צ'ארלס פליישר: האיש בחליפת הארנב
במהלך רוב צילומי הסרט "מי הפליל את רוג'ר ראביט" (Who Framed Roger Rabbit) באולפני אלסטרי, עמד גבר מבוגר לבוש בתחפושת ארנב מלאה ממש מחוץ למסגרת הצילום, וצעק את שורותיו לתוך מיקרופון. איש לא ביקש ממנו לעשות זאת. צ'ארלס פליישר פנה בעצמו למחלקת התלבושות וביקש את החליפה, בטענה ששחקן בסרט לייב-אקשן לובש תלבושת, ולכן גם שחקן המדבב ארנב מונפש צריך לעשות זאת. על פי הדיווחים, אנשי צוות מהפקה סמוכה לא הצליחו להבין את המחזה. בוב הוסקינס, שנאלץ לבלות את הסרט כשהוא משחק מול אוויר ריק, הודה לו מאוחר יותר: זה עזר לו לראות את רוג'ר.
רפואה, ואז משחק
פליישר נולד ב-27 באוגוסט 1950 בוושינגטון די.סי. הוא החל בלימודי רפואה במכללת סאות'המפטון, חלק מאוניברסיטת לונג איילנד, ולאחר מכן נטש אותם לטובת משחק בבית הספר לדרמה גודמן, המצורף למכון האמנות של שיקגו וכיום חלק מאוניברסיטת דה-פול. התואר המדעי הנטוש אינו מקרי לסיפורו; הוא חוזר ארבעים שנה לאחר מכן.
הוא יצא לסבב מועדוני הסטנד-אפ והופיע בטלוויזיה מוקדם. ב-15 בינואר 1973 הוא הופיע ב-"Rowan & Martin's Laugh-In", כשהוא מנגן על כלי נגינה מאולתרים. לאחר מכן הופיע ב-"The Tonight Show Starring Johnny Carson" ב-15 במאי 1974, והפך לחבר קבוע ב-"Keep on Truckin'". הסטנד-אפ שלו היה מבוסס דמויות וסוריאליסטי — קומיקאי שעבד על ידי מילוי במה בקולות במקום לספר בדיחות בקולו שלו.
איך קרה הראביט
רוברט זמקיס ראה את המופע הזה וזכר אותו. פליישר הובא תחילה למשימה פשוטה: הקראת השורות של הארנב מחוץ למצלמה, כדי שלשחקנים שנבחנו לתפקיד הבלש אדי ואליאנט יהיה מול מי לשחק. זמקיס פשוט שכר את הקריין.
פליישר בנה את הקול באופן אנליטי ולא מתוך אינסטינקט. הוא עבד לפי התסריט, לפי העיצוב הפיזי של רוג'ר, ולפי הפרופורציות של הדמות — מתוך הנחה שגודל קובע גובה צליל וטווח רגשי, ולכן קול של ארנב קטן חייב לשבת במקום מסוים. ההפקה רצתה לקות דיבור; במאי האנימציה ריצ'רד ויליאמס טען שכמעט לכל דמות מצוירת טובה יש אחת כזו. מתוך זה הגיע הגמגום של רוג'ר "ב-ב-ב-ב-בקשה", שזמקיס צילם את פליישר מבצע כדי שהאנימטורים יוכלו להתאים את הפה לרעש.
הוא גם דיבב את בני המונית ואת חמוסי הסמור פסיכו וגריזי — ארבע דמויות שונות בסרט אחד, שחלקן חולקות סצנות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המונח שלו לטכניקה היה משחק טרנס-הקרנתי (Trans-Projectional Acting): עמידה מחוץ למצלמה עם מיקרופון, צפייה בשחקנים החיים, הקרנת עצמו לחלל הריק שבו רוג'ר יצויר בסופו של דבר, והתאמת התזמון והפיזיות שלו לשלהם כך שהתגובות בשני הצדדים יהיו אמיתיות. "בדיוק כמו לעשות סרט רגיל, רק שהייתי מחוץ למצלמה", הוא תיאורו היבש לכך. ג'סיקה ראביט של קת'לין טרנר נוספה בפוסט-פרודקשן; במהלך הצילומים הראשיים בטסי ברנטלי גילמה את התפקיד על הסט.
הקשר שלו לדמות הוא חסר סנטימנטים ואישי. "המהות של רוג'ר ראביט היא הקרובה ביותר למי שאני. אני סטנדאפיסט, אני גורם לאנשים לצחוק וזה מה שאני אוהב לעשות". כשנשאל מה הוא מעריץ ברוג'ר, הוא ענה בשש מילים: "העובדה שהוא גורם לאנשים לצחוק".
קריירת דמויות ארוכה
פליישר גילם שוב את רוג'ר בסרטים הקצרים "Tummy Trouble" ו-"Rollercoaster Rabbit" — האחרון צורף ל-"דיק טרייסי" (Dick Tracy), מה שנתן לו מה שהוא מכנה חיוב כפול — ובסדרת הופעות של דיסני מאז. קרדיטי הלייב-אקשן שלו נעים מ-"סיוט ברחוב אלם" (A Nightmare on Elm Street) ו-"בחזרה לעתיד 2" (Back to the Future Part II) ועד "זודיאק" (Zodiac) של דייוויד פינצ'ר, שאפשר לו לעבוד במשלב ללא בדיחות בכלל. הוא דיבב עבודות ב-"רכבת לקוטב" (The Polar Express), "רנגו" (Rango) ו-"צ'יפ ודייל: יחידת הצלה" (Chip 'n Dale: Rescue Rangers), ובטלוויזיה גילם את קרוולי ב-"Welcome Back, Kotter", עם הופעות ב-"Laverne & Shirley" ו-"בית העכבר" (House of Mouse). הוא נישא לשריל סטראסמן בשנת 1977; הם התגרשו ב-2006 ויש להם שתי בנות.
מולידס (Moleeds)
ואז יש את הקריירה האחרת. במשך יותר משלושים שנה פליישר רדף אחר רעיון מתמטי שהוא מכנה מולידס (Moleeds) — מערכת של תבניות הנוצרות ממספרים ראשוניים, אותה הוא מתאר כ-"תוכנית לאינסוף" המסתמכת על קשר בין המספרים 27 ו-37 שלדבריו חל על הכל "מפרוטונים ועד נייטרונים וקרוטונים". הוא הציג זאת ב-TED תחת הכותרת "כל הדברים הם מולידס", הרצאה של פחות משמונה-עשרה דקות. הוא אומר שמתמטיקאי וינאי שראה זאת כתב תוכנת ויזואליזציה שאיפשרה לו להסתכל על התבניות שלו בממדים גבוהים יותר, מה שהחליף עשרות שנים של עבודה שנעשתה במחשבון ידני. הוא גם חיבר מאמר על התפרצויות קרני גמא, שפורסם דרך אתר האינטרנט של אוניברסיטת קורנל, בטענה שאירועי האנרגיה הגדולים ביותר של היקום אינם אקראיים.
מדוע צ'ארלס מכונה גאון
שתי טענות עומדות כאן, ויש להפריד ביניהן, כי אחת מוצקה והשנייה לא.
המוצקה היא המלאכה. הכישרון של פליישר הוא הבנייה האנליטית של קולות: הוא לא עושה חיקויים, הוא מסיק לאחור מגוף הדמות, התסריט והעיצוב לצליל שהיא חייבת להפיק, ואז מגיש את הצליל הזה עם מספיק מחויבות פיזית כדי לשרוד ארבע דמויות שונות בסרט אחד. משחק טרנס-הקרנתי הוא טכניקה אמיתית עם בעיה אמיתית מאחוריה — איך לתת לשחקנים חיים משהו אמיתי להגיב אליו כשהמבצע השני לא יהיה קיים לעוד שנתיים — וחליפת הארנב הייתה הפתרון המילולי ביותר שלה. הופעתו של הוסקינס ב-"מי הפליל את רוג'ר ראביט", אחת מיצירות המשחק-מול-לא-כלום המוערכות ביותר בקולנוע, נעזרה בקומיקאי בתחפושת שעמד מחוץ למצלמה. זוהי אינטליגנציה מקצועית אמיתית ובלתי רגילה, והיא אינה אינטלקטואלית כל כך אלא פיזית ומבנית.
הטענה השנייה היא מולידס, וכאן כנות דורשת תקיפות. התיעוד הקיים מראה פרויקט מחקר פרטי בן שלושים שנה, הרצאת TED, אתר אינטרנט אישי ומאמר שפורסם באתר מארח אוניברסיטאי. הוא מראה אפס קבלה בביקורת עמיתים, אפס מעורבות של הקהילה המתמטית מעבר לחובב אחד שכתב קוד ויזואליזציה, ואפס ציטוטים. TED עצמה מסגרה את השיחה בקריצה חיבה ולא כמדע. מציאת דפוסים נומרולוגיים בקרב מספרים ראשוניים היא ז'אנר חובבני שחוק, וכנות אינה ראיה. דבר במקורות אינו תומך בכינויו של פליישר כמתמטיקאי, ואף דמות בעלת מוניטין במתמטיקה אינה רשומה כמי שתומכת במולידס.
מה שהוגן לומר הוא שהוא אדם אובססיבי באמת — "אני לא מסוגל לצאת מחוץ לעבודה שלי", אמר, "היא קשורה באופן מהותי לכל הפעולות שלי" — שאובססיביות שלו הפיקה יצירה אחת של אמנות מסך מבריקה ללא עוררין וקוסמולוגיה פרטית אחת לא מאומתת. הראשונה מרוויחה את ההערצה. השנייה צריכה להיות מתוארת כפי שהיא.
מורשת
"מי הפליל את רוג'ר ראביט" נותר אמת המידה לשילוב לייב-אקשן ואנימציה בפריים אחד, והאשליה המרכזית שלו תלויה בהופעה שאף אחד לא רואה. התרומה של פליישר — הגמגום, ארבעת הקולות, המשמעת של משחק בחלל שבו דמות תצויר מאוחר יותר, והנכונות להיראות מגוחך בחליפת ארנב במשך חודשים כדי שהשותף שלו למשחק יוכל לפעול — היא החצי הבלתי נראה של סרט ששרד כעת שלושה דורות של טכנולוגיה. רוג'ר גורם לאנשים לצחוק. אז, מבחינה מקצועית ולפי עדותו המלאה, גם הוא.