מייקל פאראדיי
מייקל פאראדיי (22 בספטמבר 1791 – 25 באוגוסט 1867) היה כימאי ופיזיקאי אנגלי שתרם רבות לחקר האלקטרוכימיה והאלקטרומגנטיות. תגליותיו העיקריות כוללות את העקרונות העומדים בבסיס השראה אלקטרומגנטית, דיאמגנטיות ואלקטרוליזה. למרות שפאראדיי קיבל השכלה פורמלית מועטה, כאדם שבנה את עצמו, הוא היה אחד המדענים המשפיעים ביותר בהיסטוריה. באמצעות מחקרו על השדה המגנטי סביב מוליך הנושא זרם ישר, ביסס פאראדיי את המושג שדה אלקטרומגנטי בפיזיקה. פאראדיי גם קבע שמגנטיות יכולה להשפיע על קרני אור ושיש קשר בסיסי בין שתי התופעות. הוא גילה באופן דומה את עקרונות ההשראה האלקטרומגנטית, הדיאמגנטיות וחוקי האלקטרוליזה. המצאותיו של התקנים סיבוביים אלקטרומגנטיים היוו את הבסיס לטכנולוגיית המנוע החשמלי, ובמידה רבה בזכות מאמציו הפכה החשמל למעשי לשימוש בטכנולוגיה. יחידת הקיבול SI, פאראד, קרויה על שמו.
ככימאי, פאראדיי גילה את הבנזן ואת הטטרכלורואתילן, חקר את הקלאתראט הידרט של כלור, המציא צורה מוקדמת של מבער בונזן ואת מערכת מספרי החמצון, ופופולריזציה של טרמינולוגיה כגון "אנודה", "קתודה", "אלקטרודה" ו"יון". פאראדיי הפך בסופו של דבר לפרופסור פולרי לכימיה הראשון והחשוב ביותר במוסד המלכותי, משרה לכל החיים.
פאראדיי היה ניסיונאי שהעביר את רעיונותיו בשפה ברורה ופשוטה, וחשב והרגיש את העולם הפיזי בצורה ויזואלית, ולא במילים או בסמלים. יכולותיו המתמטיות לא הגיעו עד לטריגונומטריה והוגבלו לאלגברה הפשוטה ביותר. הפיזיקאי והמתמטיקאי ג'יימס קלרק מקסוול לקח את עבודתו של פאראדיי ואחרים וסיכם אותה במערכת משוואות המקובלת כבסיס לכל התיאוריות המודרניות של תופעות אלקטרומגנטיות. על השימוש של פאראדיי בקווי כוח, כתב מקסוול שהם מראים שפאראדיי "היה במציאות מתמטיקאי מסדר גודל גבוה מאוד – כזה שממנו מתמטיקאי העתיד עשויים לגזור שיטות בעלות ערך ופוריות."
פאראדיי הקדיש זמן ואנרגיה ניכרים לשירות הציבור. הוא עבד על אופטימיזציה של מגדלורים והגנה על ספינות מפני קורוזיה. יחד עם צ'ארלס לייל, הוא הפיק חקירה פורנזית על פיצוץ מכרה בהסוול, מחוז דורהאם, המצביעה לראשונה על כך שאבק פחם תרם לחומרת הפיצוץ, והדגים כיצד אוורור יכול היה למנוע זאת. פאראדיי גם חקר זיהום תעשייתי בסוונסי, זיהום אוויר במטבעה המלכותית, וכתב ל-The Times על מצבו המצחין של נהר התמזה במהלך "הסירחון הגדול". הוא סירב לעבוד על פיתוח נשק כימי לשימוש במלחמת קרים, תוך ציון הסתייגויות אתיות. הוא סירב לפרסם את הרצאותיו, והעדיף שאנשים ישחזרו את הניסויים בעצמם, כדי לחוות טוב יותר את התגלית, ואמר למוציא לאור: "תמיד אהבתי את המדע יותר מכסף ומכיוון שהעיסוק שלי הוא כמעט כולו אישי, אני לא יכול להרשות לעצמי להתעשר."
אלברט איינשטיין החזיק דיוקן של פאראדיי על קיר חדר העבודה שלו, לצד אלו של אייזק ניוטון ומקסוול. הפיזיקאי ארנסט רתרפורד הצהיר: "כאשר אנו שוקלים את גודלן והיקפן של תגליותיו והשפעתן על התקדמות המדע והתעשייה, אין כבוד גדול מדי לשלם לזכרו של פאראדיי, אחד המגלים המדעיים הגדולים בכל הזמנים." הוא ייסד את הרצאות הערב של יום שישי במוסד המלכותי והיה המפיץ הראשי של סדרת הרצאות חג המולד שלו.
ביוגרפיה
### חיים מוקדמים
מייקל פאראדיי נולד ב-22 בספטמבר 1791 בניואינגטון באטס, סארי, שהיא כיום חלק מרובע סאת'ק של לונדון. משפחתו לא הייתה אמידה. אביו, ג'יימס, היה חבר בכת הגלאיטים של הנצרות. ג'יימס פאראדיי עבר עם אשתו, מרגרט (לבית האסטוול), ושני ילדים ללונדון במהלך חורף 1790 מאות'גיל שבווסטמורלנד, שם היה שוליה של הנפח הכפרי. מייקל נולד בסתיו של השנה שלאחר מכן, השלישי מבין ארבעה ילדים. מייקל פאראדיי הצעיר, שקיבל רק את החינוך הבסיסי ביותר בבית הספר, נאלץ לחנך את עצמו.
בגיל 14 הוא הפך לשוליה של ג'ורג' ריבאו, כורך ספרים ומוכר ספרים מקומי ברחוב בלנדפורד. במהלך שבע שנות התמחותו קרא פאראדיי ספרים רבים, כולל "שיפור הנפש" של אייזק ווטס, והוא יישם בהתלהבות את העקרונות וההצעות הכלולים בו. בתקופה זו קיים פאראדיי דיונים עם עמיתיו בחברה הפילוסופית של העיר, שם השתתף בהרצאות על נושאים מדעיים שונים. הוא גם פיתח עניין במדע, במיוחד בחשמל. פאראדיי קיבל השראה במיוחד מהספר "שיחות על כימיה" מאת ג'יין מרסט.
### חיים בוגרים
בשנת 1812, בגיל 20 ובסיום התמחותו, השתתף פאראדיי בהרצאות של הכימאי האנגלי הנודע המפרי דייווי מהמוסד המלכותי והחברה המלכותית, וג'ון טאטום, מייסד החברה הפילוסופית של העיר. רבים מהכרטיסים להרצאות אלו ניתנו לפאראדיי על ידי ויליאם דאנס, שהיה ממייסדי החברה הפילהרמונית המלכותית. פאראדיי שלח לאחר מכן לדייווי ספר בן 300 עמודים המבוסס על הערות שרשם במהלך הרצאות אלו. תשובתו של דייווי הייתה מיידית, אדיבה וחיובית. בשנת 1813, כאשר דייווי פגע בראייתו בתאונה עם חנקן טריכלוריד, הוא החליט לשכור את מייקל פאראדיי כעוזר. במקרה, אחד העוזרים של המוסד המלכותי, ג'ון פיין, פוטר לאחרונה, ודייווי התבקש למצוא מחליף. כתוצאה מכך, פאראדיי מונה לעוזר כימי במוסד המלכותי ב-1 במרץ 1813. מהר מאוד, דייווי הפקיד בידי פאראדיי את הכנת דגימות חנקן טריכלוריד, ושניהם נפצעו בפיצוץ של חומר רגיש מאוד זה.
פאראדיי נישא לשרה ברנרד (1800–1879) ב-12 ביוני 1821. הם נפגשו דרך משפחותיהם בכנסייה הסנדמניאנית, והוא הודה באמונתו בפני הקהילה הסנדמניאנית בחודש שלאחר נישואיהם. לא היו להם ילדים. פאראדיי היה נוצרי אדוק; הזרם הסנדמניאני שלו היה ענף של כנסיית סקוטלנד. זמן רב לאחר נישואיו, הוא שירת כדיאקון ובמשך שתי תקופות כזקן בבית האסיפה של נעוריו. כנסייתו הייתה ממוקמת בסמטת פול בברביקן. בית אסיפה זה עבר ב-1862 לברנסברי גרוב, איסלינגטון; מיקום זה בצפון לונדון היה המקום שבו שירת פאראדיי את השנתיים האחרונות של תקופתו השנייה כזקן לפני התפטרותו מתפקיד זה. ביוגרפים ציינו כי "תחושה חזקה של אחדות האל והטבע חדרה לחייו ועבודתו של פאראדיי."
### חיים מאוחרים
ביוני 1832 העניקה אוניברסיטת אוקספורד לפאראדיי תואר דוקטור כבוד למשפט אזרחי. במהלך חייו הוצע לו תואר אבירות כהוקרה על שירותיו למדע, אותו דחה מסיבות דתיות, מתוך אמונה שזה נוגד את דברי התנ"ך לצבור עושר ולרדוף אחר תגמול עולמי, וקבע שהוא מעדיף להישאר "מר פאראדיי הפשוט עד הסוף". הוא נבחר לעמית בחברה המלכותית ב-1824, ופעמיים סירב להפוך לנשיא. הוא הפך לפרופסור פולרי לכימיה הראשון במוסד המלכותי ב-1833.
בשנת 1832 נבחר פאראדיי לחבר כבוד זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים. הוא נבחר לחבר זר באקדמיה המלכותית השוודית למדעים ב-1838. בשנת 1840 נבחר לחברה הפילוסופית האמריקאית. הוא היה אחד משמונה חברים זרים שנבחרו לאקדמיה הצרפתית למדעים ב-1844. בשנת 1849 נבחר כחבר נלווה למכון המלכותי של הולנד, שהפך שנתיים לאחר מכן לאקדמיה המלכותית ההולנדית לאמנויות ומדעים, ולאחר מכן הפך לחבר זר.
פאראדיי סבל מהתמוטטות עצבים ב-1839 אך בסופו של דבר חזר לחקירותיו באלקטרומגנטיות. בשנת 1848, כתוצאה מהשתדלות של הנסיך אלברט, הוענק לפאראדיי בית חסד בהמפטון קורט במידלסקס, ללא כל הוצאות ותחזוקה. זה היה ביתו של רב-הבנאים, שנקרא מאוחר יותר בית פאראדיי, וכיום הוא מס' 37 דרך המפטון קורט. בשנת 1858 פרש פאראדיי לגור שם.
לאחר שסיפק מספר פרויקטים שירותיים שונים לממשלת בריטניה, כאשר התבקש על ידי הממשלה לייעץ בייצור נשק כימי לשימוש במלחמת קרים (1853–1856), סירב פאראדיי להשתתף, תוך ציון סיבות אתיות. הוא גם סירב להצעות לפרסם את הרצאותיו, מתוך אמונה שהן יאבדו מהשפעתן אם לא ילוו בניסויים חיים. תשובתו להצעה ממוציא לאור במכתב מסתיימת ב: "תמיד אהבתי את המדע יותר מכסף ומכיוון שהעיסוק שלי הוא כמעט כולו אישי, אני לא יכול להרשות לעצמי להתעשר."
פאראדיי מת בביתו בהמפטון קורט ב-25 באוגוסט 1867, בגיל 75. הוא דחה שנים לפני כן הצעה להיקבר במנזר וסטמינסטר עם מותו, אך יש לו שם לוח זיכרון, ליד קברו של אייזק ניוטון. פאראדיי נקבר בחלקת המתנגדים (לא אנגליקנים) של בית הקברות הייגייט.
הישגים מדעיים
### כימיה
עבודתו הכימית המוקדמת ביותר של פאראדיי הייתה כעוזר להמפרי דייווי. פאראדיי היה מעורב בחקר הכלור; הוא גילה שתי תרכובות חדשות של כלור ופחמן: הקסכלורואתאן שאותו יצר באמצעות כלור של אתילן וטטרכלורואתילן מפירוק של הראשון. הוא גם ערך את הניסויים הגסים הראשונים על דיפוזיה של גזים, תופעה שעליה הצביע לראשונה ג'ון דלטון. החשיבות הפיזיקלית של תופעה זו נחשפה בצורה מלאה יותר על ידי תומאס גרהם ויוזף לושמידט. פאראדיי הצליח להפוך מספר גזים לנוזלים, חקר את סגסוגות הפלדה, וייצר מספר סוגים חדשים של זכוכית המיועדים למטרות אופטיות. דגימה של אחת מהזכוכיות הכבדות הללו הפכה מאוחר יותר לחשובה היסטורית; כאשר הונחה הזכוכית בשדה מגנטי, קבע פאראדיי את סיבוב מישור הקיטוב של האור. דגימה זו הייתה גם החומר הראשון שנמצא כנדחה על ידי קטבי מגנט.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פאראדיי המציא צורה מוקדמת של מה שיהפוך למבער בונזן, שעדיין נמצא בשימוש מעשי במעבדות מדעיות ברחבי העולם כמקור חום נוח. פאראדיי עבד רבות בתחום הכימיה, גילה חומרים כימיים כגון בנזן (שאותו כינה ביקרבורט של מימן) והפך גזים כגון כלור לנוזלים. הפיכת גזים לנוזלים עזרה לבסס שגזים הם אדים של נוזלים בעלי נקודת רתיחה נמוכה מאוד ונתנה בסיס מוצק יותר למושג הצטברות מולקולרית. בשנת 1820 דיווח פאראדיי על הסינתזה הראשונה של תרכובות העשויות מפחמן וכלור, הקסכלורואתאן ופרכלורואתילן, ופרסם את תוצאותיו בשנה שלאחר מכן. פאראדיי גם קבע את הרכב הקלאתראט הידרט של כלור, שהתגלה על ידי המפרי דייווי ב-1810. פאראדיי אחראי גם לגילוי חוקי האלקטרוליזה, ולפופולריזציה של טרמינולוגיה כגון אנודה, קתודה, אלקטרודה ויון, מונחים שהוצעו במידה רבה על ידי ויליאם ויוול.
פאראדיי היה הראשון לדווח על מה שלימים נקרא ננו-חלקיקים מתכתיים. בשנת 1857 הוא גילה שהתכונות האופטיות של קולואידים של זהב היו שונות מאלו של המתכת הגולמית המקבילה. זו הייתה כנראה התצפית הראשונה שדווחה על השפעות של גודל קוונטי, ועשויה להיחשב כלידת הננו-מדע.
### חשמל ומגנטיות
פאראדיי ידוע בעיקר בזכות עבודתו על חשמל ומגנטיות. הניסוי המתועד הראשון שלו היה בניית ערימה וולטאית עם שבעה מטבעות חצי פני בריטיים, מוערמים יחד עם שבע דיסקיות של אבץ, ושישה פיסות נייר שהורטבו במי מלח. עם ערימה זו הוא העביר את הזרם החשמלי דרך תמיסה של סולפט מגנזיה והצליח לפרק את התרכובת הכימית (מתועד במכתב ראשון לאבוט, 12 ביולי 1812).
בשנת 1821, זמן קצר לאחר שהפיזיקאי והכימאי הדני הנס כריסטיאן ארסטד גילה את תופעת האלקטרומגנטיות, ניסו דייווי וויליאם הייד וולסטון, אך נכשלו, לתכנן מנוע חשמלי. פאראדיי, לאחר שדן בבעיה עם שני האנשים, המשיך לבנות שני התקנים כדי לייצר את מה שכינה "סיבוב אלקטרומגנטי". אחד מהם, הידוע כיום כמנוע הומופולרי, גרם לתנועה מעגלית מתמשכת שנוצרה על ידי הכוח המגנטי המעגלי סביב חוט שהשתרע לתוך בריכת כספית שבה הונח מגנט; החוט היה מסתובב סביב המגנט אם היה מסופק לו זרם מסוללה כימית. ניסויים והמצאות אלו היוו את הבסיס לטכנולוגיה אלקטרומגנטית מודרנית. בהתרגשותו, פאראדיי פרסם תוצאות מבלי להכיר בעבודתו עם וולסטון או דייווי. המחלוקת שנוצרה בתוך החברה המלכותית העיבה על יחסי החניכה שלו עם דייווי ואולי תרמה להקצאתו של פאראדיי לפעילויות אחרות, מה שמנע כתוצאה מכך את מעורבותו במחקר אלקטרומגנטי במשך מספר שנים.
מהגילוי הראשוני שלו ב-1821, המשיך פאראדיי בעבודתו במעבדה, חקר תכונות אלקטרומגנטיות של חומרים ופיתח ניסיון נדרש. בשנת 1824, הקים פאראדיי בקצרה מעגל כדי ללמוד אם שדה מגנטי יכול לווסת את זרימת הזרם בחוט סמוך, אך הוא לא מצא קשר כזה. ניסוי זה עקב אחר עבודה דומה שנערכה עם אור ומגנטים שלוש שנים קודם לכן שהניבה תוצאות זהות. במהלך שבע השנים הבאות, בילה פאראדיי את רוב זמנו בשכלול המתכון שלו לזכוכית אופטית (כבדה), בורוסיליקט של עופרת, שבה השתמש במחקריו העתידיים שחיברו אור עם מגנטיות. בזמנו הפנוי, המשיך פאראדיי לפרסם את עבודתו הניסיונית על אופטיקה ואלקטרומגנטיות; הוא ניהל התכתבות עם מדענים שפגש במסעותיו ברחבי אירופה עם דייווי, ושהיו גם הם עובדים על אלקטרומגנטיות. שנתיים לאחר מותו של דייווי, ב-1831, הוא החל את סדרת הניסויים הגדולה שלו שבה גילה השראה אלקטרומגנטית, כשהוא מתעד ביומן המעבדה שלו ב-28 באוקטובר 1831 שהוא "עורך ניסויים רבים עם המגנט הגדול של החברה המלכותית".
פריצת הדרך של פאראדיי הגיעה כאשר כרך שני סלילי חוט מבודדים סביב טבעת ברזל, ומצא כי, עם העברת זרם דרך סליל אחד, זרם רגעי הושרה בסליל השני. תופעה זו ידועה כיום כהשראות הדדית. התקן טבעת הברזל-סליל עדיין מוצג במוסד המלכותי. בניסויים הבאים, הוא מצא שאם הזיז מגנט דרך לולאת חוט, זרם חשמלי זרם באותו חוט. הזרם זרם גם אם הלולאה הוזזה מעל מגנט נייח. ההדגמות שלו ביססו ששדה מגנטי משתנה מייצר שדה חשמלי; קשר זה עוגן מתמטית על ידי ג'יימס קלרק מקסוול כחוק פאראדיי, שהפך לאחר מכן לאחת מארבע משוואות מקסוול, ואשר התפתחו בתורן להכללה הידועה כיום כתורת השדה. פאראדיי ישתמש מאוחר יותר בעקרונות שגילה כדי לבנות את הדינמו החשמלי, האב הקדמון של גנרטורים מודרניים ומנועים חשמליים.
בשנת 1832, הוא השלים סדרה של ניסויים שמטרתם לחקור את הטבע הבסיסי של החשמל; פאראדיי השתמש ב"סטטי", סוללות, ו"חשמל מן החי" כדי לייצר את תופעות המשיכה האלקטרוסטטית, האלקטרוליזה, המגנטיות וכו'. הוא הגיע למסקנה כי, בניגוד לדעת המדע של אותה תקופה, החלוקות בין "סוגי" החשמל השונים היו אשליה. פאראדיי הציע במקום זאת שקיים רק "חשמל" אחד, והערכים המשתנים של כמות ועוצמה (זרם ומתח) ייצרו קבוצות שונות של תופעות.
לקראת סוף הקריירה שלו, הציע פאראדיי שכוחות אלקטרומגנטיים משתרעים לתוך החלל הריק סביב המוליך. רעיון זה נדחה על ידי עמיתיו המדענים, ופאראדיי לא זכה לראות את הקבלה הסופית של הצעתו על ידי הקהילה המדעית. יעבור עוד חצי מאה עד שהחשמל ישמש בטכנולוגיה, כאשר תיאטרון סאבוי בווסט אנד, המצויד בנורת הלהט שפיתח סר ג'וזף סוואן, היה המבנה הציבורי הראשון בעולם שהואר בחשמל. כפי שתועד על ידי המוסד המלכותי, "פאראדיי המציא את הגנרטור ב-1831 אך לקח כמעט 50 שנה עד שכל הטכנולוגיה, כולל נורות הלהט של ג'וזף סוואן ששימשו כאן, נכנסו לשימוש נפוץ".
### דיאמגנטיות
בשנת 1845, גילה פאראדיי שחומרים רבים מפגינים דחייה חלשה משדה מגנטי: אפקט שכינה דיאמגנטיות.
פאראדיי גם גילה שניתן לסובב את מישור הקיטוב של אור מקוטב ליניארית על ידי הפעלת שדה מגנטי חיצוני המיושר עם הכיוון שבו נע האור. זה מכונה כיום אפקט פאראדיי. בספטמבר 1845 הוא כתב במחברתו, "סוף סוף הצלחתי להאיר עקומה מגנטית או קו כוח ולמגנט קרן אור".
מאוחר יותר בחייו, ב-1862, השתמש פאראדיי בספקטרוסקופ כדי לחפש שינוי אחר של אור, השינוי של קווים ספקטרליים על ידי שדה מגנטי מופעל. הציוד שעמד לרשותו היה, עם זאת, לא מספיק לקביעה מוחלטת של שינוי ספקטרלי. פיטר זימן השתמש מאוחר יותר במכשיר משופר כדי לחקור את אותה תופעה, פרסם את תוצאותיו ב-1897 וקיבל את פרס נובל לפיזיקה לשנת 1902 על הצלחתו. גם במאמרו מ-1897 וגם בנאום קבלת פרס נובל שלו, התייחס זימן לעבודתו של פאראדיי.
כלוב פאראדיי
בעבודתו על חשמל סטטי, ניסוי דלי הקרח של פאראדיי הדגים שהמטען שוכן רק על החלק החיצוני של מוליך טעון, ולמטען חיצוני לא הייתה השפעה על שום דבר הכלוא בתוך מוליך. זאת משום שהמטענים החיצוניים מתחלקים מחדש כך שהשדות הפנימיים הנובעים מהם מבטלים זה את זה. אפקט מיגון זה משמש במה שידוע כיום ככלוב פאראדיי. בינואר 1836, פאראדיי הציב מסגרת עץ, בגודל 12 רגל רבוע, על ארבעה תומכי זכוכית והוסיף קירות נייר ורשת תיל. לאחר מכן הוא נכנס פנימה וחישמל אותו. כשצעד החוצה מהכלוב המחושמל שלו, הראה פאראדיי שחשמל הוא כוח, לא נוזל בלתי ניתן למדידה כפי שהאמינו באותה תקופה.
המוסד המלכותי ושירות הציבור
לפאראדיי היה קשר ארוך עם המוסד המלכותי של בריטניה הגדולה. הוא מונה לעוזר מפקח הבית של המוסד המלכותי ב-1821. הוא נבחר לעמית בחברה המלכותית ב-1824. בשנת 1825, הפך למנהל המעבדה של המוסד המלכותי. שש שנים לאחר מכן, ב-1833, הפך פאראדיי לפרופסור פולרי לכימיה הראשון במוסד המלכותי של בריטניה הגדולה, משרה שאליה מונה לכל החיים ללא חובה להעביר הרצאות. נותן החסות והחונך שלו היה ג'ון 'מאד ג'ק' פולר, שיצר את המשרה במוסד המלכותי עבור פאראדיי.
מעבר למחקרו המדעי בתחומים כגון כימיה, חשמל ומגנטיות במוסד המלכותי, פאראדיי נטל על עצמו פרויקטים שירותיים רבים, ולעיתים גוזלי זמן, עבור המגזר הפרטי וממשלת בריטניה. עבודה זו כללה חקירות של פיצוצים במכרות פחם, עדות מומחה בבית משפט, ויחד עם שני מהנדסים מ-Chance Brothers סביב 1853, הכנת זכוכית אופטית איכותית, שנדרשה על ידי Chance עבור המגדלורים שלה. בשנת 1846, יחד עם צ'ארלס לייל, הוא הפיק דוח ארוך ומפורט על פיצוץ רציני במכרה בהסוול, מחוז דורהאם, שהרג 95 כורים. הדוח שלהם היה חקירה פורנזית קפדנית והצביע על כך שאבק פחם תרם לחומרת הפיצוץ – הפעם הראשונה שפיצוצים נקשרו לאבק. פאראדיי נתן הדגמה במהלך הרצאה על האופן שבו אוורור יכול למנוע זאת. הדוח היה אמור להזהיר את בעלי הפחם מפני הסכנה של פיצוצי אבק פחם, אך הסיכון התעלמו ממנו במשך למעלה מ-60 שנה עד לאסון המכרה בסנגניד ב-1913.
כמדען במדינה בעלת אינטרסים ימיים, בילה פאראדיי כמויות נרחבות של זמן על פרויקטים כגון בנייה ותפעול של מגדלורים והגנה על תחתית ספינות מפני קורוזיה. בית המלאכה שלו עדיין עומד ב-Trinity Buoy Wharf מעל חנות השרשראות והמצופים, ליד המגדלור היחיד של לונדון שבו ביצע את הניסויים הראשונים בתאורה חשמלית למגדלורים.
פאראדיי היה פעיל גם במה שהיה מכונה כיום מדע סביבתי, או הנדסה. הוא חקר זיהום תעשייתי בסוונסי והתייעצו איתו בנושא זיהום אוויר במטבעה המלכותית. ביולי 1855, כתב פאראדיי מכתב ל-The Times בנושא מצבו המצחין של נהר התמזה, מה שהוביל לקריקטורה שפורסמה לעיתים קרובות ב-Punch. (ראו גם הסירחון הגדול).
פאראדיי סייע בתכנון ושיפוט מוצגים עבור התערוכה הגדולה של 1851 בהייד פארק, לונדון. הוא גם ייעץ לגלריה הלאומית בנושא ניקוי והגנה על אוסף האמנות שלה, ושירת בוועדת אתר הגלריה הלאומית ב-1857. חינוך היה תחום שירות נוסף של פאראדיי; הוא הרצה על הנושא ב-1854 במוסד המלכותי, וב-1862 הופיע בפני ועדת בתי ספר ציבוריים כדי להציג את דעותיו על החינוך בבריטניה הגדולה. פאראדיי גם הביע דעה שלילית על הקסם של הציבור מסיבוב שולחנות, מהפנטזיה וסיאנסים, ובכך נזף גם בציבור וגם במערכת החינוך של המדינה.
לפני הרצאות חג המולד המפורסמות שלו, העביר פאראדיי הרצאות כימיה עבור החברה הפילוסופית של העיר מ-1816 עד 1818 כדי לשפר את איכות הרצאותיו. אלו היו ההרצאות היחידות שהעביר מחוץ למוסד המלכותי.
בין 1827 ל-1860 במוסד המלכותי בלונדון, העביר פאראדיי סדרה של תשע-עשרה הרצאות חג המולד לצעירים, סדרה שנמשכת עד היום. מטרת ההרצאות הייתה להציג מדע במיוחד לצעירים (ולציבור הרחב) בתקווה לעורר בהם השראה, כמו גם לייצר הכנסות עבור המוסד המלכותי. הוא גם ייסד את הרצאות הערב של יום שישי ב-1825, שבהן מרצים היו מציגים את מחקריהם האחרונים לחברים. שתי הסדרות היו אירועים בולטים בלוח השנה החברתי בקרב האצולה של לונדון, והונעו על ידי כישורי ההרצאה של פאראדיי. במהלך מספר מכתבים לחברו הקרוב בנג'מין אבוט, פאראדיי תיאר את המלצותיו על אמנות ההרצאה, וכתב "להבה צריכה להיות מודלקת בתחילתה ולהישמר בחיים עם פאר בלתי פוסק עד הסוף". הרצאותיו היו עליזות וצעירות, הוא נהנה למלא בועות סבון בגזים שונים (כדי לקבוע אם הם מגנטיים או לא), אך ההרצאות היו גם פילוסופיות עמוקות. בהרצאותיו הוא דחק בקהלו לשקול את המכניקה של הניסויים שלו: "אתם יודעים היטב שקרח צף על מים... מדוע הקרח צף? חשבו על זה, ופילוספו". הנושאים בהרצאותיו כללו כימיה וחשמל, וכללו: 1841: יסודות הכימיה, 1843: עקרונות ראשונים של חשמל, 1848: ההיסטוריה הכימית של נר, 1851: כוחות משיכה, 1853: חשמל וולטאי, 1854: כימיה של בעירה, 1855: התכונות המבדילות של המתכות הנפוצות, 1857: חשמל סטטי, 1858: התכונות המתכתיות, 1859: הכוחות השונים של החומר והקשרים שלהם זה לזה.
הנצחות
פסל של מייקל פאראדיי ניצב בסבוי פלייס, לאורך ויקטוריה אמבנקמנט, לונדון, מחוץ למוסד להנדסה וטכנולוגיה. אנדרטת פאראדיי, שתוכננה על ידי האדריכל הברוטליסטי רודני גורדון והושלמה ב-1961, נמצאת במערכת התנועה של אלפנט אנד קאסל, ליד מקום הולדתו של פאראדיי בניואינגטון באטס, לונדון. בית הספר פאראדיי ממוקם ב-Trinity Buoy Wharf שם בית המלאכה שלו עדיין עומד מעל חנות השרשראות והמצופים, ליד המגדלור היחיד של לונדון. גני פאראדיי הם פארק קטן בוולוורת', לונדון, לא רחוק ממקום הולדתו בניואינגטון באטס. הוא שוכן בתוך רובע המועצה המקומי פאראדיי ברובע סאת'ק של לונדון. בית הספר היסודי מייקל פאראדיי ממוקם באחוזת איילסברי בוולוורת'.
בניין באוניברסיטת לונדון סאות' בנק, המאכלס את מחלקות הנדסת החשמל של המכון, נקרא אגף פאראדיי, בשל קרבתו למקום הולדתו של פאראדיי בניואינגטון באטס. אולם באוניברסיטת לאפבורו נקרא על שם פאראדיי ב-1960. ליד הכניסה לחדר האוכל שלו יש יציקת ברונזה, המתארת את הסמל של שנאי חשמלי, ובפנים תלוי דיוקן, שניהם לכבודו של פאראדיי. בניין בן שמונה קומות בקמפוס המדע וההנדסה של אוניברסיטת אדינבורו נקרא על שם פאראדיי, וכך גם אולם מגורים שנבנה לאחרונה באוניברסיטת ברונל, בניין ההנדסה הראשי באוניברסיטת סוונסי, ובניין הפיזיקה ההוראתית והניסיונית באוניברסיטת צפון אילינוי. תחנת פאראדיי הבריטית לשעבר באנטארקטיקה נקראה על שמו.
רחובות הקרויים על שם פאראדיי ניתן למצוא בערים בריטיות רבות (למשל, לונדון, גלנרוטס, סווינדון, בייסינגסטוק, נוטינגהאם, ויטבי, קירקביי, קרולי, ניוברי, סוונסי, איילסברי וסטיבנייג') וכן בצרפת (פריז), גרמניה (ברלין-דאהלם, הרמסדורף), קנדה (קוויבק סיטי, קוויבק; דיפ ריבר, אונטריו; אוטווה, אונטריו), ארצות הברית (הברונקס, ניו יורק ורסטון, וירג'יניה), מלזיה (פנאנג וקואלה לומפור), אוסטרליה (קרלטון, ויקטוריה), וניו זילנד (מפרץ הוק).
לוח כחול של החברה המלכותית לאמנויות, שנחשף ב-1876, מנציח את פאראדיי ברחוב בלנדפורד 48 ברובע מרילבון בלונדון. מ-1991 עד 2001, תמונתו של פאראדיי הופיעה על גב שטרות 20 ליש"ט מסדרה E שהונפקו על ידי בנק אנגליה. הוא תואר כשהוא מעביר הרצאה במוסד המלכותי עם מכשיר הניצוץ המגנטו-חשמלי. בשנת 2002, דורג פאראדיי במקום ה-22 ברשימת 100 הבריטים הגדולים של ה-BBC בעקבות הצבעה כלל-בריטית.
פאראדיי הונצח על בולי דואר שהונפקו על ידי ה-Royal Mail. בשנת 1991, כחלוץ בתחום החשמל הוא הופיע בגיליון ההישגים המדעיים שלהם יחד עם חלוצים בשלושה תחומים אחרים (צ'ארלס בבג' (מחשוב), פרנק ויטל (מנוע סילון) ורוברט ווטסון-וואט (מכ"ם). בשנת 1999, תחת הכותרת "החשמל של פאראדיי", הוא הופיע בגיליון שלהם יחד עם צ'ארלס דרווין, אדוארד ג'נר ואלן טיורינג.
מכון פאראדיי למדע ודת גוזר את שמו מהמדען, שראה באמונתו חלק בלתי נפרד ממחקרו המדעי. הלוגו של המכון מבוסס גם הוא על תגליותיו של פאראדיי. הוא נוצר בשנת 2006 על ידי מענק של 2,000,000 דולר מקרן ג'ון טמפלטון כדי לבצע מחקר אקדמי, לטפח הבנה של האינטראקציה בין מדע לדת, ולעסוק בהבנה ציבורית בשני תחומי נושא אלו.
מוסד פאראדיי, מכון מחקר עצמאי לאחסון אנרגיה שהוקם ב-2017, גוזר גם הוא את שמו ממייקל פאראדיי. הארגון משמש כתוכנית המחקר העיקרית של בריטניה לקידום מדע וטכנולוגיית סוללות, חינוך, מעורבות ציבורית ומחקר שוק.
חייו ותרומותיו של פאראדיי לאלקטרומגנטיקה היו הנושא העיקרי של "הילד החשמלי", הפרק העשירי בסדרת הדוקומנטריה המדעית האמריקאית משנת 2014 "קוסמוס: מסע בחלל ובזמן", ששודרה ב-Fox ובערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק.
הסופר אלדוס האקסלי כתב על פאראדיי במאמר שכותרתו, "לילה בפיאטרמלה": "הוא תמיד הפילוסוף הטבעי. לגלות את האמת היא מטרתו ועניינו היחיד... גם אם יכולתי להיות שייקספיר, אני חושב שעדיין הייתי בוחר להיות פאראדיי." בכינויה את פאראדיי כ"גיבור" שלה, בנאום בפני החברה המלכותית, הצהירה מרגרט תאצ'ר: "ערך עבודתו חייב להיות גבוה מהקפיטליזציה של כל המניות בבורסה!" היא השאילה את החזה שלו מהמוסד המלכותי והציבה אותו באולם של 10 דאונינג סטריט.
פרסים הקרויים על שמו של פאראדיי
לכבודו ולזכרו של תרומותיו המדעיות הגדולות, מוסדות רבים יצרו פרסים ואותות הוקרה בשמו. אלו כוללים:
מדליית פאראדיי של ה-IET
- פרס מייקל פאראדיי של החברה המלכותית של לונדון
- מדליית ופרס מייקל פאראדיי של המכון לפיזיקה
- פרס הרצאות פאראדיי של החברה המלכותית לכימיה