לאון טרוצקי: הכותב הטוב ביותר והפוליטיקאי הגרוע ביותר של המהפכה
יוסיף סטלין פעם העלה זאת בכתב: "כל העבודה המעשית בקשר לארגון ההתקוממות נעשתה תחת הדרכתו המיידית של החבר טרוצקי". עשרים ושתיים שנים מאוחר יותר סטלין גרם להריגתו של אותו אדם בחדר עבודה במקסיקו סיטי עם גרזן קרח. בין שני משפטים אלו מונחת הקריירה של בנו של חקלאי אוקראיני שבנה את הצבא האדום מכלום, הפסיד בקרב סכינים ביורוקרטי לאדם שהוא החשיב כבינוני, ובילה את העשור האחרון שלו בכתיבת כתב האישום הרהוט ביותר נגד המדינה שהוא עזר ליצור.
בנו של החקלאי מיאנובקה
לב דוידוביץ' ברונשטיין נולד ב-7 בנובמבר 1879 ביאנובקה שבפלך חרסון, למשפחת חקלאים יהודית משגשגת. מגיל שמונה הוא למד בבית הספר הריאלי סנט פול, בית ספר לותרני באודסה, שם הצטיין במתמטיקה ובמדעים. ב-1896 הוא עבר לניקולייב ולפוליטיקה מהפכנית כפופוליסט אגררי; הוא שוכנע למרקסיזם על ידי אלכסנדרה סוקולובסקיה, לה נישא בכלא ב-1900.
הכלא הגיע מוקדם. נעצר בינואר 1898 על ארגון איגוד העובדים של דרום רוסיה, הוא ריצה שנתיים לפני שנידון ב-1900 לארבע שנות גלות בסיביר. בקיץ 1902 הוא ברח מוחבא בערימת חציר, ולקח לדרכון מזויף את שמו של סוהר מכלא אודסה שלו: טרוצקי. זה נדבק לכל החיים. בלונדון הוא פגש את לנין והפך לתורם מוביל ל"איסקרה" תחת שם העט פֶּרוֹ, "העט". כשהמפלגה התפצלה ב-1903 הוא צידד במנשביקים, ואז הכריז על עצמו כלא-סיעתי ב-1904 – יותר מעשור של השתייכות לאף אחד, שאויביו לעולם לא נתנו לו לשכוח.
1905 ומהפכה מתמדת
מהפכת 1905 עשתה אותו. בגיל עשרים ושש הוא נבחר ליו"ר הסובייט של סנט פטרסבורג, וכשהוא דוכא הוא נעצר והוגלה שוב, בורח ב-1907. מתוך אותה שנה הגיעה התיאוריה שנושאת את שמו: מהפכה מתמדת, הטיעון שמדינה מפגרת כמו רוסיה אינה צריכה לחכות לשלב בורגני-דמוקרטי שיבשיל, מכיוון שהמעמד הבינוני החלש שלה ישאיר למעמד העובדים לתפוס את השלטון ישירות – ושהמהפכה כזו יכולה לשרוד רק אם היא תתפשט בינלאומית. זו הייתה כפירה נגד המרקסיזם האורתודוקסי ב-1906 והנחת העבודה של ההנהגה הבולשביקית עד סוף 1917. בינתיים, הוא עבד ככתב מלחמה שסיקר את מלחמות הבלקן של 1912–13.
אוקטובר
מגורש מצרפת, הוא הפליג לניו יורק בינואר 1917. בדרכו חזרה אחרי מהפכת פברואר הבריטים עצרו אותו בהליפקס; לחץ דיפלומטי רוסי שחרר אותו, והוא הגיע לפטרוגרד ב-17 במאי. הוא הצטרף לבולשביקים, שאותם בילה עשור בלחימה בהם, ובאוקטובר נבחר ליו"ר הסובייט של פטרוגרד. מעמדה זו הוא ניהל את ההכנה הצבאית של ההתקוממות דרך הוועדה המהפכנית הצבאית. העדות המאוחרת של סטלין לתפקידו הייתה מדויקת, וסטלין בילה את שארית חייו בניסיון למחוק אותה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הרכבת המשוריינת
כקומיסר לענייני חוץ הוא ניהל משא ומתן בברסט-ליטובסק, רודף קו של "לא מלחמה, לא שלום" לפני שלנין ביטל אותו וקיבל תנאים גרמניים במרץ 1918. אז הגיעה העבודה שחשובה. כקומיסר למלחמה מ-1918 עד 1925 הוא הרחיב את הצבא האדום מכ-300,000 לחמישה מיליון, ועשה זאת על ידי כפירה משלו: גיוס קציני צאר לשעבר בשל כשירותם המקצועית וצירוף קומיסרים פוליטיים בולשביקים כדי להבטיח את נאמנותם. הוא בילה את מלחמת האזרחים בחיים ברכבת משוריינת שזזה בין חזיתות, מגיעה למקום שבו דברים קרסו.
השיטות היו אכזריות והוא הגן עליהן בכתב. הוא הנהיג את הטרור האדום בצבא, השתמש בחיילי מחסום, לקח את משפחות הפקידים לשעבר כבני ערובה, וכפה משמעת שלעיתים קרובות הוגזמה – מתוך כ-837,000 עריקים, 612 הוצאו להורג, ורבים מהשאר הוחזרו לשורות. במרץ 1921 הוא הורה על דיכוי מרידת המלחים בקרונשטאדט, שהרגה אלפים ושאנרכיסטים ציטטו מאז כרגע שבו המהפכה פנתה נגד עצמה.
הפסד
עד 1922 לנין, מודאג מאחיזתו של סטלין במכונת המפלגה, התחבר עם טרוצקי נגד הביורוקרטיה והציע לו סגנות ראש ממשלה, שאותה הוא דחה; הצוואה של לנין הזהירה במפורש לגבי סטלין. אז לנין מת בינואר 1924 וטרוצקי גילה שגאונות בציבור ופיקוד על צבא נחשבו למעט מאוד נגד שליטה במינויים. סטלין, זינובייב וקמנייב יצרו טרויקה כדי לחסום אותו והחזיקו במנגנון המפלגה ובעיתונות. טרוצקי הוביל את האופוזיציה השמאלית מ-1923, תוקף את "סוציאליזם במדינה אחת" ודורש תיעוש מהיר יותר ומהפכה בינלאומית. הוא הוסר מהפוליטביורו ב-1926, גורש מהמפלגה ב-1927, הוגלה לאלמה-אטה ב-1928 וגורש מברית המועצות ב-1929.
הנביא המנודה
הוא חי בטורקיה, צרפת ונורווגיה לפני שמקסיקו קיבלה אותו ב-1937, והוא כתב ללא הרף: "חיי", "היסטוריה של המהפכה הרוסית", וב-1936 "המהפכה שנבגדה", שאבחנה את ברית המועצות כ"מדינת עובדים מנוונת" שנלכדה על ידי ביורוקרטיה מיוחסת. הוא ייסד את האינטרנציונל הרביעי ב-1938. סטלין דן אותו למוות בהיעדרו ב-1936 ועבד דרך משפחתו, עוצר ומוציא להורג קרובי משפחה במהלך הטיהורים. באוגוסט 1940 רמון מרקאדר, סוכן סטליניסטי, הכה אותו בגולגולת עם גרזן קרח; הוא מת ב-21 באוגוסט. הוא קבור בבית במקסיקו סיטי שהוא כעת המוזיאון שלו.
מדוע לאון מכונה גאון
הדבר יוצא הדופן לגבי טרוצקי הוא השילוב. מהפכות מייצרות נואמים, והן מייצרות מארגנים, ולעיתים הן מייצרות כותבים; כמעט לעולם לא אותו אדם. הוא נבחר ליו"ר סובייט בגיל עשרים ושש, ניהל את הארגון הצבאי של תפיסת השלטון באוקטובר, ואז בנה צבא של חמישה מיליון איש ממדינה שקרסה בשלוש שנים – תוך הפקת גוף של פרוזה שנקרא כספרות. ה"היסטוריה של המהפכה הרוסית" מטופלת כעבודה מרכזית של היסטוריה נרטיבית על ידי אנשים ללא סימפתיה לפוליטיקה שלה, והתיאוריה של מהפכה מתמדת, שנוסחה ב-1906, תיארה מראש את הצורה שהמהפכה של 1917 לבשה בפועל.
המקרה הנגדי חמור ואינו מוגבל לאויביו. רוברט סרוויס (Robert Service) טוען שהדחפים הסמכותניים של טרוצקי דמו מקרוב לאלו של לנין וסטלין, ושהוא לא היה סביר יותר מסטלין לבנות סוציאליזם הומניטרי. התיעוד תומך בדאגה: הטרור האדום, חיילי מחסום, בני ערובה וקרונשטאדט היו שלו. בגלות הוא גינה את סטלין על דיכוי ויכוח פנים-מפלגתי, לאחר שהצטרף קודם לכן ללנין באיסור סיעות, והצעותיו המאוחרות היו לעיתים קרובות בעלות קשר מועט למציאות – קריאות להתקוממויות על ידי סעיפי האינטרנציונל הרביעי שלא היו קיימים. אז יש את התבוסה עצמה: אדם שחגגו לו על תובנה נכשל לראות מה מזכיר כללי עם תיקי כוח אדם יכול לעשות. חלק ניכר מהמוניטין שלאחר המוות שלו נבנה על ידי סימפתטיים כמו אייזק דויטשר (Isaac Deutscher) ומקס איסטמן (Max Eastman) על כוחה של כתיבתו האנטי-סטליניסטית – הרהיטות של המפסיד ולא שיקול הדעת של הפוליטיקאי.
מורשת
טרוצקי נשאר הקונטרפקטואל הגדול של המאה העשרים: ברית המועצות האלטרנטיבית שמעולם לא קרתה, ואשר מעריציו יכולים לכן לשמור ללא שחיתות. הוא הבולשביק הישן הגדול היחיד שמעולם לא שוקם ברוסיה. מה ששורד מעבר לכתות הפוליטיות שנושאות את שמו הוא הכתיבה – דיווח ממקור ראשון על מהפכה על ידי האדם שארגן אותה, וניתוח של איך היא החמיצה, שנכתב על ידי מישהו שהייתה לו כל סיבה לא להסתכל.