רוברט הוק

רוברט הוק

רוברט הוק (Robert Hooke; 18 ביולי 1635 – 3 במרץ 1703) היה איש אשכולות אנגלי שפעל כפיזיקאי ("פילוסוף טבע"), אסטרונום, גאולוג, מטאורולוג ואדריכל. הוא נחשב לאחד המדענים הראשונים שחקרו יצורים חיים בקנה מידה מיקרוסקופי בשנת 1665, תוך שימוש במיקרוסקופ מורכב שהוא עצמו תכנן. הוק היה חוקר מדעי עני בצעירותו, שהפך לאחד המדענים החשובים בתקופתו. לאחר השרפה הגדולה של לונדון ב-1666, הוק (כמודד ואדריכל) זכה לעושר ולהערכה על ידי ביצוע יותר ממחצית ממדידות קווי הנכסים וסיוע בשיקומה המהיר של העיר. אף שזכה להשמצות מצד כותבים במאות השנים שלאחר מותו, המוניטין שלו שוקם בסוף המאה העשרים והוא כונה "לאונרדו [דה וינצ'י] של אנגליה".

הוק היה עמית בחברה המלכותית (Royal Society) ומ-1662 כיהן כאוצר הניסויים הראשון שלה. מ-1665 עד 1703 היה גם פרופסור לגאומטריה בגרשם קולג' (Gresham College). הוק החל את הקריירה המדעית שלו כעוזרו של המדען הפיזיקאי רוברט בויל (Robert Boyle). הוק בנה את משאבות הריק ששימשו בניסוייו של בויל על חוקי הגזים וערך ניסויים בעצמו. בשנת 1664 זיהה הוק את סיבובי מאדים וצדק. ספרו של הוק מ-1665, "מיקרוגרפיה" (Micrographia), שבו טבע את המונח "תא", עודד מחקרים מיקרוסקופיים. בחקירת האופטיקה – ובמיוחד שבירת אור – הסיק הוק תיאוריית גלים לאור. השערתו היא הראשונה שתועדה לגבי הגורם להתפשטות חומר עקב חום, לגבי הרכב האוויר מחלקיקים קטנים בתנועה מתמדת שיוצרים את לחצו, ולגבי החום כאנרגיה.

בפיזיקה, הוק הסיק שכוח הכבידה מציית לחוק הריבוע ההפוך, וניתן לטעון שהוא היה הראשון לשער קשר כזה בתנועה פלנטרית, עיקרון שאייזק ניוטון קידם וניסח בחוק הכבידה האוניברסלי של ניוטון. העדיפות על תובנה זו תרמה ליריבות בין הוק לניוטון. בגאולוגיה ובפלאונטולוגיה, הוק זיהה את המקור האורגני והמשמעות של מאובנים הטמונים בסלעי משקע, ובכך ערער על ההשקפה המקראית על בריאת כדור הארץ. הסבריו למקורם של מאובנים כאלה, שחלקם זיהה כמינים שנכחדו, בישרו את הטיעונים של המאה ה-19 לאבולוציה ביולוגית. הוא גם טען שגבעות והרים התרוממו בתהליכים גאולוגיים (ולא נוצרו בדיוק כפי שהם כיום).

חיים ועבודות

### חיים מוקדמים

חלק ניכר ממה שידוע על חייו המוקדמים של הוק מגיע מאוטוביוגרפיה שהחל לכתוב ב-1696 אך מעולם לא השלים; ריצ'רד וולר (Richard Waller), עמית החברה המלכותית, מזכיר זאת בהקדמתו לספר "עבודותיו של רוברט הוק לאחר מותו" (The Posthumous Works of Robert Hooke), שנדפס ב-1705. עבודתו של וולר, יחד עם "חיי הפרופסורים של גרשם" מאת ג'ון וורד (John Ward) ו"חיי קצרה" (Brief Lives) מאת ג'ון אוברי (John Aubrey), מהוות את הדיווחים הביוגרפיים העיקריים הקרובים לתקופתו.

הוק נולד ב-1635 בפרשווטר (Freshwater), האי וייט, לססילי גיילס (Cecily Gyles) ולכומר האנגליקני ג'ון הוק, שהיה הכומר של כנסיית כל הקדושים בפרשווטר. רוברט היה הצעיר מבין ארבעה אחים (שני בנים ושתי בנות), בהפרש של שבע שנים; הוא היה חלוש ולא ציפו שישרוד. אף שאביו הקנה לו ידע בסיסי באנגלית, דקדוק לטיני ותאולוגיה, השכלתו של רוברט הוזנחה ברובה. כשהושאר לנפשו, הוא הכין צעצועים מכניים קטנים; לאחר שראה שעון פליז מפורק, בנה העתק מעץ ש"עבד".

אביו של הוק מת באוקטובר 1648 והוריש לו בצוואתו 40 ליש"ט (בנוסף ל-10 ליש"ט נוספים מסבתו). בגיל 13 לקח את הכסף ללונדון כדי להיות שוליה של הצייר המפורסם פיטר ללי (Peter Lely). להוק הייתה גם "הדרכה מסוימת בציור" מהצייר סמואל קופר (Samuel Cowper), אך "ריח צבעי השמן לא התאים לחוקתו, והחמיר את כאבי הראש שמהם סבל תמיד", והוא הפך לתלמיד בבית הספר וסטמינסטר, שם התגורר עם המנהל ריצ'רד באסבי (Richard Busby). הוק השתלט במהירות על לטינית, יוונית ואלמנטים של אוקלידס; הוא גם למד לנגן בעוגב והחל את לימודיו המכניים שנמשכו כל חייו. הוא נותר שרטט מיומן, כפי שהדגים מאוחר יותר בציוריו המאיירים את עבודתו של רוברט בויל ואת "מיקרוגרפיה" שלו.

### אוקספורד

בשנת 1653 הבטיח הוק לעצמו מקום בכרייסט צ'רץ', אוקספורד, וקיבל שכר לימוד ומגורים בחינם כנגן עוגב וחבר מקהלה, והכנסה בסיסית כמשרת (למרות שלא נרשם רשמית עד 1658). בשנת 1662 הוענק להוק תואר מוסמך (Master of Arts).

בהיותו סטודנט באוקספורד, הועסק הוק גם כעוזרו של ד"ר תומאס ויליס (Thomas Willis) – רופא, כימאי וחבר במועדון הפילוסופי של אוקספורד. המועדון הפילוסופי נוסד על ידי ג'ון וילקינס (John Wilkins), ראש וודהאם קולג', שהוביל את הקבוצה החשובה הזו של מדענים שהקימו את הגרעין של החברה המלכותית. בשנת 1659 תיאר הוק בפני המועדון כמה אלמנטים של שיטה לטיסה כבדה מהאוויר, אך הגיע למסקנה ששרירי האדם אינם מספיקים למשימה. דרך המועדון פגש הוק את סת' וורד (Seth Ward, פרופסור לאסטרונומיה באוניברסיטה) ופיתח עבורו מנגנון ששיפר את סדירות שעוני המטוטלת ששימשו למדידת זמן אסטרונומית. הוק אפיין את ימיו באוקספורד כבסיס לתשוקתו המדעית לכל החיים. החברים שרכש שם, במיוחד כריסטופר רן (Christopher Wren), היו חשובים לו לאורך כל הקריירה שלו. ויליס הציג את הוק בפני רוברט בויל, שהמועדון ביקש למשוך לאוקספורד.

בשנת 1655 עבר בויל לאוקספורד והוק הפך רשמית לעוזרו, אך בפועל לשותפו לניסויים. בויל עבד על לחצי גזים; האפשרות שריק עשוי להתקיים למרות המקסימה של אריסטו ש"הטבע סולד מריק" רק החלה להישקל. הוק פיתח משאבת אוויר לניסוייו של בויל במקום להשתמש במשאבה של ראלף גרטורקס (Ralph Greatorex), שהוק החשיב כ"גסה מדי מכדי לבצע משהו משמעותי". המנוע של הוק אפשר את פיתוח החוק האפונימי שיוחס לאחר מכן לבויל; להוק הייתה עין חדה במיוחד והוא היה מתמטיקאי מיומן, תכונות שלא היו לבויל. הוק לימד את בויל את האלמנטים של אוקלידס ואת עקרונות הפילוסופיה של דקארט; זה גם גרם להם להכיר באש כתגובה כימית ולא, כפי שלימד אריסטו, כיסוד בסיסי של הטבע.

### החברה המלכותית

לדברי הנרי רובינסון (Henry Robinson), ספרן החברה המלכותית ב-1935:

> ללא הניסויים השבועיים שלו ועבודתו הפורייה, החברה בקושי הייתה שורדת, או לכל הפחות, הייתה מתפתחת בצורה שונה לחלוטין. בקושי זו הגזמה לומר שהוא היה, מבחינה היסטורית, היוצר של החברה המלכותית.

החברה המלכותית לשיפור הידע הטבעי באמצעות ניסוי נוסדה בשנת 1660 וקיבלה את הצ'רטר המלכותי שלה ביולי 1662. ב-5 בנובמבר 1661 הציע רוברט מוריי (Robert Moray) למנות אוצר שיספק לחברה ניסויים, והצעה זו עברה פה אחד והוק מונה בהמלצתו של בויל. לחברה לא הייתה הכנסה אמינה למימון מלא של משרת אוצר הניסויים, אך בשנת 1664 קבע ג'ון קאטלר (John Cutler) מענק שנתי של 50 ליש"ט לחברה כדי לייסד משרת הרצאות "מכניקה" בגרשם קולג', מתוך הבנה שהחברה תמנה את הוק למשימה זו. ב-27 ביוני 1664 אושר הוק לתפקיד, וב-11 בינואר 1665 מונה לאוצר רשמי לכל חייו עם משכורת שנתית של 80 ליש"ט, המורכבת מ-30 ליש"ט מהחברה וקצבה של 50 ליש"ט מקאטלר.

ביוני 1663 נבחר הוק לעמית החברה המלכותית (FRS). ב-20 במרץ 1665 מונה גם לפרופסור לגאומטריה בגרשם. ב-13 בספטמבר 1667 הפך הוק למזכיר בפועל של החברה, וב-19 בדצמבר 1677 מונה למזכיר משותף שלה.

### אישיות, מערכות יחסים, בריאות ומוות

אף שג'ון אוברי תיאר את הוק כאדם בעל "מידות טובות וחסד רב", נכתב רבות על הצד הלא נעים באישיותו של הוק. לדברי הביוגרף הראשון שלו ריצ'רד וולר, הוק היה "במראהו, בזוי בלבד", ו"מלנכולי, חשדן וקנאי". הערותיו של וולר השפיעו על כותבים אחרים במשך יותר מ-200 שנה, כך שספרים ומאמרים רבים – במיוחד ביוגרפיות של אייזק ניוטון – מציגים את הוק כטיפוס ממורמר, אנוכי ואנטי-חברתי. לדוגמה, ארתור ברי (Arthur Berry) אמר שהוק "דרש קרדיט על רוב התגליות המדעיות של התקופה". סאליבן כתב שהוא היה "חסר מצפון באופן חיובי" והיה בעל "יהירות חרדה ואי-נוחה" ביחסיו עם ניוטון. מנואל תיאר את הוק כ"קנטרני, קנאי, נקמני". לדברי מור, להוק היה גם "מזג ציני" וגם "לשון חריפה". אנדרדה היה אוהד יותר אך עדיין תיאר את הוק כ"קשה", "חשדן" ו"עצבני". באוקטובר 1675 שקלה מועצת החברה המלכותית הצעה לגרש את הוק בגלל התקפה שערך על כריסטיאן הויגנס (Christiaan Huygens) בנושא עדיפות מדעית בתכנון שעונים, אך היא לא עברה. לדברי הביוגרפית של הוק, אלן דרייק (Ellen Drake):

> אם לומדים את הסביבה האינטלקטואלית של התקופה, נראה שהמחלוקות והיריבויות מהסוג שבו היה מעורב הן כמעט הכלל ולא היוצא מן הכלל. ותגובתו של הוק למחלוקת כזו הכוללת את תגליותיו והמצאותיו שלו נראית מתונה בהשוואה להתנהגותם של כמה מבני זמנו.

פרסום יומנו של הוק ב-1935 חשף פרטים לא ידועים בעבר על יחסיו החברתיים והמשפחתיים. הביוגרפית שלו מרגרט אספינס (Margaret 'Espinasse) אמרה: "התמונה שמצוירת בדרך כלל של הוק כמתבודד... קודר היא שקרית לחלוטין". הוא קיים אינטראקציה עם אומנים ידועים כגון יצרן השעונים תומאס טומפיון (Thomas Tompion) ויצרן המכשירים כריסטופר קוקס (Christopher Cocks). הוק פגש לעיתים קרובות את כריסטופר רן, שאיתו חלק תחומי עניין רבים, וניהל ידידות מתמשכת עם ג'ון אוברי. יומניו גם מתייחסים לעיתים קרובות לפגישות בבתי קפה ובפונדקים, כמו גם לארוחות ערב עם רוברט בויל. בהזדמנויות רבות שתה הוק תה עם עוזר המעבדה שלו הארי האנט (Harry Hunt). אף שחי ברובו לבדו – מלבד המשרתים שניהלו את ביתו – אחייניתו גרייס הוק ובן דודו טום גיילס חיו איתו כמה שנים כילדים.

הוק מעולם לא נישא. על פי יומנו, להוק הייתה מערכת יחסים מינית עם אחייניתו גרייס, לאחר שמלאו לה 16. גרייס הייתה תחת חסותו מגיל 10. היו לו גם יחסים מיניים עם כמה משרתות ועוזרות בית. הביוגרף של הוק, סטיבן אינווד (Stephen Inwood), רואה בגרייס את אהבת חייו, והוא היה הרוס כשמתה ב-1687. אינווד גם מציין כי "הפרש הגילאים בינו לבין גרייס היה נפוץ ולא היה מרגיז את בני זמנו כפי שהוא מרגיז אותנו". מערכת היחסים הגילוי-עריות הייתה בכל זאת זוכה לגינוי ונשפטת על ידי בית דין כנסייתי אילו הייתה מתגלה, אך היא לא הייתה פשע שעונשו מוות לאחר 1660.

מאז ילדותו סבל הוק ממיגרנות, טינטון, סחרחורות והתקפי נדודי שינה; היה לו גם עיוות בעמוד השדרה שתאם לאבחנה של קיפוזיס על שם שויירמן (Scheuermann's kyphosis), מה שהעניק לו בגיל העמידה ובגיל מאוחר יותר "גוף רזה ועקום, ראש גדול מדי ועיניים בולטות". בגישה מדעית, הוא התנסה בטיפול עצמי, ותיעד בחריצות תסמינים, חומרים והשפעות ביומנו. הוא השתמש בקביעות באמוניום כלוריד, חומרים מעוררי הקאה, משלשלים ואופיום, שנראה כי הייתה להם השפעה גוברת על בריאותו הגופנית והנפשית לאורך זמן.

הוק מת בלונדון ב-3 במרץ 1703, לאחר שהיה עיוור ומרותק למיטה במהלך השנה האחרונה לחייו. תיבה המכילה 8,000 ליש"ט בכסף וזהב נמצאה בחדרו בגרשם קולג'. ספרייתו הכילה מעל 3,000 ספרים בלטינית, צרפתית, איטלקית ואנגלית. אף שדיבר על השארת ירושה נדיבה לחברה המלכותית, שהייתה מעניקה את שמו לספרייה, מעבדה והרצאות, לא נמצאה צוואה והכסף עבר לבן דוד בשם אליזבת סטיבנס. הוק נקבר בכנסיית סנט הלן, בישופסגייט, בסיטי של לונדון, אך המיקום המדויק של קברו אינו ידוע.

מדע

תפקידו של הוק בחברה המלכותית היה להדגים ניסויים משיטותיו שלו או בהצעת חברים. בין ההדגמות המוקדמות ביותר שלו היו דיונים על טבע האוויר וקריסת בועות זכוכית שנאטמו עם אוויר חם כלוא. הוא גם הדגים שניתן להשאיר כלב בחיים עם בית חזה פתוח, בתנאי שאוויר נשאב פנימה והחוצה מריאותיו. הוא ציין את ההבדל בין דם ורידי לדם עורקי, ובכך הדגים ש-"מזון החיים" (Pabulum vitae) והלהבות הם אותו דבר. היו גם ניסויים על כבידה, נפילת עצמים, שקילת גופים, מדידת לחץ ברומטרי בגבהים שונים ותנועת מטוטלות באורך של עד 200 רגל (61 מ'). הביוגרפית שלו מרגרט אספינס תיארה אותו כמטאורולוג הראשון של אנגליה, בתיאורה את המאמר שלו "שיטה לכתיבת היסטוריה של מזג האוויר". (הוק מציין שיש להשתמש במדחום, מד לחות, מד רוח וגיליון רישום לרישומי מזג אוויר תקינים.)

### אסטרונומיה

במאי 1664, תוך שימוש בטלסקופ שבירה באורך 12 רגל (3.7 מ'), צפה הוק בכתם האדום הגדול של צדק במשך שעתיים כשהוא נע על פני כוכב הלכת. במרץ 1665 פרסם את ממצאיו, ומתוכם חישב האסטרונום האיטלקי ג'ובאני קאסיני (Giovanni Cassini) את זמן הסיבוב של צדק כתשע שעות וחמישים וחמש דקות.

אחת הבעיות המאתגרות ביותר שחקר הוק הייתה מדידת המרחק מכדור הארץ לכוכב שאינו השמש. הוק בחר בכוכב גמא בדרקון (Gamma Draconis) ובחר בשיטת קביעת הפרלקסה. בשנת 1669, לאחר מספר חודשי תצפית, האמין הוק שהתוצאה הרצויה הושגה. כיום ידוע שהציוד שלו היה לא מדויק מכדי להשיג מדידה מדויקת.

הספר "מיקרוגרפיה" של הוק מכיל איורים של צביר הכוכבים פליאדות ומכתשי ירח. הוא ערך ניסויים כדי לחקור את היווצרות המכתשים הללו והגיע למסקנה שקיומם אומר שלירח חייב להיות כוח כבידה משלו, סטייה רדיקלית מהמודל השמימי האריסטוטלי של התקופה. הוא היה גם צופה מוקדם בטבעות שבתאי, וגילה את אחד הכוכבים הכפולים הראשונים שנצפו, גמא בטלה (Gamma Arietis, כוכב כפול ויזואלי), בשנת 1664.

כדי להשיג תגליות אלו, הוק נזקק למכשירים טובים יותר מאלו שהיו זמינים באותה עת. בהתאם לכך, הוא המציא שלושה מנגנונים חדשים: מפרק הוק (Hooke joint), מפרק אוניברסלי מתוחכם שאפשר למכשירים שלו לעקוב בצורה חלקה אחר התנועה הנראית של הגוף הנצפה; הנעת השעון הראשונה לאוטומציה של התהליך; ובורג מיקרומטר שאפשר לו להשיג דיוק של עשר שניות קשת. הוק לא היה מרוצה מטלסקופי שבירה, ולכן בנה את הטלסקופ הגרגוריאני המעשי הראשון שהשתמש במראה זכוכית מצופה כסף.

### מכניקה

בשנת 1660 גילה הוק את חוק האלסטיות הנושא את שמו ומתאר את השינוי הליניארי של המתח עם ההתארכות בקפיץ אלסטי. הוק תיאר לראשונה תגלית זו באנגרמה "ceiiinosssttuv", שאת פתרונה פרסם ב-1678 כ-"Ut tensio, sic vis" ("כמו ההתארכות, כך הכוח"). עבודתו על אלסטיות הגיעה לשיאה בפיתוח קפיץ האיזון או קפיץ השיער, שאפשר לראשונה לשעון נייד – שעון יד – לשמור על זמן בדיוק סביר. סכסוך מר בין הוק לכריסטיאן הויגנס על העדיפות להמצאה זו נמשך מאות שנים לאחר מות שניהם, אך הערה מתאריך 23 ביוני 1670 ביומני החברה המלכותית, המתארת הדגמה של שעון מבוקר איזון בפני החברה המלכותית, עשויה לתמוך בטענתו של הוק לעדיפות על הרעיון. עם זאת, הויגנס הוא זה שזוכה לקרדיט על בניית השעון הראשון שהשתמש בקפיץ איזון.

הכרזתו של הוק על חוק האלסטיות שלו באמצעות אנגרמה הייתה שיטה שמדענים, כמו הוק, הויגנס וגלילאו, השתמשו בה לעיתים כדי לקבוע עדיפות לתגלית מבלי לחשוף פרטים. הוק השתמש באנלוגיות מכניות כדי להבין תהליכים בסיסיים כגון תנועת מטוטלת כדורית וכדור בחרוט חלול, כדי להדגים כוח מרכזי עקב כבידה, ורשת שרשרת תלויה עם עומסי נקודה כדי לספק את הצורה האופטימלית לכיפה עם צלב כבד בראש.

למרות דיווחים מתמשכים על ההפך, הוק לא השפיע על המצאת מנוע הקיטור של תומאס ניוקומן (Thomas Newcomen); מיתוס זה, שמקורו במאמר במהדורה השלישית של אנציקלופדיה בריטניקה, התברר כמוטעה.

### כבידה

בעוד שרבים מבני זמנו של הוק, כמו אייזק ניוטון, האמינו באתר כתווך להעברת משיכה ודחייה בין גופים שמימיים מופרדים, הוק טען לעיקרון מושך של כבידה ב"מיקרוגרפיה" (1665). בתקשורת לחברה המלכותית ב-1666 כתב:

> אסביר מערכת של העולם השונה מאוד מכל מה שהתקבל עד כה. היא מבוססת על העמדות הבאות. 1. שלכל הגופים השמימיים אין רק כבידה של חלקיהם למרכזם הנכון, אלא שהם גם מושכים זה את זה הדדית בתוך תחומי פעולתם. 2. שכל הגופים בעלי תנועה פשוטה ימשיכו לנוע בקו ישר, אלא אם כן יוסטו ממנו ללא הרף על ידי כוח חיצוני כלשהו, שיגרום להם לתאר מעגל, אליפסה או עקומה אחרת. 3. שהמשיכה הזו גדולה יותר ככל שהגופים קרובים יותר. לגבי הפרופורציה שבה כוחות אלו פוחתים עם עלייה במרחק, אני מודה שלא גיליתי אותה. ...

הרצאת גרשם של הוק מ-1674, "ניסיון להוכיח את תנועת כדור הארץ על ידי תצפיות" (פורסמה ב-1679), אמרה שהכבידה חלה על "כל הגופים השמימיים" וניסחה מחדש את שלוש הטענות הללו.

הצהרותיו של הוק עד 1674 אינן מזכירות, עם זאת, שחוק ריבוע הפוך חל או עשוי לחול על משיכות אלו. המודל שלו לכבידה גם לא היה עדיין אוניברסלי, אם כי הוא התקרב לאוניברסליות יותר מהשערות קודמות. הוק לא סיפק ראיות נלוות או הדגמה מתמטית; הוא הצהיר ב-1674: "כעת מהן דרגות אלו [של משיכה כבידתית] עדיין לא אימתתי ניסויית", מה שמעיד על כך שהוא עדיין לא ידע איזה חוק הכבידה עשויה לעקוב אחריו; ועל כל הצעתו אמר: "את זה אני רק רומז כרגע... כשיש לי בעצמי דברים רבים אחרים על הפרק שאני רוצה להשלים תחילה, ולכן לא יכול להקדיש לזה תשומת לב כה טובה" (כלומר, "להמשיך בחקירה זו").

בנובמבר 1679 יזם הוק חילופי מכתבים בולטים עם ניוטון שפורסמו ב-1960. מטרתו המוצהרת של הוק הייתה לומר לניוטון שהוא (הוק) מונה לנהל את התכתובת של החברה המלכותית; לכן הוק רצה לשמוע מחברים על מחקריהם או על דעותיהם לגבי מחקריהם של אחרים. הוק ביקש את דעתו של ניוטון על נושאים שונים. בין שאר הפריטים, הוק הזכיר "הרכבת התנועות השמימיות של כוכבי הלכת מתנועה ישירה לפי המשיק ותנועה מושכת לעבר הגוף המרכזי"; את "השערתו לגבי חוקי או סיבות הקפיציות"; השערה חדשה מפריז על תנועות פלנטריות, אותה תיאר באריכות; מאמצים לבצע או לשפר סקרים לאומיים; ואת הפרש קווי הרוחב בין לונדון לקיימברידג'.

תשובתו של ניוטון הציעה "דמיון משלי" על ניסוי יבשתי במקום הצעה על תנועות שמימיות שעשויה לזהות את תנועת כדור הארץ; הניסוי ישתמש בגוף תלוי באוויר ואז יופל. הוק רצה להבחין כיצד ניוטון חשב שהגוף הנופל יכול לחשוף ניסויית את תנועת כדור הארץ על ידי כיוון הסטייה שלו מהאנך, אך הוק המשיך באופן היפותטי לשקול כיצד תנועתו יכולה להימשך אם כדור הארץ המוצק לא היה בדרך, במסלול ספירלי למרכז. הוק לא הסכים עם הרעיון של ניוטון על המשך תנועת הגוף. התפתחה התכתבות קצרה נוספת; לקראת סופה, בכתבו ב-6 בינואר 1680 לניוטון, מסר הוק את "הנחתו... שהמשיכה תמיד נמצאת בפרופורציה כפולה למרחק מהמרכז ההדדי, וכתוצאה מכך שהמהירות תהיה בפרופורציה תת-כפולה למשיכה וכתוצאה מכך כפי שקפלר מניח הדדית למרחק". (הסקתו של הוק לגבי המהירות אינה נכונה.)

בשנת 1686, כאשר הספר הראשון של ה"פרינקיפיה" (Principia) של ניוטון הוצג בפני החברה המלכותית, אמר הוק שהוא נתן לניוטון את ה"מושג" של "כלל הירידה של הכבידה, בהיותו הדדי כריבועי המרחקים מהמרכז". במקביל, על פי הדיווח העכשווי של אדמונד האלי (Edmond Halley), הוק הסכים ש"ההדגמה של העקומות שנוצרו מכך" הייתה כולה של ניוטון.

על פי הערכה משנת 2002 של ההיסטוריה המוקדמת של חוק הריבוע ההפוך: "עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-17, ההנחה של 'פרופורציה הפוכה בין כבידה לריבוע המרחק' הייתה נפוצה למדי וקודמה על ידי מספר אנשים שונים מסיבות שונות". בשנות ה-60 של המאה ה-17 הראה ניוטון עבור תנועה פלנטרית תחת הנחה מעגלית, לכוח בכיוון הרדיאלי היה קשר ריבוע הפוך עם המרחק מהמרכז. ניוטון, שבמאי 1686 הוצגה בפניו תביעתו של הוק לעדיפות על חוק הריבוע ההפוך, הכחיש שהוא אמור להיחשב כמחבר הרעיון, ונתן סיבות הכוללות ציטוט של עבודה קודמת של אחרים. ניוטון גם אמר שאפילו אם היה שומע לראשונה על פרופורציית הריבוע ההפוך מהוק (מה שניוטון אמר שלא קרה), עדיין היו לו זכויות מסוימות עליו בגלל הפיתוחים וההדגמות המתמטיות שלו. אלה, לדבריו, אפשרו להסתמך על תצפיות כראיה לדיוקו, בעוד שלדברי ניוטון, הוק, ללא הדגמות מתמטיות וראיות לטובת ההנחה, יכול היה רק לנחש שהיא תקפה בקירוב "במרחקים גדולים מהמרכז".

ניוטון קיבל והכיר, בכל מהדורות ה"פרינקיפיה" שלו, בכך שהוק ואחרים העריכו בנפרד את חוק הריבוע ההפוך במערכת השמש. ניוטון הכיר ברן, הוק והאלי בהקשר זה ב"סכוליום להצעה 4" בספר 1. במכתב להאלי, ניוטון גם הכיר בכך שהתכתבותו עם הוק ב-1679–1680 עוררה מחדש את העניין הרדום שלו בנושאים אסטרונומיים, אך זה לא אומר, לדברי ניוטון, שהוק סיפר לניוטון משהו חדש או מקורי. ניוטון כתב:

> ובכל זאת איני חב לו על שום אור בעניין זה... אלא רק על ההסחה שנתן לי מלימודיי האחרים לחשוב על דברים אלו ועל דוגמטיות שלו בכתיבה כאילו מצא את התנועה באליפסה, מה שהניע אותי לנסות זאת.

בעוד שניוטון היה בעיקר חלוץ בניתוח מתמטי ויישומיו, ובניסויים אופטיים, הוק היה ניסיונאי יצירתי בעל טווח כה רחב שהשאיר כמה מרעיונותיו, כמו אלו על כבידה, לא מפותחים. בשנת 1759, עשורים לאחר מותם של ניוטון והוק, אלכסי קלרו (Alexis Clairaut), אסטרונום מתמטי בולט בזכות עצמו בתחום מחקרי הכבידה, סקר את עבודתו המפורסמת של הוק על כבידה. על פי סטיבן פיטר ריגו (Stephen Peter Rigaud), קלרו כתב: "הדוגמה של הוק וזו של קפלר [משמשות] להראות איזה מרחק יש בין אמת שנצפתה לבין אמת שהוכחה". י. ברנרד כהן (I. Bernard Cohen) אמר: "תביעתו של הוק לחוק הריבוע ההפוך הסתירה את חובו הבסיסי הרבה יותר של ניוטון כלפיו, הניתוח של תנועה מסלולית עקומה. בבקשו קרדיט רב מדי, הוק למעשה שלל מעצמו את הקרדיט המגיע לו על רעיון מכונן".

### הורולוגיה

הוק תרם תרומות חשובות למדע מדידת הזמן והיה מעורב באופן אינטימי בהתקדמות זמנו; אלה כללו שיפור המטוטלת כווסת טוב יותר לשעונים, דיוק מוגבר של מנגנוני שעונים ושימוש בקפיץ האיזון לשיפור מדידת הזמן של שעוני יד.

גלילאו צפה בסדירות של מטוטלת והויגנס שילב אותה לראשונה בשעון; בשנת 1668 הדגים הוק את המכשיר החדש שלו לשמירה על מטוטלת מתנודדת באופן סדיר בתנאים לא יציבים. המצאתו של מכונה לחיתוך שיניים אפשרה שיפור משמעותי בדיוק ובדיוק של שעונים. וולר דיווח שההמצאה הייתה, עד מותו של הוק, בשימוש מתמיד בקרב יצרני שעונים.

הוק הודיע שהוא הגה דרך לבנות כרונומטר ימי כדי לקבוע קו אורך, ובעזרת בויל ואחרים, הוא ניסה לרשום עליו פטנט. בתהליך, הוק הדגים שעון כיס מהמצאתו שהיה מצויד בקפיץ סליל המחובר לציר האיזון. סירובו של הוק לקבל סעיף יציאה בחוזה הבלעדי המוצע לשימוש ברעיון זה הביא לנטישתו.

הוק פיתח את עיקרון קפיץ האיזון באופן עצמאי מהויגנס ולפחות חמש שנים מראש. הויגנס פרסם את עבודתו שלו ב-"Journal de Scavans" בפברואר 1675 ובנה את שעון היד המתפקד הראשון שהשתמש בקפיץ איזון.

### מיקרוסקופיה

בשנים 1663 ו-1664 ערך הוק את תצפיותיו המיקרוסקופיות, וחלק מהאסטרונומיות, אותן אסף ב"מיקרוגרפיה" ב-1665. ספרו, המתאר תצפיות במיקרוסקופים ובטלסקופים, כמו גם עבודה מקורית בביולוגיה, מכיל את התצפית המתועדת המוקדמת ביותר של מיקרואורגניזם, הפטרייה המיקרוסקופית Mucor. הוק טבע את המונח "תא" (cell), כשהוא מציע דמיון בין מבני צמחים לתאי חלת דבש. המיקרוסקופ בעבודת יד, מצופה עור וזהב, שהוא תכנן והשתמש בו כדי לבצע את התצפיות עבור "מיקרוגרפיה", ושכריסטופר קוק הכין עבורו בלונדון, מוצג במוזיאון הלאומי לבריאות ורפואה במרילנד. עבודתו של הוק התפתחה מזו של הנרי פאוור (Henry Power), שפרסם את עבודת המיקרוסקופיה שלו ב-"Experimental Philosophy" (1663); בתורו, המדען ההולנדי אנטוני ואן לוונהוק (Antonie van Leeuwenhoek) המשיך לפתח הגדלה מוגברת ובכך חשף פרוטוזואה, תאי דם וזרעונים.

ה"מיקרוגרפיה" מכילה גם את רעיונותיו של הוק, או אולי של בויל והוק, על בעירה. ניסוייו של הוק הובילו אותו למסקנה שבעירה כרוכה במרכיב של אוויר, הצהרה שמדענים מודרניים יסכימו איתה אך לא הייתה מובנת באופן נרחב, אם בכלל, במאה ה-17. הוא גם הגיע למסקנה שנשימה ובעירה כרוכות במרכיב ספציפי ומוגבל של אוויר. לדברי פרטינגטון (Partington), אם "הוק היה ממשיך בניסוייו על בעירה, סביר להניח שהוא היה מגלה את החמצן".

סמואל פיפס (Samuel Pepys) כתב על הספר ביומנו ב-21 בינואר 1664/65: "לפני שהלכתי לישון ישבתי עד השעה שתיים בחדרי וקראתי את 'תצפיות מיקרוסקופיות' של מר הוק, הספר הגאוני ביותר שקראתי מימיי".

### פלאונטולוגיה וגאולוגיה

אחת התצפיות ב"מיקרוגרפיה" היא של עץ מאובן, שהמבנה המיקרוסקופי שלו הוק השווה לזה של עץ רגיל. זה הוביל אותו למסקנה שעצמים מאובנים כמו עץ מאובן וקונכיות מאובנות כמו אמוניטים היו שרידים של יצורים חיים שהושרו במים מאבנים עמוסי מינרלים. הוא האמין שמאובנים כאלה סיפקו רמזים אמינים על ההיסטוריה של החיים על פני כדור הארץ, ולמרות התנגדויות של חוקרי טבע בני זמנו כמו ג'ון ריי (John Ray) – שמצא את מושג ההכחדה כבלתי קביל תאולוגית – שבמקרים מסוימים הם עשויים לייצג מינים שנכחדו עקב אסון גאולוגי כלשהו. בסדרת הרצאות ב-1668 הציע הוק את הרעיון הכופר דאז שפני כדור הארץ נוצרו על ידי הרי געש ורעידות אדמה, ושאלו האחרונים היו אחראים לכך שמאובני קונכיות נמצאו הרחק מעל פני הים.

בשנת 1835, צ'ארלס לייל (Charles Lyell), הגאולוג הסקוטי ועמיתו של צ'ארלס דרווין, כתב על הוק ב"עקרונות הגאולוגיה": "החיבור שלו... הוא היצירה הפילוסופית ביותר של אותה תקופה, ביחס לסיבות לשינויים קודמים בממלכות האורגניות והאנאורגניות של הטבע".

### זיכרון

המודל המדעי של הוק לזיכרון אנושי היה אחד הראשונים מסוגו. בהרצאה ב-1682 לחברה המלכותית, הוק הציע מודל אנלוגי מכני לזיכרון אנושי שלא דמה כמעט למודלים הפילוסופיים בעיקרם של כותבים מוקדמים יותר. מודל זה התייחס למרכיבים של קידוד, קיבולת זיכרון, חזרה, שליפה ושכחה – חלקם בדיוק מודרני להפליא. לדברי פרופסור לפסיכולוגיה דאגלס הינצמן (Douglas Hintzman), הנקודות המעניינות ביותר במודל של הוק הן שהוא מאפשר קשב והשפעות מלמעלה למטה אחרות על הקידוד; הוא משתמש בתהודה כדי ליישם שליפה מקבילה ותלוית רמז; הוא מסביר זיכרון לטריות; הוא מציע חשבון מערכת יחיד של חזרה ותיעוד; וחוק הכוח של השכחה יכול להיגזר מהנחת המודל בצורה פשוטה.

### אחר

ב-8 ביולי 1680 צפה הוק בדפוסי הצמתים הקשורים לאופני הרטט של לוחות זכוכית. הוא העביר קשת לאורך קצה של לוח זכוכית מכוסה קמח וראה את דפוסי הצמתים מופיעים. באקוסטיקה, ב-1681, הראה הוק לחברה המלכותית שניתן ליצור צלילים מוזיקליים באמצעות גלגלי שיניים מפליז מסתובבים החתוכים בשיניים בפרופורציות מסוימות.

אדריכלות

רוברט הוק היה מודד של הסיטי של לונדון ועוזרו הראשי של כריסטופר רן, ובתפקידים אלו סייע לרן לבנות מחדש את לונדון לאחר השרפה הגדולה של 1666. הוק תכנן את האנדרטה לשרפה הגדולה של לונדון (1672), מונטגיו האוס בבלומסברי (1674) ובית החולים המלכותי בתלם (1674), שנודע בשם "בדלאם". מבנים אחרים שתכנן הוק כוללים את הקולג' המלכותי לרופאים (1679); בית החולים של אסק (1679), ראגלי הול, ווריקשייר (1680); כנסיית סנט מרי מגדלנה בווילן, בקינגהאמשייר (1680) ואחוזת רמסברי, וילטשייר (1681). הוא עבד על רבות מכנסיות לונדון שנבנו מחדש לאחר השרפה; הוק היה בדרך כלל קבלן משנה של רן; מ-1671 עד 1696 שילם משרדו של רן להוק 2,820 ליש"ט בשכר טרחה, יותר ממה שהרוויח אי פעם מתפקידיו בחברה המלכותית ומהרצאות קאטלר.

רן והוק היו שניהם אסטרונומים נלהבים. האנדרטה לשרפה הגדולה של לונדון תוכננה לשמש פונקציה מדעית כטלסקופ זנית לתצפית אסטרונומית, אם כי רעידות תנועה הפכו אותה לבלתי שמישה למטרה זו. המורשת של זה ניכרת בבניית גרם המדרגות הלולייני, שאין לו עמוד מרכזי, ובתא התצפית, שנשאר במקומו מתחת למפלס הקרקע. הוא גם שיתף פעולה עם רן בתכנון קתדרלת סנט פול; הוק קבע שהצורה האידיאלית של קשת היא שרשרת הפוכה (catenary) ומכאן שסדרה מעגלית של קשתות כאלה מהווה צורה אידיאלית לכיפת הקתדרלה.

בשיקום לאחר השרפה הגדולה, הוק הציע לעצב מחדש את רחובות לונדון בתבנית רשת עם שדרות רחבות ועורקים, שעבורם הגישו רן ואחרים הצעות. המלך החליט שגם העלות הצפויה של בנייה ופיצויים, וגם הצורך להחזיר במהירות את המסחר והאוכלוסייה, פירושם שהעיר תיבנה מחדש על קווי הנכס המקוריים. הוק קיבל את המשימה למדוד את ההריסות כדי לזהות יסודות, קצוות רחוב וגבולות נכסים. הוא היה מעורב מאוד בניסוח חוק של מועצת העיר (אפריל 1667), שקבע את התהליך שבו יוכרו רשמית היסודות המקוריים ויוסמכו. לדברי ליסה ג'רדין (Lisa Jardine): "בארבעת השבועות מה-4 באוקטובר, [הוק] עזר למפות את האזור שניזוק בשרפה, החל להרכיב מערכת מידע קרקעית ללונדון, וניסח תקנות בנייה לחוק פרלמנט שיסדיר את הבנייה מחדש". סטיבן אינווד אמר: "דוחות המודדים, שנכתבו בדרך כלל על ידי הוק, מראים יכולת מעוררת הערצה להגיע לליבת סכסוכי שכנים מורכבים, ולהפיק המלצה חדה ושקולה מתוך סבך של תביעות ותביעות נגד".

הוק נאלץ גם למדוד ולאשר קרקע שתרכש בכפייה עבור הרחבת הכבישים המתוכננת כדי שניתן יהיה לשלם פיצויים. בשנת 1670 מונה למודד העבודות המלכותיות. הסקרים המדויקים והמפורטים של הוק אפשרו את הפקת המפה רחבת ההיקף של לונדון של אוגילבי ומורגן (Ogilby and Morgan) ב-1677, הראשונה הידועה שהייתה בקנה מידה ספציפי (1:1200).

דמויות

לא קיים דיוקן מאומת של רוברט הוק, מצב שלעיתים יוחס לסכסוכים הסוערים בין הוק לאייזק ניוטון, אם כי הביוגרף של הוק, אלן צ'פמן (Allan Chapman), דוחה כמיתוס טענות שניוטון או חסידיו השמידו בכוונה את דיוקנו של הוק. חוקר העתיקות והמלומד הגרמני זכריאס קונרד פון אופנבך (Zacharias Conrad von Uffenbach) ביקר בחברה המלכותית ב-1710, ותיאור ביקורו מזכיר שהראו לו דיוקנאות של "בויל והוק", שנאמר עליהם שהם דומים טובים, אך בעוד הדיוקן של בויל שרד, זה של הוק אבד. בתקופתו של הוק, החברה המלכותית נפגשה בגרשם קולג', אך בתוך חודשים ספורים ממותו של הוק הפך ניוטון לנשיא החברה ונעשו תוכניות למקום מפגש חדש. כאשר עברה החברה המלכותית למתקנים חדשים ב-1710, הדיוקן של הוק היה היחיד שנעלם ונשאר כך. על פי יומנו של הוק, הוא ישב לדיוקן של האמנית הנודעת מרי ביל (Mary Beale), כך שייתכן שדיוקן כזה אכן היה קיים בשלב כלשהו. לעומת זאת, צ'פמן מפנה את תשומת הלב לעובדה שעבודתו המאוירת בהרחבה של וולר, "עבודותיו של רוברט הוק לאחר מותו", שפורסמה זמן קצר לאחר מותו של הוק, אינה כוללת דיוקן שלו.

שני תיאורים כתובים עכשוויים של מראהו של הוק שרדו; חברו הקרוב ג'ון אוברי תיאר אותו בגיל העמידה ובשיא כוחותיו היצירתיים:

> הוא רק בקומה בינונית, עקום במקצת, פניו חיוורים, ופניו מעט מתחת, אבל ראשו גדול, עינו מלאה ובולטת, ולא מהירה; עין אפורה. יש לו ראש שיער עדין, חום, ובתלתל לח מצוין. הוא ואי פעם היה מתון ומאופק בתזונה, וכו'.

— Brief Lives

ריצ'רד וולר, שכתב ב-1705 ב"עבודותיו של רוברט הוק לאחר מותו", תיאר את הוק הקשיש:

> באשר לאדם שלו הוא היה רק בזוי, בהיותו עקום מאוד, אם כי שמעתי ממנו, ומאחרים, שהוא היה ישר עד גיל 16 בערך כשהחל להתעקם, על ידי תרגול תכוף, עם מחרטת סיבוב... הוא תמיד היה חיוור ורזה מאוד, ולאחרונה רק עור ועצמות, עם מראה רזה, עיניו אפורות ומלאות, עם מבט חד וגאוני כשהיה צעיר יותר; אפו דק, בגובה ובאורך בינוניים; פיו רחב בממוצע, והשפה העליונה דקה; סנטרו חד, ומצחו גדול; ראשו בגודל בינוני. הוא חבש את שיערו שלו בצבע חום כהה, ארוך מאוד ותלוי מוזנח על פניו לא גזור ודל...

ב-3 ביולי 1939 פרסם מגזין "טיים" דיוקן, כביכול של הוק, אך כשטרייסי מונטגיו (Ashley Montagu) עקבה אחר המקור, נמצא כי חסר לו קשר ניתן לאימות להוק. מונטגיו מצאה ששני התיאורים הכתובים העכשוויים של מראהו של הוק מסכימים זה עם זה, אך אף אחד מהם אינו תואם את הדיוקן ב"טיים".

בשנת 2003, ההיסטוריונית ליסה ג'רדין שיערה שדיוקן שהתגלה לאחרונה הוא של הוק, אך הצעה זו הופרכה על ידי ויליאם ב. ג'נסן (William B. Jensen) מאוניברסיטת סינסינטי שזיהה את הנושא כחוקר הפלמי יאן בפטיסט ואן הלמונט (Jan Baptist van Helmont).

דמויות אפשריות אחרות של הוק כוללות:

חותם ששימש את הוק מציג דיוקן פרופיל יוצא דופן של ראש גבר, שחלקם אמרו שהוא מתאר את הוק.

- החזית החרוטה למהדורת 1728 של "ציקלופדיה" של צ'יימברס מציגה ציור של פסל של רוברט הוק. המידה שבה הציור מבוסס על יצירת אמנות אמיתית אינה ידועה.

- חלון זיכרון היה קיים בכנסיית סנט הלן, בישופסגייט, לונדון, אך הוא היה עיבוד נוסחתי ולא דמיון מדויק. החלון נהרס בהפצצת בישופסגייט ב-1993.

בשנת 2003, הציירת החובבת ריטה גריר (Rita Greer) יצאה בפרויקט להנצחת הוק ולהפקת תמונות אמינות שלו, צבועות ומצוירות, שלדעתה תואמות את תיאוריהם של אוברי ווולר עליו. התמונות של גריר של הוק, שהן חופשיות לשימוש תחת רישיון האמנות החופשית, שימשו לתוכניות טלוויזיה בבריטניה ובארה"ב, בספרים ובמגזינים, ועבור יחסי ציבור.

בשנת 2019, לארי גריפינג (Larry Griffing), פרופסור חבר לביולוגיה באוניברסיטת טקסס A&M, הציע שדיוקן של מרי ביל של דוגמן לא ידוע – המכונה "דיוקן של מתמטיקאי" – הוא למעשה של הוק, וציין שהמאפיינים הפיזיים של הדוגמן בדיוקן תואמים את אלו של הוק. הדמות מצביעה על ציור של תנועה אליפטית שנראה תואם כתב יד שלא פורסם שנוצר על ידו. הציור כולל גם אוררי המתאר את אותו עיקרון. לדברי גריפינג, מבנים הכלולים בתמונה הם של טירת לות'ר (Lowther Castle), כיום בקאמבריה, וכנסיית סנט מייקל שלה. הכנסייה שופצה תחת אחת מהזמנות האדריכלות של הוק, שביל הייתה מכירה מעבודתה הנרחבת עבור משפחת לות'ר. לדברי גריפינג, הציור היה שייך פעם לחברה המלכותית אך ננטש כאשר ניוטון, נשיאה, העביר את מטה החברה ב-1710. כריסטופר ויטאקר (Christopher Whittaker) מבית הספר לחינוך, אוניברסיטת דורהאם, אנגליה, הטיל ספק בניתוח של גריפינג; לדברי ויטאקר, סביר יותר שזהו אייזק בארו (Isaac Barrow). בתגובה לוויטאקר, גריפינג אישר מחדש את הסקתו.

הנצחות

- מכתש על הירח ואחר על מאדים נקראים לכבודו.

- מדליית הוק היא פרס שנתי של החברה הבריטית לביולוגיה של התא, להכרה ב"מנהיג עולה בביולוגיה של התא".

- רשימת אנדרטאות חדשות לרוברט הוק 2005–2009 שהוקמו לרגל יובל ה-300 למותו

עבודות

- Reponse de Monsieur Hook aux considerations de M. Auzout contenue dans un lettre ecrite a l'auteur des Philosophical Transactions et quelques lettres ecrites de part & d'autre sur le sujet des grandes lunettes [תשובתו של מר הוק לשיקולים של מר אוזו הכלולים במכתב שנכתב למחבר ה-Philosophical Transactions וכמה מכתבים שנכתבו משני הצדדים בנושא עדשות גדולות] (בצרפתית). פריז: ז'אן קוסון (2.). 1665.

- Lectures de potentia restitutiva, or, Of spring explaining the power of springing bodies [הרצאות על כוח משקם, או, על קפיציות המסבירה את כוחם של גופים קפיציים]. לונדון: נדפס עבור ג'ון מרטין. 1678.

- Micrographia: Hooke, Robert (1635–1703). Micrographia: or some physiological descriptions of minute bodies made by magnifying glasses with observations and inquiries thereupon... [מיקרוגרפיה: הוק, רוברט (1635–1703). מיקרוגרפיה: או כמה תיאורים פיזיולוגיים של גופים זעירים שנעשו על ידי זכוכית מגדלת עם תצפיות וחקירות עליהם...]

- Collection of Lectures: Physical, Mechanical, Geographical and Astronomical [אוסף הרצאות: פיזיקליות, מכניות, גאוגרפיות ואסטרונומיות]. לונדון: נדפס עבור ג'ון מרטין, מדפיס החברה המלכותית, ב-Bell in S. Pauls Church-yard. 1679. כולל "ניסיון להוכיח את התנועה השנתית של כדור הארץ", "הערות על ה-Machina Coelestis של מר הווליוס", "תיאור הליוסקופים עם מכשירים אחרים", "שיפור מכני של מנורות", "הערות על שביטים 1677", "מיקרוסקופיום", "הרצאות על הקפיץ", וכו'.

- Philosophical experiments and observations [ניסויים ותצפיות פילוסופיים]. לונדון: ויליאם איניס וג'ון איניס. 1726.

- The posthumous works of Robert Hooke, M.D. S.R.S. Geom. Prof. Gresh. etc. containing his Cutlerian lectures, and other discourses, read at the meetings of the illustrious Royal Society... illustrated with sculptures. To these discourses is prefixt the author's life, giving an account of his studies and employments, with an enumeration of the many experiments, instruments, contrivances and inventions, by him made and produced as curator of experiments to the Royal Society. Richard Waller, R.S. Secr. 1705. [עבודותיו של רוברט הוק לאחר מותו, דוקטור לרפואה, עמית החברה המלכותית, פרופסור לגאומטריה בגרשם וכו', המכילות את הרצאות קאטלר שלו, ודיונים אחרים, שנקראו בפגישות החברה המלכותית המהוללת... מאוירות בפסלים. לדיונים אלו מוקדמים חיי המחבר, הנותנים דין וחשבון על לימודיו ועיסוקיו, עם מנייה של הניסויים, המכשירים, התכנונים וההמצאות הרבים, שנעשו והופקו על ידו כאוצר ניסויים לחברה המלכותית. ריצ'רד וולר, מזכיר החברה המלכותית. 1705.]