בנואה פול אמיל קלפרון
בנואה פול אמיל קלפרון (Benoît Paul Émile Clapeyron; 26 בינואר 1799 – 28 בינואר 1864) היה מהנדס ופיזיקאי צרפתי, ממייסדי התרמודינמיקה. הוא ידוע בזכות פיתוח משוואת המצב של גז אידיאלי.
חיים
נולד בפריז, קלפרון למד באקול פוליטקניק (École polytechnique) וסיים את לימודיו בשנת 1818. הוא למד גם באקול דה מין (École des mines). בשנת 1820 נסע יחד עם גבריאל לאמה (Gabriel Lamé) לסנקט פטרבורג כדי ללמד ולעבוד בבית הספר לעבודות ציבוריות שם. הוא חזר לפריז רק לאחר מהפכת יולי 1830, ופיקח על בניית קווי הרכבת הראשונים שחיברו את פריז לורסאי ואת פריז לסן-ז'רמן. האחים למחצה סטפן מוני (Stéphane Mony) ואז'ן פלאשה (Eugène Flachat) שיתפו פעולה בפרויקט זה, אשר מומן על ידי אדולף ד'אייכטל (Adolphe d'Eichthal), רוטשילד, אוגוסט תורניסן (Auguste Thurneyssen), סנסון דאבייה (Sanson Davillier) והאחים פרייר (Péreire). קלפרון לקח את תכנוני מנועי הקיטור שלו לאנגליה ב-1836 כדי למצוא יצרן והתקשר עם חברת שארפ, רוברטס ושות' (Sharp, Roberts and Co.).
בין השנים 1844 ל-1859 היה קלפרון פרופסור באקול דה פונט אה שוסה (École des Ponts et Chaussées).
קלפרון נישא למלאני באזן (Mélanie Bazaine), בתו של פייר-דומיניק באזן (מתמטיקאי ומהנדס גשרים), ואחותם הבכורה של פייר-דומיניק (אדולף) באזן (מהנדס רכבות) ופרנסואה אשיל באזן (מרשל צרפת).
עבודה
בשנת 1834 תרם את תרומתו הראשונה ליצירת התרמודינמיקה המודרנית על ידי פרסום דו"ח שכותרתו Mémoire sur la puissance motrice de la chaleur (מסה על הכוח המניע של החום), שבו פיתח את עבודתו של הפיזיקאי ניקולה לאונרד סאדי קרנו (Nicolas Léonard Sadi Carnot), שנפטר שנתיים לפני כן. אף שקרנו פיתח ניתוח משכנע של מנוע חום מוכלל, הוא השתמש בתאוריית הקלוריק המסורבלת והבלתי אופנתית כבר אז.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קלפרון, במסה שלו, הציג את עבודתו של קרנו בצורה גרפית נגישה ואנליטית יותר, כשהוא מציג את מעגל קרנו כעקומה סגורה בתרשים אינדיקטור, תרשים של לחץ כנגד נפח (הקרוי על שמו, הגרף של קלפרון). הניתוח של קלפרון את קרנו הופץ באופן רחב יותר בשנת 1843 כאשר יוהאן פוגנדורף (Johann Poggendorff) תרגם אותו לגרמנית.
בשנת 1842 פרסם קלפרון את ממצאיו על "המיקום האופטימלי של הבוכנה שבו יש לפתוח או לסגור את השסתומים השונים". בשנת 1843 פיתח קלפרון עוד יותר את הרעיון של תהליך הפיך, שהוצע כבר על ידי קרנו, וקבע ניסוח סופי לעיקרון של קרנו, מה שמוכר כיום כחוק השני של התרמודינמיקה.
יסודות אלו אפשרו לו לבצע הרחבות מהותיות לעבודתו של קלאוזיוס (Clausius), כולל הנוסחה, המוכרת כיום כמשוואת קלאוזיוס-קלפרון, המאפיינת את מעבר הפאזה בין שני מצבי צבירה של חומר. הוא בחן בנוסף שאלות של מעברי פאזה במה שנודע לימים כבעיות סטפן (Stefan problems).
קלפרון עבד גם על אפיון גזים אידיאליים, שיווי משקל של מוצקים הומוגניים, וחישובים של סטטיקה של קורות רציפות, בולט ביניהם משפט שלושת המומנטים (משפט קלפרון).
הוקרה
- חבר באקדמיה למדעים (Académie des Sciences), (1858).
- רחוב קלפרון ברובע ה-8 של פריז (כאן) קרוי על שמו.
- שמו הוא אחד מ-72 השמות החרוטים על מגדל אייפל.
פרסומים
- Clapeyron, E. (1834). "Mémoire sur la Puissance Motrice de la Chaleur". Journal de l'École Royale Polytechnique (בצרפתית). Vingt-troisième cahier, Tome XIV. Paris: De l'Imprimerie Royale: 153–190.
- Clapeyron, E. (1837). Taylor, Richard (ed.). "Memoir on the Motive Power of Heat" . Scientific Memoirs. 1: 347 – דרך Wikisource. [סריקה] (מקור: The Internet Archive)