> האנרגיה של התמורה החברתית כפופה לאותם חוקים כמו האנרגיה של היקום. אלו הם חוקי התרמודינמיקה. אנו יכולים אפוא לייצג עדר פרימיטיבי כמערכת חומרית בתנועה, כאשר הכוחות המניעים את התנועה הם רעב ואהבה או משיכה.
לאון ויניארסקי (Leon Winiarski) היה כלכלן סוציו-פוליטי פולני בתחום הפיזיקה המתמטית, שנודע בהעברת קורס על "מכניקה חברתית" במשך שש שנים (1894-1900) באוניברסיטת ז'נבה. בקורס זה הוא השתמש בהסבר המבוסס על לגראנז'-קלאוזיוס לתנועה חברתית וכלכלית, תוך שימוש במשוואות דיפרנציאליות, שבהן דן במושגים מתקדמים כגון אנרגיה מינית ואנרגיה אסתטית, בין היתר, במונחים של אנרגיה ואנטרופיה. עיקר תורתו מופיע בספרו משנת 1898 "מסה על מכניקה חברתית" (Essay on Social Mechanics), והקורס שלו מתואר בדוח שלו משנת 1900, "הוראת כלכלה טהורה ופוליטיקה של מנגנונים חברתיים בשווייץ". בשנת 1929 תיאר הסוציולוג האמריקאי הווארד ו. אודום (Howard W. Odum) את ויניארסקי כמנהיג האסכולה המכניסטית בסוציולוגיה ותיאר את תיאוריית שלו כך:
> "הפרשנות המכניסטית של ויניארסקי מציבה את החברה כמערכת של נקודות, יחידים בתנועה מתמדת, כאשר המשיכה היא הגורם העיקרי לתנועה. משיכה זו דומה לאפיניות כימית עם בסיסים מכניים אך עם כוח נפשי שאינו קיים בעולם הפיזי, אשר עם זאת, בתורו, אינו אלא צורה של אנרגיה פיזיקו-כימית שבתורה, בצורת חיים, עשויה לעבור מאנרגיה פוטנציאלית לקינטית, והתמרה זו נעשית בעיקרה דרך תהליכי תזונה ורבייה. המונים אנושיים הופכים אנרגיות של רעב ומין לצורות חברתיות, כלכליות, אסתטיות או אינטלקטואליות שונות, כאשר ההתמרה מתרחשת כולה על פי חוקי התרמודינמיקה. חברה ובני אדם יגיעו בסופו של דבר לשיווי משקל בדרך כלשהי, כפי שהעולם הפיזי הגיע לשיווי המשקל שלו, והמדע החברתי חייב להמציא יחידות אובייקטיביות לחקר מערכת אנרגטית זו של בני אדם ביחס לעולמם." >
הסיכום של אודום, בתורו, התבסס על פרשנות מוקדמת יותר של ויניארסקי כפי שניתנה על ידי הסוציולוג האמריקאי ממוצא רוסי פיטיריים סורוקין (Pitirim Sorokin), בספרו "תיאוריות סוציולוגיות עכשוויות" (Contemporary Sociological Theories) משנת 1928, אשר מקדיש מעל חמישה עשר עמודים לתיאוריות של ויניארסקי.
תרגומי שמות
ויניארסקי נולד בפולין, אך לימד ועבד באוניברסיטת ז'נבה שבשווייץ, הדוברת בעיקרה צרפתית, השוכנת סמוך לאיטליה ולצרפת, ומשום כך נראה שפרסומיו הופיעו רק בצרפתית, איטלקית ופולנית, לפי סדר זה. גרסה אנגלית של שם משפחתו היא "Winiarsky" (כפי ששימש את וורד). גרסה ספרדית ואיטלקית של שמו הפרטי היא "ליאונה" (Leone). בספרו הביוגרפי משנת 1900 על הסוציולוג האמריקאי ויליאם מוריס, הוא משתמש בשם "ליאונה ויניארסקוגו" (Leona Winiarskiego).
השכלה
בשנת 1886, בגיל עשרים ואחת, היה ויניארסקי סטודנט באוניברסיטת ורשה, שם כנראה בעזרת אחיו וולף ויניארסקי (Wolf Winiarski), ניסה להמשיך במסורת של הפצת רעיונות מרקסיסטיים בקרב המדענים הפולנים הראשונים. הוא חיבר שתי חוברות מסוג זה: "על משברים ומקורותיהם" ו"על ערכים משלימים", שהיו פופולריזציה של הספר "הקפיטל" מאת קרל מרקס.
תצלום של לאון ויניארסקי
בעקבות לימודיו באוניברסיטת ורשה, למד ויניארסקי בפריז ובלונדון, לפני שהגיע לשווייץ, שם החל ללמד באוניברסיטת ז'נבה קורס על מכניקה חברתית, במשך שש שנים לפחות (1894-1900), שבו השתמש בהסבר המבוסס על לגראנז'-קלאוזיוס לתנועה חברתית וכלכלית. בשנת 1967 פרסם הסוציולוג השווייצרי ג'ובאני בוסינו (Giovanni Busino) מהדורה בת 315 עמודים של כתביו המקובצים של ויניארסקי על מכניקה חברתית תחת הכותרת "מסה על מכניקה חברתית".
בתקופה זו פרסם ויניארסקי לפחות שלושה ספרים על סוציולוגיה וכלכלה תיאורטית. בשנת 1903 הפך ויניארסקי לפרופסור למימון וסטטיסטיקה באוניברסיטת לוזאן.
בעל ההשפעה הגדולה ביותר, ויניארסקי היה תלמידו של המהנדס הצרפתי-איטלקי וילפרדו פארטו (Vilfredo Pareto), אחד הראשונים שראו באנשים "מולקולות אנושיות", שבעצמו היה תלמידו של הכלכלן הצרפתי לאון וולראס (Léon Walras), הראשון שראה באנשים "מולקולות כלכליות". וולראס וויניארסקי החליפו מכתבים בדיונים על רעיונות, לפחות בשנת 1899. ויניארסקי היה פרופסור למימון וסטטיסטיקה באוניברסיטת לוזאן; הוא היה תומך נלהב של מכניקה חברתית, ונאמר כי ראה עצמו כהולך בעקבותיו של וולראס.
כלכלה
ויניארסקי אימץ השקפה של "כלכלה כפיזיקה חברתית" על המודל שבו חילופי דברים בחברה האנושית הנחקרים על ידי כלכלנים נתפסו כאנלוגיים לחילופים שהפיזיקה חוקרת בטבע.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מין
לגבי מין, ויניארסקי קובע:
> "הפסיכולוגיה של אלמנטים מיניים מצד אחד נראית לנו נכונה למדי. בין הזרע לביצית מתקיימת משיכה ביולוגית, פחות או יותר, שהיא אותה מכניקה כמו המשיכה הכימית בין אטומי המימן והחמצן."
במילים אחרות, נראה שויניארסקי טוען שהפסיכולוגיה של המשיכה המינית, המביאה בסופו של דבר למשיכה הביולוגית שמושכת את הזרע והביצית זה לזה, שניהם בעלי אותה מכניקה של פעולת הזיקה הכימית, או שינוי האנרגיה החופשית של גיבס (השקפה מודרנית), כפי שמושך את אטומי המימן והחמצן יחד.
סקירה כללית
בשנת 1894 החל ויניארסקי ללמד שיעור שנקרא "מכניקה חברתית", באוניברסיטת ז'נבה, שבו יישם את הדינמיקה של המתמטיקאי האיטלקי ג'וזפה לגראנז' (Joseph Lagrange) ואת התרמודינמיקה של הפיזיקאי הגרמני רודולף קלאוזיוס (Rudolf Clausius), באמצעות ניסוח משוואות, בסוציולוגיה ובכלכלה. היבטים מסוימים של הרצאות אלו החלו להתפרסם בעבודות כגון "מסה על מכניקה חברתית" של ויניארסקי משנת 1898, וביצירות המקובצות שלאחר מותו באותו שם. לסיכום, ויניארסקי החזיק בדעה כי:
> "אגרגט חברתי אינו אלא מערכת של נקודות, כלומר יחידים, הנמצאים בתנועה מתמדת של התקרבות או התרחקות זה מזה."
ויניארסקי התייחס לחברות אנושיות במונחים של אנרגיה, דן במערכות חברתיות במונחים של חוקי התרמודינמיקה הראשון והשני, והשתמש במשוואות דיפרנציאליות כדי לתאר תהליכים חברתיים מסוימים. הוא סווג כאחד הנציגים של "התיאוריה האנרגטית" בסוציולוגיה. רוב עבודותיו פורסמו בצרפתית (עם תרגומים מוגבלים), מה שעשוי להסביר מדוע הוא אינו ידוע כל כך בזמנים המודרניים.
אנרגיה אסתטית / ביולוגית / חברתית
נראה כי לויניארסקי היו השקפות על הקשרים שבין אסתטיקה, אנרגיה ונקודות שיווי משקל בחיים, כפי שפורסמו במאמרו בן 36 העמודים משנת 1899 "שיווי משקל אסתטי". ויניארסקי טען כי יופי, ביחס לאותן תנועות של מערכת העצבים המביאות לתנועות משיכה, הוא פונקציה של "אנרגיה אסתטית", כלומר האנרגיה התואמת לתנועות לעבר אובייקטים של יופי, ושל "אנרגיה ביולוגית". כדי להביא דוגמה, ויניארסקי אישר כי:
> "מחירי הסחורות אינם מייצגים אלא את מקדמי ההמרה השונים של אנרגיה ביולוגית: זהב הוא אפוא שווה הערך החברתי הכללי, ההאנשה וההתגלמות הטהורה של אנרגיה סוציו-ביולוגית."
במובן מסוים, תנועות, כגון ייצור כלי נשק, מגורים, קישוטים, פיסול, ציור, מוזיקה או אדריכלות וכו', ככל שהן מתחברות להחזקה בכוח, אובייקטים של עושר, או פיתוח מיומנויות באמנויות או במדעים, פועלות כך שהיחיד או הגזע שרוצה להשיג עמדה גבוהה יותר במבנה המעמדי עושה זאת בהתאם לעוצמה או למשך ההנאה הניתנת מהתהליך. בסקירה של עבודתו של ויניארסקי משנת 1899, פ. מ. וינגר (F. M. Winger) מציין, על פי התיאוריה של ויניארסקי:
> "תקופות של הנאה מקסימלית עוקבות אחר תקופה של שיווי משקל וקודמות לה, וכמות ההנאה שנוצרת שווה לכמות האנרגיה שהושקעה."
במובן מודרני, נראה שתקופה זו של הנאה מקסימלית תתאים למצב האנרגיה המוגבר (אנרגיית אקטיבציה) בטווח של מצב המעבר של מגיבים להופכים לתוצרים, בין שתי נקודות אוכף נמוכות יותר של אנרגיה חופשית מינימלית (שיווי משקל תרמודינמי).
התנגדויות
בשנת 1911, בפרשנות על השקפתו של ויניארסקי כי "אנוכיות ואלטרואיזם הם שניהם ביטויים של אנרגיה ביולוגית אלמנטרית כפי שמשיכה ודחייה הם של אנרגיה קוסמית; אנרגיה ביולוגית מכוונת לכל יחיד ולכל קבוצת יחידים על ידי הנטייה למקסם הנאה ואושר", מעיר הסוציולוג האמריקאי לותר לי ברנרד (Luther Lee Bernard):
> "ויניארסקי הגיע למטפיזיקה מגוחכת בניסיון לבסס זהות בין אנרגיה ביולוגית לתודעת רגש, ובכך צמצם את ה'אגואיזם' וה'אלטרואיזם' לכוחות חברתיים ממשיים, הדומים לכוחות פיזיים, שיאפשרו לנו לנסח מדע מדויק של סוציולוגיה." >
בשנת 1954, לסלי וייט (Leslie White), ב"תיאוריית האנרגיה של ההתפתחות התרבותית" שלו, נתן את ההצהרה הממעיטה הבאה:
> "לאון ויניארסקי, סוציולוג אירופי, התייחס לחברות אנושיות במונחים של אנרגיה. הוא דן במערכות חברתיות במונחים של חוקי התרמודינמיקה הראשון והשני, ומשתמש במשוואות דיפרנציאליות כדי לתאר תהליכים חברתיים מסוימים. אך למרות כל זאת, נראה שהוא רק מציג מערכות חברתיות כאנלוגיות למערכות פיזיות, כדי לתאר אותן בשפת הפיזיקה, במקום ליישם מושגים פיזיים כדי להשיג תובנות והבנות חדשות של מערכות סוציו-תרבותיות." >
בשנת 1991, חואן מרטינז-אלייר (Juan Martinez-Alier) מצטט את הציטוט הפופולרי של וייט (לעיל), ומתאר את ויניארסקי כבעל השקפות אבסורדיות, כדלקמן:
> "דיונים על אנרגיה וכלכלה כללו שתי השקפות מוטעות. השקפה מוטעת אחת היא 'תיאוריית האנרגיה של הערך' (Punti, 1988). השקפה מוטעת נוספת מבוססת על האיזומורפיזם בין משוואות המכניקה למשוואות שיווי המשקל הכלכלי של הכלכלה הניאו-קלאסית לאחר 1870. האמינו כי בחילופי דברים כלכליים יש חילופי אנרגיה נפשית. ויניארסקי, בתור המאה, היה דובר להשקפה אבסורדית זו."
וורד
באמריקה, עבודתו של ויניארסקי הייתה בעלת השפעה רבה על הסוציולוג האמריקאי לסטר וורד (Lester Ward), המייחס לויניארסקי את בניית הבסיס לחלק השלישי של 'מערכת הסוציולוגיה' שלו (שפותחה עד 1913), זה של "הפרש הפוטנציאל" או העיקרון הטרנספורמטיבי של הסוציולוגיה, כפי שנאמר שהוא מודגם על ידי הציטוט הבא:
> "כוחות העבודה, האנרגיה הקינטית של המערכת יהיו שווים להפרשי האנרגיות הפוטנציאליות. כדי להבטיח את התמרת הכוחות הפעילים של האנרגיות הביולוגיות, מתרחש תהליך של פוטנציאל לא ממומש, הוא חייב להיות בין גזעים הכוללים אגרגט חברתי, שבו יש הבדל בפוטנציאל. כל ההבדלים באנרגיות פוטנציאליות אלו הופכים לאנרגיה קינטית—אך האנרגיה הכוללת נשארת ללא שינוי במהלך העיבוד; יש רק שינוי בצורה."