מיי ג'מיסון: רופאה, רקדנית, אסטרונאוטית
מיי ג'מיסון פתחה את המשמרת שלה על סיפון מעבורת החלל אנדוור (Endeavour) עם משפט שאול מ"מסע בין כוכבים" (Star Trek) - "תדרי קריאה פתוחים" (hailing frequencies open) - בדיחה קטנה שנשאה משקל ממשי. כילדה בשיקגו היא צפתה בסגנית אוהורה בסדרה המקורית וראתה, לראשונה, אישה שחורה על גשר הפיקוד של ספינת חלל. בספטמבר 1992 הפכה ג'מיסון לאישה השחורה הראשונה שעזבה בפועל את כדור הארץ, ושנה לאחר מכן היא זכתה להופיע בתפקיד אורח ב"מסע בין כוכבים: הדור הבא" (Star Trek: The Next Generation), האסטרונאוטית האמיתית הראשונה שהופיעה אי פעם בזיכיון.
מדיקייטור לסטנפורד
ג'מיסון נולדה ב-17 באוקטובר 1956 בדקייטור, אלבמה, וגדלה בעיקר בשכונות וודלון ומורגן פארק שבשיקגו, בתם של מפקח תחזוקה ומורה בבית ספר יסודי. היא נרשמה לאוניברסיטת סטנפורד (Stanford University) בעודה נערה וסיימה את לימודיה ב-1977 עם שני תארים בו-זמנית - תואר ראשון בהנדסה כימית ותואר ראשון בלימודי אפריקה ואפרו-אמריקאים - שילוב שרמז מוקדם על מוח שאינו מוכן להתמחות בצורה צרה. היא המשיכה ללימודי רפואה באוניברסיטת קורנל (Cornell Medical School), שם קיבלה תואר דוקטור לרפואה ב-1981, התמחתה במרכז הרפואי לוס אנג'לס קאונטי-USC, ובזמנה הפנוי, למדה ריקוד בלהקת המחול אלווין איילי (Alvin Ailey American Dance Theater).
רפואה במערב אפריקה
לפני נאס"א (NASA), ג'מיסון עסקה ברפואה. היא עבדה כרופאה כללית בקבוצת הרפואה רוס-לוס, ולאחר מכן שירתה כקצינה רפואית בחיל השלום (Peace Corps) בליבריה ובסיירה לאון בין השנים 1983 ל-1985, שם פיקחה על צוותי רוקחות, מעבדה ורפואה עבור מתנדבים ואנשי שגרירות בשתי מדינות שהתמודדו עם חוסר יציבות פוליטית. זו הייתה עבודה תובענית ומעשית בבריאות הציבור, עולם אחר מכן שיגור, והיא עיצבה מועמדת לאסטרונאוטית שהכשרתה המדעית הייתה בלתי נפרדת מאחריות קלינית ישירה לחייהם של אנשים אחרים.
בחירה ואנדוור
ג'מיסון הגישה מועמדות לחיל האסטרונאוטים של נאס"א ונבחרה ב-1987 כחלק מקבוצת האסטרונאוטים ה-12, שנבחרה מתוך כ-2,000 מועמדים עבור 15 מקומות בלבד. ב-12 בספטמבר 1992 היא שוגרה על גבי מעבורת החלל אנדוור במשימה STS-47 כמומחית למשימות מדע, ובילתה 190 שעות ו-30 דקות בחלל במהלך 127 הקפות של כדור הארץ. עבודתה על הסיפון כללה בדיקת מערכת לטיפול בנוזלים, תרומה למחקר תאי עצם, וחקר רבייה של צפרדעים במיקרו-כבידה - ניסויים שנבחרו, בין היתר, מכיוון שרופאה-מהנדסת בצוות יכלה להעריך את השלכותיהם הביולוגיות כמו גם את ההנדסיות שלהם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חיים אחרי נאס"א
ג'מיסון התפטרה מנאס"א במרץ 1993, פחות משנה לאחר טיסתה, ובנתה מיד קריירה שנייה סביב האמונה שיש להנגיש את המדע, ולא רק להעריץ אותו. היא הקימה את קבוצת ג'מיסון (Jemison Group), חברת ייעוץ טכנולוגי שבחנה את ההשפעה החברתית של טכנולוגיות חדשות, והקימה את קרן דורותי ג'מיסון למצוינות - על שם אמה - המפעילה מאז 1994 את "כדור הארץ שאנו חולקים" (The Earth We Share), מחנה מדע בינלאומי לבני נוער. היא החזיקה במשרות אקדמיות כפרופסור ללימודי סביבה בדארטמות' (Dartmouth) מ-1995 עד 2002 וכפרופסור אורח ע"ש אנדרו ד. ווייט בקורנל בין 1999 ל-2005, וב-1999 ייסדה את חברת BioSentient Corp כדי למסחר טכניקת משוב ביולוגי שעזרה לפתח בנאס"א.
להושיט יד לכוכבים, פשוטו כמשמעו
בשנת 2012, לקחה על עצמה ג'מיסון את הפרויקט השאפתני ביותר שלה אולי: מנהלת פרויקט "ספינת כוכבים ל-100 שנים" (100 Year Starship), יוזמה במימון DARPA החוקרת מה יידרש מהאנושות כדי להשיג מסע בין-כוכבי בתוך מאה שנה. זהו פרויקט שמתייחס לאופק הנדסי כמעט בלתי נתפס כאל שאלת מחקר רצינית וניתנת למימון ולא כאל מדע בדיוני - אותו אינסטינקט שפעם לקח מהנדסת כימית בעלת תואר ברפואה למסלול סביב כדור הארץ כדי לראות בעצמה כיצד נראות השאלות שם.
הכרה
ג'מיסון נכנסה להיכל התהילה הלאומי לנשים ולהיכל התהילה הבינלאומי לחלל, והיא מחזיקה ביותר מתריסר תוארי דוקטור לשם כבוד ממוסדות הכוללים את פרינסטון, דארטמות' והמכון הפוליטכני רנסלר (Rensselaer Polytechnic Institute). בתי ספר ברחבי המדינה - בשיקגו, דטרויט, בולטימור והאנטסוויל, אלבמה, בין היתר - נושאים את שמה, צורת הכרה שמדברת ישירות לקהל שאליו ניסתה להגיע במשך שלושה עשורים: ילדים שמחליטים, כפי שהיא החליטה פעם כשצפתה באוהורה בטלוויזיה, אם המדע הוא מקום שבו הם שייכים.
מדוע מיי נחשבת לגאון
המקרה של מיי ג'מיסון לגאונות נשען פחות על הישג אחד כביר מאשר על טווח: אישה שזכתה בתואר בהנדסה כימית, תואר ברפואה ותואר במדעי הרוח כמעט ברצף, עבדה ברפואת קו ראשון במערב אפריקה, לאחר מכן הוסמכה כמומחית משימה בנאס"א וניהלה ניסויים אמיתיים במסלול - ואחר כך עברה בקלילות בין הקמת חברות טכנולוגיה, הוראה באוניברסיטאות ליגת הקיסוס, וניהול תוכנית מחקר בגיבוי DARPA על מסע בין-כוכבי. רוחב יריעה זה, שנשמר ברמה גבוהה לאורך רפואה, הנדסה ותקשורת מדעית ציבורית, הוא התכונה הקוגניטיבית הספציפית והלא שגרתית שראויה באמת להיקרא יוצאת דופן: היכולת לשלוט ולהמשיך להשתמש בכמה דיסציפלינות תובעניות במקום לסגת לאחת לאחר ניצחון ראשוני.
טיעון הנגד הכן הוא שהתפוקה המדעית האישית של ג'מיסון במסלול הייתה צנועה - ניסויים בשווי משימת מעבורת אחת, שאף אחד מהם לא הניב תגלית פורצת דרך על שמה - ושייתכן שהשפעתה הגדולה ביותר הייתה סמלית ומעוררת השראה ולא גוף של מחקר מקורי. סביר להניח שהיא הייתה אומרת שזו בדיוק הנקודה ולא מגבלה: הקריירה שלה לאחר נאס"א הייתה בחירה מכוונת להשקיע את האמינות שלה בנגישות ובהשראה, במיוחד עבור ילדים שרואים מעט מדי מדענים שנראים כמוהם, במקום לרדוף אחרי עוד הישג אישי ראשון מסוגו.
מורשת
טיסתה של ג'מיסון על סיפון האנדוור נותרה נקודה קבועה בהיסטוריה של הטיסות לחלל האמריקאיות, אך מורשתה הארוכה יותר עוברת דרך הסטודנטים שעברו ב"כדור הארץ שאנו חולקים", החוקרים שחושבים ברצינות על מסלול של מאה שנה לכוכבים כי היא ביקשה מהם, ודור המדענים שהאמינו לראשונה שהמשימה אפשרית כי הם ראו אותה מבצעת אותה.