ג'ון ויליאם סטראט, הברון ריילי השלישי
ג'ון ויליאם סטראט (John William Strutt), הברון ריילי השלישי (/ˈreɪli/; 12 בנובמבר 1842 – 30 ביוני 1919), היה פיזיקאי בריטי ועמית תורשתי שקיבל את פרס נובל לפיזיקה בשנת 1904 על גילוי הארגון.
בשנת 1871 פרסם ריילי את הטיפול התאורטי הראשון בפיזור אלסטי של אור על ידי חלקיקים הקטנים בהרבה מאורך הגל של האור, תופעה הידועה כיום כפיזור ריילי, המסבירה מדוע השמיים כחולים. הוא חקר ותיאר גלי שטח רוחביים במוצקים, הידועים כיום כגלי ריילי. הוא תרם רבות לדינמיקה של זורמים, עם מושגים כגון מספר ריילי (מספר חסר ממד הקשור להסעה טבעית), זרימת ריילי, אי-יציבות ריילי-טיילור וקריטריון ריילי ליציבות של זרימת טיילור-קואט.
ריילי גם ניסח את תאוריית הסירקולציה של העילוי האווירודינמי. באופטיקה, הוא הציע קריטריון ידוע לרזולוציה זוויתית. גזירת חוק ריילי-ג'ינס לקרינת גוף שחור קלאסית מילאה מאוחר יותר תפקיד חשוב בהולדת מכניקת הקוונטים (ראו קטסטרופת האולטרה-סגול). ספר הלימוד שלו, "תאוריית הקול" (The Theory of Sound, 1877), משמש עד היום אקוסטיקאים ומהנדסים. הוא הציג את מבחן ריילי לאי-אחידות מעגלית, שעלילת ריילי ממחישה.
ריילי כיהן כנשיא החברה המלכותית בין השנים 1905 ל-1908, וכנשיא (Chancellor) אוניברסיטת קיימברידג' משנת 1908 ועד מותו ב-1919.
ביוגרפיה
ג'ון ויליאם סטראט נולד ב-12 בנובמבר 1842 בלנגפורד גרוב, מאיפול רואד במלדון, אנגליה, בנם של ג'ון ג'יימס סטראט, הברון ריילי השני, וקלרה אליזבת לה טוש. בשנותיו הראשונות סבל מחולשה ומבריאות לקויה.
סטראט למד במכללת איטון ובבית הספר הארו (כל אחד לתקופה קצרה), לפני שנכנס למכללת טריניטי בקיימברידג' ב-1861, שם למד מתמטיקה. בשנת 1865 קיבל תואר בוגר אוניברסיטה (Senior Wrangler וזוכה פרס סמית'), ונבחר לעמית מכללת טריניטי בשנה שלאחר מכן. הוא קיבל תואר מוסמך אוניברסיטה ב-1868.
בשנת 1871 התפטר סטראט ממשרת העמית שלו כדי לשאת את אוולין בלפור, בתו של ג'יימס מייטלנד בלפור, עמה נולדו לו שלושה בנים. בשנת 1873, עם מות אביו, ירש את ברונות ריילי.
בשנת 1879 מונה ריילי לפרופסור קוונדיש לפיזיקה באוניברסיטת קיימברידג'. בשנת 1883 תיאר לראשונה בכתב העת Nature דאייה דינמית של עופות ים. בשנה שלאחר מכן התפטר מתפקיד פרופסור קוונדיש כדי להמשיך בעבודתו הניסויית בטרלינג פלייס.
בין השנים 1887 ל-1905 היה ריילי פרופסור לפילוסופיה של הטבע במוסד המלכותי. בתקופה זו מדד בדיוק רב את המסה האטומית של חמצן ומימן, וב-1892 עבר לחנקן. על ידי בידוד חנקן בדרכים שונות הוא גילה הבדל קטן אך משמעותי, מה שהצביע על קיומו של גז אציל כבד יותר באוויר מלבד חנקן. ויליאם רמזי הצטרף לנושא מחקר זה, ובאוגוסט 1894 גילו את הארגון. בשנת 1904 הוענקו לריילי ולרמזי פרסי נובל לפיזיקה ולכימיה, בהתאמה; שניהם על מחקר הקשור לגילוי הארגון.
סביב שנת 1900 פיתח ריילי את התאוריה הדו-צדדית (שילוב של שניים) של מיקום קול אנושי באמצעות שני רמזים דו-אוזניים: הפרש פאזה בין-אוזני (IPD) והפרש רמות בין-אוזני (ILD) (על בסיס ניתוח של ראש כדורי ללא אפרכסות חיצוניות). התאוריה מניחה שאנו משתמשים בשני רמזים עיקריים ללטרליזציה של קול, תוך שימוש בהבדל במופעים של הרכיבים הסינוסואידליים של הקול ובהבדל באמפליטודה (רמה) בין שתי האוזניים.
ריילי קיבל תואר דוקטור למתמטיקה (לשם כבוד) מאוניברסיטת פרדריק המלכותית ב-6 בספטמבר 1902, כאשר חגגו את המאה להולדתו של המתמטיקאי נילס אבל.
בין השנים 1905 ל-1908 כיהן ריילי כנשיא החברה המלכותית. מדי פעם השתתף בישיבות בית הלורדים; עם זאת, הוא דיבר רק אם פוליטיקה ניסתה להיות מעורבת במדע.
במהלך מלחמת העולם הראשונה היה ריילי נשיא הוועדה המייעצת לאווירונאוטיקה, ששכנה במעבדה הפיזיקלית הלאומית ובראשה עמד ריצ'רד גלייזברוק.
בשנת 1919 כיהן ריילי כנשיא האגודה למחקר פסיכי (Society for Psychical Research). כתומך בכך שפשטות ותאוריה צריכים להיות חלק מהשיטה המדעית, הוא דגל בעקרון הדמיון.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ריילי מת ב-30 ביוני 1919 בויטהם בגיל 76, ונקבר בבית הקברות של כנסיית כל הקדושים בטרלינג. בנו רוברט, פיזיקאי, ירש אותו כברון ריילי.
השקפות דתיות
ריילי היה אנגליקני. אף שלא כתב על הקשר בין מדע לדת, הוא שמר על עניין אישי בעניינים רוחניים. כאשר מאמריו המדעיים עמדו להתפרסם באוסף על ידי הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', ביקש סטראט לכלול ציטוט מהתנ"ך, אך הניאו אותו מכך, כפי שדיווח מאוחר יותר:
> כאשר הוצאתי את מאמריי המדעיים, הצעתי מוטו מתהילים: "גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם". מזכיר ההוצאה הציע בהתנצלות רבה שהקורא עלול לחשוב שאני הוא האדון.
ובכל זאת, רצונו מולא והציטוט הודפס באוסף חמשת הכרכים של המאמרים המדעיים. במכתב לבן משפחה הוא כתב על דחייתו את המטריאליזם ודיבר על ישו כמורה מוסרי:
> מעולם לא חשבתי שההשקפה המטריאליסטית אפשרית, ואני נושא עיניי לכוח שמעבר למה שאנו רואים, ולחיים שבהם אנו יכולים לפחות לקוות להשתתף. יתרה מכך, אני חושב שישו ואכן גברים אחרים בעלי השראה רוחנית רואים רחוק יותר ואמיתי יותר ממני, ואני רוצה ללכת בעקבותיהם ככל שאוכל.
— ריילי (1910)
ריילי גילה עניין בפאראפסיכולוגיה והיה חבר מוקדם באגודה למחקר פסיכי (SPR). הוא לא השתכנע בספיריטואליזם אך נותר פתוח לאפשרות של תופעות על-טבעיות. ריילי היה נשיא ה-SPR ב-1919. הוא נשא נאום נשיאותי בשנה שבה מת, אך לא הגיע לשום מסקנות סופיות.
הכרה
### חברות בארגונים
### פרסים
### עיטורים
הנצחה
מכתש ירחי, כמו גם מכתש מאדימי, נקראים על שמו. האסטרואיד 22740 ריילי נקרא על שמו ב-1 ביוני 2007. יחידת הרייל (rayl), יחידה לעכבה אקוסטית סגולית, קרויה גם היא על שמו.
סר ויליאם רמזי, עמיתו למחקר לגילוי הארגון, תיאר את ריילי כ"גדול האנשים החיים" בעת שדיבר עם ליידי רמזי במהלך מחלתו האחרונה.
ה. מ. היינדמן אמר על ריילי ש"אף אדם מעולם לא הפגין פחות מודעות לגאונות גדולה".
לכבוד הלורד ריילי, המכון לאקוסטיקה מעניק את מדליית ריילי (שנוסדה ב-1970) והמכון לפיזיקה מעניק את מדליית ופרס ג'ון ויליאם סטראט, לורד ריילי (שנוסדו ב-2008).
רבים מהמאמרים שכתב על סיכוך מוכרים כיום כתרומות קלאסיות מוקדמות לתחום הטריבולוגיה. על תרומות אלו הוא הוגדר כאחד מ-23 "אנשי הטריבולוגיה" על ידי דאנקן דוסון.
ישנה אנדרטה לזכרו מעשה ידי דרוונט ווד בקפלת סנט אנדרו במנזר וסטמינסטר.
המעבדה הפיזיקלית הלאומית (NPL) מעניקה מדי שנה את פרס ריילי עבור "כותבי המאמר המצטיין ביותר של ה-NPL שפורסם בשנה הקלנדרית הקודמת."
פרסומים
תאוריית הקול כרך א' (לונדון : מקמילן, 1877, 1894) (קישור חלופי: הספרייה הלאומית של צרפת או (קיימברידג': הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', הוצאה מחודשת 2011, ISBN 978-1-108-03220-9)
- תאוריית הקול כרך ב' (לונדון : מקמילן, 1878, 1896) (קישור חלופי: הספרייה הלאומית של צרפת) או (קיימברידג': הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', הוצאה מחודשת 2011, ISBN 978-1-108-03221-6)
- מאמרים מדעיים (כרך 1: 1869–1881) (קיימברידג' : הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 1899–1920, הוצאה מחודשת על ידי המוציא לאור 2011, ISBN 978-0-511-70396-6)
- מאמרים מדעיים (כרך 2: 1881–1887) (קיימברידג' : הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 1899–1920, הוצאה מחודשת על ידי המוציא לאור 2011, ISBN 978-0-511-70397-3)
- מאמרים מדעיים (כרך 3: 1887–1892) (קיימברידג' : הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 1899–1920, הוצאה מחודשת על ידי המוציא לאור 2011, ISBN 978-0-511-70398-0)
- מאמרים מדעיים (כרך 4: 1892–1901) (קיימברידג' : הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 1899–1920, הוצאה מחודשת על ידי המוציא לאור 2011, ISBN 978-0-511-70399-7)
- מאמרים מדעיים (כרך 5: 1902–1910) (קיימברידג' : הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 1899–1920, הוצאה מחודשת על ידי המוציא לאור 2011, ISBN 978-0-511-70400-0)
- מאמרים מדעיים (כרך 6: 1911–1919) (קיימברידג' : הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 1899–1920, הוצאה מחודשת על ידי המוציא לאור 2011, ISBN 978-0-511-70401-7)