בנוונוטו צ'ליני: הצורף שרצח, נמלט ויצק את פרסאוס
הוא יצר מלחייה מזהב עבור מלך צרפת ופסל ברונזה של פרסאוס עבור דוכס ממשפחת מדיצ'י (Medici). בין הזמנה להזמנה, הוא הרג אנשים. בנוונוטו צ'ליני (Benvenuto Cellini) נידון למוות בפירנצה בהיותו בן 23, זכה להגנת אפיפיור לאחר רצח אחד, נכלא על ידי אותו אפיפיור ארבע שנים מאוחר יותר, ונמלט ממצודת סנטאנג'לו (Castel Sant'Angelo) ברומא. המילון הביוגרפי האיטלקי הסטנדרטי מתעד לפחות שלושה מקרי רצח. חלק ניכר מהפרטים מגיע מהרוצח עצמו: הויטה (Vita) של צ'ליני, האוטוביוגרפיה החיה ביותר של תקופת הרנסאנס ואחת הפחות אמינות שבהן.
בנו של חלילן
צ'ליני נולד בפירנצה ב-3 בנובמבר 1500. אביו, ג'ובאני (Giovanni), היה חלילן שעבד גם עבור מדינת פירנצה, והבן הפך לנגן חליל מיומן. עם זאת, ידיו היו שייכות למתכת. משנת 1513 הוא התלמד אצל הצורף מיכלאנג'לו בנדינלי (Michelangelo Bandinelli), ומשנת 1515 אצל אנטוניו די סנדרו (Antonio di Sandro), שנקרא מרקונה (Marcone). בגיל 16 תגרה גרמה לגירושו לסיינה (Siena), שם המשיך לעבוד בשולחן העבודה של הצורף פרנצ'סקו קאסטורו (Francesco Castoro).
נידון למוות בגיל עשרים ושלוש
בסוף שנת 1523 סכסוך דמים בפירנצה הפך לאלים, והוא נידון למוות. הוא כבר היה בדרכו לרומא. שם, בין הצורפים והקרדינלים של עיר האפיפיור, כישרונו הפך אותו לחיוני. כאשר כוחות קיסריים בזזו את רומא בשנת 1527, הוא הצטרף להגנת מצודת סנטאנג'לו. מאוחר יותר הוא טען כי ירה בקונסטבל מבורבון (Constable of Bourbon) ופצע את נסיך אורנז' (Prince of Orange). היסטוריונים מתייחסים לשתי הטענות כאל התפארות בלתי מוכחת. בשנת 1529 מינה אותו האפיפיור קלמנס השביעי (Clement VII) למאסטר המטבעה האפיפיורית, משרה שהציבה את עיצוביו על המטבעות של רומא.
דם תחת דם
אחיו, שהיה חייל, מת מפצעיו לאחר קטטה ברחובות רומא. בסביבות שנת 1530 איתר צ'ליני את הרובאי שהיה אחראי לכך והרג אותו. קלמנס השביעי הגיב בנזיפה חגיגית ותו לא. בשנת 1534 תקף צ'ליני נוטריון ונמלט לנאפולי. מאוחר יותר באותה שנה, כשחזר לרומא, הוא הרג את פומפאו דה קפיטנייס (Pompeo de' Capitaneis), צורף יריב שפעל נגדו בחצר האפיפיור. פומפאו מת ברחוב. האפיפיור פאולוס השלישי (Paul III) שנבחר זה עתה לא העמיד אותו לדין; הוא העניק לצ'ליני אישור מעבר והותיר אותו בעבודתו. בויטה, צ'ליני מתאר כיצד האפיפיור מסביר שאנשים ייחודיים באמנותם אינם כפופים לחוק. הערה זו מגיעה מעטו של צ'ליני עצמו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המצודה והסדינים
הגנת האפיפיור לא נמשכה לנצח. ב-16 באוקטובר 1538 נעצר צ'ליני באשמת גניבת תכשיטי אפיפיור במהלך הביזה של 1527 ונכלא במצודת סנטאנג'לו. נראה שהאישום היה כוזב. הוא נמלט כמעט מיד. בסיפורו האישי, הוא השתלשל ממגדל באמצעות סדינים ושבר את רגלו. הוא נתפס מחדש והוחזק בתנאים קשים הרבה יותר עד דצמבר 1539, אז הבטיח הקרדינל איפוליטו ד'אסטה (Ippolito d'Este) את שחרורו. בשנת 1540 העניק לו האפיפיור חנינה מלאה.
זהב עבור מלך
במרץ 1540 הוא יצא לצרפת. בדרך, בסיינה, הוא הרג מנהל דואר, הרצח השלישי המתועד על ידי הדיציונאריו ביוגראפיקו דלי איטליאני (Dizionario Biografico degli Italiani). המלך פרנסואה הראשון (Francis I) העניק לו את פטי נסל (Petit Nesle) בפריז כבית וכסדנה. שם, בשנת 1543, הוא סיים את הסאליירה (Saliera), מלחייה מזהב, אמייל והובנה שהופכת קישוט שולחן לפיסול; היא נמצאת כיום במוזיאון לתולדות האמנות בווינה. הוא מסר פסל כסף של יופיטר בשנת 1544, שמאז אבד. בחצר המלוכה הוא הואשם גם בהחזקת כסף שנועד לפמוטי המלך. בשנת 1545 הוא עזב את צרפת לתמיד.
הפרסאוס
בחזרה בפירנצה, הדוכס קוזימו הראשון דה מדיצ'י (Cosimo I de' Medici) העניק לו את הזמנת חייו. תחילה הגיע פסל חזה מברונזה של הדוכס (1546-47), הנמצא כיום בברג'לו (Bargello). לאחר מכן הגיע פרסאוס עם ראש מדוזה (Perseus with the Head of Medusa), שנחשף בלוג'יה דיי לאנצי (Loggia dei Lanzi) באפריל 1554, שם הוא ניצב עד היום. באותה שנה הכירה פירנצה באצילותו. מזגו לא נרגע: בשנת 1556 הוא נכלא בגין הכאת הצורף ג'ובאני די לורנצו (Giovanni di Lorenzo). בשנת 1557 גזר עליו בית משפט פלורנטיני מאסר לפי חוקי הסדום של העיר, והעונש הומר למעצר בית.
חיים שנכתבו במעצר בית
בשנת 1558, כשהוא כלוא וכמעט בן 58, הוא החל בכתיבת הויטה. באותה שנה הוא קיבל את הסמכות הדתית הזוטרה הראשונה של הכנסייה ונטש אותן בשנת 1560. במאי 1559 שלח את כתב היד למלומד בנדטו וארקי (Benedetto Varchi), שסירב לתקן אותו. הספר נשאר בכתב יד עד 1728, אז הדפיס אותו אנטוניו קוקי (Antonio Cocchi) בנאפולי תחת שם דפוס מזויף של קלן. הקוראים אהבו אותו מאז, והחוקרים חשדו בו לאורך כל התקופה. הדיציונאריו ביוגראפיקו קובע שצ'ליני מערב אמת ושקר ומשמיט פרקים מבישים; היסטוריון האמנות ג'ון פופ-הנסי (John Pope-Hennessy) הציג את הפערים בין תיאורו לבין רשומות אחרות.
שנותיו האחרונות היו יציבות יותר. הוא נשא לאישה את פיירה דה פאריג'י (Piera de' Parigi), בסתר ב-1562 ובגלוי ב-1567. הוא פרסם מסות על צורפות ופיסול ב-1568 ופיסל צלב משיש לבן הנמצא כיום באסקוריאל (Escorial). בשנת 1564 הוא ייצג את תחום הפיסול בהלווייתו של מיכלאנג'לו (Michelangelo). הוא מת בפירנצה ב-13 בפברואר 1571 ונקבר בכנסיית סנטיסימה אנונציאטה (Santissima Annunziata).
על המסך ובדפוס
- ויטה (נכתב מ-1558; הודפס לראשונה ב-1728), אוטוביוגרפיה מאת בנוונוטו צ'ליני; הודפסה בנאפולי תחת שם דפוס מזויף של קלן, בעריכת אנטוניו קוקי. - בנוונוטו צ'ליני (1838), אופרה מאת הקטור ברליוז (Hector Berlioz), לובריטו מאת לאון דה וואיי (Léon de Wailly) ואוגוסט בארבייה (Auguste Barbier); הועלתה לראשונה באופרה של פריז (סאל לה פלטייה) ב-10 בספטמבר 1838, כאשר צ'ליני הוא התפקיד הראשי. - עלילות צ'ליני (1934), סרט עלילתי של טוונטיות' סנטורי פיקצ'רס, הופץ על ידי יונייטד ארטיסטס, בבימויו של גרגורי לה קאבה (Gregory La Cava); פרדריק מארץ' (Fredric March) מגלם את צ'ליני.
מדוע בנוונוטו צ'ליני נחשב לגאון
מפני שהוא יכול היה לעשות במתכת את מה שאף אחד אחר כמעט לא יכול היה לעשות. הסאליירה היא ארכיטקטורה בזהב. הפרסאוס, שיצוק עבור דוכס ועדיין ניצב בפירנצה, הוא אחד מפסלי הברונזה המגדירים של הרנסאנס. הויטה המציאה קול, חסר מנוחה, רברבן וחי, שסופרים עדיין חוקרים. זו הסיבה שהוא כאן. שאר האמת היא מניין הגופות: רובאי ברומא, צורף בשם פומפאו דה קפיטנייס, מנהל דואר בסיינה. כל אחד מהם נהרג על ידי אדם שציפה שכישרונו יגן עליו, ולעיתים קרובות מדי כך היה. השורה שצ'ליני שם בפי אפיפיור, שאמן ייחודי נמצא מעל החוק, היא המשפט המסוכן ביותר בספרו. Geniuses.club אינו מקבל זאת.