תוואכול כרמאן
תוואכול עבד א-סלאם ח'אלד כרמאן (בערבית: توكل عبد السلام خالد كرمان, בטורקית: Tevekkül Karman; נולדה ב-7 בפברואר 1979) היא עיתונאית, פוליטיקאית ופעילת זכויות אדם תימנית. היא ממייסדות ומנהיגות ארגון 'עיתונאיות ללא גבולות' (Women Journalists Without Chains), קבוצה שהוקמה בשנת 2005 כדי לקדם חופש עיתונות וזכויות אדם. היא הפכה לפניו הבינלאומיים של המרד התימני בשנת 2011, שהיה חלק מתנועת 'האביב הערבי'. היא כונתה לעיתים קרובות בתימן כ'אישה מברזל' וכ'אם המהפכה'. היא כלת פרס נובל לשלום לשנת 2011 על "מאבקה הלא-אלים למען ביטחון הנשים ולמען זכותן של נשים להשתתפות מלאה בבניית השלום". היא הפכה לאישה התימנית הראשונה, לאישה הערבייה הראשונה ולאישה המוסלמית השנייה שזכתה בפרס נובל.
כרמאן צברה בולטות בתימן לאחר 2005 כעיתונאית וכתומכת בחופש העיתונות, במיוחד לאחר דחיית הרישיון לשירות חדשות בטלפונים ניידים בשנת 2007, שלאחריו הובילה מחאות. לאחר מאי 2007, היא ארגנה מחאות שבועיות שקראו לרפורמות רחבות יותר בתימן. בתחילת 2011 היא הסיטה את המחאות כדי להתיישר עם תנועת האביב הערבי הרחבה יותר, בהשראת המהפכה התוניסאית שהפילה את ממשלתו של זין אל-עאבדין בן עלי. היא הייתה מתנגדת קולנית שקראה לסיום ממשלתו של הנשיא עלי עבדאללה סאלח.
חיים אישיים
תוואכול כרמאן נולדה ב-7 בפברואר 1979 בשעבאב א-סלאם שבמחוז תעז, צפון תימן דאז. היא גדלה ליד תעז, העיר השנייה בגודלה במדינה, הידועה במוסדות החינוך שלה בתוך סביבה שמרנית. כרמאן למדה בתעז. אביה, עבד א-סלאם כרמאן, הוא עורך דין ופוליטיקאי שכיהן כשר לעניינים משפטיים בממשלתו של עלי עבדאללה סאלח לפני שהתפטר. יש לה שני אחים: טאריק כרמאן, משורר, וספא כרמאן, עורכת דין והתימנית הראשונה שסיימה את לימודיה בבית הספר למשפטים של הרווארד. ספא עובדת גם כעיתונאית עבור רשת אל-ג'זירה. תוואכול נשואה למוחמד א-נהמי ואם לשלושה ילדים.
כרמאן מחזיקה בתואר שני בביטחון בינלאומי מאוניברסיטת מסצ'וסטס לוואל, תואר ראשון במסחר מאוניברסיטת המדע והטכנולוגיה, ותואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת צנעא. בשנת 2012 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד במשפט בינלאומי מאוניברסיטת אלברטה בקנדה.
במהלך מחאה בשנת 2010, אישה ניסתה לדקור את כרמאן באמצעות ג'מביה, אך תומכיה התערבו ומנעו את התקיפה. על פי אחיה טאריק כרמאן, היא קיבלה גם איום רצח מ"פקיד תימני בכיר" ב-26 בינואר 2011, שהזהיר אותה להפסיק את מחאותיה הפומביות. העיתונאי דקסטר פילקינס זיהה מאוחר יותר פקיד זה כנשיא עלי עבדאללה סאלח במגזין הניו יורקר. ממשלת טורקיה הציעה לה אזרחות טורקית, אותה קיבלה משר החוץ הטורקי ב-11 באוקטובר 2012, תוך שהיא מתחקה אחר מוצא משפחתה למחוז קאראמאן שבמרכז אנטוליה.
בשנת 2012 השתתפה כרמאן כפאנליסטית במושב השנתי של 'יוזמת קלינטון העולמית' שכותרתו "אלופי הפעולה". בשנת 2019 היא זכתה לכבוד כיזמית חברתית של השנה בטקס 'פרסי אסיה'. כמו תימנים רבים, כרמאן נאלצה לעזוב את תימן לאחר השתלטות החות'ים על הבירה צנעא, עקב המצב הביטחוני המתדרדר. מביתה החדש באיסטנבול היא ממשיכה להשמיע את קולה נגד עוולות בתימן, כולל המלחמה שמנהלת הקואליציה בהובלת סעודיה ואיחוד האמירויות ותקיפות מל"טים אמריקאיות. ב-17 בדצמבר 2020 דיווחה כרמאן כי מורדים חות'ים פשטו על ביתה ומשרדה, והשתלטו על שני המקומות לאחר שבזזו אותם.
עיתונאיות ללא גבולות
תוואכול כרמאן הקימה את ארגון זכויות האדם 'עיתונאיות ללא גבולות' (WJWC) יחד עם שבע עיתונאיות נוספות בשנת 2005 כדי לקדם זכויות אדם, "במיוחד חופש דעה וביטוי, וזכויות דמוקרטיות". אף על פי שהוקם כ"עיתונאיות ללא גבולות", השם הנוכחי אומץ כדי לקבל רישיון ממשלתי. כרמאן אמרה שהיא קיבלה "איומים ופיתויים" והייתה יעד להטרדות מצד הרשויות התימניות בטלפון ובמכתבים בגלל סירובה לקבל את דחיית משרד ההסברה לבקשת הארגון להקים באופן חוקי עיתון ותחנת רדיו. הקבוצה דגלה בחופש לשירותי חדשות ב-SMS, שהיו בפיקוח הדוק של הממשלה למרות שלא נפלו תחת סמכות חוק העיתונות של 1990. לאחר בדיקה ממשלתית של שירותי הטקסט, השירות היחיד שלא קיבל רישיון להמשך פעילות היה 'בילאקויוד' (Bilakoyood), שהיה שייך ל-WJWC ופעל במשך שנה. בשנת 2007 פרסם הארגון דו"ח המתעד את הפרות חופש העיתונות בתימן מאז 2005. בשנת 2009 היא מתחה ביקורת על משרד ההסברה על הקמת משפטים שכוונו נגד עיתונאים. בין 2007 ל-2010 הובילה כרמאן באופן קבוע הפגנות ושביתות שבת בכיכר א-תחריר שבצנעא.
תוואכול כרמאן הייתה קשורה לעיתון 'א-ת'ורה' בזמן שהקימה את WJWC במרץ 2005. היא גם חברה בסינדיקט העיתונאים התימנים. בשנת 2019 קראה תוואכול לאמנה לסיום האלימות נגד נשים, בתמיכה ב'קואליציית כל אישה'.
עמדות פוליטיות
כרמאן החלה במחאות כפעילה למען חופש העיתונות בארצה. בתקופה שבה דגלה בחופש עיתונות רב יותר, היא הגיבה למחלוקת סביב קריקטורות מוחמד בעיתון 'יילנדס-פוסטן' ב-2005 בכתיבתה: "אנחנו לא צריכים לקרוא לעריצות ולאיסורים על חופש". היא הייתה חברה בכירה במפלגת 'אל-איסלאח', אם כי הושעתה מהמפלגה בשנת 2018 לאחר שהאשימה את הקואליציה בהובלת סעודיה בכך שהם פועלים ככובשים במדינה.
היא הפסיקה לחבוש את הניקאב המסורתי לטובת חיג'אבים צבעוניים יותר שחשפו את פניה. היא הופיעה לראשונה ללא הניקאב בכנס ב-2004. כרמאן החליפה את הניקאב בצעיף בטלוויזיה הלאומית כדי להבהיר את נקודתה שהכיסוי המלא הוא תרבותי ולא מוכתב על ידי האסלאם. היא אמרה ל'תימן טיימס' ב-2010:
> נשים צריכות להפסיק להיות או להרגיש שהן חלק מהבעיה ולהפוך לחלק מהפתרון. היינו מודרות במשך זמן רב, ועכשיו הגיע הזמן שנשים יעמדו ויהפכו לפעילות בלי צורך לבקש רשות או קבלה. זו הדרך היחידה שבה נחזיר לחברה שלנו ונאפשר לתימן להגיע לפוטנציאל הגדול שיש לה.
היא טענה כי נערות תימניות רבות סובלות מתת-תזונה כדי שבנים יוכלו להיות מוזנים, וגם הפנתה תשומת לב לשיעורי אנאלפביתיות גבוהים: שני שלישים מהנשים בתימן אינן מסוגלות לקרוא. בתמיכה בחוקים שימנעו מנשים מתחת לגיל 17 להינשא, בהצהרה שמסרה ל-Human Rights Watch, ארגון מחקר והסברה לזכויות אדם, היא הצהירה כי המהפכה של תימן "לא קרתה רק כדי לפתור בעיות פוליטיות, אלא גם כדי לטפל בבעיות חברתיות, כשהחשובה שבהן היא נישואי ילדים". למרות שרוב חברי מפלגתה מחזיקים בדעה שונה על נישואי ילדים משלה, היא טוענת שמפלגתה היא הפתוחה ביותר לנשים. בהבהרת עמדתה, היא אמרה:
> המפלגה שלנו זקוקה לצעירים, אבל הצעירים זקוקים גם למפלגות כדי לעזור להם להתארגן. אף אחד מהם לא יצליח להפיל את המשטר הזה בלי השני. אנחנו לא רוצים שהקהילה הבינלאומית תתייג את המהפכה שלנו כאיסלאמית.
היא גם הובילה מחאות נגד שחיתות ממשלתית. עמדתה בנוגע להדחת סאלח התחזקה לאחר שאדמות כפרים של משפחות סביב העיר איב הוחרמו על ידי מנהיג מקומי מושחת. באופן דומה, היא אומרת שהיא נותרה עצמאית מהשפעות זרות: "יש לי קשרים אסטרטגיים קרובים עם ארגונים אמריקאיים העוסקים בהגנה על זכויות אדם, עם שגרירים אמריקאיים ועם פקידים במחלקת המדינה של ארה"ב. (יש לי גם קשרים עם פעילים ב-) רוב מדינות האיחוד האירופי והמדינות הערביות. אבל אלו קשרים בין שווים; (אני לא) כפופה להם". בנאומה בפני קהל באוניברסיטת מישיגן, סיכמה כרמאן את אמונתה: "אני אזרחית העולם. כדור הארץ הוא ארצי, והאנושות היא האומה שלי".
היא הביעה תמיכה בעם הפלסטיני בסכסוך הישראלי-פלסטיני. במאי 2024 הצהירה כרמאן: "העולם שותק אל מול רצח העם והטיהור האתני של העם הפלסטיני בעזה".
### הסכסוך המצרי
בתגובה להפגנות במצרים בשנים 2012–2013 ולהפיכה במצרים ב-2013, כרמאן תמכה במחאות שדרשו את התפטרותו של נשיא מצרים מוחמד מורסי ב-30 ביוני, אך מאוחר יותר מתחה ביקורת על החלטות הצבא ב-3 ביולי להדיח את מורסי, להשעות את החוקה ולאסור על האחים המוסלמים להשתתף בפוליטיקה המצרית, בטענה שמורסי היה המנהיג הראשון שנבחר באופן דמוקרטי במצרים, החוקה נתמכה על ידי 60% מהאנשים שהצביעו במשאל עם ושההפיכה עלולה לגרום לאנשים לאבד אמון בדמוקרטיה, מה שיאפשר לקבוצות קיצוניות לשגשג. היא ניסתה להיכנס למצרים כדי להצטרף להפגנות נגד ההפיכה אך נאסר עליה לעשות זאת על ידי הצבא המצרי מ"סיבות ביטחוניות" והיא גורשה בחזרה לצנעא. מאוחר יותר היא גינתה את מעצרי הצבא של בכירי האחים המוסלמים ואת השימוש של הצבא באלימות נגד מפגינים באתרים שנתפסו בעיקר על ידי תומכי מורסי.
### הסכסוך התימני
כרמאן מתבטאת באופן שוטף נגד המרד החות'י ונגד אל-קאעידה בחצי האי הערבי, ומכנה את שניהם איומים על הריבונות הלאומית של תימן. היא גינתה את הקבוצות על מה שהיא מכנה מאמציהן לערער את יציבות המדינה ולהפיל את ממשלת תימן. היא האשימה את החות'ים בקבלת סיוע חוץ מממשלת איראן והיא מתנגדת למה שהיא מאמינה שהם מאמצים זרים להשאיר את החות'ים לנפשם מכיוון שהם גם נלחמים נגד אל-קאעידה. לאחר ההודעה על שילוב החות'ים בצבא תימן, הצהירה כרמאן כי לא צריך להיות שילוב אם החות'ים אינם מוכנים לוותר על נשקם. בתגובה לאירועי ינואר 2015 של ההפיכה בתימן ב-2014–2015, היא דיברה על מה שהיא מאמינה שהוא שיתוף פעולה בין הנשיא לשעבר סאלח לבין המורדים החות'ים כדי לבטל את מהפכת 2011 על ידי סיום תהליך המעבר. למרות מלחמת האזרחים, כרמאן נותרה אופטימית לגבי עתיד ארצה. "זה מאוד עצוב, כל ההרג הזה, כל המלחמה הזו", אמרה כרמאן בראיון ל-Journal of Middle Eastern Politics and Policy ב-2016. "אבל באותו זמן, אנחנו לא מאבדים את התקווה שלנו, ואנחנו לא מאבדים את החזון שלנו, ואנחנו לא מאבדים את החלום שלנו".
כרמאן מתנגדת לעיתים קרובות למדיניות המל"טים של ארה"ב בתימן, מכנה את השימוש בהם "בלתי מתקבל על הדעת" וטענה כי השימוש בהם באזורים מאוכלסים מפר זכויות אדם וחוקים בינלאומיים. בעקבות עלייה במספר תקיפות המל"טים באוגוסט 2013, היא קראה לעצירה מיידית של כל התקיפות, בהכריזה כי ההפצצות מערערות את ריבונותה של תימן ותורמות לעלייה במגויסי אל-קאעידה במדינה.
כרמאן גינתה את ההתערבות בתימן בהובלת סעודיה, באומרה: "למרבה הצער, הקואליציה הזו מתייחסת למלחמה הזו רק כאל קרב לירות פצצות ולזרוק טילים, תוך התעלמות מההשלכות". היא קראה ל"הפסקה מיידית" של תקיפות אוויריות על ידי הקואליציה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הפגנות 2011
במהלך המחאות בתימן ב-2011, ארגנה תוואכול כרמאן עצרות סטודנטים בצנעא כמחאה נגד שלטונו ארוך השנים של ממשלת סאלח. ב-22 בינואר היא נעצרה בזמן שנהגה עם בעלה על ידי שלושה גברים לבושי אזרחי ללא זיהוי משטרתי ונלקחה לכלא, שם הוחזקה במשך 36 שעות עד ששוחררה בערבות ב-24 בינואר. במאמר מערכת מ-9 באפריל שהופיע ב'גרדיאן', היא כתבה:
> לאחר שבוע של מחאות נעצרתי על ידי כוחות הביטחון באמצע הלילה. זה היה אמור להפוך לרגע מכונן במהפכה התימנית: כלי תקשורת דיווחו על מעצרי והפגנות פרצו ברוב מחוזות המדינה; הן אורגנו על ידי סטודנטים, פעילי חברה אזרחית ופוליטיקאים. הלחץ על הממשלה היה עצום, ושוחררתי לאחר 36 שעות בכלא נשים, שבו הוחזקתי באזיקים.
לאחר מכן היא הובילה הפגנה נוספת ב-29 בינואר שבה קראה ל"יום זעם" ב-3 בפברואר בדומה לאירועי המהפכה המצרית ב-2011 שהיו בתורם בהשראת המהפכה התוניסאית ב-2010–2011. ב-17 במרץ היא נעצרה שוב בעיצומן של הפגנות מתמשכות. בדוברה על ההתקוממות היא אמרה: "אנחנו נמשיך עד לנפילת משטרו של עלי עבדאללה סאלח... יש לנו את התנועה הדרומית בדרום, את המורדים החות'ים (השיעים) בצפון, ואופוזיציה פרלמנטרית... אבל מה שהכי חשוב עכשיו זה מהפכת היסמין". היא ישבה במחנה המחאה במשך חודשים יחד עם בעלה.
כרמאן הסבירה את הסיבות לכך שהמחאות התימניות משכו את התימנים: "השילוב של דיקטטורה, שחיתות, עוני ואבטלה יצר את המהפכה הזו. זה כמו הר געש. עוול ושחיתות מתפרצים בעוד הזדמנויות לחיים טובים מגיעות לקיצן".
לכרמאן היו כמה חילוקי דעות מתוחים עם מארגנים אחרים, במיוחד לאחר שדחקה במפגינים לצעוד לעבר ארמון הנשיאות במאי בתגובה להריגתם של 13 מפגינים על ידי כוחות הביטחון.
ב-18 ביוני היא כתבה מאמר שכותרתו "המהפכה הלא גמורה של תימן" ב'ניו יורק טיימס' שבו מתחה ביקורת על ארצות הברית וערב הסעודית על תמיכתן בממשלת סאלח ה"מושחתת" מכיוון שהן "השתמשו בהשפעתן כדי להבטיח שחברי המשטר הישן יישארו בשלטון ושהסטטוס קוו יישמר". היא טענה כי ההתערבות האמריקאית בתימן הונעה על ידי המלחמה בטרור ולא הייתה קשובה להפרות זכויות האדם בתימן או לקריאות מתנועת הדמוקרטיה של תימן. היא אישרה שהמפגינים בתימן רצו גם יציבות במדינה ובאזור. בראיון ב-Democracy Now!, אמרה כרמאן, "בהפגנות השבועיות שלנו מול הקבינט, קראנו לממשלה לאפשר לאנשים לקבל חופש ביטוי ולאנשים להיות מסוגלים להחזיק עיתונים מקוונים. ידענו ויודעים שחופש הביטוי הוא הדלת לדמוקרטיה ולצדק, וגם שחלק מחופש הביטוי הוא חופש התנועה... תרבות החופש והמחאות התפשטה בכל רחבי תימן. בכל פעם שעמדנו על זכויותינו הממשלה ענתה באלימות או התערבה בזכויותינו...." היא זקפה לזכותה של תוניסיה את השראת האחרים ברחבי המזרח התיכון להפגנות האביב הערבי.
ב-16 באוקטובר צלפים ממשלתיים בתעז ירו והרגו את עזיזה עות'מאן קאלב. רשת CNN הצהירה שהיא האישה הראשונה שנהרגה במהלך המחאות בתימן. ה'הינדו' העריך ש-30 אחוז מהמפגינים בהפגנות בכיכר החופש בתעז היו נשים. עשרה ימים לאחר שקאלב נורתה, נשים בצנעא מחו נגד הכוח האלים שהופעל נגדן על ידי שריפת המקראמה שלהן. באותו זמן, כרמאן הייתה בוושינגטון די.סי., שם אמרה שהמפגינות ששרפו את המקראמה שלהן "דוחות את העוול שמשטר סאלח הטיל עליהן. וזהו שלב חדש עבור הנשים התימניות, כי הן לא יתחבאו מאחורי רעלות או מאחורי קירות או כל דבר אחר".
### מעורבות של ארגונים ממשלתיים בינלאומיים
לאחר ההכרזה על פרס נובל לשלום, תוואכול כרמאן הפכה למעורבת יותר ויותר בגיוס דעת הקהל העולמית וחברי מועצת הביטחון של האו"ם כדי לסייע למפגינים בהדחת סאלח והבאתו בפני בית המשפט הבינלאומי.
היא הפעילה לחץ על מועצת הביטחון של האו"ם ועל ארצות הברית לא לעשות עסקה שתחון את סאלח, אלא במקום זאת להטיל עליו אחריות, להקפיא את נכסיו ולתמוך במפגינים. מועצת הביטחון של האו"ם הצביעה 15–0 ב-21 באוקטובר על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2014 ש"מגנה בחריפות" את ממשלת סאלח על השימוש בכוח קטלני נגד מפגינים, אך היא גם גיבתה את היוזמה של מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC) שתעניק לסאלח חסינות מפני העמדה לדין אם יתפטר. כרמאן, שהייתה נוכחת בהצבעה, מתחה ביקורת על תמיכת המועצה בהצעה של ה-GCC ודגלה במקום זאת בכך שסאלח יעמוד לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי.
כרמאן גם נפגשה עם מזכירת המדינה של ארצות הברית הילרי קלינטון ב-28 באוקטובר כדי לדון באותה החלטת או"ם, שעליה אמרה קלינטון "ארצות הברית תומכת במעבר דמוקרטי בתימן ובזכויות של אנשי תימן – גברים ונשים – לבחור את מנהיגיהם ועתידם". כרמאן הגיבה להערה דרך העיתונות התימנית באומרה, "בתימן, עברו תשעה חודשים שאנשים חונים בכיכרות. עד עכשיו לא ראינו שאובמה בא להעריך את ההקרבה של העם התימני. במקום זאת, הממשל האמריקאי נותן ערבויות לסאלח".
סאלח חתם על התוכנית של מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ ב-23 בנובמבר 2011 בריאד, ערב הסעודית. סאלח יעביר את סמכויותיו לסגן הנשיא עבד רבו מנסור האדי כדי להתחיל במעבר פוליטי, על פי תנאי ההסכם.
פרס נובל לשלום 2011
כרמאן, יחד עם אלן ג'ונסון סירליף ולימה בואי, היו זוכות פרס נובל לשלום לשנת 2011 "על מאבקן הלא-אלים למען ביטחון הנשים ולמען זכותן של נשים להשתתפות מלאה בעבודת בניית השלום". על כרמאן אמרה ועדת נובל: "בנסיבות הקשות ביותר, הן לפני והן במהלך 'האביב הערבי', מילאה תוואכול כרמאן תפקיד מוביל במאבק למען זכויות נשים ולמען דמוקרטיה ושלום בתימן". ועדת נובל ציטטה את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1325, שאומצה בשנת 2000, הקובעת כי נשים וילדים סובלים נזק רב ממלחמה ואי-יציבות פוליטית ושנשים חייבות להיות בעלות השפעה ותפקיד גדולים יותר בפעילויות שלום; היא גם "קוראת לכל השחקנים המעורבים, בעת ניהול ויישום הסכמי שלום, לאמץ נקודת מבט מגדרית".
כרמאן הייתה האישה הערבייה הראשונה, האדם הצעיר ביותר באותו זמן שהפך לחתן פרס נובל לשלום, והאישה המוסלמית השנייה בקטגוריה זו.
עם הכרזת הפרס, אמר יו"ר הוועדה תורביורן יאגלנד: "איננו יכולים להשיג דמוקרטיה ושלום בר-קיימא בעולם אלא אם כן נשים ישיגו את אותן הזדמנויות כמו גברים להשפיע על התפתחויות בכל רמות החברה". הוא הוסיף מאוחר יותר שהפרס היה "אות חשוב מאוד לנשים בכל רחבי העולם" וכי, למרות אירועי האביב הערבי, "ישנן עוד התפתחויות חיוביות רבות בעולם שהסתכלנו עליהן. אני חושב שזה קצת מוזר שחוקרים ואחרים לא ראו אותן". הוא אמר קודם לכן שהפרס לשנה יהיה "חזק מאוד... אבל באותו זמן מאחד מאוד [ולא יצור] תגובות חזקות כל כך ממדינה בודדת כפי שקרה בשנה שעברה [עם ליו שיאובו]". הפרס לשנת 2011 יחולק באופן שווה בין שלוש הזוכות, מתוך סך של 10 מיליון כתר שוודי.
בתגובה לפרס, כרמאן, בעודה חונה בצנעא במהלך הפגנות מתמשכות נגד הממשלה, אמרה: "לא ציפיתי לזה. זה הגיע כהפתעה מוחלטת. זהו ניצחון לערבים ברחבי העולם וניצחון לנשים ערביות" וכי הפרס היה "ניצחון של המהפכה השלווה שלנו. אני כל כך מאושרת, ואני מקדישה את הפרס הזה לכל הצעירים ולכל הנשים ברחבי העולם הערבי, במצרים, בתוניסיה. אנחנו לא יכולים לבנות את המדינה שלנו או כל מדינה בעולם בלי שלום", והוסיפה שזה גם עבור "לוב, סוריה ותימן וכל הצעירים והנשים, זהו ניצחון לדרישתנו לאזרחות וזכויות אדם", ש"כל התימנים מאושרים מהפרס. המאבק למען תימן דמוקרטית יימשך", שהיא "מקדישה אותו לכל הקדושים והפצועים של האביב הערבי... בתוניסיה, מצרים, תימן, לוב וסוריה ולכל האנשים החופשיים שנלחמים על זכויותיהם וחירויותיהם" ו"אני מקדישה אותו לכל התימנים שהעדיפו להפוך את המהפכה שלהם לשלווה על ידי התמודדות עם צלפים עם פרחים. זה עבור הנשים התימניות, עבור המפגינים השלווים בתוניסיה, מצרים, וכל העולם הערבי". היא גם אמרה שהיא לא ידעה על המועמדות וגילתה על הפרס באמצעות הטלוויזיה.
### לאחר פרס נובל
לאחר ההכרזה, נסעה כרמאן לקטאר שם נפגשה עם השייח' תמים בן חמד אאל ת'אני וגם ביקשה את עזרת 'מרכז דוחא לחופש התקשורת' להקמת תחנת טלוויזיה ורדיו, שתיקרא 'בלקיס טי-וי' (Belqees TV), לכבודה של מלכת שבא, כדי לתמוך בעיתונאיות ולחנך באופן רחב עיתונאים תימנים. היא חברה במועצה המייעצת הבינלאומית של 'מכון המדיה MBI אל ג'אבר' בתימן המציע הכשרה חינם בכל היבטי העיתונאות.
היא גם צילמה הודעת וידאו בוושינגטון די.סי., ב-25 באוקטובר לרגל פרסום הדו"ח השנתי ה-14 של 'המצפה להגנה על מגני זכויות האדם' (OBS) על ידי 'הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם' (FIDH) ו'הארגון העולמי נגד עינויים' (OMCT). הדו"ח כלל מידע על האביב הערבי, תימן וכרמאן.
היא נבחרה למקום הראשון ברשימת 100 ההוגים הגלובליים של 'פוריין פוליסי' לשנת 2011.
היא העניקה מלגות לסטודנטים מבטיחים מתימן ללמוד באוניברסיטת איסטנבול איידין ברמת תואר ראשון ותואר שני, בשיתוף עם קרן MBI אל ג'אבר.
כרמאן נשאה דברים במכללות ואוניברסיטאות ברחבי העולם. היא דיברה במכללת אליזבתטאון ודנה בנשים, זכויות אדם והמהפכה הערבית.
בנוגע למלחמת האזרחים בתימן (2015–הווה), היא מאשימה את החות'ים בסכסוך.
בשנת 2019, 'טיים' יצר 89 שערים חדשים כדי לחגוג את נשות השנה מאז 1920; הוא בחר בה לשנת 2011.
### קורבן סייבר
בשנת 2019 נחשף כי כרמאן הייתה יעד של 'פרויקט רייבן' (Project Raven); תוכנית מעקב ופשעי סייבר חשאית של איחוד האמירויות, המכוונת לממשלות אחרות, מיליטנטים ופעילי זכויות אדם המבקרים את המלוכה באיחוד האמירויות. באמצעות "כלי ריגול מתוחכם שנקרא 'קארמה'" הם הצליחו לקבל גישה לא חוקית לאייפון שהיה שייך לכרמאן.
סרט תיעודי
הקולנוענית התימנית חדיג'ה א-סלאמי הדגישה את התפקיד שמילאו נשים בהתקוממות בתימן בסרטה התיעודי משנת 2012 'הצעקה' (The Scream), שבו מרואיינת תוואכול כרמאן. א-סלאמי מציגה בסרט שלושה דיוקנאות אישיים - עיתונאית, פעילה ומשוררת. הכותרת מתייחסת לנשים שקולניות לגבי מעמדן ביחס לגברים בתגובה לחברה פטריארכלית מסורתית. 'הצעקה' הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של דובאי בשנת 2012.
כתבים
- "שריפת שגרירויות אינה הדרך". תימן טיימס, 19 בפברואר 2006.
- "המהפכה שלנו עושה את מה שסאלח לא יכול – מאחדת את תימן". הגרדיאן, 9 באפריל 2011.
- "המהפכה הלא גמורה של תימן". ניו יורק טיימס, 18 ביוני 2011.
- "אסור לעולם לנטוש את מאבקה של תימן לחופש". הגרדיאן, 1 בנובמבר 2011. (כולל קישור לגרסה הערבית.)
- "תוואכול כרמאן – הרצאת נובל". Nobelprize.org. 10 בדצמבר 2011. (כולל קישורים לגרסאות באנגלית, נורווגית וערבית.)
- "בהיעדר עיתונות חופשית, אין דמוקרטיה". האיגוד העולמי של עיתונים ומוציאים לאור של חדשות (WAN-IFRA), 3 במאי 2012.
- "ההפיכה במצרים ריסקה את כל החירויות שהושגו במהפכה". הגרדיאן, 8 באוגוסט 2013.
- "מורסי הוא מנדלה של העולם הערבי". פוריין פוליסי, 9 באוגוסט 2013.
- "העצמת כשירות: עבודה לקראת פיתוח צודק ואפקטיבי". אימפקטר, 20 במרץ 2017.
ועדת הפיקוח של פייסבוק
ב-6 במאי 2020, פייסבוק מינתה אותה לוועדת הפיקוח שלה. בעקבות מינויה, היא הייתה נתונה להטרדות של ערב הסעודית בכלי התקשורת שלה. בתגובה, היא הצהירה שהיא מקווה שלא תסיים כמו ג'מאל חאשוקג'י.
פילנתרופיה
ב-13 בפברואר 2023, תוואכול כרמאן יחד עם נשיאות ניהול האסונות והחירום הטורקית (AFAD) הקימו 50 מחסות זמניים לקורבנות רעידת האדמה האכזרית בטורקיה-סוריה ב-6 בפברואר 2023 והקרן שלה גם שלחה שיירות סיוע לאזורים שנפגעו מרעידת האדמה בטורקיה ובסוריה.
בלקיס טי-וי
בלקיס טי-וי היה ערוץ חדשות שהוקם בשנת 2014 בעזרת מרכז דוחא לחופש התקשורת וידוע בשיוכו לאחים המוסלמים ובבעלותה של תוואכול כרמאן. היא הקימה אותו בשנת 2014 בצנעא, תימן, אך נאלצה לעבור לאיסטנבול, טורקיה בשנת 2015, עקב השתלטות החות'ים בתימן. בעשור שחלף הוא זכה למעל מיליון מנויים ביוטיוב ושלושה מיליון עוקבים בפייסבוק. הוא שידר בשידור חי כל היום והלילה והציג דוחות שטח, תוכניות אירוח, סרטים תיעודיים ודרמה מקורית במהלך הרמדאן. בסוף נובמבר נסגר הערוץ בעקבות טענות של מרוקו, שהאשימה את תוואכול כרמאן ואת בלקיס טי-וי בעידוד אלימות, שנאה ותמיכה בטרור, ובהעלבת מוסדות מדינת מרוקו. טענות אלו מבוססות על דברים שלכאורה אמרה ופרסמה ברשת במהלך הפגנות במרוקו. לאחר שמרוקו הגישה תלונה משפטית דרך מועדון עורכי הדין המרוקאים, טורקיה התייחסה לכך כאל תיק פלילי, עצרה את בלקיס טי-וי משידור וסגרה את משרדיו שם.