שטר 200 הפרנק השווייצרי הציג בעבר את דיוקנו ואת התרשמות אמנותית מיצירותיו של שארל-פרדינאן ראמיז (Charles Ferdinand Ramuz), סופר שהקריירה שלו השתרעה על פני המחצית הראשונה של המאה העשרים. הוא נולד בלוזאן בשנת 1878, והפך לדמות בולטת בספרות, כשהוא מפיק גוף רחב של רומנים, מסות ושירה תוך שמירה על קשריו העמוקים עם מולדתו שווייץ.
חיים מוקדמים וחינוך
ראמיז נולד בקנטון וו (Vaud) וקיבל את השכלתו באוניברסיטת לוזאן. היסודות האינטלקטואליים שלו נבנו במסגרת אגודת הסטודנטים צופינגיה (Zofingia). לאחר לימודיו, הוא החזיק במשרות הוראה קצרות באובון (Aubonne) ובוויימאר שבגרמניה. בשנת 1903 הוא עבר לפריז, שם נשאר עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשהוא חוזר לסירוגין לשווייץ. במהלך תקופתו בבירה הצרפתית, הוא חיבר תזה שהתמקדה במשורר מוריס דה גרן (Maurice de Guérin) ופרסם את קובץ השירים הראשון שלו, Le petit village.
תרומות ספרותיות ואמנותיות
עם שובו למולדתו בשנת 1914, ביסס ראמיז את מעמדו כסופר, מסאי וכותב ליברית רב-תלמידים. הוא מוכר במיוחד בזכות שיתוף הפעולה שלו עם איגור סטרווינסקי (Igor Stravinsky), עבורו כתב את הליברית ליצירה Histoire du soldat (סיפורו של חייל). הביבליוגרפיה שלו ענפה וכוללת יצירות כגון Aline, Jean-Luc persécuté ו-La grande peur dans la montagne. יצירתו כללה גם הערכות ביקורתיות של אמנות, ובמיוחד עבודתו משנת 1943 על רנה אוברז'ונואה (René Auberjonois).
עיבודים והכרה
רבים מהרומנים שלו עברו מהדף למסך, ובמיוחד La séparation des races, שעובד לסרט Rapt משנת 1933 בבימויו של דמיטרי קירסנוב (Dimitri Kirsanoff) עם מוזיקה מאת ארתור הונגר (Arthur Honegger). מאוחר יותר, הרומן שלו משנת 1915, La Guerre dans le Haut Pays, שימש כחומר מקור לסרט War in the Highlands משנת 1998, בבימויו של פרנסיס רוסר (Francis Reusser) ובכיכובה של מריון קוטיאר (Marion Cotillard). לאורך חייו, תרומותיו זכו להערכה עם פרס רמבר (Rambert Award) בשנת 1912, פרס גוטפריד-קלר (Gottfried-Keller-Preis) בשנת 1927 ופרס שילר בשנת 1936.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חיים אישיים ושנים אחרונות
ראמיז נישא לציירת השווייצרית ססיל סלייה (Cecile Cellier) בשנת 1913, ולזוג נולדה ילדה אחת, מריאן. הוא היה גם סבא לגידו אוליביירי (Guido Olivieri), שנולד בשנת 1940. הוא התגורר בבית המכונה לה מואט (La Muette) בפולי (Pully), שם עומד כיום מוזיאון המוקדש לחייו וליצירתו. ראמיז מת בשנת 1947 ונקבר בבית הקברות של פולי.
עובדות מהירות
- נולד: 1878, לוזאן - נפטר: 1947, לוזאן - השכלה: אוניברסיטת לוזאן - נישואין: ססיל סלייה (1913) - פרס בולט: פרס שילר (1936) - השתייכות מקצועית: צופינגיה - מקום מנוחה: בית הקברות של פולי
שאלות שקוראים שואלים
### מהו הסטטוס של מורשת ש. פ. ראמיז?
קרן ש. פ. ראמיז בפולי מעניקה את פרס הגראן פרי ש. פ. ראמיז, וביתו לשעבר, לה מואט, משמש כמוזיאון.
### האם ראמיז כתב לתיאטרון מוזיקלי?
כן, הוא כתב את הליברית להפקה של איגור סטרווינסקי בשם Histoire du soldat.