מדונה: המצאה מחדש כמודל עסקי
בשנת 1978 היא נטשה מלגת ריקוד באוניברסיטת מישיגן והגיעה לניו יורק עם "35 דולר בכיס" – "הדבר האמיץ ביותר שעשיתי אי פעם", כפי שכינתה זאת מאוחר יותר. חמש שנים לאחר מכן היה לה חוזה עם Sire Records. שבע שנים לאחר מכן היא הייתה האישה שעליה התווכחו הכי הרבה באמריקה. האריתמטיקה של העלייה הזו היא הדבר האמין ביותר שמישהו יכול לומר על מדונה לואיז צ'יקונה.
ביי סיטי, והאם שמתה
היא נולדה ב-16 באוגוסט 1958 בביי סיטי, מישיגן, לסילביו "טוני" צ'יקונה, מהנדס שהוריו היגרו מפאצ'נטרו, ולמדונה לואיז פורטין, טכנאית רנטגן ממוצא צרפתי-קנדי. היא חלקה את שמה של אמה; המשפחה קראה לה "ליטל נוני". ב-1 בדצמבר 1963 אמה מתה מסרטן השד. מדונה הייתה בת חמש.
מה שבא בעקבות זאת היה ילדות בבית ספר קתולי בפרברי דטרויט שסומנה על ידי התנהגות רעה מכוונת – גלגולים במסדרונות, תלייה על מתקני משחקים, הרמת חצאית בכיתה – שבוצעה על ידי ילדה שבכל זאת אספה ציונים מושלמים ורבע דולר מאביה על כל אחד מהם. היא תיארה את עצמה אז כ"ילדה בודדה שחיפשה משהו". היא עזבה את בית הספר התיכון רוצ'סטר אדמס בינואר 1976 כתלמידה מצטיינת ומעודדת. מורה הבלט שלה כריסטופר פלין, המבוגר הראשון שלקח אותה ברצינות, אמר שהיא "התלמידה הכי טובה בכיתה".
שלושים וחמישה דולר
ניו יורק לא הייתה רומנטית. היא עבדה כבודקת כובעים ב-Russian Tea Room ומפעילת מעלית, למדה בתיאטרון המחול האמריקאי אלווין איילי ואצל מרתה גרהם, והוחזקה באיומי סכין על ידי שני גברים ועברה תקיפה מינית – מאוחר יותר תיארה זאת כ"טעימה מהחולשה שלי, זה הראה לי שעדיין לא יכולתי להציל את עצמי למרות כל ההצגה של הילדה החזקה".
היא שרה וניגנה בתופים ובגיטרה ב-Breakfast Club, אז הקימה את Emmy, ואז חתמה ב-Gotham Records במרץ 1981. הדי-ג'יי מארק קאמינס דחף את הדמו שלה ב-Danceteria; "Everybody" הגיע באוקטובר 1982. אלבום הבכורה שלה, שנקרא על שמה, ב-27 ביולי 1983, הגיע למקום השמיני והפיק את "Holiday", "Borderline" ו-"Lucky Star".
Like a Virgin, והמתחזות
Like a Virgin (נובמבר 1984) הפך לאלבום הראשון של אישה שמכר יותר מחמישה מיליון עותקים ובסופו של דבר עבר את ה-21 מיליון; שיר הנושא החזיק במקום הראשון במשך שישה שבועות בזמן שקבוצות שמרניות דרשו איסורים. בטקס פרסי הווידאו של MTV ב-1984 היא הופיעה על גבי עוגת חתונה ענקית בשמלה וכפפות לבנות והתגלגלה בצורה פרובוקטיבית על הבמה – הופעה ש-MTV News כינה מאוחר יותר כאחת האיקוניות ביותר בהיסטוריה של הפופ.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ואז הגיע החלק שהיה חשוב מסחרית: חיקוי. מעוצבת על ידי מריפול בתחרה, גרבי רשת, צלבים וצמידים עמוסים, היא יצרה את תופעת ה"מדונה וואנאבי" וכתבה למעשה את הדקדוק הוויזואלי של אופנת הנשים של שנות ה-80. True Blue (1986), שאותו כתבה והפיקה במשותף במלואו, עמד בראש המצעדים ב-28 מדינות ומכר 25 מיליון – האלבום הנמכר ביותר של אישה בעשור.
חילול הקודש כאסטרטגיה
בינואר 1989 היא חתמה עם פפסי והציגה בבכורה את "Like a Prayer" בפרסומת. ואז הופיע הווידאו בפועל: סטיגמטה, צלבים בוערים, רצף חלום עם קדוש. הוותיקן גינה זאת, הוכרזו חרמות, ופפסי משכה את הפרסומת וביטלה את החסות. הסינגל הגיע למקום הראשון. על האלבום, ג'.ד. קונסידיין מרולינג סטון כתב שזו "הוכחה לא רק שמדונה צריכה להילקח ברצינות כאמנית אלא ששלה הוא אחד הקולות המשכנעים ביותר של שנות השמונים".
הדפוס חזר על עצמו. סיבוב ההופעות Blond Ambition ב-1990 גונה על רצף אוננות מדומה, נקרא סיבוב ההופעות של השנה על ידי רולינג סטון, והפך לווידאו זוכה גראמי ול-Truth or Dare, אז הסרט התיעודי המכניס ביותר שנעשה אי פעם. "Justify My Love" נאסר על ידי MTV והגיע למקום הראשון בגלל זה. באפריל 1992 היא מיסדה את המינוף, והקימה את Maverick עם Time Warner על מקדמה של 60 מיליון דולר ותמלוגים של 20 אחוז, הגבוהים ביותר בתעשייה באותה עת.
השנה שבה זה הפסיק לעבוד
ב-20 באוקטובר 1992 היא הוציאה את Erotica ופרסמה במקביל את Sex, ספר של תצלומים מפורשים של סטיבן מייזל. הספר הגיע לרשימת רבי-המכר; הוושינגטון פוסט פטר אותו כאוסף "גדול מדי, יקר מדי" של "פנטזיות מיניות הארדקור". התגובה השלילית בלעה את האלבום, שהפך לנמכר ביותר שלה עד לאותה נקודה למרות ביקורות חיוביות. הופעה ב-Late Show ב-1994 – שפה גסה שלא ניתן לשדר, הגשת התחתונים שלה לדייוויד לטרמן והפצרתו להריח אותם – העלתה את השאלה האם פרובוקציה הפכה לרפלקס. היא ענתה על ידי נסיגה: Bedtime Stories (1994) ריכך הכל, ו-"Take a Bow" בילה שבעה שבועות במקום הראשון.
אוויטה, Ray of Light, והמערכה השנייה
היא כתבה לבמאי אלן פארקר וביקשה את אוויטה, אימנה את קולה ולמדה את ההיסטוריה הארגנטינאית. "זה התפקיד שנולדתי לשחק", אמרה. "שמתי את כל כולי בזה כי זה היה הרבה יותר מתפקיד בסרט... ואני גאה באוויטה יותר מכל דבר אחר שעשיתי". זה זיכה אותה בגלובוס הזהב לשנת 1996 לשחקנית הטובה ביותר במחזמר או קומדיה.
Ray of Light (1998), שנעשה עם ויליאם אורביט, נחשב באופן נרחב ליצירת המופת שלה: 16 מיליון עותקים, מקום ראשון בשבע-עשרה מדינות, ארבעה פרסי גראמי. Confessions on a Dance Floor (2005), שנבנה עם סטיוארט פרייס כסט די-ג'יי רציף, עמד בראש המצעדים בשיא של ארבעים מדינות. בשנת 2007 היא עזבה את וורנר לעסקה של עשר שנים, 120 מיליון דולר עם Live Nation; סיבוב ההופעות Sticky & Sweet הכניס מעל 408 מיליון דולר. היא נכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול ב-2008, שנת הזכאות הראשונה שלה.
מדוע מדונה מכונה גאון
היכולת המדוברת אינה מוזיקליות. זהו תזמון, ואוזן אוצרותית. השיטה שלה לאורך ארבעה עשורים הייתה למצוא את המפיק שבבעלותו הסאונד שעומד להיות חשוב ולהגיע לשם ראשונה: אורביט לאלקטרוניקה של 1998, מירווייס אחמדזאי ל-Music, סטיוארט פרייס לתחיית הדיסקו של 2005, טימבלנד ופארל ויליאמס ל-Hard Candy, דיפלו ואביצ'י ל-Rebel Heart. היא הייתה מפורשת לגבי זה, ואמרה שהיא מעדיפה "אמנים לא קונבנציונליים, פחות מוכרים שעושים מוזיקה שלא דומה לאף אחד אחר בחוץ". יחד עם זה קריאה קרה של איך זעם הופך למכירות, ואינסטינקט של אשת עסקים שהפיק את Maverick ואת עסקת Live Nation. האקדמיה לוקחת את זה מספיק ברצינות כדי לייצר תת-תחום משלה, "לימודי מדונה".
טענת הנגד משמעותית. היא אינה זמרת או נגנית וירטואוזית, והתקליטים שלה חיים או מתים על משתפי הפעולה שהיא בוחרת; כשהבחירה שגויה, כמו ב-American Life, התוצאה היא העבודה החלשה ביותר שלה. קריירת הסרט שלה מחוץ ל-אוויטה קרובה לאסון – פרסי פטל הזהב ל-Shanghai Surprise, סרט Swept Away שזכה לביקורות שליליות בכל מקום, והשיפוט של א.או. סקוט שהתפקיד "דורש ויתור על שליטה רגשית, משהו שמדונה נראית לא מסוגלת חוקתית להשיג". ו-Sex הוכיח שאינסטינקט הפרובוקציה הוא בר-טעות. גאונות כאסטרטגיה, אם כן, ולא גאונות כאמנות.
מורשת
היא אמנית ההקלטות הנשית הנמכרת ביותר בכל הזמנים, האישה הראשונה שהרוויחה מיליארד דולר מהופעות, מחזיקה בשנים-עשר סינגלים במקום הראשון בארה"ב ועשרים פרסי וידאו של MTV, והייתה המוזיקאית הנשית בעלת השכר הגבוה ביותר במשך אחת-עשרה שנים הפרוסות על פני ארבעה עשורים. הירושה הגדולה יותר היא מבנית: כל כוכבת פופ שמשנה פרסונה בין אלבומים, מנהלת לייבל משלה ומתייחסת למחלוקת כאל לוח זמנים של הוצאה לאור עובדת בתוך תבנית שהיא בנתה.