ג'ירולמו סבונרולה

ג'ירולמו סבונרולה

ג'ירולמו סבונרולה (Girolamo Savonarola), מסדר הדומיניקנים (21 בספטמבר 1452 – 23 במאי 1498), היה נזיר דומיניקני סגפן איטלקי מפרארה ומטיף שפעל בתקופת הרנסאנס בפירנצה. הוא התפרסם בזכות נבואותיו על תהילה אזרחית, דגלו בהשמדת אמנות ותרבות חילונית, וקריאותיו להתחדשות נוצרית. הוא גינה שחיתות כנסייתית, שלטון דספוטי וניצול של העניים.

בספטמבר 1494, כאשר מלך צרפת שארל השמיני פלש לאיטליה ואיים על פירנצה, נדמה היה שנבואותיו של סבונרולה עומדות להתגשם. בעוד הנזיר מתווך מול המלך הצרפתי, גירשו תושבי פירנצה את שליטי בית מדיצ'י, ובלחצו של סבונרולה הקימו רפובליקה "שהתקבלה בברכה", אשר הייתה למעשה בשליטתו. הוא הכריז כי פירנצה תהיה ירושלים החדשה, מרכז העולם של הנצרות, "עשירה, חזקה ומפוארת יותר מאי פעם", והנהיג מסע מוסרי קיצוני, תוך גיוס עזרתם הפעילה של צעירי פירנצה.

בשנת 1495, כאשר פירנצה סירבה להצטרף ל"ליגה הקדושה" של האפיפיור אלכסנדר השישי נגד הצרפתים, זימן הוותיקן את סבונרולה לרומא. הוא סירב לציית, ואף התריס נגד האפיפיור כשהמשיך להטיף תחת איסור, תוך שהוא מדגיש את מסע הרפורמה שלו באמצעות תהלוכות, "מדורות הבלים" (Bonfires of the vanities) ומופעים תיאטרליים דתיים. כנקמה, נידה האפיפיור אלכסנדר את סבונרולה במאי 1497 ואיים להטיל אינטרדיקט על פירנצה. משפט באש שהציע מטיף פירנציאני יריב באפריל 1498 כדי לבחון את המנדט האלוהי של סבונרולה הפך לפיאסקו, ודעת הקהל פנתה נגדו. סבונרולה ושניים מהנזירים שתמכו בו נכלאו. ב-23 במאי 1498, הרשויות הכנסייתיות והאזרחיות דנו את שלושת הנזירים למוות, תלו אותם ושרפו את גופותיהם בכיכר המרכזית של פירנצה.

חסידיו של סבונרולה, הפיאנוני (Piagnoni), שמרו על מטרתו לחירות רפובליקנית ולרפורמה דתית גם במאה שלאחר מכן. האפיפיור יוליוס השני שקל לכאורה את קאנוניזציית הקדושים שלו. בית מדיצ'י – שחזר לשלטון בפירנצה ב-1512 בעזרת האפיפיורות – החליש לבסוף באופן סופי את תנועת הפיאנוני. פרוטסטנטים מוקדמים מסוימים, כולל מרטין לותר עצמו, ראו בסבונרולה מבשר חיוני לרפורמציה הפרוטסטנטית.

שנים מוקדמות

סבונרולה נולד ב-21 בספטמבר 1452 בפרארה לניקולו די מיקלה ולאלנה. אביו, ניקולו, נולד בפרארה למשפחה שהגיעה במקור מפדובה; אמו, אלנה, טענה לייחוס למשפחת בונאקוסי (Bonacossi) ממנטובה. לה ולאלנה היו שבעה ילדים, ג'ירולמו היה השלישי שבהם. סבו, מיקלה סבונרולה, רופא ידוע ומוצלח ואיש אשכולות, פיקח על השכלתו של ג'ירולמו. המשפחה צברה הון רב מעיסוקו הרפואי של מיקלה. לאחר מות סבו ב-1468 ייתכן שסבונרולה למד בבית הספר הציבורי שניהל בטיסטה גוארינו, בנו של גוארינו דה ורונה (Guarino da Verona), שם נחשף לקלאסיקה וכן לשירה ולכתבים של פטררקה, אבי הומניזם הרנסאנס. לאחר שסיים תואר באמנויות באוניברסיטת פרארה, התכונן להיכנס לבית הספר לרפואה, בהמשך לדרכו של סבו. בשלב כלשהו, עם זאת, זנח את שאיפותיו המקצועיות.

בשיריו המוקדמים הוא מביע את דאגתו ממצב הכנסייה והעולם. הוא החל לכתוב שירה בעלת גוון אפוקליפטי, בעיקר "על חורבן העולם" (1472) ו"על חורבן הכנסייה" (1475), שבהן הוקיע במיוחד את החצר האפיפיורית ברומא. בערך באותה תקופה נראה כי החל לחשוב על חיים דתיים. כפי שסיפר מאוחר יותר לביוגרף שלו, דרשה ששמע ממטיף בפאנצה (Faenza) שכנעה אותו לזנוח את העולם. רוב הביוגרפים שלו דוחים או מתעלמים מהסיפור של אחיו הצעיר וחסידו, מאורליו (לימים פרא מאורו), לפיו בצעירותו נדחה ג'ירולמו על ידי שכנה, לאודומיה סטרוצי (Laudomia Strozzi), לה הציע נישואין. נכון או לא, במכתב שכתב לאביו כשעזב את הבית כדי להצטרף למסדר הדומיניקני, הוא רומז על היותו מוטרד מתאוות הבשר. קיימת גם אגדה שערב עזיבתו חלם שהוא מטוהר ממחשבות כאלה על ידי מקלחת מים קפואים, דבר שהכין אותו לחיים הסגפניים. במסה הבלתי גמורה שהשאיר מאחוריו, שנקראה מאוחר יותר "De contemptu Mundi" או "על בוז לעולם", הוא קורא לקוראיו לברוח מהעולם הזה של ניאוף, משכב זכר, רצח וקנאה.

סבונרולה למד את אוגוסטינוס ותומאס אקווינס. הוא למד גם את כתבי הקודש ושינן חלקים מהם. ב-25 באפריל 1475, נסע סבונרולה לבולוניה, שם דפק על דלת מנזר סן דומניקו, ממסדר המטיפים (Order of Friars Preacher), וביקש להתקבל. כפי שכתב לאביו במכתב הפרידה שלו, הוא רצה להפוך לאביר של ישו.

נזיר

במנזר נשא סבונרולה את שבועת הציות המתאימה למסדרו, וכעבור שנה הוסמך לכמורה. הוא למד כתבי קודש, לוגיקה, פילוסופיה אריסטוטלית ותיאולוגיה תומסיסטית בבית המדרש הדומיניקני, תרגל הטפה לנזיריו, ועסק בוויכוחים. לאחר מכן נרשם לפקולטה לתיאולוגיה כדי להתכונן לתואר מתקדם. אף שהמשיך לכתוב עבודות דבקות ולהעמיק את חייו הרוחניים, הוא היה ביקורתי בגלוי כלפי מה שנתפס בעיניו כנסיגה בסגפנות המנזר. בשנת 1478 הופסקו לימודיו כאשר נשלח למנזר הדומיניקני סנטה מריה דלי אנז'לי (Santa Maria degli Angeli) בפרארה כעוזר ממונה על טירונים. המינוי עשוי היה להיות הפסקה זמנית רגילה מהשגרה האקדמית, אך במקרה של סבונרולה, זו הייתה נקודת מפנה. הסבר אחד הוא שהרחיק מעליו חלק ממפקדיו, במיוחד פרא וינצ'נצו בנדלי (Vincenzo Bandelli), או בנדלו, פרופסור בבית המדרש ולימים ראש המסדר הדומיניקני, שנטר טינה לנזיר הצעיר על התנגדותו לשינוי חוקי המסדר נגד בעלות על רכוש.

בשנת 1482, במקום לחזור לבולוניה כדי לחדש את לימודיו, מונה סבונרולה ללקטור, או מורה, במנזר סן מרקו בפירנצה. בסן מרקו, פרא ג'ירולמו (סבונרולה) לימד לוגיקה לטירונים, כתב מדריכי הדרכה על אתיקה, לוגיקה, פילוסופיה וממשל, חיבר עבודות דבקות, והכין את דרשותיו לקהילות מקומיות. כפי שרשם בהערותיו, ההטפה שלו לא הצליחה לחלוטין. תושבי פירנצה הסתייגו מדיבורו הפראראי בעל הצליל הזר, מקולו הצורם ו(במיוחד עבור אלה שהעריכו רטוריקה הומניסטית) מסגנונו הלא אלגנטי.

בעת שהמתין לחבר במנזר סן ג'ורג'ו, הוא למד כתבי קודש כאשר לפתע הגה "כשבע סיבות" לכך שהכנסייה עומדת לעבור ייסורים והתחדשות. הוא העלה נושאים אפוקליפטיים אלה בסן ג'ימיניאנו, לשם נסע כמטיף בתקופת התענית בשנת 1485 ושוב ב-1486. שנה לאחר מכן, כשעזב את סן מרקו לתפקיד חדש, לא אמר דבר על "התגלויות סן ג'ורג'ו" שלו בפירנצה.

מטיף

במשך השנים הבאות חי סבונרולה כמטיף נודד עם מסר של חרטה ורפורמה בערים ובמנזרים בצפון איטליה. כפי שמראים מכתביו לאמו וכתביו, ביטחונו ותחושת השליחות שלו גדלו יחד עם המוניטין המתרחב שלו. בשנת 1490 הוחזר לסן מרקו. נראה כי הדבר נבע מיוזמתו של הפילוסוף-נסיך ההומניסט ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה (Giovanni Pico della Mirandola), ששמע את סבונרולה בוויכוח רשמי ברג'ו אמיליה והתרשם מלמדנותו ומאדיקותו. פיקו היה בצרות עם הכנסייה בגלל כמה מרעיונותיו הפילוסופיים הלא אורתודוקסיים (ה"900 תזות" המפורסמות) וחי תחת חסותו של לורנצו המפואר, שליט פירנצה דה פקטו מבית מדיצ'י. כדי שסבונרולה יהיה לצידו כיועץ רוחני, הוא שכנע את לורנצו שהנזיר יביא יוקרה למנזר סן מרקו ולפטרוניו מבית מדיצ'י. לאחר עיכוב מסוים, כנראה בגלל התערבותו של הפרופסור לשעבר שלו פרא וינצ'נצו בנדלי, כעת ויקאר גנרל של המסדר, הצליח לורנצו להחזיר את סבונרולה לפירנצה, שם הגיע במאי או יוני של אותה שנה.

נביא

סבונרולה הטיף על האיגרת הראשונה של יוחנן ועל ספר ההתגלות, ומשך קהל גדול כל כך עד שעבר לבסוף לקתדרלה. מבלי להזכיר שמות, הוא עשה רמיזות מפורשות לרודנים שגזלו את חופש העם, והוקיע את בעלי בריתם, העשירים והחזקים שזלזלו וניצלו את העניים. כשהוא מתלונן על חייהם הרעים של אנשי דת מושחתים, הוא קרא כעת לחרטה ולהתחדשות לפני הגעתו של עונש אלוהי. הלועגים דחו אותו כקנאי נלהב מדי ו"מטיף של הנואשים" ולעגו לחבורת חסידיו הגדלה כפיאנוני (Piagnoni) – "הבוכים" או "המקוננים", כינוי שאימצו לעצמם. בשנת 1492 הזהיר סבונרולה מפני "חרב האל על פני האדמה במהירות ובקרוב" וחזה תלאות נוראות לרומא. סביב שנת 1493 (דרשות אלה לא שרדו) הוא החל לנבא ש"כורש חדש" עומד להגיע מעבר להרים כדי להתחיל את התחדשות הכנסייה.

בספטמבר 1494 חצה מלך צרפת שארל השמיני את האלפים עם צבא אדיר, והטיל את איטליה לתוהו ובוהו פוליטי. רבים ראו בהגעתו של המלך שארל הוכחה למתנת הנבואה של סבונרולה. שארל התקדם לעבר פירנצה, בזז מעוזים טוסקניים ואיים להעניש את העיר על סירובה לתמוך במשלחתו. כאשר ההמון יצא לרחובות כדי לגרש את פיירו האומלל, בנו ויורשו של לורנצו דה מדיצ'י, הוביל סבונרולה משלחת למחנה המלך הצרפתי באמצע נובמבר 1494. הוא לחץ על שארל לחוס על פירנצה וציווה עליו לקחת על עצמו את תפקידו שמונה על ידי האל כרפורמטור של הכנסייה. לאחר כיבוש קצר ומתוח של העיר, והתערבות נוספת של פרא ג'ירולמו (וכן הבטחה לסובסידיה ענקית), חידשו הצרפתים את מסעם דרומה ב-28 בנובמבר 1494. סבונרולה הכריז כעת כי על ידי היענות לקריאתו לחרטה, החלו הפירנציאנים לבנות תיבת נוח חדשה שהצילה אותם ממי המבול האלוהי. סנסציוני עוד יותר היה המסר בדרשתו מה-10 בדצמבר:

> אני מודיע על החדשות הטובות האלה לעיר, שפירנצה תהיה מפוארת יותר, עשירה יותר, חזקה יותר ממה שהייתה אי פעם; ראשית, מפוארת בעיני האל כמו גם בעיני בני אדם: ואת, הו פירנצה, תהיי הרפורמציה של כל איטליה, ומכאן ההתחדשות תתחיל ותתפשט לכל מקום, כי זהו הטבור של איטליה. העצות שלך ירפורמו את הכל לאור ולחסד שהאל ייתן לך. שנית, הו פירנצה, יהיו לך עושר אינספור, והאל יכפיל הכל עבורך. שלישית, תרחיבי את האימפריה שלך, וכך יהיה לך כוח ארצי ורוחני.

רפורמטור

בעצתו ובתמיכתו של סבונרולה (כזר וכאיש דת לא היה זכאי להחזיק בתפקיד), התגבשה "מפלגה" פוליטית סבונרולית, שזכתה לכינוי "הפראטסקי" (the Frateschi), וניהלה את תוכניתו של הנזיר דרך המועצות. האוליגרכים שהיו מעורבים ביותר בשירותם למדיצ'י הורחקו מהתפקידים. חוקה חדשה העניקה זכויות בחירה למעמד האומנים, פתחה משרות אזרחיות משניות לבחירה בהגרלה, והעניקה לכל אזרח בעל מעמד טוב את הזכות להצביע בפרלמנט חדש, ה"קונסיליו מג'ורה" (Consiglio Maggiore), או המועצה הגדולה. בלחצו של סבונרולה, ממשלת הפראטסקי, לאחר חודשים של ויכוחים, העבירה "חוק ערעור" כדי להגביל את הנוהג ארוך השנים להשתמש בגלות ובעונש מוות כנשק סיעתי. סבונרולה הכריז על עידן חדש של "שלום אוניברסלי". ב-13 בינואר 1495 הוא נשא את דרשת הרפורמציה הגדולה שלו בפני קהל עצום בקתדרלה, תוך שהוא מזכיר שהחל לנבא בפירנצה לפני ארבע שנים, אם כי האור האלוהי הגיע אליו "לפני יותר מחמש עשרה, אולי עשרים שנה". כעת טען כי חזה את מותם של לורנצו דה מדיצ'י ושל האפיפיור אינוקנטיוס השמיני בשנת 1492 ואת בוא החרב לאיטליה — פלישת המלך שארל מצרפת. כפי שחזה, האל בחר בפירנצה, "טבורה של איטליה", כחביבתו והוא חזר ואמר: אם העיר תמשיך לעשות תשובה ותתחיל את עבודת ההתחדשות יהיו לה עושר, תהילה וכוח.

אם לתושבי פירנצה היה ספק כלשהו בכך שההבטחה לכוח ותהילה ארציים זכתה לאישור שמיימי, סבונרולה הדגיש זאת בדרשה מה-1 באפריל 1495, שבה תיאר את מסעו המיסטי לבתולה מריה בשמיים. בכס המלכות השמימי מציג סבונרולה לאם הקדושה כתר עשוי על ידי אנשי פירנצה ולוחץ עליה לחשוף את עתידם. מריה מזהירה שהדרך תהיה קשה גם לעיר וגם לו, אך היא מבטיחה לו שהאל יקיים את הבטחותיו: פירנצה תהיה "מפוארת יותר, חזקה יותר ועשירה יותר מאי פעם, תפרוש את כנפיה רחוק יותר ממה שמישהו יכול לדמיין". היא ומשרתיה השמימיים יגנו על העיר מפני אויביה ויתמכו בברית שלה עם הצרפתים. בירושלים החדשה שהיא פירנצה ישררו שלום ואחדות. בהתבסס על חזונות כאלה, קידם סבונרולה תיאוקרטיה, והכריז על ישו כמלך פירנצה. הוא ראה באמנות מקודשת כלי לקידום השקפת עולם זו, ולכן התנגד רק לאמנות חילונית, אותה ראה כחסרת ערך ועלולה להזיק.

מעודדים מהשחרור ומההבטחה הנבואית, אימצו תושבי פירנצה את מסעו של סבונרולה להיפטר מהסגן בעיר. על פי התעקשותו החוזרת ונשנית, הועברו חוקים חדשים נגד משכב זכר (שכלל יחסים חד-מיניים בין גברים לנשים), ניאוף, שכרות בציבור ועבירות מוסריות אחרות, בעוד סגנו פרא סילבסטרו מרופי (Silvestro Maruffi) ארגן נערים וגברים צעירים לסייר ברחובות כדי לרסן לבוש והתנהגות לא צנועים. בדרשה שנערכה בחורף 1494, אמר סבונרולה:

> הכרחי שהסיניוריה (Signory) תעביר חוקים נגד החטא המקולל של משכב זכר, שעבורו ידוע כי פירנצה לשמצה בכל רחבי איטליה; השמצה זו נובעת אולי מזה שאתם מדברים ומקשקשים על כך כל כך הרבה, כך שאין אולי כל כך הרבה במעשים, כמו במילים. העבירו חוק, אני אומר, ותנו לזה להיות ללא רחמים; כלומר, תנו לאנשים האלה להיסקל ולהישרף. מצד שני, הכרחי שתסירו מביניכם את השירים והמשחקים והטברנות והאופנה הרעה של בגדי נשים, וכמו כן, עלינו לזרוק החוצה כל מה שמזיק לבריאות הנשמה. תנו לכולם לחיות עבור האל ולא עבור העולם.

במשך זמן מה, האפיפיור אלכסנדר השישי (1492–1503) סבל את תוכחותיו של הנזיר ג'ירולמו נגד הכנסייה, אך הוא עבר לכעס כאשר פירנצה סירבה להצטרף לליגה הקדושה החדשה שלו נגד הפולש הצרפתי, והאשים בכך את השפעתו המזיקה של סבונרולה. חילופי מכתבים בין האפיפיור לנזיר הסתיימו במבוי סתום שסבונרולה ניסה לשבור על ידי שליחת "ספר קטן" לאפיפיור המתאר את הקריירה הנבואית שלו ומתאר כמה מחזיונותיו הדרמטיים ביותר. זה היה "לקט התגלויות" (Compendium of Revelations), דרמטיזציה עצמית שהייתה אחת המרחיקות לכת והפופולריות ביותר מכתביו.

האפיפיור לא נרגע. הוא זימן את הנזיר להופיע לפניו ברומא, וכשסבונרולה סירב, בטענה למצב בריאותי לקוי והודאה שהוא חושש להיות מותקף בדרך, אלכסנדר אסר עליו להמשיך להטיף. במשך כמה חודשים ציית סבונרולה, אך כשראה את השפעתו נשמטת הוא התריס נגד האפיפיור וחידש את דרשותיו, שהפכו לאלימות יותר בטון. הוא לא רק תקף אויבים סמויים בבית שחשד בהם בצדק שהם בקשר עם הקוריה האפיפיורית, הוא גינה את הנוצרים המקובלים, או ה"פושרים", שהגיבו לאט לקריאותיו. הוא דרמטיז את מסעו המוסרי עם מיסות מיוחדות לנוער, תהלוכות, מדורות הבלים ותיאטרון דתי בסן מרקו. הוא וחברו הקרוב, המשורט ההומניסט ג'ירולמו בניבייני (Girolamo Benivieni), חיברו מזמורים ושירי דבקות אחרים עבור תהלוכות הקרנבל של 1496, 1497 ו-1498, והחליפו את שירי הקרנבל הגסים של תקופת לורנצו דה מדיצ'י. אלה המשיכו להיות מועתקים ומופעים לאחר מותו, יחד עם שירים שחוברו על ידי הפיאנוני לזכרו. מספר מהם שרדו.

פרוטו-פרוטסטנטי

כתביו של סבונרולה התפשטו רבות לגרמניה ולשוויץ, ובשל חייו ומותו של סבונרולה, אנשים רבים החלו לראות את האפיפיורות כמושחתת וביקשו רפורמה חדשה של הכנסייה. רבים ראו בו קדוש מעונה, כולל מרטין לותר, שהושפע מכתביו של סבונרולה. אמונותיו של סבונרולה על דוקטרינת ההצדקה נאמרו להיות דומות במובנים מסוימים לתורתו של מרטין לותר, וקבעו שבני אדם אינם מוצדקים על ידי עצמם. ייתכן שסבונרולה השפיע על ז'אן קלווין, אך זהו נושא לוויכוח היסטורי.

סבונרולה מעולם לא נטש את תורת הכנסייה הקתולית; למשל, סבונרולה דבק באמונה בשבעה סקרמנטים ושהכנסייה של רומא היא "אם כל הכנסיות האחרות והאפיפיור הוא ראשה". עם זאת, מחאותיו נגד השחיתות האפיפיורית והסתמכותו על התנ"ך כמדריך העיקרי מקשרות את סבונרולה עם הרפורמציה המאוחרת יותר, לדעתם של חלקם. סבונרולה, תוך הערצה למשרת האפיפיורות, בכל זאת ביקר את האפיפיור אלכסנדר השישי ואת חצרו האפיפיורית. סבונרולה אף ניבא שרומא תבוא תחת שיפוט מהאל.

> האפיפיור עשוי לצוות עליי לעשות משהו שמנוגד לחוק האהבה הנוצרית או הבשורה. אבל, אם הוא אכן יצווה זאת, הייתי אומר לו, אינך רועה. לא הכנסייה הרומית, אלא אתה טועה. מי הן הפרות השמנות של הבשן על הרי שומרון? אני אומר שהן קורטיזנות של איטליה ורומא. או, האם אין כאלה? אלף הן מעט מדי לרומא, 10,000, 12,000, 14,000 הן מעט מדי לרומא. הכן עצמך, הו רומא, כי גדולים יהיו עונשייך.

מקורות קתוליים, לעומת זאת, מבקרים את הכללתו של סבונרולה כמבשר פרוטסטנטי, מכיוון שחלק גדול מהתיאולוגיה שלו עדיין התיישב עם התיאולוגיה הקתולית. לדוגמה, הוא נזקף לזכות כתיבת או פופולריזציה של החצי השני של תפילת "השלום למריה" (Hail Mary) המודרנית (Sancta Maria mater Dei...) בחיבורו Esposizione sopra l’Ave Maria (1495). למרות שנתן השראה לכמה רפורמטורים פרוטסטנטים, סבונרולה השפיע גם על כמה מנהיגים של הקונטרה-רפורמציה.

נידוי ומוות

ב-12 במאי 1497, האפיפיור בורג'ה אלכסנדר השישי נידה את סבונרולה, וגם איים על תושבי פירנצה באינטרדיקט אם יתמידו במתן מחסה לו. לאחר שתיאר את מנהיגות הכנסייה העכשווית כזונה מצולקת היושבת על כס שלמה, נודה סבונרולה בגין כפירה ומרד. ב-18 במרץ 1498, לאחר ויכוחים רבים ולחץ מתמיד מצד ממשלה מודאגת, פרש סבונרולה מהטפה ציבורית. תחת הלחץ של הנידוי, הוא חיבר את יצירת המופת הרוחנית שלו, "ניצחון הצלב" (Triumph of the Cross), חגיגה של ניצחון הצלב על החטא והמוות וחקירה של מה המשמעות להיות נוצרי. הוא סיכם זאת בסגולה התיאולוגית של קאריטאס (caritas), או אהבה. באהבת השכנים שלהם, נוצרים מחזירים את האהבה שקיבלו מבוראם ומושיעם. סבונרולה רמז על ביצוע ניסים כדי להוכיח את שליחותו האלוהית, אך כאשר מטיף פרנציסקני יריב הציע לבחון שליחות זו על ידי הליכה דרך האש, הוא איבד את השליטה בשיח הציבורי. מבלי להתייעץ איתו, בן בריתו פרא דומניקו דה פשה (Domenico da Pescia) הציע את עצמו כמחליפו וסבונרולה הרגיש שהוא לא יכול להרשות לעצמו לסרב. המשפט הראשון באש בפירנצה מזה למעלה מ-400 שנה נקבע ל-7 באפריל.

קהל מילא את הכיכר המרכזית, להוט לראות אם האל יתערב, ואם כן, באיזה צד. המתמודדים העצבניים ומשלחותיהם עיכבו את תחילת התחרות במשך שעות. גשם פתאומי הרטיב את הצופים ופקידי הממשלה ביטלו את ההליכים. הקהל התפזר בכעס; נטל ההוכחה היה על סבונרולה, והוא הואשם בפיאסקו. המון תקף את מנזר סן מרקו. פרא ג'ירולמו, פרא דומניקו ופרא סילבסטרו מרופי נעצרו ונכלאו. תחת עינויים הודה סבונרולה שהמציא את נבואותיו וחזיונותיו, לאחר מכן חזר בו, ושוב הודה. בתא הכלא שלו במגדל ארמון הממשלה הוא חיבר הרהורים על תהילים 51 (Infelix ego) ו-31 (Tristitia obsedit me). בבוקר ה-23 במאי 1498, שלושת הנזירים הובלו החוצה לכיכר המרכזית שם, לפני בית דין של אנשי דת בכירים ופקידי ממשלה, הם נידונו ככופרים ופלגנים, ונידונו למוות לאלתר. כשהם מופשטים מבגדיהם הדומיניקניים בהשפלה טקסית, הם עלו על הפיגום בחולצותיהם הלבנות הדקות. כל אחד על גרדום נפרד, הם נתלו, בעוד אש הובערה מתחתיהם כדי לכלות את גופותיהם. כדי למנוע מחסידים לחפש שרידים, האפר שלהם נלקח בעגלה ופוזר בארנו.

השלכות ומורשת

תוך התנגדות לצנזורה ולגלות, טיפחו נזירי סן מרקו פולחן של "שלושת הקדושים המעונים" והעריצו את סבונרולה כקדוש. הם עודדו נשים במנזרים מקומיים ובעיירות שמסביב למצוא השראה מיסטית בדוגמתו, ועל ידי שמירת רבים מדרשותיו וכתביו, הם עזרו להשאיר את רעיונותיו הפוליטיים והדתיים בחיים.

חזרתם של המדיצ'י ב-1512 סיימה את הרפובליקה בהשראת סבונרולה והגבירה את הלחץ נגד התנועה, אם כי שניהם הוחיו בקצרה ב-1527 כאשר המדיצ'י גורשו שוב. בשנת 1530, האפיפיור מדיצ'י קלמנס השביעי (ג'וליו דה מדיצ'י), בעזרת חיילי הקיסר הרומי הקדוש, החזיר את שלטון מדיצ'י, ופירנצה הפכה לדוכסות תורשתית. ניקולו מקיאוולי בן זמנו של סבונרולה דן בנזיר בפרק ו' בספרו "הנסיך", כותב:

> אם משה, כורש, תסאוס ורומולוס היו חסרי נשק הם לא היו יכולים לאכוף את חוקתם לאורך זמן – כפי שקרה בזמננו לפרא ג'ירולמו סבונרולה, שנהרס עם סדר הדברים החדש שלו ברגע שההמון לא האמין בו יותר, ולא היה לו אמצעי לשמור על אלה שהאמינו איתנים או לגרום לכופרים להאמין.

הרעיונות הדתיים של סבונרולה מצאו קבלה במקומות אחרים. בגרמניה ובשוויץ, הרפורמטורים הפרוטסטנטים המוקדמים, בעיקר מרטין לותר עצמו, קראו כמה מכתבי הנזיר ושיבחו אותו כקדוש מעונה ומבשר שרעיונותיו על אמונה וחסד הקדימו את הדוקטרינה של לותר עצמו על הצדקה על ידי אמונה בלבד. בצרפת רבים מכתביו תורגמו ופורסמו וסבונרולה נחשב כמבשר של רפורמה אוונגליסטית, או הוגנוטית. בויטנברג, עיר הולדתו של מרטין לותר, הוקם פסל של ג'ירולמו סבונרולה כדי לכבד אותו.

האפיפיור קאראפה פאולוס הרביעי הכריז ב-1558 שסבונרולה לא היה כופר. סבונרולה נשאר מאמין בדוגמות של הכנסייה הקתולית ואף בעבודתו הגדולה האחרונה הגן על מוסד האפיפיורות. בתוך המסדר הדומיניקני נתפס סבונרולה כדמות דבקות ("הדימוי המתפתח של כומר קדוש של הקונטרה-רפורמציה"), ובדמות נדיבה זו חיה זכרו. פיליפו נרי, מייסד האורטוריאנים, פירנציאני שחונך על ידי הדומיניקנים של סן מרקו, הגן גם הוא על זכרו של סבונרולה.

### מהמאה ה-19 להווה

באמצע המאה התשע-עשרה, ה"פיאנוני החדשים" מצאו השראה בכתביו ובדרשותיו של הנזיר להתעוררות הלאומית האיטלקית הידועה כריסורג'ימנטו. על ידי הדגשת הפעילות הפוליטית שלו על פני הפוריטניות והשמרנות התרבותית שלו, הם החזירו את קולו של סבונרולה לשינוי פוליטי רדיקלי. האייקון הנכבד שלפני הרפורמציה ויתר על מקומו לרפורמטור הלוהט של הרנסאנס. דימוי אנכרוניסטי משהו זה, מחוזק על ידי מחקר חדש רב, עיצב את הביוגרפיה החדשה והגדולה מאת פסקואלה וילארי, שראה בהטפה של סבונרולה נגד עריצות מדיצ'י את המודל למאבק האיטלקי למען חירות ואיחוד לאומי. בגרמניה, התיאולוג הקתולי והיסטוריון הכנסייה יוזף שניצר ערך ופרסם מקורות בני זמנו שהאירו את הקריירה של סבונרולה. בשנת 1924 הכתיר את מחקרו העצום במחקר מקיף על חייו וזמניו של סבונרולה שבו הציג את הנזיר כהתקווה הטובה האחרונה של הכנסייה הקתולית לפני הקטסטרופה של הרפורמציה הפרוטסטנטית. במפלגת העם האיטלקית שייסד דון לואיג'י סטורצו ב-1919, הוערץ סבונרולה כאלוף הצדק החברתי, ואחרי 1945 הוא הוצג כמודל של קתוליות רפורמית על ידי מנהיגי המפלגה הדמוקרטית-נוצרית. מסביבה זו, בשנת 1952 הגיעה השלישית מהביוגרפיות החשובות של סבונרולה, ה-Vita di Girolamo Savonarola מאת רוברטו רידולפי. במשך חצי המאה הבאה היה רידולפי האפוטרופוס של זיכרו הקדוש של הנזיר וכן דקאן מחקר סבונרולה, אותו עזר להצמיח לתעשייה אקדמית. כיום, רוב המסות והדרשות של סבונרולה ורבים מהמקורות בני הזמן (דברי ימי, יומנים, מסמכי ממשלה ויצירות ספרותיות) זמינים במהדורות ביקורתיות.

הכנסייה של ימינו שקלה את הפיכתו למבורך. בשנת 2020 נוסדה אגודת דבקות (The Savonarola Society) המוקדשת לקידום עניינו לקאנוניזציה; בשנת 2024 קבוצה זו החלה את The Opera Savonarolae (פרויקט סבונרולה) בשיתוף עם Studio Fratesco, בניסיון לתרגם את כל עבודותיו של סבונרולה לאנגלית וכן מקורות משניים רבים שלא תורגמו בעבר. הפרסום הראשון בפרויקט זה היה הדפסה מחודשת של הביוגרפיה של האב ג'יי ל' אוניל משנת 1898, Jerome Savonarola: A Sketch. בדצמבר 2024, הקבוצה קיבלה ברכה אישית מהאפיפיור פרנציסקוס.

הכנסייה הקתולית הלאומית הפולנית, כנסייה שאינה בקשר עם רומא וענף של האיחוד מסקרנטון, קראה לסמינר שלה על שם סבונרולה.

עבודות

כמעט שלושים כרכים של דרשות וכתבים של סבונרולה פורסמו עד כה ב-Edizione nazionale delle Opere di Girolamo Savonarola (רומא, אנג'לו בלרדטי, 1953 ועד היום). למהדורות המאות ה-15 וה-16 ראו Catalogo delle edizioni di Girolamo Savonarola (secc. xv–xvi) ערוך על ידי פ' סקפקיי (פירנצה, 1998, ISBN 978-888702722-8).

Prison Meditations on Psalms 51 and 31 בעריכת ג'ון פטריק דונלי, S.J. (ISBN 978-0-87462700-8)

- The Compendium of Revelations בתוך ברנרד מקגין, עורך, Apocalyptic Spirituality: Treatises and Letters of Lactantius, Adso of Montier-en-Der, Joachim of Fiore, the Franciscan Spirituals, Savonarola (ניו יורק, 1979, ISBN 978-0-80912242-4)

- Savonarola A Guide to Righteous Living and Other Works בעריכת קונרד אייזנביכלר (טורונטו, המרכז ללימודי רפורמציה ורנסאנס, 2003, ISBN 978-0-77272020-7)

- Selected Writings of Girolamo Savonarola Religion and Politics, 1490–1498 בעריכת אן בורלי ומריה פסטורה פסארו (ניו הייבן, הוצאת אוניברסיטת ייל, 2006, ISBN 978-030012904-5)

- Savonarola, Girolamo (1497). Contra gli astrologi (באיטלקית). פירנצה: ברתולומאו דה ליברי.

- Savonarola, Girolamo (1536). Contra gli astrologi (באיטלקית). ונציה: ברנרדינו סטאנינו (1.).