרים, הוא [תאלס] היה הראשון שחסם במעגל משולש ישר זווית, ובעקבות כך הקריב שור. בנוסף לפרוקלוס, הירונימוס מרודוס מצטט גם את תאלס כמתמטיקאי היווני הראשון.
הירונימוס טען שתאלס היה מסוגל למדוד את גובה הפירמידות על ידי שימוש במשפט גיאומטרי הידוע כיום כמשפט המיתרים, לאחר איסוף נתונים על ידי שימוש במקל ההליכה שלו והשוואת הצל שלו לאלו שהטילו הפירמידות. אנו מקבלים וריאציות של סיפורו של הירונימוס דרך דיוגנס לארטיוס, פליניוס הזקן ופלוטארכוס. לפי הירונימוס, המצוטט היסטורית על ידי דיוגנס לארטיוס, תאלס מצא את גובה הפירמידות על ידי השוואה בין אורכי הצללים שהטילו אדם והפירמידות. בשל הווריאציות בין העדויות, כגון "סיפור הקרבת השור לרגל התגלית שהזווית על קוטר של מעגל היא זווית ישרה" בגרסה שמספר דיוגנס לארטיוס המיוחסת לפיתגורס ולא לתאלס, כמה היסטוריונים כגון ד. ר.
מים כעיקרון ראשון
דיקס מטילים ספק אם לאנקדוטות כאלה יש ערך היסטורי כלשהו. מים כעיקרון ראשון העמדה הפילוסופית המפורסמת ביותר של תאלס הייתה התזה הקוסמולוגית שלו, שמגיעה אלינו דרך קטע מה"מטאפיזיקה" של אריסטו. בעבודה דיווח אריסטו באופן חד משמעי על השערתו של תאלס לגבי טבעו של כל החומר – שהעיקרון המקור של הטבע היה חומר יסודי יחיד: מים. אריסטו המשיך אז להציע מספר השערות המבוססות על תצפיותיו שלו כדי לתת אמינות מסוימת לסיבה שתאלס עשוי היה לקדם רעיון זה, אם כי אריסטו עצמו לא החזיק בו. אריסטו הציג את מחשבתו שלו על חומר וצורה שעשויה לשפוך אור על רעיונותיו של תאלס, במטאפיזיקה 983 b6 8–11, 17–21.
(הקטע מכיל מילים שאומצו מאוחר יותר על ידי המדע עם משמעויות שונות לחלוטין.) זה שממנו הוא כל מה שקיים וממנו הוא הופך לראשונה ואליו הוא מוחזר בסוף, מהותו נשארת תחתיו, אך משתנה בתכונות, שאומרים שהם היסוד והעיקרון של הדברים שהם. ...כי הכרחי שיהיה טבע כלשהו (φύσις), או אחד או יותר מאחד, שממנו הופכים הדברים האחרים של העצם הנשמר... תאלס מייסד סוג זה של פילוסופיה אומר שזה מים. בציטוט זה אנו רואים את תיאורו של אריסטו לבעיית השינוי ולהגדרת המהות. הוא שאל אם עצם משתנה, האם הוא אותו דבר או שונה? בכל מקרה איך יכול להיות שינוי מאחד לשני? התשובה היא שהמהות "נשמרת", אך רוכשת או מאבדת תכונות שונות πάθη, הדברים שאתה "חווה".
אריסטו שיער שתאלס הגיע למסקנתו על ידי התבוננות בכך ש"המזון של כל הדברים הוא לח ושאפילו החם נוצר מהרטוב וחי על ידו". בעוד שהשערתו של אריסטו לגבי הסיבה שתאלס החזיק במים כעיקרון המקור של החומר היא מחשבתו שלו, הצהרתו שתאלס החזיק בהם כמים מקובלת בדרך כלל כמקורה באמת בתאלס והוא נתפס כחומר-וצורה מתהווה. תאלס חשב שהארץ חייבת להיות דיסק שטוח שצף במרחב של מים. הירקליטוס הומריקוס קובע שתאלס גזר את מסקנתו מראיית חומר לח הופך לאוויר, רפש ואדמה. נראה סביר שתאלס ראה בארץ מתמצקת מהמים שעליהם צפה ומהאוקיינוסים שמקיפים אותה.
בכתיבה מאות שנים מאוחר יותר, דיוגנס לארטיוס גם קובע שתאלס לימד "מים היוו (ὑπεστήσατο), 'עמדו תחת' העיקרון של כל הדברים." אריסטו ראה בעמדתו של תאלס שוות ערך בערך לרעיונות המאוחרים של אנקסימנס, שקבע שהכל מורכב מאוויר. הספר "מילון לביוגרפיה ומיתולוגיה יוונית ורומית" משנת 1870 ציין: בדוגמה שלו שמים הם מקור הדברים, כלומר, שהם זה שממנו נובע כל דבר, ואליו כל דבר מתמוסס, תאלס עשוי היה לעקוב אחר קוסמוגוניות אורפיות, בעוד שבניגוד אליהן, הוא ביקש לבסס את אמיתות הטענה.
לפיכך, אריסטו, מיד לאחר שכינה אותו מייסד הפילוסופיה, מעלה את הסיבות שתאלס האמינו שהביא לאישור טענה זו; שכן שום פיתוח כתוב שלה, או אכן שום ספר מאת תאלס, לא היה קיים, מוכח על ידי הביטויים שאריסטו משתמש בהם כשהוא מעלה את הדוקטרינות וההוכחות של המילטי.
מחשבה קלאסית, עם זאת, התקדמה רק מעט לאורך הדרך ההיא.
במקום להתייחס לאדם, זאוס, הם דיברו על המוח הגדול: "תאלס", אומר קיקרו, "מבטיח שמים הם העיקרון של כל הדברים; ושאלוהים הוא אותו מוח שעיצב ויצר את כל הדברים ממים." המוח האוניברסלי מופיע כאמונה רומית גם אצל ורגיליוס: בהתחלה, רוח בפנים (spiritus intus) מחזקת את השמים והארץ, השדות המימיים, והגלובוס הצלול של לונה, ואז – כוכבי טיטאן; ומוח (mens) המוחדר דרך הגפיים מניע את כל המסה, ומערבב את עצמו עם חומר גדול (magno corpore). לפי הנרי פילדינג 1775, דיוגנס לארטיוס 1.35 אישר שתאלס הציב "את הקיום העצמאי של אלוהים מכל הנצח, בקובעו "שאלוהים היה העתיק מכל היצורים, כי הוא היה קיים ללא סיבה קודמת אפילו בדרך של יצירה; שהעולם היה היפה מכל הדברים; כי הוא נוצר על ידי אלוהים." השפעות בשל המחסור במקורות הנוגעים לתאלס והפערים בין הדיווחים שניתנו במקורות ששרדו, יש ויכוח מלומד על השפעות אפשריות על תאלס והמתמטיקאים היוונים שבאו אחריו.
מקורות היסטוריים ובעיות היסטוריוגרפיות
ההיסטוריון רוג'ר ל. קוק מציין שפרוקלוס אינו מזכיר השפעה מסופוטמית על תאלס או על הגיאומטריה היוונית, אך "מוצג בבירור באסטרונומיה היוונית, בשימוש במערכת סקסגסימלית של מדידת זוויות ובשימוש המפורש של תלמי בתצפיות אסטרונומיות מסופוטמיות." קוק מציין שזה עשוי להופיע אולי גם בספר השני של ה"אלמנטים" של אוקלידס, "המכיל מבנים גיאומטריים השווים ליחסים אלגבריים מסוימים שנתקלים בהם לעתים קרובות בלוחות היתדות." קוק מציין "יחס זה, עם זאת, שנוי במחלוקת."
ואן דר וארדן הוא בין אלו הדוגלים ברעיון של השפעה מסופוטמית, וכותב "נובע מכך שעלינו לנטוש את האמונה המסורתית שהמתמטיקאים היוונים העתיקים ביותר גילו את הגיאומטריה בעצמם לחלוטין... אמונה שהייתה בת-קיימא רק כל עוד לא היה ידוע דבר על המתמטיקה הבבלית. זה בשום אופן לא מפחית מהקומה של תאלס; להפך, גאונותו מקבלת רק עכשיו את הכבוד המגיע לה, הכבוד של פיתוח מבנה לוגי לגיאומטריה, של הכנסת הוכחה לגיאומטריה." כמה היסטוריונים, כגון ד. ר. דיקס, חולקים על הרעיון שאנו יכולים לקבוע מהמקורות המפוקפקים שיש לנו, עד כמה תאלס הושפע ממקורות בבליים.
הוא מציין שבעוד שתאלס נחשב כמי שהיה מסוגל לחשב ליקוי באמצעות מחזור הנקרא "סארוס" (Saros) שנחשב כ"מושאל מהבבלים", "הבבלים, לעומת זאת, לא השתמשו במחזורים כדי לחזות ליקויי חמה, אלא חישבו אותם מתצפיות על קו הרוחב של הירח שנעשו זמן קצר לפני הציזיגיה הצפויה." דיקס מצטט את ההיסטוריון או. נויגבאואר שמתייחס לכך ש"לא הייתה קיימת תיאוריה בבלית לחיזוי ליקוי חמה בשנת 600 לפנה"ס, כפי שניתן לראות מהמצב הבלתי מספק מאוד 400 שנה מאוחר יותר; גם הבבלים מעולם לא פיתחו תיאוריה כלשהי שלקחה בחשבון את השפעת קו הרוחב הגיאוגרפי." דיקס בוחן את המחזור המכונה 'סארוס' – שתאלס נחשב כמי שהשתמש בו ושמאמינים שמקורו בבבלים.
הוא מציין שתלמי עושה שימוש במחזור זה ובמחזור אחר בספרו "סינטקסיס מתמטי" אך מייחס אותו לאסטרונומים יוונים מוקדמים יותר מהיפרכוס ולא לבבלים. דיקס מציין שהרודוטוס אכן מתייחס לכך שתאלס עשה שימוש במחזור כדי לחזות את הליקוי, אך טוען ש"אם כך, הגשמת ה'תחזית' הייתה מכת מזל טהור לא מדע". הוא הולך רחוק יותר ומצטרף להיסטוריונים אחרים פ. מרטיני, ג'. ל. א. דרייר, או. נויגבאואר בדחיית ההיסטוריות של סיפור הליקוי לחלוטין.
דיקס מקשר את סיפור תאלס המגלה את הסיבה לליקוי חמה עם טענת הרודוטוס שתאלס גילה את מחזור השמש ביחס להיפוכים, ומסיק "הוא לא יכול היה להחזיק בידע הזה שאף המצרים, הבבלים או יורשיו המיידיים לא החזיקו בו." יוספוס הוא ההיסטוריון העתיק היחיד שטוען שתאלס ביקר בבבל. תאלס ממילטוס (1906) – ולוסו סלגאדו הרודוטוס כתב שהיוונים למדו את הנוהג של חלוקת היום ל-12 חלקים, על הפולוס (polos), והגנומון מהבבלים. המשמעות המדויקת של השימוש שלו במילה פולוס אינה ידועה, תיאוריות נוכחיות כוללות: "הכיפה השמימית", "קצה ציר הכדור השמימי", או שעון שמש קעור כדורי. ובכל זאת אפילו טענותיו של הרודוטוס על השפעה בבלית שנויות במחלוקת על ידי כמה היסטוריונים מודרניים, כגון ל.
זמוד, שמציין שחלוקת היום לשתים-עשרה חלקים ובאנלוגיה השנה הייתה ידועה למצרים כבר באלף השני, הגנומון היה ידוע גם למצרים וגם לבבלים, והרעיון של "הכדור השמימי" לא היה בשימוש מחוץ ליוון בתקופה זו. פחות שנוי במחלוקת מהעמדה שתאלס למד מתמטיקה בבלית היא הטענה שהוא הושפע מהמצרים. ההיסטוריון ס. נ. ביצ'קוב טוען שהרעיון שזוויות הבסיס של משולש שווה שוקיים שוות הגיע כנראה ממצרים. זאת מכיוון שכאשר בונים גג לבית – חתך רוחב שיהיה בדיוק משולש שווה שוקיים אינו מכריע שכן רכס הגג הוא שחייב להתאים במדויק, לעומת זאת פירמידה מרובעת סימטרית לא יכולה להיות בעלת שגיאות בזוויות הבסיס של הפאות או שהן לא יתאימו יחד בצורה הדוקה. ההיסטוריון ד. ר.
דיקס מסכים שבהשוואה ליוונים בעידן תאלס, היה מצב מתקדם יותר של מתמטיקה בקרב הבבלים ובמיוחד המצרים – "שתי התרבויות ידעו את הנוסחאות הנכונות לקביעת השטחים והנפחים של צורות גיאומטריות פשוטות כגון משולשים, מלבנים, טרפזים וכו'; המצרים יכלו גם לחשב נכון את נפח קטום של פירמידה עם בסיס מרובע (הבבלים השתמשו בנוסחה שגויה לכך), והשתמשו בנוסחה לשטח מעגל... שנותנת ערך ל-π של 3.1605—קירוב טוב." דיקס גם מסכים שהייתה לכך השפעה על תאלס שהמקורות העתיקים ביותר מסכימים שהיה מעוניין במתמטיקה ואסטרונומיה, אך הוא טוען שסיפורי מסעותיו של תאלס בארצות אלו הם מיתוס טהור.
הציוויליזציה העתיקה והמונומנטים המסיביים של מצרים הותירו "רושם עמוק ובלתי ניתן למחיקה על היוונים". הם ייחסו למצרים "ידע קדום של נושאים מסוימים" כולל גיאומטריה וטענו למקור מצרי לכמה מרעיונותיהם שלהם כדי לנסות להעניק להם "עתיקות מכובדת" כגון הספרות ה"הרמטית" של התקופה האלכסנדרונית. דיקס טוען שמכיוון שתאלס היה דמות בולטת בהיסטוריה היוונית בזמנו של אודמוס אך "שום דבר ודאי לא היה ידוע מלבד שהוא חי במילטוס". התפתחה מסורת שכיוון ש"המילטים היו בעמדה המאפשרת לנסוע רבות" תאלס חייב היה לנסוע למצרים. כפי שהרודוטוס אומר שמצרים הייתה מקום הולדתה של הגיאומטריה, הוא חייב היה ללמוד זאת בזמן שהיה שם. מכיוון שהוא היה חייב להיות שם, בטח אחת התיאוריות על הצפת הנילוס שהציג הרודוטוס חייבת הייתה להגיע מתאלס.
באופן דומה מכיוון שהוא היה חייב להיות במצרים הוא היה חייב לעשות משהו עם הפירמידות – ומכאן סיפור מדידתן. סיפורים אפוקריפיים דומים קיימים על פיתגורס ואפלטון שנסעו למצרים ללא ראיות מאששות.
מכיוון שהגיאומטריה המצרית והבבלית בזמנו הייתה "אריתמטית בעיקרה", הם השתמשו במספרים ממשיים ו"ההליך מתואר אז עם הוראות מפורשות מה לעשות עם מספרים אלו" לא היה אזכור לאופן שבו נוצרו כללי ההליך, ושום דבר לקראת גוף מסודר לוגית של ידע גיאומטרי מוכלל עם 'הוכחות' אנליטיות כפי שאנו מוצאים במילותיהם של אוקלידס, ארכימדס ואפולוניוס." אז גם אילו תאלס נסע לשם הוא לא יכול היה ללמוד דבר על המשפטים שהוא נחשב כמי שאסף שם, במיוחד מכיוון שאין ראיות לכך שיוונים כלשהם בעידן זה יכלו להשתמש בהירוגליפים מצריים. באופן דומה עד סביבות המאה השנייה לפנה"ס וזמנו של היפרכוס (כ-190–120 לפנה"ס) החלוקה הכללית הבבלית של המעגל ל-360 מעלות והמערכת הסקסגסימלית שלהם לא היו ידועות.
הרודוטוס לא אומר כמעט דבר על ספרות ומדע בבליים, ומעט מאוד על ההיסטוריה שלהם. כמה היסטוריונים, כמו פ. שנאבל, טוענים שהיוונים למדו יותר על התרבות הבבלית רק מברסוס, כוהן בבלי שנאמר שהקים בית ספר בקו בסביבות 270 לפנה"ס, אך באיזו מידה היה לכך בתחום הגיאומטריה שנוי במחלוקת. דיקס מציין שהמצב הפרימיטיבי של המתמטיקה והרעיונות האסטרונומיים היווניים שהוצגו על ידי המושגים המוזרים של יורשי תאלס כגון אנקסימנדר, אנקסימנס, קסנופנס והירקליטוס, שההיסטוריון ג'. ל. הייברג מכנה "תערובת של אינטואיציה מבריקה ואנלוגיות ילדותיות", טוען נגד הטענות של סופרים בעת העתיקה המאוחרת שתאלס גילה ולימד מושגים מתקדמים בתחומים אלו.
ג'ון ברנט (1892) ציין לבסוף, יש לנו מקרה אחד מודה של גילדת פילוסופים, זו של הפיתגוראים. ויימצא שההשערה, אם יש לקרוא לה בשם זה, של ארגון קבוע של פעילות מדעית תסביר לבדה את כל העובדות. התפתחות הדוקטרינה בידי תאלס, אנקסימנדר ואנקסימנס, למשל, יכולה להיות מובנת רק כפיתוח של רעיון יחיד בבית ספר עם מסורת רציפה. לפי האנציקלופדיה הביזנטית מהמאה ה-10 "סודא", תאלס היה "המורה והקרוב" של אנקסימנדר. פרשנויות בשהות הארוכה של הפילוסופיה, בקושי היה פילוסוף או היסטוריון של פילוסופיה שלא הזכיר את תאלס וניסה לאפיין אותו בדרך כלשהי. הוא מוכר בדרך כלל כמי שהביא משהו חדש למחשבה האנושית.
מתמטיקה, אסטרונומיה ורפואה כבר היו קיימות. תאלס הוסיף משהו לאוספים השונים האלה של ידע כדי לייצר אוניברסליות, שעד כמה שהכתיבה מספרת לנו, לא הייתה במסורת לפני כן, אלא הביאה לתחום חדש. מאז, אנשים מעוניינים שואלים מהו אותו משהו חדש. תשובות נופלות לפחות לשתי קטגוריות, התיאוריה והשיטה. ברגע שהגיעה תשובה, הצעד הלוגי הבא הוא לשאול כיצד תאלס משתווה לפילוסופים אחרים, מה שמוביל לסיווגו בצדק או שלא בצדק. תיאוריה הכינויים הטבעיים ביותר של תאלס הם "מטריאליסט" ו"נטורליסט", המבוססים על אוסיה ופיזיס. האנציקלופדיה הקתולית מציינת שאריסטו כינה אותו פיזיולוג, עם המשמעות "סטודנט של הטבע". מצד שני, הוא היה כשיר כפיזיקאי מוקדם, כפי שהיה אריסטו.
הם למדו קורפורה, "גופים", הצאצאים של ימי הביניים של חומרים. רובם מסכימים שהחותם של תאלס על המחשבה הוא אחדות החומר, ומכאן ברטראנד ראסל: הדעה שכל החומר הוא אחד היא השערה מדעית מכובדת למדי. ...אבל זה עדיין הישג נאה לגלות שחומר נשאר זהה במצבי צבירה שונים. ראסל רק שיקף מסורת מבוססת; לדוגמה: ניטשה, ב"פילוסופיה בעידן הטרגי של היוונים", כתב: הפילוסופיה היוונית נראית כמתחילה במושג אבסורדי, בהצעה שמים הם המקור הראשוני והרחם של כל הדברים. האם באמת הכרחי שנשים לב ברצינות להצעה זו? זה הכרחי, ומסיבות שלוש. ראשית, כי היא אומרת לנו משהו על המקור הראשוני של כל הדברים; שנית, כי היא עושה זאת בשפה נטולת דימוי או משל, ולבסוף, כי כלולה בה, אם רק באופן עוברי, המחשבה, "כל הדברים הם אחד."
סוג זה של מטריאליזם, עם זאת, אין לבלבל עם מטריאליזם דטרמיניסטי. תאלס רק ניסה להסביר את האחדות שנצפתה במשחק החופשי של התכונות. הגעת אי-הוודאות לעולם המודרני אפשרה חזרה לתאלס; לדוגמה, ג'ון אלופ בודין כותב "אלוהים ובריאה": אנחנו לא יכולים לקרוא את היקום מהעבר... בודין מגדיר מטריאליזם "מתהווה", שבו עצמי החוש מתהווים באי-ודאות מהמצע. תאלס הוא החדשן של סוג זה של מטריאליזם.
הוגים סכולסטיים מאוחרים יותר יטענו שבבחירתו במים תאלס הושפע מהדת הבבלית או הכשדית, שקבעה שאלוהים החל את הבריאה על ידי פעולה על המים הקיימים מראש. ההיסטוריון אברהם פלדמן טוען שזה לא עומד בבדיקה מדוקדקת יותר. בדת הבבלית המים חסרי חיים ועקרים עד שאלוהים פועל עליהם, אך עבור תאלס המים עצמם היו אלוהיים ויצירתיים. הוא טען ש"כל הדברים מלאים באלים", ולהבין את טבע הדברים היה לגלות את סודות האלוהויות, ודרך ידע זה לפתוח את האפשרות שאדם יכול להיות גדול יותר מהאולימפי הגדול ביותר.
פלדמן מציין שבעוד הוגים אחרים הכירו ברטיבות של העולם "אף אחד מהם לא קיבל השראה להסיק שהכל הוא בסופו של דבר מימי." הוא מציין עוד שתאלס היה "אזרח עשיר של נמל המזרח העשיר להפליא מילטוס... סוחר במצרכי העת העתיקה, יין ושמן... הוא בהחלט טיפל ברכיכות של הפיניקים שהפרישו את הצבע של סגול אימפריאלי." פלדמן נזכר בסיפורים על תאלס המודד את מרחק הסירות בנמל, יוצר שיפורים מכניים לניווט ספינות, נותן הסבר להצפת הנילוס החיונית לחקלאות המצרית ולסחר היווני ומשנה את מסלול נהר ההאליס כדי שצבא יוכל לחצות אותו.
במקום לראות במים מחסום, תאלס הרהר במפגש הדתי השנתי האיוני לטקס אתלטי שנערך על לשון היבשה של מיקאלה ונחשב כמי שמונה על ידי קרובי המשפחה הקדמונים של פוסידון, אל הים. הוא קרא למדינות הסוחר האיוניות המשתתפות בטקס זה להמיר אותו לפדרציה דמוקרטית תחת חסותו של פוסידון שתחזיק מעמד מול כוחות פרס הפסטורלית. פלדמן מסיק שתאלס ראה "שהמים הם מפלס מהפכני והגורם היסודי הקובע את הקיום והעסקים של העולם" ו"הערוץ המשותף של מדינות."
הוא היה רואה שניתן לעבד מינרלים ממים כגון מלח מקיים חיים וזהב שנלקח מנהרות. הוא היה רואה דגים ומצרכי מזון אחרים שנאספו מהם. פלדמן מציין שתאלס החזיק בדעה שהמגנט חי שכן הוא משך מתכות אליו. הוא טוען שתאלס "חי תמיד בטווח ראייה של הים האהוב עליו" יראה מים נראים כמושכים את כל "התנועה ביין ושמן, חלב ודבש, מיצים וצבעים" אליהם, מה שמוביל אותו ל"חזון של היקום נמס לחומר יחיד שהיה חסר ערך כשלעצמו ועדיין מקור העושר." פלדמן מסיק שעבור תאלס "...מים איחדו את כל הדברים.
המשמעות החברתית של מים בזמנו של תאלס הניעה אותו להבחין דרך חומרה ומוצרים יבשים, דרך אדמה וזרע, דם, זיעה ודמעות, חומר נוזלי יסודי אחד... מים, החומר השכיח והחזק ביותר הידוע לו." זה בשילוב עם בן זמנו