פייר גסנדי

פייר גסנדי

פורטל הכנסייה הקתולית - פורטל פילוסופיה - v - t - e

פייר גסנדי (בצרפתית: Pierre Gassendi; נקרא גם פייר גסן או פטרוס גסנדוס; 22 בינואר 1592 – 24 באוקטובר 1655) היה פילוסוף, כומר קתולי, אסטרונום ומתמטיקאי צרפתי. בעודו מחזיק במשרה כנסייתית בדרום-מזרח צרפת, הוא בילה זמן רב בפריז, שם עמד בראש קבוצת אינטלקטואלים חופשיים בדעתם. הוא היה גם מדען תצפיתי פעיל, ופרסם את הנתונים הראשונים על מעבר כוכב חמה בשנת 1631. המכתש הירחי גסנדי קרוי על שמו.

הוא כתב עבודות פילוסופיות רבות, וכמה מהעמדות שפיתח נחשבות למשמעותיות, שכן מצאו דרך בין סקפטיות לדוגמטיות. ריצ'רד פופקין מציין שגסנדי היה אחד ההוגים הראשונים שניסחו את "ההשקפה המדעית" המודרנית, המבוססת על סקפטיות מתונה ואמפיריציזם. הוא התעמת עם בן זמנו דקארט על האפשרות להשגת ידע ודאי. הפרויקט האינטלקטואלי הידוע ביותר שלו ניסה ליישב בין אטומיזם אפיקוראי לנצרות.

ביוגרפיה

### חיים מוקדמים

גסנדי נולד בשמפרסייה (Champtercier), ליד דין (Digne), שבצרפת לאנטואן גסן ופרנסואז פאברי. השכלתו המוקדמת הופקדה בידי דודו מצד אמו, תומא פאברי, הכומר של כנסיית שמפרסייה. כילד פלא, הוא הפגין יכולות אקדמיות בגיל צעיר מאוד ולמד בבית הספר התיכון בעיר דין, שם גילה כישרון מיוחד לשפות ומתמטיקה. בשנת 1609 נכנס לאוניברסיטת אקס-אן-פרובאנס כדי ללמוד פילוסופיה אצל פיליבר פסאי (Philibert Fesaye) במסדר הכרמליטים בקולז' רויאל דה בורבון (הפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת אקס). בשנת 1612 קרא לו הקולז' של דין להרצות על תאולוגיה. בעודו בדין, נסע לסנה (Senez), שם קיבל סמיכה לדרגות זוטרות מהבישוף ז'אק מרטן. בשנת 1614 קיבל תואר דוקטור לתאולוגיה מאוניברסיטת אביניון, ונבחר לתאולוג בקתדרלת דין. ב-1 באוגוסט 1617 קיבל הסמכה ככומר מהבישוף ז'אק טוריצ'לה ממרסיי. באותה שנה, בגיל 24, קיבל את הקתדרה לפילוסופיה באוניברסיטת אקס-אן-פרובאנס, והעביר את הקתדרה לתאולוגיה למורהו לשעבר, פסאי. נראה שגסנדי פרש בהדרגה מהתאולוגיה. הוא שמר על משרתו כקאנון תאולוג בדין, עם זאת, ובספטמבר 1619, כאשר הבישוף רפאל דה בולון תפס את מקומו בדיוקסיה של דין, גסנדי השתתף ונשא נאום מטעם הקפיטול.

הוא הרצה בעיקר על הפילוסופיה האריסטוטלית, תוך שהוא מתאים את עצמו ככל האפשר לשיטות המסורתיות, אך גם עקב בעניין אחר תגליותיהם של גלילאו וקפלר. הוא בא במגע עם האסטרונום ז'וזף גוטייה דה לה ואלט (1564–1647), הכומר הראשי של הארכיבישופות של אקס.

### כהונה ככומר

בשנת 1623 השתלט מסדר הישועים על אוניברסיטת אקס. הם איישו את כל המשרות בישועים, ולכן גסנדי נדרש למצוא מוסד אחר. הוא עזב וחזר לדין ב-10 בפברואר 1623, ולאחר מכן חזר לאקס כדי לחזות בליקוי ירח ב-14 באפריל ובנוכחות מאדים במזל קשת ב-7 ביוני, משם חזר שוב לדין. הוא נסע לגרנובל בשליחות הקפיטול של דין לצורך תביעה משפטית, בלית ברירה, שכן עבד על הפרויקט שלו בנושא הפרדוקסים של אריסטו. בשנת 1624 הדפיס את החלק הראשון של ספרו Exercitationes paradoxicae adversus Aristoteleos. קטע מהספר השני הופיע מאוחר יותר בדפוס בהאג (1659), אך גסנדי מעולם לא חיבר את חמשת החלקים הנותרים, כנראה מתוך מחשבה שספרו Discussiones Peripateticae של פרנצ'סקו פטריצי הותיר לו מעט מרחב פעולה.

הוא בילה זמן מה עם פטרונו ניקולא-קלוד פאברי דה פירק (Peiresc). לאחר 1628 טייל גסנדי בפלנדריה ובהולנד, שם פגש את אייזק ביקמן ופרנסואה לולייה. הוא חזר לצרפת בשנת 1631. בשנת 1634 נמאס לקפיטול של קתדרלת דין מהתנהגותו הראוותנית של הפרובוסט בלז אוסה, והם הצביעו על החלפתו. הם השיגו צו מפרלמנט אקס, מתאריך 19 בדצמבר 1634, שהסכים להדחתו ולבחירתו של גסנדי לפרובוסט של הקפיטול הקתדרלי. גסנדי הותקן רשמית בתפקידו ב-24 בדצמבר 1634. הוא החזיק במשרת הפרובוסט עד מותו ב-1655.

בתקופה זו כתב כמה עבודות, לבקשתו של מארן מרסן. אלו כללו את מחקרו על הפילוסופיה המיסטית של רוברט פלאד, מאמר על תופעת הפאריהליה (שמשות מדומות), וכמה תצפיות על מעבר כוכב חמה.

### שנות ה-40 של המאה ה-17

לאחר מכן בילה גסנדי כמה שנים בטיולים בפרובאנס עם דוכס אנגולם, מושל האזור. במהלך תקופה זו כתב רק יצירה ספרותית אחת, "חיי פירק", שמותו בשנת 1637 נראה כי העציב אותו עמוקות; הספר זכה להדפסות חוזרות רבות ולתרגום לאנגלית. הוא חזר לפריז בשנת 1641, שם פגש את תומאס הובס. הוא העביר כמה שיעורי פילוסופיה לא פורמליים, וצבר תלמידים; לפי הביוגרף גרימאר, אלה כללו את מולייר, סיראנו דה ברז'ראק (שהשתתפותו בשיעורים נתונה במחלוקת), ז'אן הנול וקלוד-עמנואל שאפל, בנו של לולייה.

בשנת 1640 הכניס אותו מרסן לעימות עם רנה דקארט. התנגדויותיו להנחות היסוד של דקארט הופיעו בדפוס בשנת 1641; הן מופיעות כסדרת ההתנגדויות החמישית בכתבי דקארט וכמהדורה נפרדת בשם Disquisitio Metaphysica עם תשובות. אף שדקארט מקבל לעיתים קרובות את הקרדיט על גילוי בעיית הגוף-נפש, גסנדי, בתגובה לדואליזם של דקארט, היה הראשון להגדיר אותה. נטייתו של גסנדי לעבר האסכולה האמפירית של הספקולציה ניכרת כאן יותר מאשר בכל כתביו האחרים. ז'אן-בטיסט מורן תקף את ספרו De motu impresso a motore translato (1642). בשנת 1643 ניסה מרסן גם לגייס תמיכה מהסוציניאני הגרמני ותומך הסובלנות הדתית מרצ'ין רואר. רואר ענה בהרחבה שכבר קרא את גסנדי אך הוא בעד השארת המדע למדע ולא לכנסייה.

בשנת 1645 קיבל את הקתדרה למתמטיקה בקולז' רויאל בפריז, והרצה במשך כמה שנים בהצלחה רבה. בנוסף לכתבי פולמוס בנושאי פיזיקה, הופיעו בתקופה זו הראשונים מבין הספרים שעליהם זוכרים אותו היסטוריונים של הפילוסופיה. בשנת 1647 פרסם את המסה שהתקבלה היטב De vita, moribus, et doctrina Epicuri libri octo. שנתיים לאחר מכן הופיע פירושו על הספר העשירי של דיוגנס לארטיוס. באותה שנה פרסם את הפירוש החשוב יותר Syntagma philosophiae Epicuri.

בשנת 1648 אילצה אותו בריאותו הרופפת לוותר על הרצאותיו בקולז' רויאל. בתקופה זו התפייס עם דקארט, לאחר שנים של ריחוק, בתיווכו של סזאר ד'אסטרה.

### מוות והנצחה

גסנדי נסע בדרום צרפת בחברת בן טיפוחיו, עוזרו ומזכירו פרנסואה ברנייה, תלמיד נוסף מפריז. הוא בילה כמעט שנתיים בטולון, שם האקלים התאים לו. בשנת 1653 חזר לפריז וחידש את עבודתו הספרותית, כשהוא מתגורר בביתו של מונמור, ופרסם באותה שנה את הביוגרפיות של קופרניקוס וטיכו ברהה. המחלה ממנה סבל, מחלת ריאות, כבר השתרשה בו היטב. כוחו דעך בהדרגה, והוא מת בפריז בשנת 1655. פסל ברונזה שלו (מאת ז'וזף ראמוס) הוקם במימון מנויים בדין ב-1852. מכתש גדול על הירח נקרא על שמו.

הישגים מדעיים

כחלק מקידום השיטות האמפיריות ודעותיו האנטי-אריסטוטליות והאנטי-קרטזיאניות, גסנדי היה אחראי למספר "ראשוניות" מדעיות:

- הוא הסביר את תופעת הפאריהליה ב-1629 כנובעת מגבישי קרח.

- בשנת 1631, גסנדי היה האדם הראשון שצפה במעבר של כוכב לכת על פני השמש, כשצפה במעבר כוכב חמה שקפלר חזה. בדצמבר של אותה שנה, הוא עקב אחר מעבר נוגה, אך אירוע זה התרחש בזמן שהיה לילה בפריז.

- שימוש בקמרה אובסקורה למדידת הקוטר הנראה של הירח.

- הפלת אבן מתורן של ספינה (בספרו De motu) מראה שימור תנע אופקי, ובכך מסירה התנגדות לסיבוב כדור הארץ.

- מדידת מהירות הקול (בדיוק של כ-25%), תוך הראייה שהיא אינה משתנה בהתאם לגובה הצליל.

- פרשנות מספקת לניסוי פואי-דה-דום של פסקל עם ברומטר בסוף שנות ה-40 של המאה ה-17; הדבר רמז על כך שוואקום שנוצר הוא אפשרי.

- הוא טען והגן (ב-Syntagma philosophiae Epicuri, 1649) על התפיסה שהחומר עשוי מאטומים, בעקבות אפיקורוס.

בנוסף להישגים אלו, גסנדי ביצע עבודה על קביעת קווי אורך באמצעות ליקויי ירח ועל שיפור הטבלאות הרודולפיניות. הוא עסק בסוגיית הנפילה החופשית ב-De motu (1642) וב-De proportione qua gravia decidentia accelerantur (1646).

כתבים

אדוארד גיבון כינה אותו "Le meilleur philosophe des littérateurs, et le meilleur littérateur des philosophes" (הפילוסוף הגדול ביותר בקרב אנשי הספרות, ואיש הספרות הגדול ביותר בקרב הפילוסופים).

אנרי לואי הבר דה מונמור פרסם את כל כתביו של גסנדי, החשוב שבהם הוא ה-Syntagma philosophicum (Opera, i. ו-ii.), בשנת 1658 (6 כרכים, ליון). ניקולאוס אבארניוס פרסם מהדורה נוספת, גם היא ב-6 כרכי פוליו, בשנת 1727. השניים הראשונים מורכבים במלואם מה-Syntagma philosophicum שלו; השלישי מכיל את כתביו הביקורתיים על אפיקורוס, אריסטו, דקארט, רוברט פלאד והרברט מצ'רבורי, עם כמה יצירות מזדמנות על בעיות מסוימות בפיזיקה; הרביעי, ה-Institutio astronomica שלו, וה-Commentarii de rebus celestibus; החמישי, הפירוש שלו על הספר העשירי של דיוגנס לארטיוס, הביוגרפיות של אפיקורוס, ניקולא-קלוד פאברי דה פירק, טיכו ברהה, ניקולאוס קופרניקוס, גאורג פון פוירבאך ורגיומונטנוס, עם כמה חיבורים על ערך המטבעות העתיקים, על לוח השנה הרומי, ועל תיאוריית המוזיקה, עם קטע גדול ומפורט מצורף בשם Notitia ecclesiae Diniensis; הכרך השישי מכיל את התכתובת שלו. הביוגרפיות, במיוחד אלו של קופרניקוס, טיכו ופירק, זכו לשבחים רבים.

### Exercitationes

ה-Exercitationes עוררו תשומת לב רבה, אם כי הם מכילים מעט או כלום מעבר למה שאחרים כבר העלו נגד אריסטו. הספר הראשון מציג בבירור, ובעוצמה רבה, את ההשפעות הרעות של קבלת הדיקטומים האריסטוטליים כעובדה מוגמרת על המחקר הפיזי והפילוסופי. הספר השני, המכיל את הסקירה של הדיאלקטיקה או הלוגיקה של אריסטו, משקף לכל אורכו את הראמיזם בטון ובשיטה. אחת ההתנגדויות לדקארט התפרסמה דרך הצגתה על ידי דקארט בנספח ההתנגדויות ב"הגיונות".

### Animadversiones

ספרו Animadversiones, שפורסם ב-1649, מכיל תרגום של דיוגנס לארטיוס, ספר X על אפיקורוס, והופיע עם פירוש, בצורת ה-Syntagma philosophiae Epicuri. לעבודתו על אפיקורוס יש חשיבות היסטורית, אך הוא ספג ביקורת על כך שהחזיק בדוקטרינות שניתן לטעון שאינן ניתנות ליישוב עם ביטויי האמפיריציזם החזקים שלו.

בספר, גסנדי שומר על המקסימה שלו "שאין דבר בשכל שלא היה קודם לכן בחושים" (nihil est in intellectu quod non prius fuerit in sensu), אך הוא טוען שהיכולת המדמיינת (phantasia) היא המקבילה של החוש, כיוון שהיא כוללת דימויים חומריים, ולכן היא חומרית במהותה, ושהיא זהה ביסודה גם בבני אדם וגם בבעלי חיים. עם זאת, הוא גם מודה שהמאפיין הקלאסי של האנושות, השכל, שאותו הוא מאשר כבלתי חומרי ובלתי מוות, מגיע להבנה של מושגים ואמיתות ששום מאמץ של תחושה או דמיון לא יכול היה להשיג (Op. ii. 383). גסנדי ממחיש את היכולת ליצור "מושגים כלליים"; תפיסת האוניברסליות (ib. 384), שלדבריו בעלי חיים לעולם אינם מסוגלים לקחת בה חלק, למרות שהם משתמשים ב-phantasia ממש כמו בני אדם; מושג האל, שעליו הוא אומר שאנו עשויים לדמיין כגשמי, אך להבין כאל-גשמי; ולבסוף, הרפלקס שבאמצעותו המוח הופך את התופעות והפעולות בתוכו לאובייקטים של תשומת ליבו.

האפיקוראי האנגלי וולטר צ'רלטון יצר עיבוד אנגלי לספר זה, Physiologia Epicuro-Gassendo-Charletonia, בשנת 1654.

### Syntagma philosophicum

ה-Syntagma philosophicum מחולק, על פי המנהג הרגיל של האפיקוראים, ללוגיקה (שאצל גסנדי, כמו אצל אפיקורוס, היא קנונית באמת), פיזיקה ואתיקה.

הלוגיקה מכילה מתווה של תולדות המדע De origine et varietate logicae, ומחולקת לתורת התפיסה הנכונה (bene imaginari), תורת השיפוט הנכון (bene proponere), תורת ההסקה הנכונה (bene colligere), ותורת השיטה הנכונה (bene ordinare). החלק הראשון מכיל את העמדות האמפיריות במיוחד שגסנדי מאוחר יותר מזניח או משמיט מהחשבון. החושים, המקור היחיד לידע, כביכול מעניקים לנו הכרה מיידית של דברים אינדיבידואליים; הפנטזיה (שגסנדי רואה כחומרית בטבעה) משחזרת את הרעיונות הללו; השכל משווה רעיונות אלו, כל אחד בפרט, ומגבש רעיונות כלליים. אף על פי כן, הוא מודה שהחושים מעניקים ידע – לא של דברים – אלא של תכונות בלבד, ושאנו מגיעים לרעיון של דבר או סובסטנציה באמצעות הסקה אינדוקטיבית. הוא סבור שהשיטה הנכונה למחקר היא האנליטית, העולה ממושגים נמוכים לגבוהים יותר; עם זאת, הוא רואה ומודה שהסקה אינדוקטיבית, כפי שהגה פרנסיס בייקון, נשענת על טענה כללית שלא הוכחה בעצמה על ידי אינדוקציה. הדוקטרינה כולה של שיפוט, סילוגיזם ושיטה מערבבת מושגים אריסטוטליים וראמיסטיים.

בחלק השני של ה-Syntagma, הפיזיקה, מופיעה הסתירה הבולטת ביותר בין עקרונות היסוד של גסנדי. בעודו מאשר את הפיזיקה האפיקוראית, הוא דוחה את שלילת האל וההשגחה הפרטית האפיקוראית. הוא מציג את ההוכחות השונות לקיומה של ישות אי-חומרית, אינסופית ועליונה, טוען שישות זו היא מחבר היקום הנראה, ומגן בתוקף על דוקטרינת הידיעה המוקדמת וההשגחה הפרטית של האל. במקביל, הוא מחזיק, בניגוד לאפיקוראיזם, בדוקטרינה של נפש רציונלית אל-חומרית, בעלת אל-מוות ומסוגלת להכרעה חופשית. פרידריך אלברט לאנגה טען שכל החלק הזה במערכת של גסנדי אינו מכיל דבר מדעותיו שלו, אלא מוצג אך ורק מתוך מניעים של הגנה עצמית.

לחשיפה החיובית של האטומיזם יש הרבה ממה שמושך, אך השערת ה-calor vitalis (חום חיוני), מין של anima mundi (נפש העולם) שהוא מציג כהסבר פיזי לתופעות פיזיות, לא נראית כמי ששופכת אור רב על הבעיות המיוחדות שאותן הוא מגייס אותה לפתור. גם תאוריית המשקל המהותי לאטומים כנובע מכוח פנימי המניע אותם לתנועה אינה ניתנת ליישוב בשום אופן עם דוקטרינה כללית של סיבות מכניות.

בחלק השלישי, האתיקה, מעבר לדיון על החופש, שבסך הכל הוא לא מוגדר, אין הרבה מעבר לניסוח מתון יותר של הקוד המוסרי האפיקוראי. הסוף האחרון של החיים הוא אושר, ואושר הוא הרמוניה של הנפש והגוף (tranquillitas animi et indolentia corporis). כנראה, חושב גסנדי, אושר מושלם אינו ניתן להשגה בחיים אלו, אך הוא עשוי להיות בחיים שלאחר המוות.

דעות

לפי גבריאל דניאל, גסנדי היה קצת פירוניסט בענייני מדע; אך זה לא היה דבר רע. הוא כתב נגד האנימיזם הקסום של רוברט פלאד, ונגד אסטרולוגיה שיפוטית. הוא הפך לא מרוצה מהמערכת הפריפטטית, הגישה האורתודוקסית לפילוסופיה של הטבע המבוססת על כתבי אריסטו. גסנדי חלק נטייה אמפירית של התקופה. הוא תרם להתנגדויות נגד הפילוסופיה האריסטוטלית, אך חיכה לפרסם את מחשבותיו שלו.

נותרה מחלוקת מסוימת לגבי המידה שבה גסנדי דבק במה שנקרא libertinage érudit, החשיבה החופשית המלומדת שאפיינה את ה-Tétrade, המעגל הפריזאי אליו השתייך, יחד עם גבריאל נאודה ושניים אחרים (אלי דיודאטי ופרנסואה דה לה מוט לה וייה). גסנדי, לפחות, השתייך לאגף הפידאיסטי של הספקנים, בטענה שהיעדר ידע ודאי מותיר מקום לאמונה.

בסכסוכו עם דקארט הוא אכן החזיק בדעה שראיות החושים נותרות הראיה המשכנעת היחידה; עם זאת הוא טוען, כפי שטבעי מהכשרתו המתמטית, שראיות התבונה מספקות לחלוטין.

### צמחונות

גסנדי הודה שאמנם המימוש המלא של המרדף המתמיד אחר עונג אולטימטיבי דרך התחברות עם האל אולי לא יתרחש במהלך חייו של אדם, אך הוא טען נגד צריכת בשר, וראה בכך מכשול משמעותי להשגת חזון אלוהי. תוך הסתמכות על כתבי הקודש ועל עולם הטבע, הוא חזה גן עדן משוקם שבו בני אדם ובעלי חיים התקיימו יחד בשלטון של שלום, בניגוד לעריצות המופגנת בטביחת בעלי חיים למען הנאה.

גסנדי תמך בטיעונו לצמחונות עם נימוקים מרפואה, היסטוריה וכתבי קודש. בהשראת צמחונים נאופלטוניים והוגים נוצרים מוקדמים, הוא יישר קו עם הצמחונות לדוקטרינות נוצריות, תוך שימת דגש על אל-מוות הנפש. גסנדי, כומר קתולי, דגל בתזונה מבוססת צמחים ללא דוגמטיות, בטענה שהחלטות בחיים אלו היו קריטיות להכנת הגוף והנפש לבאים בתור. הוא העריץ את הסגולה ההיסטורית של מתרגלי הצמחונות ודחק בחוקרים להפיק ולעקוב אחר הרעיונות הטובים ביותר לאורך ההיסטוריה, בטענה שבעיקר בקרב הומניסטים, יש לאמץ אורח חיים צמחוני.

גסנדי עצמו לא היה צמחוני, אך הודה ש"לו הייתי חכם, הייתי זונח [בשר] טיפין טיפין, וניזון אך ורק ממתנות האדמה... איני מפקפק בכך שהייתי מאושר יותר לאורך זמן רב יותר ומתמיד בבריאות טובה יותר."

פרשנות מוקדמת

סמואל סורבייר, תלמיד, מספר על חיי גסנדי במהדורה המקובצת הראשונה של הכתבים, מאת ז'וזף בוז'רל, Vie de Gassendi (1737; מהדורה שנייה, 1770); וכך גם ז'אן פיליבר דמירון, Mémoire sur Gassendi (1839). קיצור של הפילוסופיה שלו ניתן על ידי חברו, הנוסע הנודע, פרנסואה ברנייה (Abrégé de la philosophie de Gassendi, 8 כרכים, 1678; מהדורה שנייה, 7 כרכים, 1684).