ג'ון ג'יי פרשינג: הגנרל שאמר לאירופה לא
כאשר מפקדים צרפתים ובריטים ביקשו לשלב חיילים אמריקאים טריים ביחידותיהם המותשות ככוח אדם חלופי, ג'ון ג'יי פרשינג (John J. Pershing) סירב, ועמד על כך שארצות הברית תילחם במלחמת העולם הראשונה כצבא אחד תחת דגל אחד, הדגל שלו. זו הייתה החלטה שנבעה מעקשנות, גאווה לאומית וניסיון פיקודי שנרכש בעמל רב — והיא הפכה אותו, למשך כמה שנים, לאמריקאי בעל העוצמה הרבה ביותר במדים מאז יוליסס ס. גרנט (Ulysses S. Grant).
מחווה במיזורי למפקד הראשון
פרשינג נולד ב-13 בספטמבר 1860, ליד לאקלייד במחוז לין שבמיזורי, הבכור מבין תשעה ילדים לחקלאי שירד מנכסיו בעקבות הפאניקה של 1873. בגיל ארבע-עשרה ניהל את חווה המשפחתית בעודו ממשיך ללמוד בבית הספר; מאוחר יותר לימד תקופה קצרה, כולל תלמידים אפרו-אמריקאים, לפני שקיבל תעודת הוראה מבית הספר המדינתי נורמל בקיריקסוויל בשנת 1880. הוא זכה בבחינה תחרותית למינוי בווסט פוינט (West Point), התקשה בלימודיו בשנה הראשונה, אך סיים את לימודיו ב-1886 במקום ה-30 מתוך 77 — תוך שהוא משיג גם את תואר "המפקד הראשון", תפקיד הנהגת הצוערים הבכיר ביותר, ומשמש כנשיא מחזורו במפגשי מחזור לאורך עשורים לאחר מכן.
לחימה בשלוש חזיתות
לאחר שהוסמך לחיל הפרשים, בילה פרשינג את שנותיו הראשונות במרדף אחר לוחמי אפאצ'י וסו ברחבי ניו מקסיקו, אריזונה ודקוטה הדרומית, והיה נוכח ליד וונדד ני (Wounded Knee) בחורף 1890–1891. תקופת הוראה של מדעים צבאיים באוניברסיטת נברסקה (שם גם קיבל תואר במשפטים) הולידה את יחידת האימונים של האוניברסיטה שלימים תייסד את ה-Pershing Rifles לכבודו. בשנת 1895 קיבל פיקוד על פלוגה ברגימנט הפרשים ה-10, יחידה המורכבת כולה משחורים, מאחד מרגימנטים ה-Buffalo Soldiers; צוערים בווסט פוינט, שם לימד לאחר מכן, העניקו לו כינוי גנאי גזעני שהתרכך עם הזמן ל-"בלק ג'ק" (Black Jack). הוא הוביל חיילים מאותו רגימנט במעלה גבעת קטל וסן חואן בקובה במהלך מלחמת ארצות הברית-ספרד, מה שגרם לתיאודור רוזוולט (Theodore Roosevelt) — שנלחם לצדו — לכנותו "האדם הקר ביותר תחת אש שראיתי בחיי". רוזוולט השתמש מאוחר יותר בסמכותו הנשיאותית כדי לקדם את פרשינג מדרגת קפטן לדרגת בריגדיר גנרל בשנת 1905, תוך עקיפת שלוש דרגות ומעל 835 קצינים בכירים ממנו, קידום שהיה שנוי במחלוקת עד כדי העלאת האשמות בנפוטיזם שמעולם לא הוכחו.
פיקוד בפיליפינים ולאורך הגבול
פרשינג בילה שנים בפיליפינים בדיכוי מרד המורו במינדנאו; בעוד שכתב על טקטיקות אכזריות ששימשו אחרים, עדות מהימנה אינה קושרת אותו אישית למעשי זוועה, והיסטוריון צבאי אחד שיבח מאוחר יותר את "האמפתיה הבלתי צפויה" שלו ואת יכולתו לנהל משא ומתן ישיר עם מנהיגי המורו ללא מתורגמנים. בשנת 1916, לאחר הפשיטה של פנצ'ו וייה (Pancho Villa) על קולומבוס, ניו מקסיקו, הוביל פרשינג משלחת ענישה בת 10,000 איש למרחק 350 מיילים לתוך מקסיקו. הוא פיזר את כוחותיו של וייה אך מעולם לא לכד אותו, כשהוא מעוכב על ידי קווי אספקה גרועים וממשלה מקסיקנית שלא הציעה שיתוף פעולה ממשי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שריפה ומשפחה שאבדה
באוגוסט 1915, בזמן שפרשינג הוצב בפורט בליס, טקסס, שריפה פרצה במגורי משפחתו בפרסידיו שבסן פרנסיסקו. אשתו, הלן פרנסס וורן פרשינג (Helen Frances Warren Pershing), ושלושה מתוך ארבעת ילדיו — מרי מרגרט, אן והלן, בגילאי שלוש עד שמונה — מתו משאיפת עשן. רק בנו בן השש, וורן, שרד. פרשינג קבר את משפחתו בשאיין, ויומינג, וחזר כמעט מיד לשירות בפורט בליס, תגובה שעמיתים פירשו כעדות לשליטה עצמית יוצאת דופן ולא כהיעדר צער.
בניית צבא אמריקאי מאפס
כאשר ארצות הברית נכנסה למלחמת העולם הראשונה ב-1917, הנשיא וודרו וילסון (Woodrow Wilson) מינה את פרשינג למפקד חיל המשלוח האמריקאי לאחר שהאדם שיועד תחילה לתפקיד, פרדריק פאנסטון (Frederick Funston), מת בפתאומיות. פרשינג הגיע לצרפת ביוני ההוא ומצא צבא אמריקאי שבקושי היה קיים — כ-130,000 איש גדלו, תחת הדרכתו, לשני מיליון תוך 18 חודשים. החלטתו המרכזית והמשמעותית ביותר הייתה להתנגד ללחץ בעלות הברית לפזר יחידות אמריקאיות ככוחות חלופיים בתוך דיוויזיות צרפתיות ובריטיות שחוקות; הוא התעקש במקום זאת על העמדת צבא אמריקאי עצמאי תחת פיקוד אמריקאי, עמדה שבה החזיק גם כאשר הדבר האט את הכניסה האמריקאית ללחימה משמעותית. באוקטובר 1917 הוא הועלה לדרגת גנרל מלא, הראשון מאז פיליפ שרידן (Philip Sheridan) ב-1888; בספטמבר 1919, הקונגרס יצר את דרגת גנרל הצבאות (General of the Armies) במיוחד עבורו, האמריקאי היחיד שקודם לדרגה זו במהלך חייו.
סן-מייל והארגון
הלחימה העיקרית של חיל המשלוח האמריקאי הגיעה מאוחר במלחמה: בקנטיני, שאטו-תיארי ובלו ווד ביוני 1918, ולאחר מכן ניצחון מהיר שחיסל בליטה גרמנית שהוחזקה זמן רב בסן-מייל באותו ספטמבר. מתקפת מז-ארגון (Meuse-Argonne) שבאה לאחר מכן הייתה הקרב היקר ביותר בהיסטוריה הצבאית האמריקאית עד אז — כ-600,000 חיילים אמריקאים נעולים בקרב במשך 47 ימים, שספגו כ-120,000 נפגעים מול דיוויזיות גרמניות מבוצרות. היסטוריונים ביקרו מאז את הסתמכותו של פרשינג על התקפות חזיתיות יקרות לאחר שמפקדי בעלות הברית האחרים זנחו אותן במידה רבה; ראש המטה הגרמני אריך לודנדורף (Erich Ludendorff) נזכר כי "התקפות הכוחות האמריקאים הצעירים נכשלו עם האבדות הכבדות ביותר". פרשינג גם לא עצר פעולות התקפיות גם לאחר היוודע דבר שביתת הנשק הממשמשת ובאה, מה שהוביל לכ-11,000 נפגעים, כולל 3,500 אמריקאים, ב-11 בנובמבר 1918 עצמו — יותר אבדות אמריקאיות ביום אחד ממה שייצר ה-D-Day דור לאחר מכן. הוא טען כי הוא פעל לפי פקודות מהמפקד העליון של בעלות הברית פרדיננד פוש (Ferdinand Foch), וחקירה קונגרסיונלית מאוחרת לא הטילה עליו אשמה.
מנטור לגנרלים של המלחמה הבאה
מטהו ופקודיו של פרשינג בצרפת היוו כר אימונים לדור הבא של הנהגת צבא ארצות הברית: ג'ורג' מרשל (George C. Marshall), דווייט אייזנהאואר (Dwight D. Eisenhower), ג'ורג' פטון (George S. Patton), עומר בראדלי (Omar Bradley) ודאגלס מקארתור (Douglas MacArthur) שירתו כולם תחתיו או בקרבתו, אם כי מקארתור הגיע לזלזל בפרשינג כ"חייל שולחן" ומערכת היחסים בין שני הגברים התדרדרה. פרשינג כיהן כראש מטה הצבא בין השנים 1921–1924, פרש ביום הולדתו ה-64 כפי שדרשו התקנות, ומאוחר יותר כתב את "חוויותיי במלחמת העולם", שזכה בפרס פוליצר להיסטוריה בשנת 1932. כאזרח פרטי הוא הגה את "מפת פרשינג", רשת ארצית מוצעת של כבישים מהירים שצפתה את מערכת הכבישים הבין-מדינתיים שנבנתה עשורים לאחר מכן.
מדוע ג'ון נחשב לגאון
פרשינג מכונה לעיתים רחוקות גאון במובן של אינטלקט טהור — הרקורד האקדמי שלו בווסט פוינט היה ממוצע, ושום דבר בביוגרפיה שלו לא מציע ברק מלומד יוצא דופן. מה שהיה לו, ומה שהיסטוריונים זוקפים לזכותו, היה גאונות ארגונית: היכולת לבנות צבא של שני מיליון איש כמעט מאפס תוך פחות משנתיים, והעצבים הפוליטיים להתעקש שהוא יילחם ככוח לאומי אחד ולא ייבלע בחלקים לתוך פיקודים בעלות ברית מותשים — החלטה שעיצבה את מעמדה של ארצות הברית לאחר המלחמה כמעצמה עצמאית גדולה. זוהי גאונות של בניית מוסדות ורצון ולא של תובנה, קרובה יותר למתנה של מנהל מאשר של אסטרטג; הרקורד הטקטי שלו, לעומת זאת, עורר ביקורת אמיתית, במיוחד על המשך התקפות חזיתיות יקרות לתוך השעות האחרונות של המלחמה. הדיווח הישר זוקף לזכותו קור רוח יוצא דופן תחת אש (מילותיו של רוזוולט עצמו) ודחף ארגוני ללא תחרות, תוך הכרה בכך שהגנרליות שלו בשדה הקרב עצמו הייתה פחות יוצאת דופן מהגנרליות שלו בלוגיסטיקה, פוליטיקה ובניית מוסדות.
מורשת
פרשינג מת ב-15 ביולי 1948, בבית החולים וולטר ריד בוושינגטון, לאחר שנישא בסתר בשנת 1946 למישלין רסקו (Micheline Resco), ציירת הדיוקנאות הצרפתייה שציירה אותו עשורים קודם לכן והחליפה איתו מכתבי אהבה מוצפנים במשך שנים. הוא הוצב בארון קבורה ברוטונדה של הקפיטול ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון בין החיילים שעליהם פיקד בצרפת, באתר הנקרא כיום גבעת פרשינג (Pershing Hill). שמו חי בטנק ה-M26 פרשינג, בטילים פרשינג ופרשינג II, בבול דואר משנת 1961, וברשת הכבישים המהירים ששרטט אך לא זכה לראות נבנית.