פרנץ מסמר
פרנץ אנטון מסמר (Franz Anton Mesmer; 23 במאי 1734 – 5 במרץ 1815) היה רופא גרמני בעל עניין באסטרונומיה. הוא הציע תיאוריה על קיומו של תהליך העברת אנרגיה טבעית המתרחש בין כל העצמים החיים והדוממים; תהליך זה הוא כינה "מגנטיות חייתית" (animal magnetism), ולימים הוא נודע בשם מסמריזם (mesmerism). התיאוריה של מסמר משכה קהל מעריצים רחב בין השנים 1780 ל-1850 לערך, והמשיכה להשפיע במידה מסוימת עד סוף המאה ה-19. בשנת 1843, הרופא הסקוטי ג'יימס ברייד הציע את המונח "היפנוזה" עבור טכניקה שנגזרה מהמגנטיות החייתית; כיום המילה "מסמריזם" מתפקדת בדרך כלל כמילה נרדפת ל"היפנוזה". מסמר גם תמך באמנויות, ובמיוחד במוזיקה; הוא היה ביחסי ידידות עם היידן ומוצרט.
חיים מוקדמים
מסמר נולד בכפר איזנאנג (כיום חלק מהרשות המקומית מוס), על שפת אגם קונסטנץ בשוואביה. הוא היה בנם של היערן הראשי אנטון מסמר (1701–אחרי 1747) ורעייתו, מריה אורסולה (לבית מישל; 1701–1770). לאחר שלמד באוניברסיטאות הישועיות בדילינגן ובאינגולשטאט, הוא החל בלימודי רפואה באוניברסיטת וינה בשנת 1759. בשנת 1766 הוא פרסם עבודת דוקטורט בלטינית בשם De planetarum influxu in corpus humanum (על השפעת כוכבי הלכת על גוף האדם), שבה דן בהשפעת הירח וכוכבי הלכת על גוף האדם ועל מחלות.
בהתבסס במידה רבה על התיאוריה של אייזק ניוטון לגבי גאות ושפל, מסמר הרחיב את דבריו על גאות ושפל מסוימים בגוף האדם שניתן להסבירם באמצעות תנועות השמש והירח. ראיות שאסף פרנק א. פאטי (Frank A. Pattie) מצביעות על כך שמסמר העתיק חלק ניכר מעבודת הדוקטורט שלו מעבודות אחרות, כולל De imperio solis ac lunae in corpora humana et morbis inde oriundis (1704) מאת ריצ'רד מיד, רופא אנגלי דגול וידידו של ניוטון. עם זאת, בתקופתו של מסמר לא ציפו שתזות לדוקטורט יהיו מקוריות.
בינואר 1768 נישא מסמר לאנה מריה פון פוש, אלמנה עשירה, והקים את עצמו כרופא בווינה. בקיץ הוא התגורר באחוזה מפוארת והפך לפטרון של האמנויות. בשנת 1768, כאשר תככים בחצר המלוכה מנעו את הצגת האופרה "לה פינטה סמפליצ'ה" (La finta semplice, K. 51), שעבורה הלחין וולפגנג אמדאוס מוצרט בן ה-12 500 דפי מוזיקה, מסמר נחשב כמי שארגן בחצרו הופעה של "בסטיאן ובסטיאן" (Bastien und Bastienne, K. 50), אופרה במערכה אחת של מוצרט, אם כי הביוגרף של מוצרט, ניסן, לא מצא הוכחה שהופעה זו אכן התקיימה. מאוחר יותר הנציח מוצרט את פטרונו לשעבר על ידי הכללת התייחסות קומית למסמר באופרה שלו "כך עושות כולן" (Così fan tutte).
מגנטיות חייתית
בשנת 1774 יצר מסמר "גאות מלאכותית" אצל מטופלת, פרנסיסקה אוסטרלין, שסבלה מהיסטריה, על ידי כך שהשקה אותה בתכשיר המכיל ברזל ולאחר מכן הצמיד מגנטים לחלקים שונים בגופה. היא דיווחה על תחושת זרמים של נוזל מסתורי העוברים בגופה ועל הקלה בתסמיניה במשך מספר שעות. מסמר לא האמין שהמגנטים השיגו את הריפוי בכוחות עצמם. הוא הרגיש שהוא תרם מגנטיות חייתית, שהצטברה בעבודתו, אליה. עד מהרה הפסיק להשתמש במגנטים כחלק מהטיפול שלו.
באותה שנה שיתף מסמר פעולה עם מקסימיליאן הל.
בשנת 1775 הוזמן מסמר להציג את דעתו לפני האקדמיה למדעים של מינכן על גירושי השדים שביצע יוהאן יוזף גאסנר (Gaßner), כומר ומרפא שגדל בפורארלברג, אוסטריה. מסמר אמר שבעוד שגאסנר היה כנה באמונותיו, הריפויים שלו נבעו מכך שהיה ברשותו מידה רבה של מגנטיות חייתית. עימות זה בין הרעיונות החילוניים של מסמר לאמונות הדתיות של גאסנר סימן את סוף הקריירה של גאסנר, ולדברי אנרי אלנברגר, את הולדתו של הפסיכיאטריה הדינמית.
השערורייה שבאה בעקבות הצלחתו החלקית בלבד של מסמר בריפוי עיוורונה של מוזיקאית בת 18, מריה תרזיה פאראדיס, הובילה אותו לעזוב את וינה ב-1777. בפברואר 1778 עבר מסמר לפריז, שכר דירה באזור בעיר המועדף על עשירים וחזקים, והקים קליניקה רפואית. שם הוא נפגש שוב עם מוצרט, שנהג לבקר אותו לעיתים קרובות. פריז התחלקה עד מהרה בין אלה שחשבו שהוא שרלטן שנאלץ להימלט מווינה לבין אלה שחשבו שהוא עשה תגלית גדולה.
בשנותיו הראשונות בפריז ניסה מסמר ללא הצלחה לגרום לאקדמיה המלכותית למדעים או לאגודה המלכותית לרפואה לספק אישור רשמי לדוקטרינות שלו. הוא מצא רק רופא אחד בעל מעמד מקצועי וחברתי גבוה, שארל ד'אסלון (Charles d'Eslon), שיהפוך לתלמידו. ב-1779, בעידודו של ד'אסלון, כתב מסמר ספר בן 88 עמודים, Mémoire sur la découverte du magnétisme animal, שאליו צירף את 27 הטענות המפורסמות שלו. טענות אלו שרטטו את התיאוריה שלו באותה עת. כמה חוקרים בני זמננו משווים את המגנטיות החייתית של מסמר לצ'י (qi) של הרפואה הסינית המסורתית ואת המסמריזם לתרגולי צ'י-גונג רפואיים.
לדברי ד'אסלון, מסמר הבין בריאות כזרימה חופשית של תהליך החיים דרך אלפי ערוצים בגופנו. מחלה נגרמה על ידי מכשולים לזרימה זו. התגברות על מכשולים אלו ושיקום הזרימה הולידו משברים, שהשיבו את הבריאות. כאשר הטבע נכשל לעשות זאת באופן ספונטני, מגע עם מוליך של מגנטיות חייתית היה תרופה הכרחית ומספקת. מסמר שאף לסייע או לעורר את מאמצי הטבע. לדוגמה, ריפוי אדם חולה נפש היה כרוך בגרימת התקף טירוף. היתרון של המגנטיות היה כרוך בהאצת משברים כאלה ללא סכנה.
### הליך
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מסמר טיפל במטופלים הן באופן אישי והן בקבוצות. עם אנשים פרטיים הוא היה יושב מול המטופל כשברכיו נוגעות בברכי המטופל, לוחץ את אגודלי המטופל בידיו, ומביט במבט קבוע בעיני המטופל. מסמר ביצע "מעברים", והניע את ידיו מכתפי המטופל למורד זרועותיו. לאחר מכן הוא לחץ את אצבעותיו על תת-הצלע (hypochondrium) של המטופל (האזור שמתחת לסרעפת), ולעיתים החזיק את ידיו שם במשך שעות. מטופלים רבים חשו תחושות מוזרות או חוו פרכוסים שנחשבו למשברים והיו אמורים להביא לריפוי. מסמר נהג לעיתים קרובות לסיים את טיפוליו בנגינה במוזיקה על מפוחית זכוכית.
עד שנת 1780 היו למסמר יותר מטופלים מכפי שיכול היה לטפל בהם בנפרד, והוא הקים טיפול קבוצתי המכונה "בקה" (baquet). רופא אנגלי שצפה במסמר תיאר את הטיפול כדלקמן:
> באמצע החדר מונח כלי בגובה של כחצי מטר המכונה כאן "בקה". הוא כה גדול שעשרים איש יכולים לשבת סביבו בקלות; ליד קצה המכסה שמכסה אותו ישנם חורים קדוחים התואמים את מספר האנשים שעומדים להקיף אותו; לתוך חורים אלו מוכנסים מוטות ברזל, כפופים בזוויות ישרות כלפי חוץ, ובגבהים שונים, כדי להתאים לחלק הגוף שאליו הם אמורים להיות מיושמים. מלבד מוטות אלו, יש חבל המקשר בין הבקה לאחד המטופלים, וממנו הוא מועבר לאחר, וכן הלאה לאורך כל הסיבוב. ההשפעות המוחשיות ביותר מופקות עם התקרבותו של מסמר, שנאמר עליו שהוא מעביר את הנוזל בתנועות מסוימות של ידיו או עיניו, מבלי לגעת באדם. שוחחתי עם כמה שראו את ההשפעות הללו, שסבלו מפרכוסים שנגרמו והוסרו על ידי תנועת יד...
### חקירה
בשנת 1784, ללא בקשתו של מסמר, מינה המלך לואי ה-16 ארבעה חברים מהפקולטה לרפואה כנציבים לחקירת המגנטיות החייתית והמסמריזם. לבקשת נציבים אלו, מינה המלך את הברון דה ברטיי, שר המחלקה של פריז, להקים ועדות חקירה. אחת הייתה מורכבת מאנשים מהאקדמיה המלכותית למדעים, והשנייה מאנשים מהאקדמיה למדעים והפקולטה לרפואה. צוותי החקירה כללו את הכימאי אנטואן לבואזיה, הרופא ז'וזף-איניאס גייוטן, האסטרונום ז'אן סילבן ביי ואת השגריר האמריקאי בנג'מין פרנקלין.
הוועדה ערכה סדרה של ניסויים שמטרתם לא רק לקבוע אם הטיפול של מסמר עובד, אלא האם הוא גילה נוזל פיזיקלי חדש. הוועדה הגיעה למסקנה שאין עדות לנוזל כזה. כל תועלת שהפיק הטיפול יוחסה ל"דמיון". אחד הנציבים, הבוטנאי אנטואן לורן דה ז'וסייה, הסתייג מהדוחות הרשמיים וכתב חוות דעת חולקת.
הוועדה לא בחנה את מסמר באופן ספציפי, אלא צפתה בפרקטיקה של ד'אסלון. הם השתמשו בניסויים עיוורים, בכיסוי עיני הנבדקים, בחקירתם, ומצאו שהמסמריזם נראה כעובד רק כאשר הנבדק היה מודע לכך. ממצאיהם נחשבים לתצפית הראשונה על אפקט הפלצבו. אפילו ד'אסלון עצמו השתכנע על ידי הוועדה, וקבע כי "הדמיון המכוון כך להקלה על האנושות הסובלת יהיה אמצעי בעל ערך רב בידי המקצוע הרפואי."
מסמר נדחק לגלות זמן קצר לאחר החקירות על מגנטיות חייתית. עם זאת, תלמידו המשפיע, אמנד-מארי-ז'אק דה שסטנה, המרקיז דה פואיזגיר (1751–1825), המשיך להחזיק בחסידים רבים עד מותו.
מסמר המשיך לעסוק ברפואה בפראונפלד, שווייץ, במשך מספר שנים. הוא מת ב-1815 במירסבורג, גרמניה.
עבודות
De planetarum influxu in corpus humanum (Über den Einfluss der Gestirne auf den menschlichen Körper) [השפעת כוכבי הלכת על גוף האדם] (1766) (בלטינית).
- Mémoire sur la découverte du magnetisme animal, Didot, ז'נבה ופריז (1779) (בצרפתית). צפייה ב-Gallica, מהספרייה הלאומית של צרפת (BnF).
- Sendschreiben an einen auswärtigen Arzt über die Magnetkur [מכתב חוזר לרופא חיצוני על הריפוי המגנטי] (1775) (בגרמנית).
- Mémoire sur la découverte du magnétisme animal (1779)
- Précis historique des faits relatifs au magnétisme animal (1781)
- Théorie du monde et des êtres organisés suivant les principes de M…., פריז, (1784) (בצרפתית). צפייה ב-Gallica, BnF.
- Mémoire de F. A. Mesmer,...sur ses découvertes (1798–1799) (בצרפתית). צפייה ב-Gallica, BnF.
- Mesmerismus oder System der Wechselwirkungen. Theorie und Anwendung des thierischen Magnetismus als die allgemeine Heilkunde zur Erhaltung des Menschen [מסמריזם או מערכת יחסי הגומלין. תיאוריה ויישומים של מגנטיות חייתית כרפואה כללית לשימור האדם]. בעריכת קרל כריסטיאן וולפארט [de]. ניקולאי, ברלין (1814) (בגרמנית). צפייה במרכז הדיגיטציה של מינכן, מהספרייה הממלכתית של בוואריה.
תיאורים דרמטיים
באופרה בופה של מוצרט מ-1790 "כך עושות כולן", הונאה הומוריסטית כוללת את המבקרים ה"אלבנים" המביימים ניסיון התאבדות ברעל, כדי ש"הדוקטור" דספינה תוכל להדגים פיסת "מגנט של מסמר" כמרפא פלא.
בסרטו של גרגורי ראטוף מ-1949 "Black Magic", גולם מסמר על ידי צ'ארלס גולדנר. בסרט "מסמר" (1994) של רוג'ר ספוטיסווד, הוא גולם על ידי אלן ריקמן.