אלפרד וגנר: הגיאולוג שצדק לגבי הכל והתעלמו ממנו במשך עשורים
אלפרד וגנר הציע שיבשות כדור הארץ היו מחוברות פעם ליבשת-על אחת ומאז נדדו זו מזו – אחת התובנות החשובות בהיסטוריה של הגיאולוגיה. הוא זכה ללעג, נדחה ונדחק לשוליים במשך רוב הקריירה שלו. הוא מת על יריעת הקרח של גרינלנד לפני שראה את התיאוריה שלו מאומתת. חמישים שנה לאחר מותו, נדידת היבשות – שנולדה מחדש כטקטוניקת לוחות – הפכה למסגרת המאחדת של מדעי כדור הארץ המודרניים.
חיים מוקדמים וקסם הקטבים
אלפרד לותר וגנר נולד ב-1 בנובמבר 1880 בברלין, בנו של תיאולוג ומנהל בית יתומים. הוא למד אסטרונומיה, מטאורולוגיה וגיאופיזיקה בברלין, היידלברג ואינסברוק, וקיבל דוקטורט באסטרונומיה ב-1905. הוא נמשך יותר ויותר למטאורולוגיה ולחקר הקטבים, ובשנים 1906–1908 השתתף במשלחת הראשונה מבין כמה משלחות לגרינלנד – ארץ שתגדיר את חייו ובסופו של דבר גם תסיים אותם. הוא היה גם חובב מוקדם של מטאורולוגיה באמצעות עפיפונים וכדורים פורחים, וקבע שיא עולמי לטיסה רציפה בכדור פורח (52 שעות) עם אחיו ב-1906.
השערת נדידת היבשות
בשנת 1912 הציג וגנר את תיאוריית "תזוזת היבשות" – מה שאנו מכנים כיום נדידת יבשות – בפני האגודה הגיאולוגית הגרמנית ופרסם אותה במאמר מכונן. הוא הופתע, כפי שאחרים היו לפניו, מההתאמה המרשימה בין קווי החוף של אפריקה ודרום אמריקה, כאילו היו פעם חלקי פאזל מחוברים. אך וגנר הרחיק לכת: הוא אסף ראיות מגיאולוגיה (התאמת תצורות סלע ורכסי הרים ביבשות מנוגדות), פליאונטולוגיה (מאובנים זהים של זוחלי מים מתוקים שנמצאו ביבשות המופרדות כיום על ידי אלפי קילומטרים של אוקיינוס פתוח), ופליאוקלימטולוגיה (ראיות לאקלים טרופי באנטארקטיקה וקרחונים ליד קו המשווה). ספרו משנת 1915 מקור היבשות והאוקיינוסים הציג את הטיעון המלא.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →דחייה על ידי הממסד המדעי
הממסד הגיאולוגי – במיוחד בבריטניה ובארצות הברית – דחה את התיאוריה של וגנר בעוצמה יוצאת דופן. ההתנגדות המרכזית הייתה מכנית: וגנר לא יכול היה להסביר איזה כוח חזק מספיק כדי להניע יבשות דרך קרום אוקייני מוצק. המנגנון שהציע – כוח צנטריפוגלי וכוחות גאות ושפל מהירח – היה לא מספק מבחינה מתמטית. ללא מנגנון סביר, רוב הגיאולוגים ביטלו את התבנית האלגנטית של הראיות כצירוף מקרים. וגנר, מטאורולוג ומדען קטבים ולא גיאולוג בהכשרתו, נתפס גם הוא בחשדנות על ידי דיסציפלינה שהגנה על גבולותיה.
גרינלנד ומוות על הקרח
למרות דחיית רעיונותיו הגיאולוגיים, וגנר נותר מדען קטבים מכובד ופעיל. הוא הוביל משלחות מרובות לגרינלנד והכין מחקר מטאורולוגי מקיף על פנים יריעת הקרח. בנובמבר 1930, במהלך משלחתו הרביעית לגרינלנד, יצא וגנר ממחנה אמצע הדרך כדי להחזיר אספקה לצוותי החוף. הוא היה בן חמישים ובמצב גופני מצוין. הוא מעולם לא הגיע. גופתו נמצאה באביב שלאחר מכן, קפואה בקרח, עטופה וקבורה בקפידה על ידי חבריו. סיבת המוות הייתה כמעט בוודאות אי-ספיקת לב כתוצאה ממאמץ יתר.
אימות: מהפכת טקטוניקת הלוחות
בשנות ה-50 וה-60, ראיות חדשות ממיפוי קרקעית האוקיינוס ומפליאומגנטיות סיפקו סוף סוף את המנגנון שהיה חסר לווגנר: רכסים מרכז-אוקייניים שבהם נוצר קרום חדש ללא הרף, ואזורי הפחתה שבהם נצרך קרום ישן. טקטוניקת לוחות – התיאוריה שקליפתו החיצונית של כדור הארץ מורכבת מלוחות קשיחים נעים – הסבירה לא רק את התאמת היבשות ותפוצת המאובנים שווגנר תיעד, אלא גם את דפוס רעידות האדמה, הרי הגעש והיווצרות ההרים. הקהילה הגיאולוגית כולה הפכה במהירות ובמבוכה מסוימת את הערכתה. התובנה של וגנר מ-1912, שזכתה לבוז במשך חמישים שנה, הפכה לעיקרון המארגן הבסיסי של מדעי כדור הארץ המודרניים – אחד האימותים שלאחר המוות הדרמטיים ביותר בהיסטוריה של המדע.