פרדיננד מגלן
פרדיננד מגלן (סביב 1480 – 27 באפריל 1521) היה מגלה ארצות פורטוגזי הידוע בעיקר בתכנון והובלת המשלחת הספרדית בשנים 1519–1522 לאיי הודו המזרחית. במהלך משלחת זו, הוא הפך לאירופאי הראשון שנתקל במצר מגלן, ביצע את החצייה האירופאית הראשונה של האוקיינוס השקט, ויצר את המגע האירופאי הראשון הידוע עם הפיליפינים. מגלן נהרג בקרב בפיליפינים ב-1521, אך צוותו, בפיקודו של הנווט הספרדי חואן סבסטיאן אלקנו, השלים את מסע החזרה לספרד ב-1522, ובכך השיג את ההקפה הראשונה של כדור הארץ בהיסטוריה.
נולד בסביבות 1480 למשפחה של אצולה פורטוגזית זוטרה, מגלן הפך למלח וקצין ימי מיומן בשירות הכתר הפורטוגזי באסיה. עם זאת, המלך מנואל הראשון סירב לתמוך בתוכניתו של מגלן להגיע לאיי מאלוקו, או "איי התבלינים", על ידי הפלגה מערבה סביב יבשת אמריקה. מגלן הציע אז את אותה תוכנית למלך קרלוס הראשון מספרד, שאישר אותה. בסביליה הוא נישא, הוליד שני ילדים וארגן את המשלחת. בשנת 1518, בשל נאמנותו למונרכיה ההיספנית, מונה מגלן לאדמירל הצי הספרדי וקיבל פיקוד על המשלחת — "ארמדת מאלוקו" בת חמש הספינות. הוא גם מונה למפקד מסדר סנטיאגו, אחד הדרגים הצבאיים הגבוהים ביותר של האימפריה הספרדית.
לאחר שקיבל סמכויות וזכויות מיוחדות מהמלך, הוא הוביל את הארמדה מסנלוקאר דה ברמדה דרום-מערבה על פני האוקיינוס האטלנטי, אל החוף המזרחי של דרום אמריקה, ודרומה לפטגוניה. למרות סדרה של סערות ומרד, המשלחת עברה בהצלחה דרך מצר מגלן אל ה"מאר דל סור" (ים הדרום), שמגלן שינה את שמו ל"מאר פסיפיקו", או האוקיינוס השקט. המשלחת נחתה בגואם לאחר חצייה מפרכת של האוקיינוס השקט, ואז הגיעה לפיליפינים. שם, ב-27 באפריל 1521, מת מגלן בקרב מקטן לאחר שנורה בצווארו בחץ מורעל. תחת פיקודו של הקפטן חואן סבסטיאן אלקנו, המשלחת הגיעה לבסוף לאיי התבלינים. שתי הספינות הנותרות של הצי נפרדו אז, אחת ניסתה, ללא הצלחה, להגיע לספרד החדשה על ידי הפלגה מזרחה על פני האוקיינוס השקט. הספינה השנייה, בפיקודו של אלקנו, הפליגה מערבה על פני האוקיינוס ההודי וצפונה לאורך החוף האטלנטי של אפריקה, וחזרה לבסוף לספרד בספטמבר 1522.
בעודו בשירות ממלכת פורטוגל, מגלן כבר הגיע לארכיפלג המלאי בדרום-מזרח אסיה במסעות קודמים שנסעו מזרחה (מ-1505 עד 1511–1512). על ידי ביקור באזור זה שוב אך כעת בנסיעה מערבה, מגלן השיג הקפה אישית כמעט מלאה של הגלובוס בפעם הראשונה בהיסטוריה.
חיים מוקדמים ומסעות
מגלן נולד בצפון פורטוגל, אולי בסביבות 1480. אביו, פדרו דה מגאלהאש, היה חבר זוטר באצולה הפורטוגזית וראש העיר. אמו הייתה אלדה דה מזקיטה. אחיו של מגלן כללו את דיוגו דה סוזה ואיזבל מגלן. הוא גדל כנער משרת של המלכה אלינור, רעייתו של המלך ז'ואאו השני. בשנת 1495 נכנס לשירותו של מנואל הראשון, יורשו של ז'ואאו.
במרץ 1505, בגיל 25, התגייס מגלן לצי של 22 ספינות שנשלחו לארח את פרנסיסקו דה אלמיידה כמשנה למלך הראשון של הודו הפורטוגזית. למרות ששמו אינו מופיע בכרוניקות, ידוע שהוא נשאר שם שמונה שנים, בגואה, קוצ'ין וקווילון. הוא השתתף בכמה קרבות, כולל קרב קנאנור ב-1506, שם נפצע, וקרב דיו ב-1509.
מאוחר יותר הוא הפליג תחת דיוגו לופס דה סקיירה בשגרירות הפורטוגזית הראשונה למלאקה, עם פרנסיסקו סראו, חברו ואולי בן דודו. בספטמבר, לאחר שהגיעו למלאקה, המשלחת נפלה קורבן לקונספירציה והסתיימה בנסיגה. למגלן היה תפקיד מכריע, באזהרת סקיירה ובסיכון חייו כדי להציל את פרנסיסקו סראו ואחרים שנחתו.
בשנת 1511, תחת המושל החדש אפונסו דה אלבוקרקי, מגלן וסראו השתתפו בכיבוש מלאקה. לאחר הכיבוש דרכיהם נפרדו: מגלן קודם, עם שלל עשיר. בחברת מלאי ששיעבד והטביל לנצרות, אנריקה ממלאקה, הוא חזר לפורטוגל ב-1512 או 1513. סראו יצא במשלחת הראשונה שנשלחה למצוא את "איי התבלינים" במאלוקו, שם נשאר. הוא נישא לאישה מאמבוינה והפך ליועץ צבאי לסולטן טרנאטה, באיאן סירולה. מכתביו למגלן התבררו מאוחר יותר כמכריעים, וסיפקו מידע על הטריטוריות המייצרות תבלינים.
לאחר שלקח חופשה ללא רשות, מגלן נפל מחסד. באמצע 1513 הוא נשלח להילחם נגד המעוז המרוקאי אזמור ושם, באוגוסט, ספג פציעה ברגל שהובילה לצליעה קבועה. הוא הואשם בסחר לא חוקי עם המורים. ההאשמות הוכחו כשקריות, אך הוא לא קיבל הצעות עבודה נוספות לאחר 15 במאי 1514. מאוחר יותר ב-1515, הוצעה לו עבודה כאיש צוות על ספינה פורטוגזית, אך הוא דחה זאת. בשנת 1517, לאחר מריבה עם מנואל הראשון מפורטוגל, שדחה את בקשותיו העקשניות להוביל משלחת להגעה לאיי התבלינים מהמזרח (כלומר, תוך הפלגה מערבה, ובכך הימנעות מהצורך להפליג סביב קצה אפריקה), הוא עזב לספרד. בסביליה התיידד עם בן ארצו דיוגו ברבוסה ועד מהרה נישא לבתה של אשתו השנייה של דיוגו, מריה קלדרה ביאטריס ברבוסה. נולדו להם שני ילדים: רודריגו דה מגאיאנס וקרלוס דה מגאיאנס, שניהם מתו בגיל צעיר. אשתו מתה בסביליה בסביבות 1521.
בינתיים, מגלן הקדיש את עצמו ללימוד המפות העדכניות ביותר, חוקר, בשותפות עם הקוסמוגרף רוי פאליירו, שער מהאוקיינוס האטלנטי לדרום האוקיינוס השקט ואת האפשרות שאיי מאלוקו היו ספרדיים תחת הגבולות של חוזה טורדסיאס.
מסע הקפה
### רקע והכנות
לאחר שמשלחותיו המוצעות לאיי התבלינים — המאלוקו ליד גינאה החדשה — נדחו שוב ושוב על ידי המלך מנואל הראשון מפורטוגל, מגלן הציע את הפרויקט שלו לקרלוס הראשון, מלך ספרד הצעיר (לימים הקיסר קרל החמישי של האימפריה הרומית הקדושה) והפך לאחד מנתיניו ונווטיו. על פי תנאי חוזה טורדסיאס מ-1494, פורטוגל הייתה אמורה לשלוט בנתיבים המזרחיים לאסיה שעברו סביב כף התקווה הטובה באפריקה. מגלן הציע במקום זאת לחפש מעבר דרום-מערבי סביב דרום אמריקה כדי להגיע לאיי התבלינים בנתיב מערבי, הישג שמעולם לא הושג לפני כן. ברגרין מציין עוד שמגלן טען בפני קרלוס שהעבד המלאי או הסומטרי שלו אנריקה היה יליד איי התבלינים והשתמש באנריקה ובמכתבים מסראו כדי "להוכיח" שהאיים היו כה מזרחיים שהם ייפלו בתוך תחום ההשפעה הספרדי אם העולם אכן יחולק לשניים. (פרטי החלוקה המזרחית המשתמעת בחוזה טורדסיאס יפורמלו מאוחר יותר בחוזה סרגוסה מ-1529.)
המלך מנואל ראה בכל זה עלבון ועשה כל שביכולתו כדי לשבש את סידוריו של מגלן למסע. המלך הפורטוגזי הורה לכאורה על השחתת נכסיו של מגלן שכן סמל האצולה של מגלן הוצג בחזית בית המשפחה בסברוסה, עיר הולדתו, ואולי אף ביקש את התנקשות בחייו של הנווט. כאשר מגלן הפליג לבסוף לים הפתוח באוגוסט 1519, צי פורטוגזי נשלח בעקבותיו, אם כי לא הצליח ללכוד אותו.
הצי של מגלן כלל חמש ספינות שנשאו אספקה לשנתיים של מסע. הצוות כלל כ-270 גברים ממקורות שונים, אם כי המספרים עשויים להשתנות כלפי מטה בקרב חוקרים בהתבסס על נתונים סותרים מהמסמכים הרבים הזמינים. כ-60 אחוז מהצוות היו ספרדים כמעט מכל אזורי קסטיליה. פורטוגזים ואיטלקים עקבו עם 28 ו-27 ימאים בהתאמה, בעוד ימאים מצרפת (15), יוון (8), פלנדריה (5), גרמניה (3), אירלנד (2), אנגליה ומלזיה (אחד כל אחד) ואנשים אחרים ממקור לא מזוהה השלימו את הצוות.
### מסע
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הצי עזב את ספרד ב-20 בספטמבר 1519, והפליג מערבה על פני האוקיינוס האטלנטי לעבר דרום אמריקה. בסוף נובמבר, הם הגיעו לחוף קאבו דה סנטו אגוסטיניו, ליד רסיפה של ימינו. הילידים הטופי, שכבר היו בקשר עם חוטבי עצים פורטוגזים וצרפתים, הכירו את האירופאים, והמפגש היה לבבי. בדצמבר הם הגיעו למפרץ גואנברה, מיקומה של ריו דה ז'ניירו של ימינו. מגלן והצוות נשארו על החוף במשך שבועיים, מחדשים את האספקה שלהם ומקיימים אינטראקציה שלווה עם המקומיים. למרות הנעימות, התרחש האובדן הקטלני הראשון של המשלחת. חודשיים קודם לכן, במהלך החצייה האטלנטית, חבר צוות, אנטוניו סלומון, נתפס באונס נער סיפון. לאחר שנשפט ונמצא אשם, הוא נחנק למוות חודשיים לאחר מכן על חוף מפרץ גואנברה. משם הם הפליגו דרומה לאורך החוף, מחפשים דרך דרך או סביב היבשת. לאחר שלושה חודשי חיפוש (כולל התחלה כוזבת בשפך ריו דה לה פלאטה), תנאי מזג האוויר אילצו את הצי להפסיק את החיפוש כדי להמתין לחורף. הם מצאו נמל טבעי מוגן בנמל סן חוליאן, ונשארו שם חמישה חודשים. זמן קצר לאחר הנחיתה בסן חוליאן, היה ניסיון מרד בהובלת הקפטנים הספרדים חואן דה קרטחנה, גספר דה קסאדה ולואיס דה מנדוסה. מגלן הצליח בקושי לדכא את המרד, למרות שבשלב מסוים איבד שליטה על שלוש מחמש ספינותיו למורדים. מנדוסה נהרג במהלך הסכסוך, ומגלן גזר על קסאדה וקרטחנה עריפת ראש והפקרה באי בהתאמה. קושרי קשר בדרג נמוך אולצו לבצע עבודות פרך בשרשראות במהלך החורף, אך שוחררו מאוחר יותר.
במהלך החורף, אחת מספינות הצי, ה"סנטיאגו", אבדה בסערה בזמן סקירת מים סמוכים, אם כי איש לא נהרג. בעקבות החורף, הצי חידש את החיפוש אחר מעבר לאוקיינוס השקט באוקטובר 1520. שלושה ימים לאחר מכן, הם מצאו מפרץ שהוביל אותם בסופו של דבר למצר, הידוע כיום כמצר מגלן, שאפשר להם מעבר לאוקיינוס השקט. בזמן חקירת המצר, אחת מארבע הספינות הנותרות, ה"סן אנטוניו", ערקה מהצי, וחזרה מזרחה לספרד. הצי הגיע לאוקיינוס השקט עד סוף נובמבר 1520. בהתבסס על ההבנה הלא מלאה של גיאוגרפיית העולם באותה עת, מגלן ציפה למסע קצר לאסיה, אולי של שלושה או ארבעה ימים בלבד. למעשה, חציית האוקיינוס השקט ארכה שלושה חודשים ועשרים יום. המסע הארוך התיש את מלאי המזון והמים שלהם, וכ-30 גברים מתו, בעיקר מצפדינה. מגלן עצמו נשאר בריא, אולי בגלל האספקה האישית שלו של חבושים משומרים.
ב-6 במרץ 1521, הצי המותש הגיע לאי גואם ופגש את ילידי הצ'מורו שעלו על הספינות ולקחו פריטים כמו חבלים, סכינים וסירת ספינה. ילידי הצ'מורו אולי חשבו שהם משתתפים בחילופי סחר (שכן הם כבר נתנו לצי אספקה מסוימת), אך הצוות פירש את פעולותיהם כגניבה. מגלן שלח כוח פשיטה לחוף כדי לנקום, הרג כמה אנשי צ'מורו, שרף את בתיהם והשיב את הסחורה הגנובה.
ב-16 במרץ, הצי ראה את האי סאמאר ("זאמאל") באיי הפיליפינים המזרחיים. הם הטילו עוגן באי הקטן (אז לא מיושב) הומונהון ("הומונו"), שם נשארו שבוע בזמן שאנשי הצוות החולים שלהם התאוששו. מגלן התיידד עם המקומיים המקועקעים של האי השכן סולואן ("זולואן") וסחר בסחורות ואספקה ולמד את שמות האיים השכנים והמנהגים המקומיים.
לאחר מנוחה וחידוש אספקה, מגלן הפליג עמוק יותר לתוך איי ויסאיאן. ב-28 במרץ, הם עגנו מול האי לימאסאווה ("מאזאווה") שם נתקלו בסירת אאוטריגר קטנה ("בולוטו"). לאחר שיחה עם צוות הסירה באמצעות אנריקה ממלאקה (העבד-מתורגמן של מגלן שהיה במקור מסומטרה), הם פגשו את שתי ספינות המלחמה הגדולות "באלאנגאי" ("באלאנגהאי") של הראג'ה קולמבו ("קולמבו") מבוטואן, ואחד מבניו. הם ירדו לחוף לימאסאווה שם פגשו את אחיו של קולמבו, מנהיג אחר, הראג'ה סיאווי ("סיאווי") מסוריגאו ("קאלאגאן"). השליטים היו במסע ציד בלימאסאווה. הם קיבלו את מגלן כאורחם וסיפרו לו על מנהגיהם ועל האזורים ששלטו בהם בצפון-מזרח מינדנאו. השליטים המקועקעים והמקומיים גם ענדו והשתמשו בכמות גדולה של תכשיטי זהב וחפצי זהב, מה שעורר את עניינו של מגלן. ב-31 במרץ, צוותו של מגלן ערך את המיסה הראשונה בפיליפינים, ונטע צלב על הגבעה הגבוהה ביותר באי. לפני שעזב, מגלן שאל את השליטים על נמלי הסחר הקרובים ביותר. הם המליצו לו לבקר בראג'הנאט של סבו ("זובו"), כי הוא היה הגדול ביותר. הם יצאו לסבו, מלווים בבאלאנגאי של הראג'ה קולמבו והגיעו לנמלו ב-7 באפריל.
מגלן נפגש עם מלך סבו, הראג'ה הומאבון, שביקש מהם מס כסחר, בחושבו שהם סוחרים שסוחרים איתם. מגלן ואנשיו התעקשו שהם לא צריכים לשלם מס מכיוון שהם נשלחו על ידי מלך ספרד, "המלך החזק ביותר בעולם", ושהם מוכנים לתת להם שלום אם הם רוצים שלום ומלחמה אם הם רוצים מלחמה. הומאבון החליט אז לא לבקש יותר מס וקיבל אותם במקום זאת לממלכת סבו (סוגבו). כדי לציין את הגעת הנצרות למזרח הרחוק, מגלן נטע אז צלב על קווי החוף של הממלכה. מגלן החל להמיר את המקומיים, כולל המלך ואשתו, המלכה הומאמאי, לנצרות. הראג'ה הומאבון שונה שמו ל"קרלוס" והמלכה הומאמאי שונה שמה ל"חואנה" על שם מלך ומלכת ספרד. לאחר הטבילה שלה, המלכה ביקשה מהספרדים את דמות הילד ישו (סנטו ניניו), שאליה נמשכה, והתחננה בפניהם עבור הדמות בחרטה, בתוך דמעותיה. מגלן נתן אז את דמות הילד ישו, יחד עם דמות של הבתולה מריה, ופסל של ישו למלכה כמחווה של רצון טוב על קבלת האמונה החדשה. המלך ערך אז ברית דם עם מגלן כדי לחזק את נאמנותם של הספרדים והסבואנים. המלך אמר אז לספרדים ללכת לאי מקטן כדי להרוג את אויבו לאפולאפו.
הספרדים הלכו לאי מקטן בדיוק כפי שהראג'ה הומאבון אמר להם. עם זאת, הם לא באו בתחילה בכוח ורצו לנצר אותם. בניגוד לאנשי סבו שקיבלו את הדת החדשה בקלות, מלך מקטן, דאטו לאפולאפו, ושאר האי מקטן התנגדו. ב-27 באפריל, מגלן וחברי צוותו ניסו להכניע את ילידי מקטן בכוח, אך בקרב שבא לאחר מכן, האירופאים הוכרעו ומגלן נהרג על ידי לאפולאפו ואנשיו.
בעקבות מותו, מגלן הוחלף בתחילה על ידי המפקדים המשותפים חואן סראנו ודוארטה ברבוסה (עם סדרה של קצינים אחרים שהובילו מאוחר יותר). הצי עזב את הפיליפינים (בעקבות בגידה עקובה מדם של בעל הברית לשעבר הראג'ה הומאבון, שהרעיל חיילים ספרדים רבים במשתה ערמומי בלילה שאחרי הקרב על כך שהובסו בקלות על ידי לאפולאפו ואנשי מקטן ועל כך שלא הצליחו להרוג את לאפולאפו) ובסופו של דבר עשו את דרכם למאלוקו בנובמבר 1521. עמוסים בתבלינים, הם ניסו להפליג לספרד בדצמבר, אך גילו שרק אחת משתי הספינות הנותרות שלהם, ה"ויקטוריה", כשירה להפלגה. ה"ויקטוריה", בפיקודו של חואן סבסטיאן אלקנו, חזרה לבסוף לספרד ב-6 בספטמבר 1522, והשלימה את ההקפה. מתוך 270 הגברים שיצאו עם המשלחת, רק 18 או 19 ניצולים חזרו.
מוות
לאחר מספר שבועות בפיליפינים, מגלן המיר עד 2,200 מקומיים לנצרות, כולל הראג'ה הומאבון מסבו ורוב מנהיגי האיים סביב סבו. עם זאת, לאפולאפו, מנהיג מקטן, התנגד להמרה. כדי לזכות באמונו של הראג'ה הומאבון, מגלן הפליג למקטן עם כוח קטן בבוקר ה-27 באפריל 1521. במהלך הקרב שבא לאחר מכן נגד כוחותיו של לאפולאפו, מגלן נפגע מחנית "במבוק" (באנגקאו, שהם למעשה ראטן מוקשה באש עם קצה מתכת), ומאוחר יותר הוקף וחוסל עם כלי נשק אחרים.
אנטוניו פיגאפטה וחינס דה מאפרה סיפקו מסמכים כתובים על האירועים שהובילו למותו של מגלן:
> כשהגיע הבוקר ארבעים ותשעה מאיתנו קפצו למים עד ירכינו, והלכנו במים יותר משתי טיסות קשת לפני שהצלחנו להגיע לחוף. הסירות לא יכלו להתקרב בגלל סלעים מסוימים במים. האחד עשר האחרים נשארו מאחור כדי לשמור על הסירות. כשהגענו ליבשה, אותם גברים התארגנו בשלוש חטיבות למספר של יותר מאלף חמש מאות איש. כשראו אותנו, הם הסתערו עלינו בצעקות רמות במיוחד... המוסקטרים והקשתים ירו מרחוק במשך כחצי שעה, אך ללא הועיל; כי היריות רק עברו דרך המגנים... כשזיהו את הקפטן, כל כך הרבה פנו אליו שהם הפילו את הקסדה שלו מראשו פעמיים... אינדיאני אחד הטיל חנית במבוק בפניו של הקפטן, אך האחרון הרג אותו מיד ברומח שלו, אותו השאיר בגופו של האינדיאני. ואז, כשניסה להניח יד על חרב, הוא יכול היה לשלוף אותה רק עד מחצית הדרך, כי הוא נפצע בזרועו מחנית במבוק. כשראו זאת הילידים, כולם הטילו את עצמם עליו. אחד מהם פצע אותו ברגל שמאל עם סכין גדולה, הדומה לסימיטר, רק גדולה יותר. זה גרם לקפטן ליפול פניו מטה, כשאז הם מיהרו עליו מיד עם חניתות ברזל ובמבוק ועם הסכינים שלהם, עד שהרגו את המראה שלנו, את האור שלנו, את הנוחות שלנו, ואת המדריך האמיתי שלנו.
— אנטוניו פיגאפטה
> שום דבר מגופתו של מגלן לא שרד; באותו אחר הצהריים הראג'ה-מלך האבל, בתקווה לשחזר את שרידיו, הציע למנהיג המנצח של מקטן כופר נאה של נחושת וברזל עבורם, אך דאטו לאפולאפו סירב. הוא התכוון לשמור את הגופה כגביע מלחמה. מכיוון שאשתו וילדו מתו בסביליה לפני שמישהו מחברי המשלחת יכול היה לחזור לספרד, נראה היה שכל עדות לקיומו של פרדיננד מגלן נעלמה מעל פני האדמה.
— חינס דה מאפרה
מוניטין בעקבות ההקפה
מיד לאחר ההקפה, מעטים חגגו את מגלן על הישגיו, והוא הושמץ והושפל רבות בספרד ובפורטוגל מולדתו. בפורטוגל, היו שראו במגלן בוגד על כך שהפליג עבור ספרד. בספרד, המוניטין של מגלן סבל בשל הדיווחים הלא מחמיאים ברובם על מעשיו שניתנו על ידי ניצולי המשלחת.
החדשות הראשונות על המשלחת הגיעו מצוות ה"סן אנטוניו", בהובלת אסטבאו גומש, שערק מהצי במצר מגלן וחזר לסביליה ב-6 במאי 1521. העריקים הועמדו למשפט, אך בסופו של דבר זוכו לאחר שהפיקו גרסה מעוותת של המרד בסן חוליאן, ותיארו את מגלן כלא נאמן למלך. המשלחת נחשבה כמי שנספתה. ה"קאסה דה קונטראטאסיון" (בית המסחר) מנעה את משכורתו של מגלן מאשתו, ביאטריס, "בהתחשב בתוצאות המסע", והיא הושמה במעצר בית עם בנם הצעיר בהוראת הארכיבישוף פונסקה.
18 הניצולים שחזרו בסופו של דבר על סיפון ה"ויקטוריה" בספטמבר 1522 היו גם הם לא אוהדים ברובם כלפי מגלן. רבים, כולל הקפטן, חואן סבסטיאן אלקנו, השתתפו במרד בסן חוליאן. עם חזרת הספינה, קרלוס זימן את אלקנו לוואיאדוליד, והזמין אותו להביא שני אורחים. הוא הביא את המלחים פרנסיסקו אלבו והרננדו דה בוסטמנטה, תוך שהוא לא כולל במכוון את אנטוניו פיגאפטה, כרוניקן המשלחת. תחת חקירה על ידי ראש עיריית ואיאדוליד, הגברים טענו שמגלן סירב לציית לפקודות המלך (ונתנו זאת כסיבה למרד בסן חוליאן), ושהוא העדיף בצורה לא הוגנת את קרובי משפחתו בקרב הצוות, והפלה לרעה את הקפטנים הספרדים.
אחד הניצולים הבודדים שהיו נאמנים למגלן היה אנטוניו פיגאפטה. למרות שלא הוזמן להעיד עם אלקנו, פיגאפטה עשה את דרכו לוואיאדוליד והציג לקרלוס עותק בכתב יד של הערותיו מהמסע. מאוחר יותר הוא יטייל ברחבי אירופה ויעניק עותקים לבני מלוכה אחרים, כולל ז'ואאו השלישי מפורטוגל, פרנסואה הראשון מצרפת, ופיליפ וילייה דה ל'איל-אדאם. לאחר שחזר לביתו בוונציה, פיגאפטה פרסם את יומנו (כ-Relazione del primo viaggio intorno al mondo) בסביבות 1524. חוקרים הגיעו לראות ביומנו של פיגאפטה את הדיווח המקיף והאמין ביותר על ההקפה, ופרסומו עזר בסופו של דבר להתמודד עם המידע השגוי שהופץ על ידי אלקנו ושאר המורדים הניצולים. בקטע המצוטט לעיתים קרובות בעקבות תיאורו את מותו של מגלן בקרב מקטן, פיגאפטה מספיד את הקפטן-גנרל:
> המעלות העיקריות של מגלן היו אומץ והתמדה, אפילו במצבים הקשים ביותר; למשל הוא נשא רעב ועייפות טוב יותר מכולנו. הוא היה ימאי מעשי מופלא, שהבין ניווט טוב יותר מכל הטייסים שלו. ההוכחה הטובה ביותר לגאונותו היא שהוא הקיף את העולם, איש לא קדם לו.
מורשת
מגלן התפרסם בזכות כישורי הניווט והעקשנות שלו. ההקפה הראשונה כונתה "מסע הים הגדול ביותר בעידן התגליות", ואף "מסע הים החשוב ביותר שבוצע אי פעם". הערכת הישגיו של מגלן עשויה הייתה להתחזק עם הזמן על ידי כישלון משלחות מאוחרות יותר שניסו לשחזר את מסלולו, החל ממשלחת לואיסה ב-1525 (שכללה את חואן סבסטיאן אלקנו כסגן מפקד). המשלחת הבאה שהשלימה הקפה, בהובלת פרנסיס דרייק, הייתה רק 58 שנים לאחר חזרת ה"ויקטוריה", ב-1580.
מגלן נתן שם לאוקיינוס השקט (שכונה לעיתים ים מגלן, לכבודו, עד המאה ה-18) והוא משאיל את שמו למצר מגלן. שמו יושם מאז גם על מגוון ישויות אחרות, כולל ענני מגלן (שתי גלקסיות ננסיות הנראות בשמי הלילה של חצי הכדור הדרומי), פרויקט מגלן (פרויקט של הצי האמריקאי מתקופת המלחמה הקרה להקפת העולם בצוללת), וחללית מגלן של נאס"א.
### חמש מאות שנה
למרות שמגלן לא שרד את המסע, הוא קיבל יותר הכרה על המשלחת מאשר אלקנו. מכיוון שמגלן היה זה שהתחיל אותה, פורטוגל רצתה להכיר במגלה ארצות פורטוגזי, למרות שספרד רצתה להכיר בתפקידו של אלקנו ובמימון המלך הספרדי במשלחת. בשנת 2019, יום השנה ה-500 למסע, ספרד ופורטוגל מולדתו של מגלן הגישו בקשה משותפת לאונסק"ו לכבד את מסלול ההקפה. הנצחות של ההקפה כללו:
תערוכה שכותרתה "המסע הארוך ביותר: ההקפה הראשונה" נפתחה בארכיון הכללי של הודו בסביליה על ידי מלך ומלכת ספרד. היא הייתה אמורה לעבור למוזיאון סן טלמו בסן סבסטיאן ב-2020.
- תערוכה שכותרתה "פיגאפטה: כרוניקן של ההקפה הראשונה של מגלן-אלקנו" נפתחה בספריית הסוכנות הספרדית לשיתוף פעולה בינלאומי לפיתוח במדריד. היא נתנה בולטות לפיגאפטה, כרוניקן המשלחת.
### במדיה פופולרית
מגלן גולם על ידי השחקן המקסיקני גאל גרסיה ברנאל בסרט "מגלן" מ-2025 המספר את סיפור מסעו. בסדרת הטלוויזיה "חסר גבולות" מ-2022, מגלן מגולם על ידי השחקן הברזילאי רודריגו סנטורו. ובסרט "לאפו-לאפו" מ-2002 הוא גולם על ידי דנטה ריברו.
במשחק "Sid Meier's Civilization VI", שחקנים יכולים לגייס את מגלן כאדמירל גדול.
בפרק 82 של "אנימניאקס", יאקו, וואקו ודוט שרים את הפרודיה "הבלדה של מגלן" לפי הלחן של "Git Along, Little Dogies".