חיים מוקדמים ורקע
ידיד של דיאגורס הצביע על תצוגה יקרה של מנחות נדר ואמר: 'אתה חושב שלאלים אין דאגה לאדם? הרי אתה יכול לראות מכל תמונות הנדר האלה כאן כמה אנשים ניצלו מזעם הסערות בים על ידי תפילה לאלים שהביאו אותם בבטחה לנמל.' על כך השיב דיאגורס: 'כן, אכן, אך היכן התמונות של כל אלה שספינתם טרפה והם נספו בגלים?' דיאגורס "האתאיסט" ממלוס (Diagoras of Melos) היה משורר וסופיסט יווני מהמאה ה-5 לפנה"ס. לאורך העת העתיקה הוא נחשב לאתאיסט, אך מעט מאוד ידוע בוודאות על מה שהאמין בו בפועל. אנקדוטות על חייו מעידות כי יצא בגלוי נגד הדת היוונית העתיקה. נטען כי הוא קיצץ פסל עץ של הרקלס (Heracles) והשתמש בו כדי לצלות את העדשים שלו, וחשף את סודות המסתורין האלאוסיני.
האתונאים האשימו אותו ב-asebeia (חוסר יראת שמיים) והגלו אותו מעירם. הוא מת בקורינתוס. חיים: דיאגורס היה בנו של טלקלידס או טלקליטוס, ונולד באי מלוס, אחד מהקיקלאדים. על פי הסודא (Suda), הוא היה תלמידו של דמוקריטוס לאחר שדמוקריטוס שילם 10,000 דרכמות כדי לשחרר את דיאגורס משבי בעקבות הכיבוש האכזרי של מלוס בשנת 416 לפנה"ס; עם זאת, שום מקור מוקדם אינו מזכיר קשר עם דמוקריטוס. הסודא מציין גם כי בצעירותו רכש דיאגורס מוניטין כמשורר לירי, וזו כנראה הסיבה לכך שהוא מוזכר יחד עם המשוררים הליריים סימונידס, פינדארוס ובאכילידס. בין שירי התהילה שלו מוזכר במיוחד הספד על אריאנתס מארגוס, שאינו ידוע אחרת, אחד על ניקודורוס, מדינאי ממנטיניאה, ושלישי על המנטיניאים.
פעילות פוליטית וגלות
ניקודורוס זכה להערכה כמדינאי ומחוקק במולדתו; אליאנוס מודיע לנו שדיאגורס היה מאהבו של ניקודורוס וסייע לו בחקיקתו. החוקה של מנטיניאה זכתה מאוחר יותר לשבחים מצד אריסטו ופוליביוס כדוגמה נדירה למתינות ואיזון דמוקרטיים. במחזהו "העננים", המחזאי הקומי האתונאי אריסטופאנס רומז על דיאגורס כדמות ידועה באותה תקופה, כאשר הגרסה השנייה והקיימת של המחזה מתוארכת כנראה לשנים 419–417 לפנה"ס. דיודורוס מודיע לנו שכמה שנים לאחר מכן, בסביבות 415 לפנה"ס, הוא הואשם בחוסר יראת שמיים, והוא חשב שעדיף לברוח מאתונה כדי להימנע מהעמדה לדין, ומקורות קלאסיים מדברים על פרס בעד תפיסתו או הריגתו. ייתכן שהדת הייתה רק אמתלה להאשמה, שכן היותו בן מלוס הפך אותו לאובייקט של חשד בעיני אנשי אתונה.
בשנת 416 לפנה"ס, מלוס נכבשה וטופלה באכזריות על ידי האתונאים, ואין זה בלתי אפשרי שדיאגורס, שזעם על יחס כזה, אולי לקח חלק במאבקים המפלגתיים באתונה, ובכך עורר על עצמו את חשד המפלגה הדמוקרטית. דיאגורס נסע לאחר מכן לקורינתוס, שם, כפי שמציין הסודא, הוא מת. פילוסופיה: מעט מאוד ידוע בוודאות על השקפותיו הפילוסופיות או על אופי האתאיזם המיוחס לו. כל מה שידוע בוודאות בנקודה זו הוא שדיאגורס נפגע מפולחן האלים הלאומיים האתונאיים.
אנקדוטות עתיקות: קיקרו, שכתב במאה ה-1 לפנה"ס, מספר כיצד ידיד של דיאגורס ניסה לשכנע אותו בקיומם של האלים, על ידי הצבעה על כמה תמונות נדר מספרות על אנשים שניצלו מסערות בים על ידי "כוח נדריהם לאלים", על כך השיב דיאגורס כי "אין בשום מקום תמונות של אלה שספינתם טרפה והם טבעו בים." וקיקרו ממשיך לתת דוגמה נוספת, שבה דיאגורס היה על ספינה במזג אוויר קשה, והצוות חשב שהם הביאו זאת על עצמם בכך שלקחו את האיש חסר האלוהים הזה על הסיפון. הוא תהה אז אם גם על הסירות האחרות באותה סערה היה דיאגורס על הסיפון.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →איור בעיפרון שצויר בין 2018 ל-2020 המייצג את פרשנות האמן לאגדה על דיאגורס ממלוס שורף את פסל הרקלס. זו ואנקדוטות דומות מתארות במדויק את היחס שבו עמד כלפי הדת העממית. העובדה שהוא שמר על עמדתו בנחישות רבה, ואולי בחופש, שנינות ותעוזה רבה יותר מכפי שהיה רצוי, נראית כמעידה על כך שהוא בפרט זכה לכינוי אתאיסט בעת העתיקה. ייתכן שהוא רק הכחיש את ההתערבות הישירה של האלים בעולם, אך מכיוון שלא האמין בקיומם האישי של האלים האתונאיים ובדרך פעולתם האנושית, האתונאים בקושי יכלו לראות בו משהו אחר מאשר אתאיסט.
טענות על חוסר יראת שמיים
הסופר הנוצרי אתנאגורס מאתונה מהמאה ה-2 לספירה כותב על דיאגורס: בצדק פסקו האתונאים שדיאגורס אשם באתאיזם, בכך שלא רק חשף את הדוקטרינה האורפיאית, ופרסם את המסתורין של אלאוסיס והקבירים, וקיצץ את פסל העץ של הרקולס כדי להרתיח את הלפת שלו, אלא הכריז בגלוי שאין אלוהים כלל. כדי לחזור להאשמה נגד דיאגורס שאילצה אותו לעזוב את אתונה, התקופה הייתה כזו שבה הספקנות החלה לערער את יסודות האמונה העממית העתיקה. המשפט של אלה ששברו את פסלי הרמס, חילול המסתורין, והאשמתו של אלקיביאדס, הם סימפטומים המראים כי חוסר האמונה, המוזן על ידי הגיגים של פילוסופים וסופיסטים, החל להיראות מסוכן מאוד למפלגה השמרנית באתונה.
אין ספק שדיאגורס לא התייחס לדת הממוסדת של העם, וייתכן שלעיתים לעג לה; אך הוא גם העז לבצע התקפות ישירות על מוסדות ציבוריים של הפולחן האתונאי, כגון המסתורין האלאוסיני, שאותם ניסה להוריד בערכם בעיני הציבור, ונאמר שהוא מנע מאנשים רבים מלהתחיל בהם. אלו לפחות הנקודות שבהן מאשימים אותו הקדמונים, ומלנתיאוס, בעבודתו על המסתורין, מזכיר את הצו שהתקבל נגד דיאגורס. ללא ספק היו מניעים פוליטיים בכל המחלוקות הדתיות הללו.
הקשר פוליטי של התביעה
דיאגורס היה בן מלוס, וכתוצאה מכך השתייך לגזע הדורי; הוא היה ידיד של מנטיניאה הדורית, שנואה על ידי אתונה, ורק לאחרונה ויתרה על בריתה עם אתונה; הדורים והאיונים התנגדו זה לזה בנקודות שונות של פולחנם, וניצוץ עוינות זה הוצת לשנאה גוברת על ידי המלחמה הפלופונסית. דיאגורס ברח מאתונה בזמן כדי להימלט מהשלכות ההתקפות שאויביו ביצעו נגדו. לכן הוא נידון, והפספיסמה (צו) נחקקה על עמוד, המבטיח פרס על ראשו, וכישרון אחד (טאלנט) לאדם שיביא את גופתו המתה לאתונה, ושני כישרונות למי שיסגיר אותו חי לידי האתונאים. הערכה מודרנית: ג'. מ. רוברטסון כותב על דיאגורס ש:
בערך באותו זמן [415 לפנה"ס] המשורר דיאגורס ממלוס הוצא אל מחוץ לחוק בגלל אתאיזם, לאחר שהכריז כי אי-הענישה של מעשה עוולה מסוים הוכיחה שאין אלים. שוער, עם סיבה מסוימת, שהעוולה המדוברת הייתה טבח המליאנים על ידי האתונאים בשנת 416 לפנה"ס, והטינה האתונאית במקרה זה הייתה אישית ופוליטית ולא דתית. במשך זמן מה לאחר 415, בתי המשפט האתונאיים עשו מאמצים כבירים להעניש כל מקרה של חוסר יראת שמיים שניתן לגלות; ופרודיות על המסתורין האלאוסיני יוחסו לאלקיביאדס ואחרים.
השקפות פילוסופיות ומורשת
דיאגורס, שהואשם בנוסף בחשיפת המסתורין האלאוסיני ואחרים, ובהפיכת פסל של הרקלס לעצי הסקה, באומרו לאל לבצע כך את עבודתו השלוש-עשרה על ידי בישול לפת, הפך מאז לאחד האתאיסטים המפורסמים של העולם העתיק, והוצע פרס של כישרון כסף על הריגתו, ושני כישרונות על תפיסתו בחיים; למרות זאת נראה שהוא נמלט. לא ניתן להסביר את הקשר של דיאגורס לדת ולתיאולוגיה העממית של תקופתו מבלי לחזור לדעותיהם של הפילוסופים הטבעיים, ולתנועה האינטלקטואלית של התקופה. הפילוסופים הקדם-סוקרטיים הסבירו יותר ויותר תופעות טבע במונחים של חוקי טבע ללא צורך בהתערבות אלוהית.
בפרט, האטומאיזם של דמוקריטוס החליף את האל השולט בעולם ביחסי סיבה ותוצאה כמקור לכל הדברים. דמוקריטוס הסביר את האמונה הנרחבת באלים כתוצאה מפחד מתופעות יוצאות דופן ובלתי מוסברות בטבע; ומתוך עיקרון זה, דיאגורס, בתקופה שבה האמונה העממית העתיקה כבר התערערה, במיוחד במוחם של הצעירים, הופיע עם הדוקטרינה שאין אלים כלל. נראה כי התקפותיו כוונו בעיקר נגד הדוגמות של התיאולוגיה והמיתולוגיה היוונית, כמו גם נגד צורות הפולחן הממוסדות.
לפי האופנה של הסופיסטים, שקריקטורה שלה מופיעה אצל אריסטופאנס ב"העננים", הוא החליף את הכוחות הפעילים של הטבע בפעילות האלים; וכמה הצהרות מבודדות שהגיעו אלינו הופכות את זה לסביר שהוא עשה זאת בצורה שנונה. ג'ניפר מייקל הכט כותבת על דיאגורס ש: המשורר דיאגורס ממלוס היה אולי האתאיסט המפורסם ביותר של המאה החמישית. למרות שלא כתב על אתאיזם, אנקדוטות על חוסר אמונתו מציעות שהוא היה בטוח בעצמו, כמעט מתגרה, ופומבי מאוד. הוא חשף את הטקסים הסודיים של דת המסתורין האלאוסינית לכולם ו"בכך הפך אותם לרגילים", כלומר, הוא דה-מיסטיפיקציה מכוונת של טקס סודי יקר, כנראה כדי לעורר את בני דורו למחשבה.
בסיפור מפורסם אחר, ידיד הצביע על תצוגה יקרה של מנחות נדר ואמר: "אתה חושב שלאלים אין דאגה לאדם? הרי אתה יכול לראות מכל תמונות הנדר האלה כאן כמה אנשים ניצלו מזעם הסערות בים על ידי תפילה לאלים שהביאו אותם בבטחה לנמל." על כך השיב דיאגורס: "כן, אכן, אך היכן התמונות של כל אלה שספינתם טרפה והם נספו בגלים?" שאלה טובה. דיאגורס הואשם בחילול המסתורין, אך נמלט. חיפוש נערך אחריו ברחבי האימפריה האתונאית, מה שהעיד על כך שהאישומים היו רציניים, אך הוא לא נמצא. עבודות: Marek Winiarczyk ed., Diagorae Melii et Theodori Cyrenaei reliquiae, לייפציג, 1981 (Bibliotheca Scriptorum Graecorum et Romanorum Teubneriana).