פרנצ'סקו רדי
פרנצ'סקו רדי (Francesco Redi; 18 בפברואר 1626 – 1 במרץ 1697) היה רופא, חוקר טבע, ביולוג ומשורר איטלקי. הוא מכונה "מייסד הביולוגיה הניסויית" ו"אבי הפרזיטולוגיה המודרנית". הוא היה האדם הראשון שערער על תיאוריית הבריאה הספונטנית בכך שהוכיח כי רימות מגיעות מביצי זבובים.
לאחר שקיבל תואר דוקטור ברפואה ובפילוסופיה מאוניברסיטת פיזה בגיל 21, עבד בערים שונות באיטליה. כרציונליסט של תקופתו, הוא ביקר מיתוסים הניתנים לבדיקה, כגון הבריאה הספונטנית. הניסויים המפורסמים ביותר שלו מתוארים ביצירת המופת שלו Esperienze intorno alla generazione degl'insetti (ניסויים על יצירת חרקים), שפורסמה בשנת 1668. הוא הפריך את הטענה שנחשי צפע שותים יין, יכולים לשבור כוסות וכי הארס שלהם רעיל בבליעה. הוא צפה נכונה כי ארס נחשים מיוצר בבלוטות הארס, ולא בכיס המרה, כפי שהיה נהוג לחשוב. הוא היה גם הראשון לזהות ולתאר נכונה פרטים של כ-180 טפילים, כולל כבדן הכבד (Fasciola hepatica) ותולעת עגולה (Ascaris lumbricoides). הוא גם הבדיל בין תולעי אדמה להלמינתים (כמו תולעי סרט, עלוקות ותולעים עגולות). ייתכן שהוא היה הראשון להשתמש בקבוצת ביקורת, הבסיס לתכנון ניסויי בביולוגיה מודרנית. אוסף שיריו שפורסם לראשונה בשנת 1685, Bacco in Toscana (בכחוס בטוסקנה), נחשב לאחת מיצירות השירה האיטלקית המשובחות של המאה ה-17, שעליה העניק לו הדוכס הגדול קוזימו השלישי מדליית כבוד.
ביוגרפיה
בנם של גרגוריו רדי וצ'צ'יליה דה גינצ'י, פרנצ'סקו רדי נולד בארצו ב-18 בפברואר 1626. אביו היה רופא ידוע בפירנצה. לאחר לימודים אצל הישועים, למד פרנצ'סקו רדי באוניברסיטת פיזה, שם קיבל את תארי הדוקטור שלו ברפואה ובפילוסופיה בשנת 1647, בגיל 21. הוא נע ללא הרף לרומא, נאפולי, בולוניה, פדובה וונציה, ולבסוף התיישב בפירנצה בשנת 1648. כאן הוא נרשם ל-Collegio Medico, שם שירת בחצר מדיצ'י כרופא ראשי וכמפקח על בית המרקחת הדוכסי עבור פרדיננדו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, ויורשו קוזימו השלישי. כאן הושגו רוב עבודותיו האקדמיות, שזיכו אותו בחברות ב-Accademia dei Lincei. הוא היה גם חבר ב-Accademia del Cimento (האקדמיה לניסויים) מ-1657 עד 1667.
הוא מת בשנתו ב-1 במרץ 1697 בפיזה ושרידיו הוחזרו לארצו לקבורה.
אוסף מכתביו מוחזק בספרייה הלאומית לרפואה בבתסדה, מרילנד.
קריירה מדעית
### טוקסיקולוגיה ניסויית
בשנת 1664 כתב רדי את עבודתו המונומנטלית הראשונה Osservazioni intorno alle vipere (תצפיות על צפעים) לידידו לורנצו מגלוטי, מזכיר האקדמיה לניסויים. בכך החל לשבור מיתוסים מדעיים שרווחו (אותם כינה "חשיפת אי-האמיתות"), כגון שנחשי צפע שותים יין ושוברי כוסות, הארס שלהם רעיל בבליעה, ראשו של צפע מת הוא תרופת נגד, וארס הצפע מיוצר בכיס המרה, וכן הלאה. הוא הסביר במקום זאת כיצד ארס נחשים אינו קשור להכשת הנחש, רעיון המנוגד לאמונה הרווחת. הוא ביצע סדרה של ניסויים על השפעות הכשות נחשים והוכיח כי הארס רעיל רק כאשר הוא חודר למחזור הדם דרך הכשה, וכי ניב הנחש מכיל ארס בצורת נוזל צהוב. הוא אף הראה כי על ידי הפעלת חסם עורקים הדוק לפני הפצע, ניתן למנוע את מעבר הארס ללב. עבודה זו סימנה את תחילתה של הטוקסינולוגיה/טוקסיקולוגיה הניסויית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →### אנטומולוגיה ובריאה ספונטנית
רדי ידוע בעיקר בזכות סדרת הניסויים שלו, שפורסמה בשנת 1668 כ-Esperienze intorno alla generazione degl'insetti, הנחשבת ליצירת המופת שלו ואבן דרך בתולדות המדע המודרני. הספר הוא אחד הצעדים הראשונים בהפרכת "הבריאה הספונטנית" – תיאוריה הידועה גם כאביוגנזה אריסטוטלית. בזמנו, הדעה הרווחת הייתה שרימות נוצרות באופן ספונטני מבשר מרקיב.
רדי לקח שישה צנצנות וחילק אותן לשתי קבוצות של שלוש: בניסוי אחד, בצנצנת הראשונה של כל קבוצה, הוא הניח חפץ לא ידוע; בשנייה, דג מת; באחרונה, נתח עגל נא. רדי כיסה את פתחי הקבוצה הראשונה של הצנצנות בגזה עדינה כך שרק אוויר יוכל להיכנס אליהן. הוא השאיר את הקבוצה השנייה פתוחה. לאחר מספר ימים, הוא ראה רימות מופיעות על החפצים בצנצנות הפתוחות, שזבובים יכלו לנחות עליהן, אך לא בצנצנות המכוסות בגזה. בניסוי השני, בשר הוחזק בשלוש צנצנות. אחת הצנצנות נותרה ללא כיסוי, ושתיים כוסו, אחת בשעם והשנייה בגזה. זבובים יכלו להיכנס רק לצנצנת ללא הכיסוי, ובה הופיעו רימות. בצנצנת המכוסה בגזה, רימות הופיעו על הגזה אך לא שרדו.
רדי המשיך בניסוייו על ידי תפיסת הרימות והמתנה להתגלמותן, מה שאכן קרה, והפכו לזבובים. כמו כן, כאשר זבובים מתים או רימות הושמו בצנצנות אטומות עם בעלי חיים מתים או עגל, לא הופיעו רימות, אך כאשר נעשה אותו דבר עם זבובים חיים, הופיעו רימות. פרשנויותיו התבססו תמיד על פסוקים מקראיים, כגון האימרה המפורסמת שלו: omne vivum ex vivo ("כל חי מגיע מחי").
### פרזיטולוגיה
רדי היה הראשון שתיאר אקטופרזיטים ב-Esperienze intorno alla generazione degl'insetti שלו. איוריו הבולטים בספר הם אלה הרלוונטיים לקרציות, כולל קרציות צבאים וקרציות נמר; הוא מכיל גם את התיאור הראשון של הזחל של Cephenemyiinae, זבובי האף של צבאים, כמו גם כבדן הכבד (Fasciola hepatica). המסה הבאה שלו משנת 1684 שכותרתה Osservazioni intorno agli animali viventi che si trovano negli animali viventi (תצפיות על בעלי חיים חיים, שנמצאים בתוך בעלי חיים חיים) תיעדה את התיאורים והאיורים של יותר מ-100 טפילים. בה הוא גם מבדיל בין תולעת האדמה (הנחשבת בדרך כלל להלמינת) לבין תולעת עגולה (Ascaris lumbricoides), תולעת עגולה אנושית. חידוש חשוב מהספר הוא הניסויים שלו בכימותרפיה שבהם השתמש ב"קבוצת ביקורת", הבסיס לתכנון ניסויי במחקר ביולוגי מודרני. הוא תיאר כ-180 מינים של טפילים. אולי התצפית המשמעותית ביותר שלו הייתה שטפילים מייצרים ביצים ומתפתחים מהן, מה שסתרה את הדעה הרווחת שהם נוצרים באופן ספונטני.
קריירה ספרותית
כמשורר, רדי ידוע בעיקר בזכות הדיתיראמבוס Bacco in Toscana (בכחוס בטוסקנה), שהופיע לראשונה ב-1685. שירו הבקאנלי בשבח יינות טוסקנה נקרא באיטליה עד היום. הוא התקבל לשתי אגודות ספרותיות: אקדמיית ארקדיה (Academy of Arcadia) ו-Accademia della Crusca. הוא היה חבר פעיל ב-Crusca ותמך בהכנת המילון הטוסקני. הוא לימד את השפה הטוסקנית כ-lettore pubblico di lingua toscana בפירנצה ב-1666. הוא גם חיבר יצירות ספרותיות רבות אחרות, כולל מכתביו, ו-Arianna Inferma.
שמות על שמו
- רדי, מכתש על מאדים נקרא על שמו.
- שלב הזחל של עלוקה טפילית הנקרא "רדיה" (redia) נקרא על שם רדי על ידי זואולוג איטלקי אחר, פיליפו דה פיליפי, בשנת 1837.
- פרס רדי, הפרס היוקרתי ביותר בטוקסינולוגיה, מוענק לכבודו על ידי האגודה הבינלאומית לטוקסינולוגיה (International Society on Toxinology). הפרס מוענק בכל קונגרס עולמי של IST (הנערך בדרך כלל כל שלוש שנים) מאז 1967.
- כתב עת מדעי בשם Redia, כתב עת איטלקי לזואולוגיה, נקרא לכבודו, ופורסם לראשונה בשנת 1903.
- תת-מין של צפע אירופי, Vipera aspis francisciredi Laurenti, 1768, נקרא על שמו.