ג'ון ג'ונסטון: המלומד הרב-תחומי שהבסטיארי שלו הגיע ליפן
בשנת 1660, מהדורה הולנדית מאוירת להפליא של אנציקלופדיה למדעי הטבע חצתה את העולם והגיעה לחצרו של שוגון יפני — שם נשארה כחלון הראווה העיקרי של יפן למדע המערבי במשך תשעים השנים הבאות. מחבר הספר, רופא ממוצא סקוטי שנולד בחבר העמים הפולני-ליטאי והתחנך בסנט אנדרוז, בליידן ובחצי מאוניברסיטאות אירופה של תקופת הרפורמציה, מעולם לא עזב את היבשת בעצמו. ספריו הם שעשו עבורו את הדרך.
שם סקוטי בחבר העמים הפולני
ג'ון ג'ונסטון (John Jonston) — יאן ג'ונסטון במקורות פולניים — נולד ב-15 בספטמבר 1603 בשמוטולי (Szamotuły) שבחבר העמים הפולני-ליטאי, בן לסימון ג'ונסטון, מהגר סקוטי שמשפחתו השתקעה בפולין. דודיו מצד אביו מימנו את לימודיו המוקדמים, והמשפחה נקשרה בקשרים הדוקים לבית המגנאטים רדף לשצ'ינסקי (Leszczyński): ג'ונסטון המשיך לשרת את רפאל לשצ'ינסקי, ובמשך שנים שימש כמורהו הפרטי של בנו, בוגוסלאב לשצ'ינסקי. מערכת יחסים של חסות זו עיצבה כמעט את כל מסלול הקריירה שלו, והעניקה למלומד נודד ממעמד צנוע את המשאבים ללמוד באוניברסיטאות הטובות באירופה ואת החופש, מאוחר יותר, לכתוב בהיקף אנציקלופדי.
השכלה אירופית נודדת
מסלול לימודיו של ג'ונסטון נקרא כסיור בלמידה של עידן הרפורמציה. בין 1611 ל-1619 הוא עבר בבתי הספר של האחים הבוהמיים, ב-Schoenaichianum ובגימנסיה בטורון. בשנת 1622 הוא נסע לסקוטלנד ונרשם לאוניברסיטת סנט אנדרוז, שם קיבל תואר שני בשנת 1623 תוך לימוד תיאולוגיה, פילוסופיה סכולסטית ועברית. מאוחר יותר באותו עשור, בערך בין 1628 ל-1634, הוא עבר במסלול מרשים של מוסדות — ויטנברג, לייפציג, פרנקפורט על האודר, פרנקר, קיימברידג' וליידן — כשהוא מתמקד יותר ויותר ברפואה. הוא קיבל תוארי דוקטור ברפואה הן מליידן והן מקיימברידג' בשנת 1634, כשהוא מגן על עבודת דוקטורט בשם De febribus. במהלך הדרך הוא רכש שליטה בעברית, לטינית ופולנית, לצד ידיעה עובדתית של הולנדית וגרמנית. הוא גם עבד כמורה פרטי בלשנו בין השנים 1625 עד 1628, לפני שלקח על עצמו באופן רשמי את חינוכו של בוגוסלאב לשצ'ינסקי בין 1630 ל-1636, תפקיד שהוביל אותו לסיורים בפרנקר, ליידן, אמסטרדם ואנגליה לצד תלמידו האציל ובני מגנאטים אחרים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קריירה שנבנתה על סירוב להצעות יוקרתיות
מה שבולט בקריירה המאוחרת של ג'ונסטון הוא כמה משרות אקדמיות בכירות הוא דחה. הוא הוזמן לאייש קתדרות בדבנטר ב-1630, בפרנקפורט ב-1642, ומאוחר יותר בהיידלברג ובליידן — כל אחת מהן הייתה עשויה לעגן קריירה פרופסורית קונבנציונלית באוניברסיטה יוקרתית. הוא סירב לכולן, ובחר במקום זאת להישאר קשור לגימנסיה של לשנו, שם שירת כקולגה לסגל של הרפורמטור החינוכי הגדול יאן עמוס קומניוס, ולמשק הבית של לשצ'ינסקי, שם החזיק בתארים Archiater et Civitatis Lesnensis Physicus Ordinarius — למעשה רופאו האישי של המשפחה והרופא הרשמי של העיר לשנו. לאחר שסייר באוניברסיטאות בצרפת ובאיטליה, חזר להשתקע לצמיתות בלשנו ב-1636. מלחמה בין שוודיה לפולין אילצה אותו מאוחר יותר לעבור לשלזיה, שם השתקע לבסוף באחוזת זיבנדורף ליד לגניצה (Liegnitz), ושם הלך לעולמו בסביבות 1675.
אנציקלופדיסט של עולם הטבע
ייעודו האמיתי של ג'ונסטון היה כתיבה, והוא הפיק כמות יוצאת דופן של עבודות בתחומי הרפואה, הפילוסופיה, ההיסטוריה ומדעי הטבע. ספרו המוקדם Enchiridion historiae naturalis (בערך 1625–1628) והספר Thaumatographia naturalis שנדפס שוב ושוב (1632–1633) ביססו אותו כמלקט של פלאי טבע בקנה מידה יבשתי. ספר הלימוד הרפואי שלו Idea universae medicinae practicae (1642) תורגם לאנגלית עד 1652. אך הישגו המרכזי היה האנציקלופדיה למדעי הטבע שהופיעה תחת שני כותרים ופורמטים חופפים: סדרה של שישה כרכים בשם Historiae naturalis (1657) העוסקת ביונקים, חרקים, נחשים, יצורים מימיים, דגים ולווייתנים, וציפורים בתורן, לצד הספר הקשור קשר הדוק Theatrum universale historiae naturalis (1650–1653). הוא המשיך אותם עם Dendrographias (1662), על עצים, וכרכים נוספים על מינרלים וצמחים. הספרים היו הפקות מרהיבות מבחינה פיזית, שהודפסו על ידי בתי הוצאה אירופיים גדולים כולל אלזביר ושיפר ואוירו בתחריטי נחושת מאת מתיאוס מריאן (Matthäus Merian), אחד החרטים המבוקשים ביותר של התקופה — שילוב של ליקוט מלומד ואומנות חזותית שהפך את הכרכים למבוקשים הרבה מעבר לקהילת חוקרי הטבע הפעילים.
תפוצה עולמית
הראיה הברורה ביותר למידת התפוצה של עבודתו של ג'ונסטון היא הגעתה המתועדת ליפן. מהדורה הולנדית משנת 1660 של האנציקלופדיה למדעי הטבע שלו הוגשה כמתנה לשוגונאט היפני — על פי הדיווחים הגיעה לשוגון יושימונה — והיא המשיכה לשמש כמקור העיקרי של יפן לידע במדעי הטבע המערביים עד בערך שנת 1750, כמעט מאה שנה לאחר שג'ונסטון כתב אותה. בתוך אירופה, עבודותיו פורסמו שוב ושוב ותורגמו לצרפתית, אנגלית וגרמנית, וקיצור שם המחבר הבוטני הסטנדרטי "Jonst." עדיין מופיע בציטוטים טקסונומיים המצביעים חזרה למינים שהוא תיאר.
מדוע ג'ון מכונה גאון
טענתו של ג'ונסטון לתואר נשענת פחות על גילויים מקוריים ויותר על רוחב יריעה יוצא דופן וממושמע: הוא נע בטבעיות בין תיאולוגיה, פילוסופיה, רפואה, מלומדות עברית ומדעי הטבע, ספג את הספרות המפוזרת ולעיתים לא מהימנה של התקופה על בעלי חיים, צמחים ומינרלים, וארגן אותה לכרכים אנציקלופדיים עקביים וסמכותיים מספיק כדי להישאר התייחסות סטנדרטית בציוויליזציה זרה שלמה במשך כמעט מאה שנה. זהו הישג אמיתי של סינתזה ושיפוט עריכתי בתנאי המאה ה-17, כאשר מידע מהימן על מדעי הטבע היה מפוזר בין טקסטים קלאסיים, דוחות מטיילים ופולקלור באיכות לא אחידה בעליל. הטיעון הנגדי הכן הוא אמיתי באותה מידה: ג'ונסטון היה ביסודו מלקט ולא צופה בשטח או איש ניסויים — חוקרים מאוחרים ציינו שתיאוריו הזואולוגיים והבוטניים ערבבו תיאור זהיר עם אגדות שעברו בירושה ללא ביקורת, והוא לא ביצע שום תגלית או פריצת דרך תיאורטית שניתן להשוותה לבני זמנו כמו ויליאם הארווי או פרנצ'סקו רדי. הגאונות שלו, אם המונח מתאים, הייתה זו של המערכתן המוקדם הגדול של העת החדשה: מישהו שיכול היה להחזיק את כל עולם הטבע הידוע בתצפית ולהגיש אותו, מאורגן בצורה קריאה, לקוראים שאחרת לא הייתה להם שום דרך לגשת אליו כלל.
מורשת
כרכי מדעי הטבע של ג'ונסטון נותרו ספרי עיון סטנדרטיים בחלקים מאירופה במשך דורות, ובאופן יוצא דופן, תפקדו כחלון הראווה העיקרי של יפן לזואולוגיה ובוטניקה מערביות במשך רוב המאה ה-18. סירובו לקבל קתדרות אוניברסיטאיות יוקרתיות לטובת חיים של רופא עובד הקשור לעיר פולנית אחת הותיר אותו כדמות פחות גלויה מבחינה מוסדית מרבים מבני זמנו, אך הישרדותו של "Jonst." בציטוטים טקסונומיים מודרניים, והמסלול המתועד של ספריו מבית דפוס בלשנו לספרייתו של שוגון, מסמנים טווח מלומד שמעטים מעמיתיו הקשורים לאוניברסיטאות אי פעם השתוו אליו.