יוג'ין מרל שומייקר
יוג'ין מרל שומייקר (Eugene Merle Shoemaker) (28 באפריל 1928 – 18 ביולי 1997) היה גיאולוג אמריקאי. הוא גילה יחד עם רעייתו קרולין ס. שומייקר (Carolyn S. Shoemaker) ודייוויד ה. לוי (David H. Levy) את שביט שומייקר-לוי 9. שביט זה פגע בצדק ביולי 1994: הפגיעה שודרה בטלוויזיה ברחבי העולם. שומייקר חקר גם מכתשים ארציים, כגון מכתש ברינגר (Barringer Meteor Crater) באריזונה, ויחד עם אדוארד צ'או (Edward Chao) סיפק את הראיות החותכות הראשונות למקורו כמכתש פגיעה. הוא היה גם המנהל הראשון של תוכנית המחקר לאסטרוגיאולוגיה של הסקר הגיאולוגי של ארצות הברית.
הוא נהרג בתאונת דרכים בעת שביקר באתר מכתש פגיעה באוסטרליה. לאחר מותו, חלק מאפרו הובא לירח במסגרת משימת לונאר פרוספקטור (Lunar Prospector).
חיים מוקדמים והשכלה פורמלית
שומייקר נולד בלוס אנג'לס, קליפורניה, בנם של מיוריאל מאי (לבית סקוט), מורה, וג'ורג' אסטל שומייקר, שעבד בחקלאות, עסקים, הוראה וסרטים. הוריו היו ילידי נברסקה. במהלך ילדותו של ג'ין הם עברו בין לוס אנג'לס, ניו יורק, באפלו, ניו יורק וויומינג, ככל שג'ורג' עבד במגוון עבודות. ג'ורג' שנא לגור בערים גדולות, והיה מרוצה למדי לקבל עבודה כמנהל חינוך במחנה של חיל השימור האזרחי (CCC) בוויומינג. רעייתו מצאה עד מהרה את החיים בבקתה מרוחקת כבלתי מספקים. הם הגיעו לפשרה, כאשר מיוריאל קיבלה עבודה בהוראה בבאפלו. היא יכלה ללמד בבית הספר לתרגול של מכללת המורים של המדינה בבאפלו במהלך שנת הלימודים תוך שהיא מחזיקה את ג'ין איתה, ולאחר מכן שניהם היו חוזרים לוויומינג במהלך הקיץ. התשוקה של ג'ין ללימוד סלעים הוצתה על ידי קורסי חינוך מדעי שהוצעו על ידי מוזיאון החינוך של באפלו. הוא נרשם לבית הספר לתרגול בכיתה ד', והחל לאסוף דגימות מינרלים. בתוך שנה, הוא החל לקחת גם קורסי ערב ברמת בית ספר תיכון. המשפחה חזרה ללוס אנג'לס ב-1942, שם ג'ין נרשם לבית הספר התיכון פיירפקס בגיל שלוש עשרה. הוא סיים את התיכון בשלוש שנים. במהלך תקופה זו הוא גם ניגן בכינור בתזמורת בית הספר, הצטיין בהתעמלות, וקיבל עבודה בקיץ כשוליה של צורף אבני חן.
שומייקר נרשם למכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech) בשנת 1944, בגיל שש-עשרה. חבריו לספסל הלימודים היו מבוגרים יותר, בוגרים יותר ובמסלול מהיר לסיום לימודיהם לפני שירות במלחמת העולם השנייה. שומייקר שגשג בקצב המהיר והשיג את התואר הראשון שלו בשנת 1948, בגיל תשע-עשרה. הוא החל מיד במחקר של סלעים מותמרים מהפרקמבריון בצפון ניו מקסיקו, והשיג תואר שני מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה בשנת 1949.
משפחה
בעוד ששומייקר למד במכון הטכנולוגי של קליפורניה, שותפו לחדר היה ריצ'רד ספלמן, צעיר מצ'יקו, קליפורניה. למרות ששומייקר כבר נרשם לתוכנית דוקטורט באוניברסיטת פרינסטון, הוא חזר לקליפורניה כדי לשמש כשושבין בחתונתו של ריצ'רד בשנת 1950. הוא פגש את אחותו של ריצ'רד, קרולין, בפעם הראשונה באותו אירוע. קרולין נולדה בגאלופ, ניו מקסיקו, בשנת 1929, אך משפחת ספלמן עברה לצ'יקו זמן קצר לאחר מכן. קרולין השיגה תארים ממכללת המדינה של צ'יקו בהיסטוריה ומדע המדינה. היא מעולם לא הפגינה עניין בנושאים מדעיים בזמן שגדלה, ולקחה קורס גיאולוגיה אחד במכללה, אותו מצאה משעמם. עם זאת, הזוג שמר על קשר בזמן ששומייקר בילה את השנה הבאה בפרינסטון, ואחריה חופשה של שבועיים בטיול ברמה של קולורדו. על פי הדיווחים, היא אמרה לאחרים שההקשבה להסבריו של שומייקר על גיאולוגיה הפכה נושא משעמם למרדף מרגש ומעניין אחר ידע. הזוג נישא ב-17 באוגוסט 1951.
למשפחת שומייקר היו שלושה ילדים: שתי בנות ובן אחד. קרולין ראתה את עבודתה בניהול משק הבית וגידול הילדים במיוחד לאחר שהשתקעו בפלאגסטאף בשנות ה-60. היא ניסתה ללמד בבית ספר לפני שנישאו, אך מצאה את העבודה לא מספקת. היא גם נסעה לעיתים עם ג'ין, אך הפסיקה לאחר שהבחינה שהיעדרותה משפיעה על הילדים. לאחר שילדיהם גדלו, קרולין רצתה משהו משמעותי כדי להילחם בתחושת "הקן הריק". עד אז, ג'ין הציע שהיא תעסוק באסטרונומיה ותצטרף לצוות שלו בחיפוש אחר אסטרואידים המתקרבים לכדור הארץ. סטודנט שעבד במצפה הכוכבים לוואל (Lowell Observatory) החל ללמד אותה אסטרונומיה. היא הראתה פוטנציאל רב והחלה את הקריירה שלה כאסטרונומית פלנטרית בגיל 51. היא המשיכה בעבודה זו עד מותה בשנת 2021.
תרומות מדעיות
הסקר הגיאולוגי של ארצות הברית (USGS) שכר את שומייקר בשנת 1950, והוא שמר על קשר עם הארגון לשארית הקריירה שלו. משימתו הראשונה הייתה לחפש מרבצי אורניום ביוטה ובקולורדו. המשימה הבאה שלו הייתה לחקור תהליכים וולקניים, שכן חוקרים אחרים כבר הבחינו שמרבצי אורניום ממוקמים לעיתים קרובות בפתחי הרי געש עתיקים. מחקר זה הוביל אותו לחקור את הופי ביוטס (Hopi Buttes) בצפון אריזונה, שקרה שהיו ליד מכתש מטאור.
דניאל ברינגר, יזם ומהנדס מכרות שגילה את מכתש מטאור בשנת 1891, הניח שהוא נגרם על ידי פגיעת מטאור. בערך באותו זמן, ג. ק. גילברט (G. K. Gilbert), הגיאולוג הראשי של הסקר הגיאולוגי של ארצות הברית, בחן את המכתש והכריז שהוא נוצר על ידי פליטה נפיצה של קיטור וולקני. רוב המדענים קיבלו את ההסבר של גילברט לגבי הגורם למכתש, וזה נשאר הקונצנזוס עד לחקירותיו של שומייקר חצי מאה מאוחר יותר.
עבור תואר הדוקטור שלו בפרינסטון (1960), תחת הנחייתו של הארי המונד הס (Harry Hammond Hess), שומייקר חקר את דינמיקת הפגיעה של מכתש ברינגר. שומייקר ציין שלמכתש מטאור היו צורה ומבנה זהים לשני מכתשי פיצוץ שנוצרו מניסויי פצצות אטום באתר הניסויים בנבדה, במיוחד Jangle U ב-1951 ו-Teapot Ess ב-1955. בשנת 1960, אדוארד צ'. ט. צ'או ושומייקר זיהו קוורץ בהלם (קוסיט) במכתש מטאור, מה שהוכיח שהמכתש נוצר מפגיעה שיצרה טמפרטורות ולחצים גבוהים במיוחד. הם המשיכו גילוי זה עם זיהוי קוסיט בתוך סוביט בנורדלינגר ריס (Nördlinger Ries), מה שהוכיח את מקור הפגיעה שלו.
### אסטרוגיאולוגיה ואפולו
בשנת 1960, שומייקר ניהל צוות במרכז הסקר הגיאולוגי של ארצות הברית במנלו פארק, קליפורניה, כדי ליצור את המפה הגיאולוגית הראשונה של הירח באמצעות תצלומים שצולמו על ידי פרנסיס ג. פיס (Francis G. Pease). שומייקר גם עזר להוביל את תחום האסטרוגיאולוגיה על ידי הקמת תוכנית המחקר לאסטרוגיאולוגיה. הוא היה מעורב באופן בולט במשימות לונאר ריינג'ר (Lunar Ranger) לירח, כשהצטרף לצוות הדמיית הטלוויזיה של הרולד יורי (Harold Urey) וג'רארד קויפר (Gerard Kuiper), מה שהפך למשימת הכנה לנחיתה מאוישת עתידית. שומייקר נבחר לאחר מכן להיות החוקר הראשי של ניסוי הטלוויזיה של תוכנית סרוויור (Surveyor), ולאחר מכן החוקר הראשי לגיאולוגיה ירחית עבור אפולו 11, אפולו 12 ואפולו 13.
שומייקר היה מעורב גם באימוני האסטרונאוטים האמריקאים. הוא עצמו היה מועמד אפשרי לטיסת אפולו לירח והיה אמור להיות הגיאולוג הראשון שיצעד על הירח אך נפסל עקב אבחון במחלת אדיסון, הפרעה בבלוטת יותרת הכליה. שומייקר אימן אסטרונאוטים במהלך טיולי שטח למכתש מטאור ולמכתש סאנסט (Sunset Crater) ליד פלאגסטאף. הוא היה פרשן טלוויזיה של חדשות CBS במשימות אפולו המוקדמות, במיוחד במשימות אפולו 8 ואפולו 11, כשהוא מופיע עם וולטר קרונקייט (Walter Cronkite) במהלך סיקור חי של טיסות אלו.
על פי דייוויד ה. לוי, רגע לפני הנחיתות המאוישות על הירח,
> "כשהאנושות עומדת לצאת לעולם חדש זה, גיאולוגים ואסטרונומים היו חלוקים בשאלה האם פני הירח הם תוצאה של כוחות וולקניים מבפנים, או כוחות קוסמיים מלמעלה. בשנת 1949, ראלף בולדווין (Ralph Baldwin) ניסח שהמכתשים של הירח היו ברובם ממקור פגיעה וג'ין שומייקר החיה את הרעיון שוב בסביבות 1960. הוא ראה במכתשים על הירח אתרי פגיעה הגיוניים שלא נוצרו בהדרגה, בעידנים, אלא בצורה נפיצה, בשניות."
הוא זכה במדליית ג'ון פרייס וות'ריל (John Price Wetherill Medal) ממכון פרנקלין בשנת 1965. עם הגעתו למכון הטכנולוגי של קליפורניה ב-1969, הוא החל בחיפוש שיטתי אחר אסטרואידים החוצים את מסלול כדור הארץ, מה שהוביל לגילוי מספר משפחות של אסטרואידים כאלה, כולל אסטרואידי אפולו. שומייקר קידם את הרעיון ששינויים גיאולוגיים פתאומיים יכולים לנבוע מפגיעות אסטרואידים וכי פגיעות אסטרואידים נפוצות לאורך תקופות גיאולוגיות. בעבר, חשבו שמכתשי פגיעה הם שרידים של הרי געש כבויים – אפילו על הירח.
### שביט שומייקר-לוי 9
בשנת 1993, הוא גילה יחד עם אחרים את שביט שומייקר-לוי 9 באמצעות מצלמת שמידט בגודל 18 אינץ' במצפה הכוכבים פאלומר. שביט זה היה ייחודי בכך שהוא סיפק את ההזדמנות הראשונה לצפות בפגיעה פלנטרית של שביט. שומייקר-לוי 9 התנגש בצדק ביולי 1994. הפגיעה שנוצרה גרמה ל"צלקת" מאסיבית על פני צדק.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מוות
שומייקר בילה חלק ניכר משנותיו המאוחרות בחיפוש ומציאת מספר מכתשי פגיעה שלא נצפו או לא התגלו קודם לכן ברחבי העולם. במהלך משלחת כזו, ב-18 ביולי 1997, הוא נהרג בתאונת דרכים חזיתית על מסלול טאנאמי (Tanami Track) המרוחק, כמה מאות קילומטרים צפונית-מערבית לאליס ספרינגס, אוסטרליה. רעייתו קרולין נפצעה קשות בתאונה.
ב-31 ביולי 1999, חלק מאפרו של שומייקר הובא לירח על ידי הגשושית לונאר פרוספקטור בקפסולה שעוצבה על ידי קרולין פורקו (Carolyn Porco). חברת Celestis, Inc. סיפקה את השירות – לבקשת נאס"א – באופן מסחרי, ובכך הפכה את אפרו של שומייקר למשלוח הפרטי הראשון לפני הירח. סלסטיס היא חברת טיסות הזיכרון לחלל שהטיסה את אפרו של יוצר מסע בין כוכבים ג'ין רודנברי (Gene Roddenberry) לחלל, כמו גם את שחקן מסע בין כוכבים ג'יימס דוהאן ("סקוטי"), אסטרונאוט מרקורי גורדון קופר (Gordon Cooper) ומאות אנשים אחרים מרחבי העולם. שומייקר הוא האדם היחיד ששרידיו הונחו על גוף שמימי כלשהו מחוץ לכדור הארץ. על עטיפת נייר הכסף של קפסולת הזיכרון של שומייקר חרוטים תמונות של שביט הייל-בופ ("השביט האחרון שהזוג שומייקר צפה בו יחד"), מכתש ברינגר, וציטוט מרומיאו ויוליה של שייקספיר שקורא
> וכאשר ימות, קח אותו גזור אותו לכוכבים קטנים והוא יהפוך את פני הרקיע ליפים כל כך שכל העולם יתאהב בלילה ולא יסגוד לשמש הבוהקת.
התאונה הקטלנית התרחשה כאשר הייל-בופ עדיין היה גלוי לעין בלתי מזוינת, לאחר שעבר פריהליון ועבר לחצי הכדור השמימי הדרומי.
פרסים והוקרה
שומייקר קיבל מספר רב של פרסים על עבודתו המקצועית. על פי ההספד שפורסם על ידי מרכז המדע לאסטרוגיאולוגיה של הסקר הגיאולוגי של ארצות הברית, אלה כללו:
דוקטור למדעים, מכללת המדינה של אריזונה, פלאגסטאף, 1965.
- מדליית ג'ון פרייס וות'ריל של מכון פרנקלין, חתן פרס משותף עם א.צ'.ט. צ'או, 1965.
- דוקטור למדעים, אוניברסיטת טמפל, 1967.
- מדליית נאס"א להישגים מדעיים, 1967.
- פרס כבוד של משרד הפנים של ארה"ב על שירות ראוי לשבח, 1973.
- חבר, האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב, 1980.
- פרס שירות מצטיין של משרד הפנים של ארה"ב, 1980.
- מדליית ארתור ל. דיי של האגודה הגיאולוגית של אמריקה, 1982.
- פרס ג. ק. גילברט של האגודה הגיאולוגית של אמריקה, 1983.
- פרס התרבות ריסר (Rieser Kulturpreis), חתן פרס משותף עם א.צ'.ט. צ'או וריצ'רד דם, 1983.
- דוקטור לשם כבוד למדעים, אוניברסיטת אריזונה, 1984.
- פרס ברינגר של החברה המטאוריטית, 1984.
- פרס קויפר של האגודה האסטרונומית האמריקאית, החטיבה למדעי הפלנטות, 1984.
- מדליית לאונרד של החברה המטאוריטית, 1985.
- פרס בוגרים מצטיינים של המכון הטכנולוגי של קליפורניה, 1986.
- מדליית ריטנהאוס של האגודה האסטרונומית של ריטנהאוס, חתן פרס משותף עם ק.ס. שומייקר, 1988.
- פרס וויפל, האיגוד הגיאופיזי האמריקאי, 1993.
- עמית, האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים, 1993.
- מדליית נאס"א להישגים מדעיים יוצאי דופן, 1996.
- מדליית ויליאם בואי, האיגוד הגיאופיזי האמריקאי, 1996.
- פרס מיוחד, האגודה האמריקאית לגיאולוגים של נפט, 1997.
- פרס שומייקר, המדור הטקסני של המכון האמריקאי לגיאולוגים מקצועיים, הוענק לאחר מותו, 1997.
ב-24 ביולי 1997, הוצגה מצבת זיכרון לשומייקר ויורגן ראה (Jurgen Rahe) בבית הנבחרים של ארצות הברית על ידי נציג קליפורניה ג'ורג' א. בראון ג'וניור. ההנצחה פורסמה ברשומות הקונגרס. ההנצחה זקפה לזכות שומייקר את גילויו או גילויו המשותף של 820 אסטרואידים ושביטים במהלך הקריירה שלו.
מאפיין טופוגרפי דמוי טבעת במערב אוסטרליה, מכתש פגיעה שנקרא בעבר "טבעת טיג" (Teague ring) שונה לשמו של "מכתש שומייקר" לכבודו של שומייקר. הגשושית למפגש אסטרואידים קרובים לכדור הארץ (NEAR) שונתה לשמה ל-"NEAR Shoemaker" לכבודו. היא הגיעה לאסטרואיד 433 ארוס בפברואר 2000, ונחתה על האסטרואיד לאחר שנה של מחקר מסלולי. הוא זכה להנצחה קודם לכן עם האסטרואיד 2074 שומייקר, שהתגלה ונקרא על ידי עמיתתו, אלינור פ. הלין (Eleanor F. Helin).
באלבומם משנת 2020, Human. :II: Nature., להקת המטאל הפינית נייטוויש (Nightwish) העניקה כבוד לשומייקר בשיר "Shoemaker". המלחין תומאס הולופאינן אומר שהוא קיבל השראה מהביוגרפיה שלו, שריגשה את הלהקה כולה עד דמעות.
רשימת כוכבי לכת מינוריים שהתגלו
מרכז כוכבי הלכת המינוריים זוקף לזכות שומייקר את הגילוי המשותף של 183 כוכבי לכת מינוריים בין השנים 1977 ו-1994.