ג'גדיש צ'נדרה בוזה

ג'גדיש צ'נדרה בוזה

סר ג'גדיש צ'נדרה בוזה (Jagadish Chandra Bose; IPA: [d͡ʒɔɡod̪iʃ t͡ʃɔn̪d̪ro boʃu]; 30 בנובמבר 1858 – 23 בנובמבר 1937) היה איש אשכולות בעל תחומי עניין בביולוגיה, פיזיקה וכתיבת מדע בדיוני. הוא היה חלוץ במחקר אופטיקת גלי המיקרו, תרם תרומות משמעותיות לבוטניקה, והיה כוח מניע מרכזי מאחורי התרחבות המדע הניסויי בתת-היבשת ההודית. בוזה נחשב לאבי המדע הבדיוני הבנגלי. מכתש על הירח נקרא על שמו. הוא ייסד את מכון בוזה (Bose Institute), מכון מחקר מוביל בהודו ואחד הוותיקים שבהם. המכון, שהוקם בשנת 1917, היה מרכז המחקר הבין-תחומי הראשון באסיה. הוא כיהן כמנהל מכון בוזה מיום הקמתו ועד מותו.

בוזה נולד במימנסינג (Mymensingh), נשיאות בנגל (כיום בבנגלדש), בתקופת השלטון הבריטי בהודו, וסיים את לימודיו במכללת סנט אקסבייר (St. Xavier's College), קולקטה (כיום קולקטה, מערב בנגל, הודו). לפני הרשמתו למכללת סנט אקסבייר בקולקטה, למד בוזה בבית הספר פאבנה זילה (Pabna Zilla School) ובבית הספר דאקה קולגייט (Dhaka Collegiate School), שם החל את מסעו החינוכי. הוא למד באוניברסיטת לונדון רפואה, אך נאלץ לוותר על כך בשל בעיות בריאותיות. במקום זאת, הוא ערך מחקר עם חתן פרס נובל, לורד ריילי, באוניברסיטת קיימברידג'. בוזה חזר להודו כדי להצטרף למכללת פרזידנסי (Presidency College) של אוניברסיטת קולקטה כפרופסור לפיזיקה. שם, למרות אפליה גזעית וחוסר במימון וציוד, המשיך בוזה במחקרו המדעי. הוא עשה התקדמות במחקרו על גלי רדיו בספקטרום המיקרוגל והיה הראשון להשתמש בצמתים של מוליכים למחצה כדי לזהות גלי רדיו.

בוזה ביצע תגליות חלוציות בפיזיולוגיה של הצמח. הוא השתמש בהמצאה שלו, הקרסיאוגרף (crescograph), כדי למדוד את תגובת הצמח לגירויים שונים והוכיח הקבלה בין רקמות בעלי חיים לרקמות צמחים. בוזה הגיש בקשה לפטנט על אחת מהמצאותיו בשל לחץ חברתי, אך הוא היה ביקורתי באופן כללי כלפי מערכת הפטנטים. כדי להקל על מחקרו, הוא בנה מקליטים אוטומטיים המסוגלים לרשום תנועות קלות במיוחד; מכשירים אלה הפיקו תוצאות בולטות, כמו רעידות של צמחים פצועים, אותן פירש בוזה ככוח של תחושה בצמחים. ספריו כוללים את Response in the Living and Non-Living (1902) ואת The Nervous Mechanism of Plants (1926). בסקר של ה-BBC משנת 2004 לבחירת הבנגלי הגדול ביותר בכל הזמנים, הגיע בוזה למקום השביעי.

חיים מוקדמים וחינוך

ג'גדיש צ'נדרה בוזה נולד ב-30 בנובמבר 1858 למשפחת ברהמו (Brahmos) בנגלית ממעמד הקאיאסטה (Kayastha) במימנסינג, נשיאות בנגל (כיום חלק מבנגלדש). משפחתו הגיעה במקור מהכפר רהיקהל (Rarhikhal) במונשיג'אנג, מחוז דאקה. אביו היה חבר מוביל בברהמו סמאג' (Brahmo Samaj) ועבד כפקיד ממשלתי בתואר סגן שופט ועוזר נציב המשטרה (ACP) בכמה מקומות, כולל פרידפור ובארדהמאן.

אביו של בוזה שלח את בנו לבית ספר בשפה הבנגלית עבור חינוכו המוקדם, שכן היה חשוב לו שבנו ילמד בשפת אמו ובתרבותו לפני שילמד באנגלית. בנאומו בוועידת ביקרמפור (Bikrampur Conference) ב-1915, תיאר בוזה את ההשפעה שהייתה לחינוך מוקדם זה עליו:

> באותה תקופה, שליחת ילדים לבתי ספר אנגליים הייתה סמל סטטוס אריסטוקרטי. בבית הספר המקומי, אליו נשלחתי, בנו של המשרת המוסלמי של אבי ישב בצד ימיני, ובנו של דייג ישב בצד שמאל. הם היו חבריי למשחקים. הקשבתי מרותק לסיפוריהם על ציפורים, חיות ויצורים מימיים. ייתכן שסיפורים אלה יצרו במוחי עניין רב בחקירת פעולת הטבע. כשחזרתי הביתה מבית הספר מלווה בחבריי לספסל הלימודים, אמי קיבלה והאכילה את כולנו ללא אפליה. למרות שהייתה גברת אורתודוקסית מהדור הישן, היא מעולם לא החשיבה את עצמה כאשמה בחילול הקודש בכך שהתייחסה ל'טמאים' האלה כאל ילדיה שלה. בזכות ידידות הילדות שלי איתם לעולם לא יכולתי להרגיש שיש 'יצורים' שניתן לתייג אותם כ'נמוכי מעמד', מעולם לא הבנתי שקיימת 'בעיה' משותפת לשתי הקהילות, הינדים ומוסלמים.

בוזה הצטרף לבית הספר הייר (Hare School) בקולקטה ב-1869, ואחריו לבית הספר הבינלאומי SFX Greenherald, גם הוא בדאקה. בשנת 1875, הוא עבר את בחינת הכניסה של אוניברסיטת דאקה והתקבל למכללת סנט אקסבייר, קולקטה. שם פגש את האב הישועי יוג'ין לאפונט (Eugene Lafont), ששיחק תפקיד משמעותי בפיתוח העניין שלו במדעי הטבע. הוא קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת דאקה ב-1879.

בוזה רצה ללכת בעקבות אביו לשירות המדינה ההודי, אך אביו אסר זאת, באומרו שבנו צריך להיות מלומד ש"לא ישלוט באיש מלבד בעצמו". בוזה נסע לאנגליה כדי ללמוד רפואה באוניברסיטת לונדון, אך נאלץ להפסיק בגלל בריאות לקויה, שאולי הוחמרה על ידי הכימיקלים ששימשו בחדרי הנתיחה.

דרך המלצתו של אננדמוהן בוזה (Anandamohan Bose), גיסו והוורנגלר (Wrangler) ההודי הראשון באוניברסיטת קיימברידג', השיג בוזה קבלה למכללת כרייסט (Christ's College), קיימברידג', כדי ללמוד מדעי הטבע. הוא קיבל תואר ראשון במדעים (BSc) מאוניברסיטת קולג' לונדון (University College London) המסונפת לאוניברסיטת לונדון, בשנת 1883 ותואר ראשון (Natural Sciences Tripos) מאוניברסיטת קיימברידג'.

בין מוריו של בוזה בקיימברידג' היו לורד ריילי, מייקל פוסטר, ג'יימס דיואר, פרנסיס דרווין, פרנסיס בלפור וסידני ויינס. בזמן שהותו בקיימברידג', הוא פגש את סטודנט אוניברסיטת אדינבורו פראפול צ'נדרה רוי (Prafulla Chandra Roy), עמו הפך לידיד קרוב. בפברואר 1887, נשא בוזה לאישה את הפמיניסטית והעובדת הסוציאלית אבלה בוזה (Abala Bose).

משרת פרופסור במכללת פרזידנסי

לאחר קבלת תואר מאוניברסיטת קיימברידג' חזר בוזה להודו. הנרי פוסט נתן לבוזה מכתב היכרות ללורד ריפון (Lord Ripon), המשנה למלך להודו, שהמליץ עליו למשרה במנהלת ההוראה הציבורית בקולקטה. באותם ימים, משרות כאלה בשירות החינוך הקיסרי היו שמורות בדרך כלל לאירופאים. בוזה מונה לפרופסור מן המניין לפיזיקה במכללת פרזידנסי. אף על פי שהמנהל צ'ארלס הנרי טאוני (Charles Henry Tawney) ומנהל החינוך אלפרד וודלי קרופט (Alfred Woodley Croft) היססו למנותו, בוזה נכנס לתפקידו בינואר 1885.

באותה תקופה, פרופסור הודי קיבל שני שלישים משכרו של אירופאי, ומכיוון שמינויו נחשב זמני, שכר זה קוצץ בחצי, מה שהשאיר אותו עם שליש משכר עמיתיו האירופאים. כמחאה, בוזה דחה את משכורתו ועבד ללא תמורה במשך שלוש השנים הראשונות במכללת פרזידנסי.

הוא היה פופולרי בקרב הסטודנטים בשל סגנון ההוראה שלו והדגמת הניסויים. הוא נפטר מהקראת שמות הסטודנטים. לאחר שלוש שנים בתפקיד זמני זה, ערך עבודתו הפרופסורית הוכר על ידי טאוני וקרופט, שהפכו את מינויו של בוזה לקבוע עם תוקף רטרואקטיבי. בוזה קיבל את מלוא שכרו עבור שלוש השנים האחרונות בסכום חד-פעמי. עם זאת, מקור אחר מציין כי מינויו הפך לקבוע ב-21 בספטמבר 1903, כ-8 שנים לאחר הצטרפותו למכללה.

בוזה השתמש בכספו האישי כדי לממן את פרויקטי המחקר שלו וכן קיבל מימון ותמיכה מהנזירה והפעילה החברתית האחות ניבדיטה (Sister Nivedita).

### מחקר רדיו במיקרוגל

בוזה התעניין ברדיו בעקבות פרסום הדגמותיו של הפיזיקאי הבריטי אוליבר לודג' (Oliver Lodge) ב-1894 על אופן שידור וזיהוי גלי רדיו. הוא החל את מחקרו שלו בתחום החדש בנובמבר 1894, כשהוא מקים את הציוד שלו בחדר קטן בשטח של 20 רגל רבוע במכללת פרזידנסי. מתוך רצון לחקור את תכונות האור של גלי רדיו שהיו קשים למחקר באמצעות גלי רדיו ארוכים, הוא הצליח לצמצם את הגלים לרמה מילימטרית (בטווח המיקרוגל של כ-5 מ"מ אורך גל).

מחקרו של בוזה לא זכה בתחילה להערכה מצד המחלקה שלו במכללה. הם הרגישו שהוא צריך להתמקד רק בהוראה ושהמחקר כרוך בהזנחת חובותיו כמורה, למרות שבוזה נתן 26 שעות הרצאה שבועיות. מאוחר יותר, כאשר נוצר עניין בקהילה המדעית הרחבה, הציע סגן מושל בנגל משרת מחקר כדי לעזור לבוזה. אך תוכנית זו בוטלה כאשר בוזה הצביע נגד עמדת הממשלה במהלך ישיבת אוניברסיטה. סגן המושל התמיד במאמציו להוציא מענק שנתי של 2500 רופי. למרות זאת, בוזה נאבק למצוא זמן למחקר בשל חובות ההוראה שלו.

בוזה הגיש את מאמרו המדעי הראשון, "על קיטוב של קרניים חשמליות על ידי גבישים שוברי-כפל", לאגודה האסייתית של בנגל במאי 1895. הוא הגיש את מאמרו השני, "על אלקטרו-פולריסקופ חדש", לחברה המלכותית של לונדון באוקטובר 1895, והוא פורסם על ידי The Electrician בדצמבר 1895. זה עשוי היה להיות המאמר הראשון שפורסם על ידי הודי בכתבי עת מדעיים מערביים. המאמר תיאר את תוכניותיו של בוזה ללוכד (coherer), מונח שטבע לודג' המתייחס למקלטי גלי רדיו, אותו התכוון "לשכלל" אך מעולם לא רשם עליו פטנט. המאמר התקבל היטב על ידי The Electrician ו-The Englishman, אשר בינואר 1896 (בתגובה לאופן שבו סוג חדש זה של "אור בלתי נראה" החודר קירות וערפל יכול לשמש במגדלורים) כתבו:

> אם הפרופסור בוזה יצליח לשכלל ולרשום פטנט על ה'לוכד' שלו, אנו עשויים לראות עם הזמן את כל מערכת תאורת החוף ברחבי העולם הניווטי עוברת מהפכה על ידי מדען בנגלי שעובד לבדו במעבדת מכללת פרזידנסי שלנו.

בנובמבר 1895, בהדגמה פומבית באולם העירייה של קולקטה, הראה בוזה כיצד מיקרוגלים באורך גל של טווח מילימטרי יכולים לעבור דרך גוף האדם (של סגן המושל סר ויליאם מקנזי), ומעל מרחק של 23 מטרים דרך שני קירות מתווכים אל מכשיר הפעלה שהציב כדי להפעיל פעמון ולהצית אבק שריפה בחדר סגור.

מתוך רצון לפגוש מדענים אחרים באירופה, קיבל בוזה נסיעה מדעית של שישה חודשים בשנת 1896. בוזה נסע ללונדון לסיור הרצאות ופגש את הממציא האיטלקי גוליילמו מרקוני (Guglielmo Marconi), שפיתח מערכת טלגרפיה אלחוטית בגלי רדיו במשך יותר משנה וניסה לשווק אותה לשירות הדואר הבריטי. הוא זכה לברכות גם מוויליאם תומסון, ברון קלווין הראשון, וקיבל דוקטור למדעים (DSc) של כבוד מאוניברסיטת לונדון. בראיון הביע בוזה את חוסר העניין שלו בטלגרפיה מסחרית והציע לאחרים להשתמש בעבודת המחקר שלו.

בשנת 1899, הודיע בוזה על פיתוח "לוכד ברזל-כספית-ברזל עם גלאי טלפון" במאמר שהוצג בחברה המלכותית, לונדון.

בשנת 1900, הציג את מחקרו בקונגרס הבינלאומי הראשון לפיזיקה בפריז.

מקום בפיתוח הרדיו

עבודתו של בוזה באופטיקה של גלי מיקרו הייתה מכוונת ספציפית לחקר טבע התופעה ולא הייתה ניסיון לפתח את הרדיו לאמצעי תקשורת. הניסויים שלו התרחשו באותה תקופה (מסוף 1894 ואילך) שבה מרקוני ביצע פריצות דרך במערכת רדיו שתוכננה במיוחד לטלגרפיה אלחוטית ואחרים מצאו יישומים מעשיים לגלי רדיו, כגון גלאי ברקים מבוסס גלי רדיו של הפיזיקאי הרוסי אלכסנדר סטפנוביץ' פופוב (Alexander Stepanovich Popov), שגם הוא קיבל השראה מהניסוי של לודג'. למרות שעבודתו של בוזה לא הייתה קשורה לתקשורת, הוא, כמו לודג' ואנשי מעבדה אחרים, כנראה השפיע על ממציאים אחרים שניסו לפתח את הרדיו כאמצעי תקשורת. בוזה לא היה מעוניין לרשום פטנט על עבודתו, וחשף בגלוי את פעולת גלאי גביש הגלנה שלו בהרצאותיו. חבר בארה"ב שכנע אותו להוציא פטנט אמריקאי על הגלאי שלו, אך הוא לא פעל באופן פעיל להשגתו ואפשר לו לפקוע.

בוזה היה הראשון להשתמש בצומת של מוליכים למחצה כדי לזהות גלי רדיו, והוא המציא רכיבי מיקרוגל שונים שכיום הם נפוצים. בשנת 1954, פירסון וברטיין העניקו עדיפות לבוזה על השימוש בגביש מוליך למחצה כגלאי של גלי רדיו. למעשה, עבודה נוספת באורכי גל מילימטריים הייתה כמעט לא קיימת ב-50 השנים הבאות. בשנת 1897, תיאר בוזה למוסד המלכותי (Royal Institution) בלונדון את מחקרו שבוצע בקולקטה באורכי גל מילימטריים. הוא השתמש במוליכי גל, אנטנות קרן, עדשות דיאלקטריות, מקטבים שונים ואפילו מוליכים למחצה בתדרים גבוהים עד 60 GHz. רוב הציוד המקורי שלו עדיין קיים, במיוחד במכון בוזה בקולקטה. מקלט רב-אלומה של 1.3 מ"מ הנמצא כעת בשימוש בטלסקופ ה-12 מטר של NRAO, אריזונה, ארה"ב, משלב מושגים ממאמריו המקוריים משנת 1897.

סר נוויל מוט (Nevill Mott), חתן פרס נובל ב-1977 על תרומתו לאלקטרוניקה של מצב מוצק, ציין כי "ג'יי. סי. בוזה הקדים את זמנו בלפחות 60 שנה. למעשה, הוא חזה את קיומם של מוליכים למחצה מסוג P ומסוג N."

הניסוי של בוזה משנת 1898 על הסיבוב האופטי של מיקרוגלים במבנה יוטה (jute) מסובב היה חלוצי בחקר תווכים כיראליים, והקדים את תחומי הדיאלקטריים המלאכותיים והמטא-חומרים בעשורים ובמאה שנים, בהתאמה.

פיתוח גלאי לוכד הכספית

סר ג'גדיש צ'נדרה בוזה פיתח את לוכד הכספית בעל התאוששות עצמית, גלאי דיודה חלוצי למצב מוצק, שקידם משמעותית את הטלגרפיה האלחוטית המוקדמת. ב-27 באפריל 1899, הציג בוזה מאמר לחברה המלכותית המתאר מכשיר מגע מברזל-כספית-ברזל או ברזל-כספית-פחמן, שזוהה מאוחר יותר כגלאי הדיודה הראשון במצב מוצק בעל פטנט (פטנט בריטי מס' 7555, 1901; פטנט אמריקאי 755840, 1904). מכשיר זה, המסוגל לזהות אותות רדיו ללא צורך בניתוק מכני, היה אינטגרלי לשידור האלחוטי הטרנס-אטלנטי של גוליילמו מרקוני ב-12 בדצמבר 1901, שקלט בהצלחה את האות "S" בקוד מורס בסיגנל היל, סנט ג'ונס, ניופאונדלנד.

באמצע 1901, השיג מרקוני גרסה שונה של הגלאי של בוזה מהסגן לואיג'י סולארי (Luigi Solari) מהצי המלכותי האיטלקי. ההתאמה של סולארי עטפה טיפת כספית בין אלקטרודות פחמן או ברזל בתוך צינור זכוכית. מרקוני הגיש פטנט בריטי (מס' 18105, ספטמבר 1901), שתוקן לאחר מכן כדי להכיר בתרומתו של סולארי. השימוש במכשיר זה הוביל למחלוקת ה"לוכד של הצי האיטלקי" כאשר פרופסור אנג'לו באנטי (Angelo Banti), עורך L’Elettricista, טען במאי 1902 כי האיתות הימי פאולו קסטלי (Paolo Castelli) היה הממציא שלו. טענה זו עוררה ויכוחים בפרסומים בריטיים, כולל The Electrician ו-Saturday Review. סולארי טען בתגובה שהתכנון שלו נשאב מהספרות המדעית האנגלית, ככל הנראה בהתייחס למאמרו של בוזה מ-1899.

בשנת 1903, אמיליו גואריני (Emilio Guarini) ייחס את העדיפות לפרופסור טומאסו טומאסינה (Tommaso Tommasina) מגנואה, תוך ציטוט ניסוייו בשנים 1899–1900 עם לוכדים מבוססי כספית. הרצאתו של מרקוני במוסד המלכותי ב-13 ביוני 1902 הבדילה בין עבודתו של טומאסינה לגלאי שבו נעשה שימוש, וסולארי אישר שהוא לא היה מודע למחקרו של טומאסינה עד לאחר ההרצאה. ניתוח היסטורי מצביע על כך שהניסויים של טומאסינה באו בעקבות אלה של בוזה ולא כללו אינטגרציה טלפונית, מאפיין מפתח של הקליטה הטרנס-אטלנטית. התכתבויותיו של מרקוני עם ג'ון אמברוז פלמינג (John Ambrose Fleming) ודיווחים מאוחרים יותר השמיטו כל התייחסות לבוזה, אולי בשל חששות הקשורים לפטנטים.

לוכד הכספית של בוזה היה אבן יסוד בטכנולוגיית הרדיו המוקדמת, אך ייחוסו טושטש על ידי המחלוקת וההודאות המעורפלות בנרטיבים של מרקוני. בחינה מפורטת על ידי פרוביר ק. בונדופדהיאיה (Probir K. Bondyopadhyay), שפורסמה על ידי המכון למהנדסי חשמל ואלקטרוניקה (IEEE), מבהירה את המשמעות ההיסטורית והטכנית של תרומתו של בוזה לפיתוח התקשורת האלחוטית.

### מחקר צמחים

בוזה ערך את רוב מחקריו בצמחים על צמחי מימוזה ביישנית (Mimosa pudica) ודסמודיום ג'ירנס (Desmodium gyrans). תרומתו העיקרית בתחום הביופיזיקה הייתה הדגמת האופי החשמלי של הולכת גירויים שונים (למשל, פצעים, חומרים כימיים) בצמחים, שבעבר חשבו שהם בעלי אופי כימי. כדי להבין את התנועות ההליוטרופיות של צמחים (תנועת צמח לעבר מקור אור), המציא בוזה מקליט פיתול. הוא גילה שאור המופעל על צד אחד של חמנית גרם ללחץ הטורגור לעלות בצד הנגדי. הוא היה גם הראשון לחקור את פעולת המיקרוגלים ברקמות צמחים ושינויים מקבילים בפוטנציאל ממברנת התא. הוא חקר את מנגנון ההשפעה העונתית על צמחים, השפעת מעכבים כימיים על גירויי צמחים והשפעת הטמפרטורה.

### מחקר עייפות מתכת ותגובת תא

בוזה ביצע מחקר השוואתי על תגובת העייפות של מתכות שונות ורקמות אורגניות בצמחים. הוא העביר מתכות לשילוב של גירויים מכניים, תרמיים, כימיים וחשמליים וציין את הדמיון בין מתכות לתאים. הניסויים של בוזה הוכיחו תגובת עייפות מחזורית הן בתאים מעוררים והן במתכות, כמו גם תגובת עייפות והתאוששות מחזורית ייחודית על פני סוגים רבים של גירויים בתאים חיים ובמתכות כאחד.

בוזה תיעד עקומת תגובה חשמלית אופיינית של תאי צמח לגירוי חשמלי, כמו גם את הירידה והיעדרות בסופו של דבר של תגובה זו בצמחים שטופלו בחומרי הרדמה או רעל. התגובה נעדרה גם במתכת שטופלה בחומצה אוקסלית.

מדע בדיוני

בשנת 1896 כתב בוזה את Niruddesher Kahini (סיפורו של הנעדר), סיפור קצר שהורחב מאוחר יותר והתווסף לאוסף Abyakta (অব্যক্ত) בשנת 1921 עם הכותרת החדשה Palatak Tuphan (סערת ים נמלטת). זו הייתה אחת היצירות הראשונות של המדע הבדיוני הבנגלי.

מכון בוזה

בשנת 1917 הקים בוזה את מכון בוזה בקולקטה, מערב בנגל, הודו. בוזה כיהן כמנהלו במשך עשרים השנים הראשונות עד מותו. כיום זהו מכון מחקר ציבורי של הודו וגם אחד הוותיקים שבהם. בוזה בנאום הפתיחה שלו ב-30 בנובמבר 1917 הקדיש את המכון לאומה באומרו:

> אני מקדיש היום את המכון הזה—לא רק כמעבדה אלא כמקדש. כוחן של השיטות הפיזיקליות חל על ביסוס אותה אמת שניתן לממש ישירות דרך חושינו, או דרך הרחבה עצומה של טווח התפיסה באמצעות איברים שנוצרו באופן מלאכותי... לפני שלושים ושתיים שנה בחרתי בהוראת המדע כמקצועי. נטען כי בשל החוקה המוזרה שלה, המוח ההודי תמיד יפנה מחקר הטבע לעבר ספקולציות מטאפיזיות. גם אילו הונח שהיכולת לחקירה ותצפית מדויקת קיימת, לא היו הזדמנויות להעסקתן; לא היו מעבדות מאובזרות היטב ולא מכונאים מיומנים. כל זה היה נכון מדי. אין זה מאדם להתלונן על נסיבות, אלא באומץ לקבלן, להתעמת איתן ולשלוט בהן; ואנו שייכים לאותו גזע שהשיג דברים גדולים באמצעים פשוטים.

חיים מאוחרים

הוא בילה את שנותיו האחרונות בגירידי (Giridih). כאן הוא גר בבית הממוקם ליד ג'האנדה מיידאן (Jhanda Maidan). בניין זה נקרא Jagdish Chandra Bose Smriti Vigyan Bhavan. הוא נחנך ב-28 בפברואר 1997 על ידי מושל ביהאר דאז, אחלאקור רחמן קידוואי (Akhlaqur Rahman Kidwai).

השקפות אישיות

### השקפות פילוסופיות

הג'אטראס (Jatras), שהיו מחזות עתיקים פופולריים, עוררו את התעניינותו בסיפורי המהאבהארטה והראמאיאנה. באחרונה, הוא התרשם במיוחד מדמותו של ראמה ואף יותר מכך מהמסירות החיילית של אחיו לקשמאנה. עם זאת, הוא מצא שרוב הדמויות בסיפורים אלה נראו טובות ומושלמות מדי. היו אלה הלוחמים הקשישים של המהאבהארטה, עם פגמיהם ותכונותיהם שהיו גם אנושיות וגם על-אנושיות, שפנו יותר לדמיונו כילד.

מתרשם מקרנה (Karna), אמר בוזה:

> תמיד במאבק לקידום העם, ובכל זאת עם כל כך מעט הצלחה, כישלונות כל כך תכופים, שרובם נראו ככישלון. כל זה גם נתן לי רעיון נמוך ונמוך יותר על כל ההצלחה הארצית - כמה קטנים הניצחונות כביכול שלה! - ורעיון גבוה וגבוה יותר על קונפליקט ותבוסה; ועל הצלחה אמיתית שנולדה מתוך תבוסה. בדרכים כאלה הגעתי להרגיש אחד עם הרוח הגבוהה ביותר של הגזע שלי; עם כל סיב שמרגש מרגש העבר. זו ההוראה הנעלה ביותר שלה - שהיתרון האמיתי והרוחני היחיד הוא להילחם בהגינות, לעולם לא לנקוט בדרכים עקלקלות, אלא להישאר בדרך הישרה, תהיה הדרך אשר תהיה.

מורשת וכבוד

מקומו של בוזה בהיסטוריה מוערך כעת מחדש. ייתכן שעבודתו תרמה לפיתוח תקשורת הרדיו. הוא גם זוכה לזכות בגילוי גלים אלקטרומגנטיים באורך מילימטרי והיותו חלוץ בתחום הביופיזיקה.

רבים מהמכשירים שלו עדיין מוצגים ונותרו שמישים במידה רבה למעלה מ-100 שנה לאחר מכן. הם כוללים אנטנות שונות, מקטבים ומוליכי גל.

כדי להנציח את מאה שנה להולדתו ב-1958, הושקה בתוכנית המלגות JBNSTS במערב בנגל. באותה שנה הנפיקה הודו בול דואר הנושא את דיוקנו. באותה שנה יצא לאקרנים הסרט התיעודי Acharya Jagdish Chandra Bose, בבימויו של פיג'וש בוזה (Pijush Bose). הוא הופק על ידי חטיבת הסרטים של ממשלת הודו. חטיבת הסרטים הפיקה גם סרט תיעודי נוסף, שוב בשם Acharya Jagdish Chandra Bose, הפעם בבימויו של הבמאי ההודי הבולט טאפאן סינה (Tapan Sinha).

ב-14 בספטמבר 2012, עבודתו הניסויית של בוזה ברדיו בלהקת מילימטר הוכרה כציון דרך של IEEE בהנדסת חשמל ומחשבים, ההכרה הראשונה מסוג זה לתגלית בהודו.

ב-30 בנובמבר 2016, בוזה נחגג ב-Google Doodle ביום השנה ה-158 להולדתו.

בשנת 2018 החליט הבנק המרכזי של אנגליה לעצב מחדש את שטר ה-50 ליש"ט עם מדען בולט. ג'גדיש צ'נדרה בוזה נכלל ברשימת המועמדים על עבודתו החלוצית על טכנולוגיה שתאפשר פיתוח מאוחר יותר של Wi-Fi. עם זאת, הוא לא נכנס לרשימה הקצרה.

### אותות כבוד

- עמית במסדר האימפריה ההודית (CIE) – 1903 – בכיבוד הדרבאר של 1903.

- עמית במסדר כוכב הודו (CSI) – 1912

- עמית החברה המלכותית (FRS, 1920)

- חבר האקדמיה למדעים של וינה, 1928

- נשיא המושב ה-14 של הקונגרס המדעי ההודי בשנת 1927.

- חבר בחברה הפינית למדעים ואותיות (Finnish Society of Sciences and Letters) בשנת 1929.

- חבר בוועדה לשיתוף פעולה אינטלקטואלי של חבר הלאומים (מ-1924 עד 1931)

- עמית מייסד של המכון הלאומי למדעים של הודו (כיום האקדמיה הלאומית ההודית למדעים)

### מורשת

- 2025: המכון למהנדסי חשמל ואלקטרוניקה (IEEE) ייסד את מדליית IEEE ג'גדיש צ'נדרה בוזה בתקשורת אלחוטית כדי להכיר בתרומות לטכנולוגיות תקשורת אלחוטית בעלות השפעה גלובלית. המדליה ממומנת מתרומות של הפיזיקאי ההודי-אמריקאי מאני לאל בהאומייק (Mani Lal Bhaumik).

- אחת מ-12 דרגות התורמים של מעגל המורשת של IEEE נקראת על שם בוזה.

- אוניברסיטת ג'יי. סי. בוזה למדע וטכנולוגיה, YMCA נקראה על שמו.

- הגן הבוטני ההודי שונה שמו לכבודו לגן הבוטני ההודי אצ'אריה ג'גדיש צ'נדרה בוזה ב-25 ביוני 2009.

- בשנת 2004 דורג בוזה במקום ה-7 בסקר ה-BBC של הבנגלי הגדול ביותר בכל הזמנים.

פרסומים

כתבי עת

- בוזה, ג'גדיש צ'נדר (ספטמבר 1902). "על גל אלקטרו-מוטורי המלווה הפרעה מכנית במתכות במגע עם אלקטרוליט". הליכי החברה המלכותית של לונדון. 70 (459–466): 273–294. Bibcode:1902RSPS...70..273C. doi:10.1098/rspl.1902.0029. ISSN 0370-1662. S2CID 97371107.

- בוזה, ג'יי. סי. (אוגוסט 1902). "על התגובה החשמלית של חומר חי ומונפש הנתון לעירור. - שתי שיטות תצפית לתגובת חומר חי". כתב העת לפיזיקה תיאורטית ויישומית. 1: 481–491. doi:10.1051/jphystap:019020010048100.

ספרים

- תגובה בחי ובדומם (Response in the Living and Non-living), 1902

- תגובת צמחים כאמצעי לחקירה פיזיולוגית (Plant response as a means of physiological investigation), 1906

- אלקטרו-פיזיולוגיה השוואתית: מחקר פיזיקו-פיזיולוגי (Comparative Electro-physiology: A Physico-physiological Study), 1907

- מחקרים על רגישות צמחים (Researches on Irritability of Plants), 1913

- תנועות חיים בצמחים (כרך 1) (Life Movements in Plants), פורסם לראשונה 1918, הודפס מחדש 1985

- תנועות חיים בצמחים, כרך II (Life Movements in Plants, Volume II), 1919

- הפיזיולוגיה של הפוטוסינתזה (The physiology of photosynthesis), 1924

- חתימות צמחים וגילוייהן (Plant Autographs and Their Revelations), 1927

- צמיחה ותנועות טרופיות של צמחים (Growth and tropic movements of plants), 1929

אחר

- בוזה, ג'גדיש צ'נדר (1926). מאמרים פיזיקליים נאספו (Collected Physical Papers). ניו יורק: לונגמנס, גרין ושות'.