חיים מוקדמים וקריירה תחת אלכסנדר
סלאוקוס הראשון ניקטור (Seleucus I Nicator) היה אחד הדיאדוכים, אותם גנרלים יריבים, קרובי משפחה וחברים של אלכסנדר הגדול שנלחמו על השליטה באימפריה שלו לאחר מותו. לאחר ששירת בעבר כגנרל חיל רגלים תחת אלכסנדר הגדול, הוא קיבל בסופו של דבר את התואר בסיליאוס (basileus) והקים את האימפריה הסלאוקית על מרבית השטח שכבש אלכסנדר באסיה. לאחר מותו של אלכסנדר ביוני 323 לפנה"ס, סלאוקוס תמך בתחילה בפרדיקס, עוצר האימפריה של אלכסנדר, ומונה למפקד יחידת ה"רעים" (Companions) ולכיליארך בחלוקת בבל בשנת 323 לפנה"ס. עם זאת, לאחר פרוץ מלחמות הדיאדוכים בשנת 322, כישלונותיו הצבאיים של פרדיקס מול תלמי במצרים הובילו למרד חייליו בפלוסיום.
עליית הדיאדוכים והסאטרפיה של בבל
פרדיקס נבגד ונרצח בקנוניה על ידי סלאוקוס, פיתון ואנטיגנוס בפלוסיום ב-321 או 320 לפנה"ס. בחלוקת טריפרדיסוס בשנת 321 לפנה"ס, מונה סלאוקוס לסאטרפ בבל תחת העוצר החדש אנטיפטרוס. אך כמעט מיד, המלחמות בין הדיאדוכים התחדשו ואנטיגנוס אילץ את סלאוקוס לברוח מבבל. סלאוקוס הצליח לחזור לבבל רק בשנת 312 לפנה"ס בתמיכתו של תלמי. החל מ-312 לפנה"ס, הרחיב סלאוקוס ללא רחם את נחלותיו ובסופו של דבר כבש את האדמות הפרסיות והמדיות. סלאוקוס שלט לא רק בבבל, אלא בכל החלק המזרחי העצום של אימפריית אלכסנדר. סלאוקוס אף תבע את הסאטרפיות לשעבר בגנדהארה ובעמק האינדוס. אולם שאיפות אלו עמדו למבחן מול צ'נדרגופטה מאוריה (Chandragupta Maurya), מה שהוביל למלחמה הסלאוקית-מאורית בין 305 ל-303 לפנה"ס.
העימות יושב בסופו של דבר על ידי הסכם שהביא לכך שהאימפריה המאורית סיפחה את הסאטרפיות המזרחיות. בנוסף, מוסד ברית נישואין בין שתי האימפריות כאשר צ'נדרגופטה נשא לאישה את הנסיכה הסלאוקית ברניקה סוורנאקסי (Berenice Suvarnnaksi) בפאלי. יתרה מכך, האימפריה הסלאוקית קיבלה כוח צבאי משמעותי של 500 פילי מלחמה עם מאמניהם, אשר ימלאו תפקיד מכריע נגד אנטיגנוס בקרב איפסוס בשנת 301 לפנה"ס ונגד ליסימכוס בקרב קורופדיום בשנת 281 לפנה"ס. ניצחונותיו של סלאוקוס נגד אנטיגנוס וליסימכוס הותירו את השושלת הסלאוקית כמעט ללא התנגדות בקרב הדיאדוכים. עם זאת, סלאוקוס קיווה גם להשתלט על הטריטוריות האירופיות של ליסימכוס, בעיקר תראקיה ומקדוניה עצמה.
אך בהגיעו לתראקיה בשנת 281 לפנה"ס, נרצח סלאוקוס על ידי תלמי קראונוס (Ptolemy Ceraunus), שמצא מקלט בחצר הסלאוקית עם אחותו ליסנדרה. רציחתו של סלאוקוס הרסה את סיכויי הסלאוקים בתראקיה ובמקדוניה, וסללה את הדרך עבור תלמי קראונוס לספוג חלק ניכר מכוחו לשעבר של ליסימכוס במקדוניה. את סלאוקוס ירש בנו אנטיוכוס הראשון כשליט האימפריה הסלאוקית. סלאוקוס ייסד מספר ערים חדשות במהלך שלטונו, ביניהן אנטיוכיה (300 לפנה"ס) ובמיוחד סלאוקיה על החידקל (בסביבות 305 לפנה"ס), הבירה החדשה של האימפריה הסלאוקית, ייסוד שגרם בסופו של דבר להתרוקנותה של בבל מאוכלוסייתה. נעורים ומשפחה: סלאוקוס היה בנו של אנטיוכוס. ההיסטוריון יוניאנוס יווסטינוס (Junianus Justinus) טוען שאנטיוכוס היה אחד הגנרלים של פיליפוס השני מלך מוקדון, אך גנרל כזה אינו מוזכר בשום מקור אחר, ולא ידוע דבר על הקריירה המשוערת שלו תחת פיליפוס.
ייתכן שאנטיוכוס היה חבר במשפחת אצולה מוקדונית בכירה. אמו של סלאוקוס כונתה ככל הנראה לאודיקה, אך לא ידוע דבר נוסף עליה. מאוחר יותר, קרא סלאוקוס למספר ערים על שם הוריו. סלאוקוס נולד באורופוס, הממוקמת בחלקה הצפוני של מקדוניה. שנה בלבד לפני לידתו, אם מקבלים את שנת 358 לפנה"ס כתאריך הסביר ביותר, פלשו הפאיונים לאזור. פיליפוס הביס את הפולשים ורק שנים ספורות לאחר מכן הכניע אותם כליל תחת שלטון מוקדוני. שנת לידתו של סלאוקוס אינה ברורה. יווסטינוס טוען שהוא היה בן 77 במהלך קרב קורופדיום, מה שהיה מציב את שנת לידתו ב-358 לפנה"ס. אפיאנוס אומר לנו שסלאוקוס היה בן 73 במהלך הקרב, מה שאומר ש-354 לפנה"ס תהיה שנת הלידה.
אוסביוס מקיסריה (Eusebius of Caesarea), לעומת זאת, מציין גיל של 75, ולפיכך את שנת 356 לפנה"ס, מה שהופך את סלאוקוס לאותו גיל כמו אלכסנדר הגדול. סביר להניח שמדובר בתעמולה מצד סלאוקוס כדי להיראות בר השוואה לאלכסנדר. כנער, נבחר סלאוקוס לשרת כנער מלך (paides). היה נהוג שכל הצאצאים הזכרים של משפחות האצולה ישרתו תחילה בתפקיד זה ומאוחר יותר כקצינים בצבא המלך. סלאוקוס הוביל את ה"היפספיסטאי" (Hypaspistai) המלכותיים במהלך המערכה הפרסית של אלכסנדר. מספר אגדות, דומות לאלו שסופרו על אלכסנדר הגדול, סופרו על סלאוקוס. נאמר שאנטיוכוס אמר לבנו לפני שיצא להילחם בפרסים עם אלכסנדר שאביו האמיתי הוא למעשה האל אפולו. האל השאיר טבעת עם תמונה של עוגן כמתנה ללאודיקה. לסלאוקוס היה כתם לידה בצורת עוגן.
סופר שגם לבניו ונכדיו של סלאוקוס היו כתמי לידה דומים. הסיפור דומה לזה שסופר על אלכסנדר. סביר להניח שהסיפור אינו אלא תעמולה של סלאוקוס, שככל הנראה המציא את הסיפור כדי להציג את עצמו כיורש הטבעי של אלכסנדר. ג'ון מלאלס (John Malalas) מספר לנו שלסלאוקוס הייתה אחות בשם דידימיה, שהיו לה בנים בשם ניקנור וניקומדס. סביר להניח שהבנים הם דמיוניים. דידימיה עשויה להתייחס לאורקל של אפולו בדידימה ליד מילטוס. כמו כן הוצע כי תלמי בן סלאוקוס היה למעשה דודו של סלאוקוס. קריירה מוקדמת תחת אלכסנדר הגדול: באביב 334 לפנה"ס, כצעיר בן עשרים ושלוש בערך, ליווה סלאוקוס את אלכסנדר לאסיה.
עד לתקופת המערכות ההודיות שהחלו בסוף שנת 327 לפנה"ס, הוא עלה לפיקוד על חיל הרגלים המובחר בצבא המוקדוני, ה"היפספיסטאי" ("נושאי המגן"), שנודעו מאוחר יותר כ"כסופי המגן" (Argyraspides). אריאנוס אומר שכאשר אלכסנדר חצה את נהר ההידספס בסירה, הוא לווה על ידי פרדיקס, תלמי הראשון סוטר, ליסימכוס וגם סלאוקוס. במהלך קרב ההידספס שלאחר מכן בשנת 326 לפנה"ס, הוביל סלאוקוס את חייליו נגד הפילים של המלך פורוס. לא ידוע באיזו מידה השתתף סלאוקוס בתכנון הקרב בפועל, שכן הוא אינו מוזכר כמי שהחזיק בתפקיד עצמאי מרכזי במהלך הקרב. זאת בניגוד לקרטרוס, הפאיסטיון, פיתון ולאונאטוס – שלכל אחד מהם היו יחידות גדולות תחת פיקודו. ה"היפספיסטאי" המלכותיים של סלאוקוס היו כל הזמן תחת עינו של אלכסנדר ולרשותו.
הם השתתפו מאוחר יותר במערכה בעמק האינדוס, בקרבות שנלחמו נגד המאלים (Malli) ובחציית מדבר גדרוסיה. בטקס הנישואין הגדול בסוסה באביב 324 לפנה"ס, נשא סלאוקוס לאישה את אפאמה בת ספיטמנס, והיא ילדה לו את בנו הבכור ויורשו אנטיוכוס הראשון סוטר, לפחות שלוש בנות לגיטימיות: לאודיקה, ברניקה ואפאמה, ואולי בן נוסף בשם אכאיוס. באותו אירוע, אלכסנדר נשא את בת המלך הפרסי המנוח דריווש השלישי בעוד כמה מוקדונים אחרים נשאו נשים פרסיות. לאחר מותו של אלכסנדר בשנת 323 לפנה"ס, כאשר שאר הקצינים המוקדונים הבכירים הניחו את "נשות סוסה" שלהם בהמוניהם, סלאוקוס היה אחד הבודדים שהחזיק בשלו, ואפאמה נותרה בת זוגו ומאוחר יותר מלכה לשארית חייה. מקורות עתיקים מזכירים את סלאוקוס שלוש פעמים לפני מותו של אלכסנדר.
הוא השתתף בטיול שיט ליד בבל, לקח חלק במסיבת הארוחה של מדיוס התסלי עם אלכסנדר וביקר במקדש האל סראפיס. בסיפור האחרון, סלאוקוס ישן כביכול במקדש סראפיס בתקווה שבריאותו של אלכסנדר תשתפר. תקפותו של סיפור זה מוטלת בספק גם היא, שכן הסראפיס היווני-מצרי טרם הומצא באותה תקופה. קצין בכיר תחת פרדיקס: אלכסנדר הגדול מת ללא יורש בבבל ב-10 ביוני 323 לפנה"ס. הגנרל שלו פרדיקס הפך לעוצר של כל האימפריה של אלכסנדר, בעוד אחיו למחצה של אלכסנדר, אריהידאוס, שהיה מוגבל פיזית ומנטלית, נבחר למלך הבא תחת השם פיליפוס השלישי מלך מוקדון. ילדו שטרם נולד של אלכסנדר, אלכסנדר הרביעי, נקרא גם הוא יורשו של אביו.
ב"חלוקת בבל", לעומת זאת, פרדיקס חילק למעשה את השלטון המוקדוני העצום בין הגנרלים של אלכסנדר. סלאוקוס נבחר לפקד על פרשי ה"הטאירוי" (Companion cavalry) ומונה לכיליארך הראשון או החצרוני, מה שהפך אותו לקצין הבכיר בצבא המלכותי אחרי העוצר והמפקד העליון פרדיקס. מספר אנשים חזקים אחרים תמכו בפרדיקס, כולל תלמי, ליסימכוס, פיתון ואומנס. כוחו של פרדיקס היה תלוי ביכולתו להחזיק את האימפריה העצומה של אלכסנדר יחד, ובשאלה האם הוא יכול לאלץ את הסאטרפים לציית לו. תלמי הראשון סוטר, קצין תחת אלכסנדר הגדול, מונה לסאטרפ מצרים. מלחמה פרצה עד מהרה בין פרדיקס לדיאדוכים האחרים. כדי לבסס את מעמדו, ניסה פרדיקס לשאת את אחותו של אלכסנדר, קליאופטרה.
מלחמת הדיאדוכים הראשונה החלה כאשר פרדיקס שלח את גופתו של אלכסנדר למקדוניה לקבורה. תלמי, לעומת זאת, תפס את הגופה ולקח אותה לאלכסנדריה. פרדיקס וחייליו עקבו אחריו למצרים, שם תלמי קשר קשר עם סאטרפ מדיה, פיתון, ומפקד ה"ארגירספידס" (Argyraspides), אנטיגנס, שניהם שירתו כקצינים תחת פרדיקס, והתנקשו בו. קורנליוס נפוס מציין שגם סלאוקוס לקח חלק בקנוניה זו, אך הדבר אינו ודאי. סאטרפ בבל: האדם החזק ביותר באימפריה לאחר מות פרדיקס היה אנטיפטרוס. מתנגדי פרדיקס התכנסו בטריפרדיסוס, שם חולקה האימפריה של אלכסנדר שוב בהסכם טריפרדיסוס בשנת 321 לפנה"ס. בטריפרדיסוס החיילים הפכו מורדים ותכננו לרצוח את אדונם אנטיפטרוס. סלאוקוס ואנטיגנוס, לעומת זאת, מנעו זאת.
על בגידה בפרדיקס, זכה סלאוקוס במחוז העשיר בבל. החלטה זו עשויה הייתה להיות רעיון של אנטיגנוס. בבל של סלאוקוס הייתה מוקפת על ידי פאוקסטס, סאטרפ פרסיס; אנטיגנס, הסאטרפ החדש של סוזיאנה ופיתון ממדיה. בבל הייתה אחת המחוזות העשירים ביותר באימפריה, אך כוחה הצבאי היה חסר חשיבות. ייתכן שאנטיפטרוס חילק את המחוזות המזרחיים כך שאף סאטרפ לא יוכל להתעלות על האחרים בכוחו. עותק רומי פגום של פסל חזה של סלאוקוס הראשון, מוזיאון הלובר: לאחר מותו של אלכסנדר, נבחר ארכון מפלה לסאטרפ בבל. פרדיקס, לעומת זאת, תכנן להחליף את ארכון ולמנות את דוקימוס ליורשו. במהלך פלישתו למצרים, שלח פרדיקס את דוקימוס יחד עם יחידותיו לבבל. ארכון פתח נגדו במלחמה, אך נפל בקרב.
כך, דוקימוס לא התכוון לתת את בבל לסלאוקוס ללא קרב. לא ברור כיצד לקח סלאוקוס את בבל מדוקימוס, אך לפי כרוניקה בבלית אחת מבנה חשוב נהרס בעיר במהלך קיץ או חורף 320 לפנה"ס. מקורות בבליים אחרים מציינים שסלאוקוס הגיע לבבל באוקטובר או נובמבר 320 לפנה"ס. למרות הקרב המשוער, דוקימוס הצליח להימלט. בינתיים, האימפריה הייתה שוב בתוהו ובוהו. פיתון, סאטרפ מדיה, התנקש בפיליפוס, סאטרפ פרתיה, והחליף אותו באחיו אודמוס כסאטרפ החדש. במערב ניהלו אנטיגנוס ואומנס מלחמה זה נגד זה. בדיוק כמו פיתון וסלאוקוס, אומנס היה אחד התומכים לשעבר של פרדיקס. הבעיה הגדולה ביותר של סלאוקוס הייתה, עם זאת, בבל עצמה. המקומיים מרדו בארכון ותמכו בדוקימוס.
מלחמת הדיאדוכים השנייה
לכהונה הבבלית הייתה השפעה רבה על האזור. לבבל הייתה גם אוכלוסייה לא מבוטלת של חיילים מוקדונים ויוונים משוחררים מצבאו של אלכסנדר. סלאוקוס קנה את לב הכהנים במתנות כספיות ושחדים. מלחמת הדיאדוכים השנייה: לאחר מותו של אנטיפטרוס בשנת 319 לפנה"ס, החל סאטרפ מדיה להרחיב את כוחו. פיתון הקים צבא גדול של אולי למעלה מ-20,000 חיילים. תחת הנהגתו של פאוקסטס אספו הסאטרפים האחרים של האזור צבא נגדי משלהם. פיתון הובס לבסוף בקרב שנערך בפרתיה. הוא נמלט למדיה, אך יריביו לא עקבו אחריו אלא חזרו לסוזיאנה. בינתיים, אומנס וצבאו הגיעו לקיליקיה, אך נאלצו לסגת כאשר אנטיגנוס הגיע לעיר. המצב היה קשה עבור סלאוקוס.
אומנס וצבאו היו מצפון לבבל; אנטיגנוס עקב אחריו עם צבא גדול עוד יותר; פיתון היה במדיה ויריביו בסוזיאנה. אנטיגנס, סאטרפ סוזיאנה ומפקד ה"ארגירספידס", היה בעל ברית של אומנס. אנטיגנס היה בקיליקיה כשהחלה המלחמה בינו לבין פיתון. פיתון הגיע לבבל בסתיו או בחורף 317 לפנה"ס. פיתון איבד מספר גדול של חיילים, אך לסלאוקוס היו עוד פחות. אומנס החליט לצעוד לסוסה באביב 316 לפנה"ס. הסאטרפים בסוסה קיבלו ככל הנראה את טענותיו של אומנס על כך שהוא נלחם בשם המשפחה השלטת החוקית נגד הגזלן אנטיגנוס. אומנס צעד עם צבאו 300 סטאדיונים הרחק מבבל וניסה לחצות את החידקל. סלאוקוס היה חייב לפעול. הוא שלח שתי טרירמות וכמה ספינות קטנות יותר כדי לעצור את החצייה.
הוא גם ניסה לגרום להיפספיסטאי לשעבר של ה"ארגירספידס" להצטרף אליו, אך זה לא קרה. סלאוקוס גם שלח הודעות לאנטיגנוס. בגלל מחסורו בחיילים, ככל הנראה לא היו לסלאוקוס תוכניות לעצור את אומנס בפועל. הוא פתח את סכרי הנהר, אך השיטפון שנוצר לא עצר את אומנס. באביב 316 לפנה"ס הצטרפו סלאוקוס ופיתון לאנטיגנוס, שעקב אחרי אומנס לסוסה. מסוסה הלך אנטיגנוס למדיה, משם יכול היה לאיים על המחוזות המזרחיים. הוא השאיר את סלאוקוס עם מספר קטן של חיילים כדי למנוע מאומנס להגיע לים התיכון. סיבירציוס, סאטרפ אראכוסיה, ראה את המצב כאבוד וחזר למחוזו שלו. צבאות אומנס ובעלי בריתו היו בנקודת שבירה. אנטיגנוס ואומנס נפגשו פעמיים במהלך 316 לפנה"ס, בקרבות פאראיטקנה וגאביינה. אומנס הובס והוצא להורג.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אירועי מלחמת הדיאדוכים השנייה חשפו את יכולתו של סלאוקוס לחכות לרגע המתאים. פריצה לקרב לא הייתה הסגנון שלו. בריחה למצרים: אנטיגנוס בילה את חורף 316 לפנה"ס במדיה, ששליטה היה שוב פיתון. תאוות הכוח של פיתון גדלה, והוא ניסה לגרום לחלק מחייליו של אנטיגנוס למרוד לצידו. אנטיגנוס, לעומת זאת, גילה את המזימה והוציא להורג את פיתון. לאחר מכן החליף את פאוקסטס כסאטרפ פרסיה. בקיץ 315 לפנה"ס הגיע אנטיגנוס לבבל והתקבל בחום על ידי סלאוקוס. עם זאת, היחסים בין השניים הפכו עד מהרה קרירים. סלאוקוס העניש את אחד מקציניו של אנטיגנוס מבלי לבקש אישור מאנטיגנוס. אנטיגנוס כעס ודרש מסלאוקוס לתת לו את ההכנסות מהמחוז, מה שסלאוקוס סירב לעשות. הוא פחד עם זאת מאנטיגנוס וברח למצרים עם 50 פרשים.
מסופר כי אסטרולוגים כלדיים ניבאו לאנטיגנוס שסלאוקוס יהפוך לאדון אסיה ויהרוג את אנטיגנוס. לאחר ששמע זאת, שלח אנטיגנוס חיילים בעקבות סלאוקוס, שברח תחילה למסופוטמיה ואז לסוריה. אנטיגנוס הוציא להורג את בליטור, הסאטרפ החדש של מסופוטמיה, על שעזר לסלאוקוס. חוקרים מודרניים ספקנים לגבי סיפור הנבואה. עם זאת, נראה בטוח שהכהונה הבבלית הייתה נגד סלאוקוס. במהלך בריחתו של סלאוקוס למצרים, מקדוניה חוותה תהפוכות גדולות. אמו של אלכסנדר הגדול, אולימפיאס, הוזמנה חזרה למוקדון על ידי פוליפרכון כדי לגרש את קסנדרוס. היא זכתה לכבוד רב בקרב הצבא המוקדוני אך איבדה חלק ממנו כאשר גרמה להריגתם של פיליפוס השלישי ואשתו אורידיקה וכן אצילים רבים עליהם נקמה על תמיכתם באנטיפטרוס במהלך שלטונו הארוך.
קסנדרוס כבש מחדש את מוקדון בשנה שלאחר מכן בפידנה ואז הורה על הריגתה. אלכסנדר הרביעי, שהיה עדיין ילד צעיר, ואמו רוקסנה הוחזקו במשמר באמפיפוליס ומתו בנסיבות מסתוריות בשנת 310 לפנה"ס, כנראה נרצחו בעידודו של קסנדרוס כדי לאפשר לדיאדוכים לקבל את תואר המלך. אדמירל תחת תלמי: לאחר שהגיע למצרים, שלח סלאוקוס את חבריו ליוון כדי לעדכן את עמיתיו הדיאדוכים קסנדרוס, שליט מוקדון ואדון יוון, וליסימכוס, שליט תראקיה, על אנטיגנוס. אנטיגנוס היה כעת החזק ביותר מבין הדיאדוכים, והאחרים יצטרכו בקרוב להתמודד איתו. תלמי, ליסימכוס וקסנדרוס הקימו קואליציה נגד אנטיגנוס.
בעלי הברית שלחו הצעה לאנטיגנוס שבה דרשו ממנו לוותר על פיניקיה וסוריה לתלמי, קפדוקיה וליקיה לקסנדרוס, פריגיה ההלספונטית לליסימכוס, ובבל לסלאוקוס; הם גם דרשו ממנו לחלוק איתם את אוצרו המצטבר. אנטיגנוס סירב, ובאביב 314 לפנה"ס הוא צעד נגד תלמי בסוריה. סלאוקוס שימש כאדמירל של תלמי במהלך השלב הראשון של המלחמה. אנטיגנוס צר על צור, כאשר סלאוקוס הפליג על פניו והמשיך לאיים על חופי סוריה ואסיה הקטנה. אנטיגנוס התבצר עם רודוס; לאי היה מיקום אסטרטגי והצי שלה היה מסוגל למנוע מבעלי הברית לשלב את כוחותיהם. בגלל האיום של רודוס, תלמי נתן לסלאוקוס מאה ספינות ושלח אותו לים האגאי.
הצי היה קטן מכדי להביס את רודוס, אך גדול מספיק כדי לאלץ את אסנדר, סאטרפ קאריה, להתחבר לתלמי. כדי להפגין את כוחו, סלאוקוס פלש גם לעיר אריתרי. פולמאיאוס, אחיינו של אנטיגנוס, תקף את אסנדר. סלאוקוס חזר לקפריסין, שם שלח תלמי הראשון את אחיו מנלאוס יחד עם 10,000 שכירי חרב ו-100 ספינות. סלאוקוס ומנלאוס החלו להטיל מצור על קיטיון. אנטיגנוס שלח את רוב הצי שלו לים האגאי ואת צבאו לאסיה הקטנה. לתלמי הייתה כעת הזדמנות לפלוש לסוריה, שם הביס את דמטריוס, בנו של אנטיגנוס, בקרב עזה בשנת 312 לפנה"ס. סביר להניח שסלאוקוס לקח חלק בקרב. פיתון, בנו של אגנור, שאנטיגנוס מינה לסאטרפ החדש של בבל, נפל בקרב. מותו של פיתון נתן לסלאוקוס הזדמנות לחזור לבבל.
סלאוקוס הכין היטב את חזרתו לבבל. לאחר קרב עזה, דמטריוס נסוג לטריפולי בעוד תלמי התקדם עד לצידון. תלמי נתן לסלאוקוס 800 חיילי חי"ר ו-200 פרשים. חבריו ליוו אותו, אולי אותם 50 שנמלטו איתו מבבל. בדרך לבבל גייס סלאוקוס חיילים נוספים מהמושבות לאורך הדרך. היו לו בסופו של דבר כ-3,000 חיילים. בבבל, מפקדו של פיתון, דיפילוס, התבצר במבצר העיר. סלאוקוס כבש את בבל במהירות רבה וגם המבצר נכבש במהירות. חבריו של סלאוקוס שנשארו בבבל שוחררו מהשבי. חזרתו לבבל נחשבה לאחר מכן רשמית לתחילת האימפריה הסלאוקית ואותה שנה כראשונה לעידן הסלאוקי.
כיבוש המזרח והמלחמה הבבלית
סלאוקוס המנצח: כיבוש המחוזות המזרחיים: זמן קצר לאחר חזרתו של סלאוקוס, ניסו תומכי אנטיגנוס להחזיר לעצמם את בבל. ניקנור היה הסאטרפ החדש של מדיה והסטרטגוס של המחוזות המזרחיים. צבאו מנה כ-17,000 חיילים. אווגורס, סאטרפ אריה, היה בעל בריתו. היה ברור שכוחו הקטן של סלאוקוס לא יוכל להביס את השניים בקרב. סלאוקוס הסתיר את צבאותיו בביצות שהקיפו את האזור שבו תכנן ניקנור לחצות את החידקל וביצע התקפת פתע במהלך הלילה. אווגורס נפל בתחילת הקרב וניקנור נותק מכוחותיו. החדשות על מותו של אווגורס התפשטו בין החיילים, שהחלו להיכנע בהמוניהם. כמעט כולם הסכימו להילחם תחת סלאוקוס. ניקנור נמלט עם מספר אנשים בלבד.
למרות שלסלאוקוס היו כעת כ-20,000 חיילים, הם לא הספיקו כדי לעמוד מול כוחותיו של אנטיגנוס. הוא גם לא ידע מתי יתחיל אנטיגנוס את מתקפת הנגד שלו. מצד שני, הוא ידע שלפחות שני מחוזות מזרחיים לא היו בעלי סאטרפ. רוב גדול מהחיילים שלו היו ממחוזות אלו. חלק מחייליו של אווגורס היו פרסים. אולי חלק מהחיילים היו חייליו של אומנס, שהייתה להם סיבה לשנוא את אנטיגנוס. סלאוקוס החליט לנצל את המצב הזה. ממלכות אנטיגנוס, סלאוקוס הראשון, תלמי הראשון, קסנדרוס וליסימכוס: סלאוקוס הפיץ סיפורים שונים בין המחוזות והחיילים. לפי אחד מהם, הוא ראה בחלום את אלכסנדר עומד לצידו. אומנס ניסה להשתמש בתעלול תעמולתי דומה.
אנטיגנוס, שהיה באסיה הקטנה בזמן שסלאוקוס היה במזרח עם אלכסנדר, לא יכול היה להשתמש באלכסנדר בתעמולה שלו. סלאוקוס, בהיותו מוקדוני, היה בעל היכולת לזכות באמונם של המוקדונים בקרב חייליו, מה שלא היה המקרה עם אומנס. לאחר שהפך שוב לסאטרפ בבל, הפך סלאוקוס לאגרסיבי הרבה יותר בפוליטיקה שלו. בזמן קצר הוא כבש את מדיה וסוזיאנה. דיודורוס סיקולוס מדווח שסלאוקוס כבש גם אזורים סמוכים אחרים, מה שעשוי להתייחס לפרסיס, אריה או פרתיה. סלאוקוס לא הגיע לבקטריה ולסוגדיאנה. הסאטרפ של הראשונה היה סטאסאנור, שנשאר נייטרלי במהלך העימותים. לאחר תבוסת צבאו של ניקנור, לא היה כוח במזרח שיכול היה להתנגד לסלאוקוס. לא ברור כיצד ארגן סלאוקוס את הממשל של המחוזות שכבש. רוב הסאטרפים מתו.
תיאורטית, פוליפרכון היה עדיין היורש החוקי של אנטיפטרוס והעוצר הרשמי של הממלכה המוקדונית. זו הייתה חובתו לבחור את הסאטרפים. עם זאת, פוליפרכון היה עדיין בעל ברית של אנטיגנוס ולפיכך אויב של סלאוקוס. תגובה: אנטיגנוס שלח את בנו דמטריוס יחד עם 15,000 חיילי חי"ר ו-4,000 פרשים לכבוש מחדש את בבל. ככל הנראה, הוא נתן לדמטריוס מגבלת זמן, שלאחריה היה עליו לחזור לסוריה. אנטיגנוס האמין שסלאוקוס עדיין שולט רק בבבל. אולי ניקנור לא סיפר לו שלסלאוקוס יש כעת לפחות 20,000 חיילים. נראה שקנה המידה של תבוסתו של ניקנור לא היה ברור לכל הצדדים. אנטיגנוס לא ידע שסלאוקוס כבש את רוב המחוזות המזרחיים ואולי לא היה אכפת לו מהחלקים המזרחיים של האימפריה.
מטבע של סלאוקוס הראשון המתאר את סוסו של אלכסנדר הגדול, בוקפלוס: כאשר דמטריוס הגיע לבבל, סלאוקוס היה אי שם במזרח. הוא השאיר את פטרוקלס להגן על העיר. בבל הוגנה בצורה יוצאת דופן. היו לה שני מבצרים חזקים, שבהם השאיר סלאוקוס את חיל המצב שלו. תושבי העיר הועברו החוצה ויושבו באזורים הסמוכים, חלקם עד סוסה. סביבת בבל הייתה מצוינת להגנה, עם ערים, ביצות, תעלות ונהרות. חייליו של דמטריוס החלו להטיל מצור על מבצרי בבל וכבשו את אחד מהם. המבצר השני התגלה כקשה יותר עבור דמטריוס. הוא השאיר את חברו ארכילאוס להמשיך במצור, וחזר בעצמו מערבה כשהוא משאיר 5,000 חיילי חי"ר ו-1,000 פרשים בבבל. מקורות עתיקים לא מציינים מה קרה לחיילים אלו. אולי סלאוקוס נאלץ לכבוש מחדש את בבל מארכילאוס.
המלחמה הבבלית: במהלך תשע שנים 311–302 לפנה"ס, בעוד אנטיגנוס היה עסוק במערב, העביר סלאוקוס את כל החלק המזרחי של האימפריה של אלכסנדר עד נהרות יאקסארטס והאינדוס תחת שלטונו. בשנת 311 לפנה"ס עשה אנטיגנוס שלום עם קסנדרוס, ליסימכוס ותלמי, מה שנתן לו הזדמנות להתמודד עם סלאוקוס. צבאו של אנטיגנוס מנה לפחות 80,000 חיילים. גם אם היה משאיר מחצית מחייליו במערב, עדיין היה לו יתרון מספרי על פני סלאוקוס. סלאוקוס אולי קיבל עזרה מהקוסאים, שאבותיהם היו הכשים הקדמונים. אנטיגנוס הרס את אדמותיהם בזמן שנלחם באומנס. סלאוקוס אולי גייס חלק מחייליו של ארכילאוס. כשפלש אנטיגנוס לבבל לבסוף, צבאו של סלאוקוס היה גדול בהרבה מבעבר. רבים מחייליו בהחלט שנאו את אנטיגנוס. אוכלוסיית בבל הייתה גם היא עוינת.
לפיכך, סלאוקוס לא היה צריך להציב חיל מצב באזור כדי למנוע מהמקומיים למרוד. מטבע של ליסימכוס עם תמונה של אלכסנדר הגדול בעל הקרניים: מעט מידע זמין על הסכסוך בין אנטיגנוס לסלאוקוס; רק כרוניקה בבלית בסיסית מאוד המפרטת את אירועי המלחמה נותרה. התיאור של שנת 310 לפנה"ס נעלם לחלוטין. נראה שאנטיגנוס כבש את בבל. תוכניותיו שובשו, לעומת זאת, על ידי תלמי, שביצע התקפת פתע בקיליקיה. אנו יודעים שסלאוקוס הביס את אנטיגנוס בקרב מכריע אחד לפחות. קרב זה מוזכר רק ב"תחבולות מלחמה" של פוליאנוס. פוליאנוס מדווח שחיילי סלאוקוס ואנטיגנוס נלחמו במשך יום שלם, אך כשהגיע הלילה הקרב עדיין לא הוכרע.
שני הכוחות הסכימו לנוח ללילה ולהמשיך בבוקר. חייליו של אנטיגנוס ישנו ללא ציודם. סלאוקוס הורה לכוחותיו לישון ולאכול ארוחת בוקר במערך קרב. זמן קצר לפני עלות השחר, תקפו חיילי סלאוקוס את כוחותיו של אנטיגנוס, שעדיין היו ללא נשקם ובאי-סדר ולכן הובסו בקלות. הדיוק ההיסטורי של הסיפור מוטל בספק. המלחמה הבבלית הסתיימה לבסוף בניצחונו של סלאוקוס. אנטיגנוס נאלץ לסגת מערבה. שני הצדדים ביצרו את גבולותיהם. אנטיגנוס בנה סדרה של מבצרים לאורך נהר בליך בעוד סלאוקוס בנה כמה ערים, כולל דורה-אירופוס וניסיביס. סלאוקיה: האירוע הבא הקשור לסלאוקוס היה ייסוד העיר סלאוקיה. העיר נבנתה על גדת החידקל כנראה בשנת 307 או 305 לפנה"ס. סלאוקוס הפך את סלאוקיה לבירתו החדשה, ובכך חיקה את ליסימכוס, קסנדרוס ואנטיגנוס, שכולם קראו לערים על שמם.
סלאוקוס העביר גם את מטבעת בבל לעירו החדשה. בבל נותרה עד מהרה בצל סלאוקיה, והסיפור מספר שאנטיוכוס, בנו של סלאוקוס, העביר את כל אוכלוסיית בבל לבירה הקרויה על שם אביו בשנת 275 לפנה"ס. העיר פרחה עד שנת 165 לספירה, אז הרסו אותה הרומאים. סיפור ייסוד העיר הולך כדלקמן: סלאוקוס שאל את הכהנים הבבליים איזה יום יהיה הטוב ביותר לייסד את העיר. הכהן חישב את היום, אך מאחר שרצה שהייסוד ייכשל, אמר לסלאוקוס תאריך אחר. המזימה נכשלה עם זאת, כי כשהגיע היום הנכון, חייליו של סלאוקוס החלו באופן ספונטני לבנות את העיר. כשנשאלו, הודו הכהנים במעשיהם. סלאוקוס המלך: המאבק בין הדיאדוכים הגיע לשיאו כאשר אנטיגנוס, לאחר הכחדת השושלת המלכותית הישנה של מקדוניה, הכריז על עצמו כמלך בשנת 306 לפנה"ס.
יחסים עם האימפריה המאורית
תלמי, ליסימכוס, קסנדרוס וסלאוקוס הלכו בעקבותיו עד מהרה. גם אגאתוקלס מסיציליה הכריז על עצמו כמלך בסביבות אותו זמן. סלאוקוס, כמו ארבעת ראשי המנהיגים המוקדונים האחרים, קיבל את התואר והסגנון של בסיליאוס (מלך). צ'נדרגופטה והמחוזות המזרחיים: סלאוקוס הפנה עד מהרה את תשומת ליבו שוב מזרחה. המחוזות הפרסיים במה שהיום הוא אפגניסטן המודרנית, יחד עם ממלכת גנדהארה העשירה ומדינות עמק האינדוס, כולם נכנעו לאלכסנדר הגדול והפכו לחלק מהאימפריה שלו. כשאלכסנדר מת, מלחמות הדיאדוכים ("היורשים") פיצלו את האימפריה שלו; בזמן שהגנרלים שלו נלחמו על השליטה באימפריית אלכסנדר. בטריטוריות המזרחיות, סלאוקוס הראשון ניקטור השתלט על כיבושי אלכסנדר.
לפי ההיסטוריון הרומי אפיאנוס: [סלאוקוס] תמיד ארב לאומות השכנות, חזק בנשק ומשכנע במועצה, הוא רכש את מסופוטמיה, ארמניה, קפדוקיה ה'סלאוקית', פרסיס, פרתיה, בקטריה, ערב, טפוריה, סוגדיה, אראכוסיה, הורקניה ועמים סמוכים אחרים שהוכנעו על ידי אלכסנדר, עד נהר האינדוס, כך שגבולות האימפריה שלו היו הנרחבים ביותר באסיה אחרי אלו של אלכסנדר. כל האזור מפריגיה ועד האינדוס היה כפוף לסלאוקוס. — אפיאנוס, היסטוריה של רומא, המלחמות הסוריות: המאוריים סיפחו אז את האזורים סביב האינדוס שנשלטו על ידי ארבעת הסאטרפים היוונים: ניקנור, פיליפוס, אודמוס ופיתון. זה ביסס את השליטה המאורית עד לגדות האינדוס. ניצחונותיו של צ'נדרגופטה שכנעו את סלאוקוס שהוא צריך להבטיח את אגפו המזרחי.
בניסיון להחזיק בטריטוריות המוקדוניות שם, נכנס סלאוקוס לעימות עם האימפריה המאורית המתהווה והמתרחבת על עמק האינדוס. בשנת 305 לפנה"ס, סלאוקוס הראשון ניקטור יצא להודו וכנראה כבש שטח עד האינדוס, ובסופו של דבר ניהל מלחמה עם קיסר המאוריים צ'נדרגופטה מאוריה. רק מעט מקורות מזכירים את פעילותו בהודו. צ'נדרגופטה (הידוע במקורות יווניים כסנדרוקוטוס), מייסד האימפריה המאורית, כבש את עמק האינדוס וכמה חלקים אחרים של האזורים המזרחיים ביותר של אימפריית אלכסנדר. סלאוקוס החל במערכה נגד צ'נדרגופטה וחצה את האינדוס. רוב ההיסטוריונים המערביים מציינים שנראה כי המערכה לא צלחה שכן הוא לא השיג את מטרותיו, למרות שמה בדיוק קרה אינו ידוע.
שני המנהיגים הגיעו בסופו של דבר להסכמה, ודרך הסכם שנחתם בשנת 305 לפנה"ס, ויתר סלאוקוס על הטריטוריות שלא יכול היה להחזיק בהן בבטחה בתמורה לייצוב המזרח וקבלת פילים, איתם יכול היה להפנות את תשומת ליבו נגד יריבו המערבי הגדול, אנטיגנוס מונופתלמוס. 500 פילי המלחמה שקיבל סלאוקוס מצ'נדרגופטה עמדו למלא תפקיד מפתח בקרבות הבאים, במיוחד באיפסוס נגד אנטיגנוס ודמטריוס. מלך המאוריים אולי נשא לאישה את בתו של סלאוקוס.
לפי סטראבון, הטריטוריות שנמסרו גבלו באינדוס: [סלאוקוס] תמיד ארב לאומות השכנות, חזק בנשק ומשכנע במועצה, הוא רכש את מסופוטמיה, ארמניה, קפדוקיה ה'סלאוקית', פרסיס, פרתיה, בקטריה, ערב, טפוריה, סוגדיה, אראכוסיה, הורקניה ועמים סמוכים אחרים שהוכנעו על ידי אלכסנדר, עד נהר האינדוס, כך שגבולות האימפריה שלו היו הנרחבים ביותר באסיה אחרי אלו של אלכסנדר. כל האזור מפריגיה ועד האינדוס היה כפוף לסלאוקוס. מכאן נראה שסלאוקוס ויתר על המחוזות המזרחיים ביותר אראכוסיה, גדרוסיה, פארופמיסאדה ואולי גם אריה. מצד שני, הוא התקבל על ידי סאטרפים אחרים של המחוזות המזרחיים. אשתו האיראנית, אפאמה, עשויה הייתה לעזור לו ליישם את שלטונו בבקטריה ובסוגדיאנה.
דבר זה נוטה להיות מאושש ארכיאולוגית, שכן אינדיקציות קונקרטיות להשפעה מאורית, כגון כתובות צוויי אשוקה הידועות כממוקמות, למשל, בקנדהאר שבאפגניסטן הדרומית של ימינו. חלק מהכותבים טוענים שהטיעון לגבי מסירת שטחים נוספים מצד סלאוקוס ממה שהיא היום דרום אפגניסטן הוא הגזמה שמקורה בהצהרה של פליניוס הזקן המתייחסת לא במפורש לאדמות שקיבל צ'נדרגופטה, אלא לדעות השונות של גיאוגרפים לגבי הגדרת המילה "הודו": רוב הגיאוגרפים, למעשה, אינם רואים בהודו מוגבלת על ידי נהר האינדוס, אלא מוסיפים לה את ארבע הסאטרפיות של גדרוסיה, אראכוסיה, אריה ופארופמיסאדה, כאשר נהר הקופס מהווה את הגבול הקיצוני של הודו.
לפי כותבים אחרים, לעומת זאת, כל הטריטוריות הללו נחשבות כשייכות לארץ אריה. — פליניוס, תולדות הטבע ו', 23: אף על פי כן, נחשב כיום בדרך כלל שאראכוסיה ושלושת האזורים האחרים אכן הפכו לנחלות של האימפריה המאורית. הברית בין צ'נדרגופטה לסלאוקוס אושרה בנישואין (אפיגמיה). צ'נדרגופטה או בנו אולי נשאו בת של סלאוקוס, או אולי היה הכרה דיפלומטית של נישואי תערובת בין הודים ליוונים. המהאוואמסה מציין שצ'נדרגופטה נשא בת של סלאוקוס. כמו כן, מקור פוראני הודי, ה"פראטיסארגה פארבה" של ה"בהאווישיה פוראנה", תיאר גם הוא את נישואי צ'נדרגופטה עם נסיכה יוונייה ("יאוואנה"), בתו של סלאוקוס (סולובה במקורות הודיים).
בנוסף להכרה או לברית הנישואין הזו, שלח סלאוקוס שגריר, מגסתנס, לחצר המאורית בפאטליפוטרה (פטנה המודרנית במדינת ביהאר). רק קטעים קצרים נותרו מהתיאור של מגסתנס על המסע. נראה כי שני השליטים היו ביחסים טובים מאוד, שכן מקורות קלאסיים רשמו כי לאחר ההסכם שלהם, שלח צ'נדרגופטה מתנות שונות כמו אפרודיזיאקים לסלאוקוס.
סלאוקוס השיג ידע על רוב צפון הודו, כפי שהסביר פליניוס הזקן דרך שגרירויותיו הרבות לאימפריה המאורית: החלקים האחרים של הארץ [מעבר להידספס, ההיקף הרחוק ביותר של כיבושי אלכסנדר] התגלו ונמדדו על ידי סלאוקוס ניקטור: כלומר משם (ההידספס) עד ההסודרוס 168 מיילים לנהר היואמס (ימונה) כמות זהה: וכמה עותקים מוסיפים 5 מיילים נוספים משם לגנגס 112 מיילים לרודאפה 119, ויש האומרים שביניהם זה לא פחות מ-325 מיילים. ממנו לקליניפאקסה, עיר גדולה 167 מיילים וחצי, אחרים אומרים 265. ולמפגש הנהרות יומאנס והגנגס, שבו שניהם נפגשים יחד, 225 מיילים, ורבים מוסיפים לכך 13 מיילים נוספים משם לעיר פאליבוטה 425 מיילים וכך לשפך הגנגס שבו הוא נשפך לים 638 מיילים.
— פליניוס הזקן, תולדות הטבע, ספר 6, פרק 21: סלאוקוס כנראה הטביע מטבעות במהלך שהותו בהודו, שכן כמה מטבעות בשמו הם בתקן ההודי ונחפרו בהודו. מטבעות אלו מתארים אותו כ"בסיליאוס" ("מלך"), מה שמרמז על תאריך מאוחר ל-306 לפנה"ס. חלקם מזכירים גם את סלאוקוס בשילוב עם בנו אנטיוכוס כמלך, מה שמרמז גם על תאריך מאוחר כ-293 לפנה"ס. שום מטבעות סלאוקיים לא הוטבעו בהודו לאחר מכן, מה שמאשר את החזרת השטח ממערב לאינדוס לצ'נדרגופטה. סלאוקוס עשוי היה לייסד צי במפרץ הפרסי ובאוקיינוס ההודי. קרב איפסוס: פילי המלחמה שקיבל סלאוקוס מצ'נדרגופטה הוכחו כמועילים כאשר הדיאדוכים החליטו סוף סוף להתמודד עם אנטיגנוס. קסנדרוס, סלאוקוס וליסימכוס הביסו את אנטיגנוס ודמטריוס בקרב איפסוס.
תבוסת דמטריוס וליסימכוס
אנטיגנוס נפל בקרב, אך דמטריוס נמלט. לאחר הקרב, סוריה הושמה תחת שלטונו של סלאוקוס. הוא הבין שסוריה מקיפה את האזור מהרי הטאורוס ועד סיני, אך תלמי כבר כבש את פלשתינה ופיניקיה. בשנת 299 לפנה"ס, התחבר סלאוקוס עם דמטריוס ונשא את בתו סטרטוניקה. סטרטוניקה הייתה גם בתה של בת אנטיפטרוס, פילה. לסלאוקוס נולדה בת מסטרטוניקה, שנקראה גם היא פילה. הצי של דמטריוס השמיד את הצי של תלמי ולפיכך סלאוקוס לא היה צריך להילחם בו. טטרדרכמה של סלאוקוס הראשון, שהוטבעה בסוסה: סלאוקוס, לעומת זאת, לא הצליח להגדיל את ממלכתו למערב. הסיבה העיקרית הייתה שלא היו לו מספיק חיילים יוונים ומוקדונים. במהלך קרב איפסוס, היו לו פחות חיילי חי"ר מאשר לליסימכוס. כוחו היה בפילי המלחמה שלו ובפרשים הפרסים המסורתיים.
כדי להגדיל את צבאו, ניסה סלאוקוס למשוך מתיישבים מיוון היבשתית על ידי ייסוד ארבע ערים חדשות – סלאוקיה פייריה ולואודיקיאה בסוריה על החוף, ואנטיוכיה על האורונטס ואפאמיאה בעמק נהר האורונטס. אנטיוכיה הפכה למושב הממשל העיקרי שלו. הסלאוקיה החדשה הייתה אמורה להפוך לבסיס הימי החדש שלו ולשער לים התיכון. סלאוקוס ייסד גם שש ערים קטנות יותר. נאמר על סלאוקוס ש"מעט נסיכים חיו אי פעם עם תשוקה כה גדולה לבניית ערים. הוא ידוע כמי שבנה בסך הכל תשע סלאוקיות, שש עשרה אנטיוכיות ושש לואודיקיאות". תבוסת דמטריוס וליסימכוס: סלאוקוס מינה את בנו אנטיוכוס הראשון לשליט שותף ומשנה למלך של המחוזות המזרחיים בשנת 292 לפנה"ס, שכן ההיקף העצום של האימפריה נראה כדורש ממשל כפול. בשנת 294 לפנה"ס נישאה סטרטוניקה לבנה החורג אנטיוכוס.
סלאוקוס ככל הנראה יזם את הנישואין לאחר שגילה שבנו בסכנת מוות ממחלת אהבה. סלאוקוס הצליח אפוא להוציא את סטרטוניקה מהדרך, שכן אביה דמטריוס הפך כעת למלך מקדוניה. הברית בין סלאוקוס לדמטריוס הסתיימה בשנת 294 לפנה"ס כאשר סלאוקוס כבש את קיליקיה. דמטריוס פלש וכבש בקלות את קיליקיה בשנת 286 לפנה"ס, מה שאומר שדמטריוס מאיים כעת על האזורים החשובים ביותר באימפריה של סלאוקוס בסוריה. חייליו של דמטריוס, לעומת זאת, היו עייפים ולא קיבלו את שכרם. סלאוקוס, לעומת זאת, היה ידוע כמנהיג ערמומי ועשיר שזכה להערצת חייליו. סלאוקוס חסם את הדרכים המובילות דרומה מקיליקיה ודחק בחייליו של דמטריוס להצטרף לצדו. במקביל ניסה להימנע מקרב עם דמטריוס. לבסוף, סלאוקוס פנה לדמטריוס באופן אישי.
הוא הראה את עצמו מול החיילים והסיר את קסדתו, חושף את זהותו. חייליו של דמטריוס החלו כעת לנטוש את מנהיגם בהמוניהם. דמטריוס נכלא לבסוף באפאמיאה ומת כמה שנים לאחר מכן בשבי. מטבע של דמטריוס, עם הטקסט ΒΑΣΙΛΕΩΣ ΔΗΜΗΤΡΙΟΥ (המלך דמטריוס): ליסימכוס ותלמי תמכו בסלאוקוס נגד דמטריוס, אך לאחר תבוסתו של האחרון החלה הברית להתפרק. ליסימכוס שלט במקדוניה, תראקיה ואסיה הקטנה. היו לו גם בעיות עם משפחתו. ליסימכוס הוציא להורג את בנו אגאתוקלס, שאשתו ליסנדרה ברחה לבבל לסלאוקוס. חוסר הפופולריות של ליסימכוס לאחר רצח אגאתוקלס נתן לסלאוקוס הזדמנות להסיר את יריבו האחרון.
שנים אחרונות ומוות
התערבותו במערב נתבקשה על ידי תלמי קראונוס, שעם עלייתו לכס המלוכה המצרי של אחיו תלמי השני (285 לפנה"ס), מצא בתחילה מקלט אצל ליסימכוס ואז אצל סלאוקוס. סלאוקוס פלש אז לאסיה הקטנה והביס את יריבו בקרב קורופדיום בלידיה, 281 לפנה"ס. ליסימכוס נפל בקרב. בנוסף, תלמי מת כמה שנים קודם לכן. סלאוקוס היה אפוא כעת בן זמנו החי היחיד של אלכסנדר. ממשל אסיה הקטנה: לפני מותו ניסה סלאוקוס להתמודד עם ממשל אסיה הקטנה. האזור היה מגוון מבחינה אתנית, המורכב מערים יווניות, אצולה פרסית ועמים ילידים. סלאוקוס ניסה כנראה להביס את קפדוקיה, אך נכשל. קצינו הוותיק של ליסימכוס, פילטארוס, שלט בפרגמון באופן עצמאי.
מצד שני, על בסיס שמותיהן, כנראה ייסד סלאוקוס מספר ערים חדשות באסיה הקטנה. מעט מהמכתבים ששלח סלאוקוס לערים ומקדשים שונים עדיין קיימים. כל הערים באסיה הקטנה שלחו משלחות לשליטן החדש. מדווח כי סלאוקוס התלונן על מספר המכתבים שקיבל ונאלץ לקרוא. הוא היה כנראה שליט פופולרי. בלמנוס הוא נחגג כמשחרר ונבנה מקדש לכבודו. לפי מנהג מקומי, תמיד הציעו לסלאוקוס כוס יין נוספת בזמן ארוחת הערב. תוארו בתקופה זו היה סלאוקוס סוטר ("מושיע"). כשסלאוקוס יצא לאירופה, הארגון מחדש של אסיה הקטנה טרם הושלם. מוות ומורשת: סלאוקוס החזיק כעת בכל כיבושי אלכסנדר מלבד מצרים ועבר להשתלט על מקדוניה ותראקיה.
הוא התכוון להשאיר את אסיה לאנטיוכוס ולהסתפק לשארית ימיו בממלכה המוקדונית בגבולותיה הישנים. הוא בקושי חצה את כרסונס התראקי כאשר נרצח על ידי תלמי קראונוס ליד ליסימכיה בספטמבר 281 לפנה"ס. טטרדרכמה של אנטיוכוס הראשון. פנים: סלאוקוס הראשון, עם קרני שור. גב: אפולו, עם קשת, יושב.