אלכסנדר הגדול

אלכסנדר הגדול: הכובש ששינה את העולם העתיק

אלכסנדר הגדול כבש אימפריה שהשתרעה מיוון ועד צפון-מערב הודו בתוך שלוש עשרה שנים, ומת בגיל שלושים ושתיים לפני שהספיק לכבוש את מה שתכנן לכבוש הבא. הוא היה אחד ממפקדי הצבא המבריקים ביותר בהיסטוריה, תלמידו של אריסטו, עובד אלילותו של אכילס, ואדם שמסעותיו הפיצו את התרבות היוונית על שלוש יבשות ושינו באופן יסודי את מסלול הציוויליזציה באופן שזמן, דת או שינוי פוליטי לא ביטלו לחלוטין.

ראשית חייו ותלמידו של אריסטו

נולד ב-20 או ב-21 ביולי 356 לפנה"ס, בפלה, בירת מוקדוניה, אלכסנדר היה בנו של המלך פיליפוס השני ממוקדוניה — אחד משליטי ומרפורמטורי הצבא החד-פן ביותר בעת העתיקה — ואולימפיאס, נסיכה מאפירוס אופי נחרץ ודתיות עזה. מגיל שלוש עשרה עד שש עשרה, אלכסנדר חונך על ידי אריסטו בבית הספר שפיליפוס הקים במיזה. הפילוסוף לימדו רפואה, פילוסופיה, רטוריקה וספרות. אלכסנדר החזיק עותק של האיליאדה — שעליה הוסיף אריסטו הערות — מתחת לכריתו לצד סכין קטן לאורך כל מסעותיו. הוזדקק נלהב לאכילס: הגיבור האבוד, המהולל, שבחר בחיים קצרים ומפוארים על פני חיים ארוכים ואלמוניים.

הפיכתו למלך: אלימות מהירה וסמכות מהירה עוד יותר

פיליפוס השני נרצח ב-336 לפנה"ס בטקס חתונה — אולי במעורבותה של אולימפיאס, אולי לא — ואלכסנדר, בן עשרים, פעל במהירות יוצאת דופן. בתוך שנתיים הוא דיכא מרידות ביוון (והחריב את תבאי כאזהרה), אבטח את גבולותיו, והכין פלישה לאימפריה הפרסית שאביו תכנן אך מעולם לא הוציא לפועל. הוא חצה לאסיה ב-334 לפנה"ס עם כ-40,000 חיילים — כוח שהיה קטן בהרבה מהצבאות שעמד מולם.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

כיבוש פרס

האימפריה הפרסית, בשלטונו של דריווש השלישי, הייתה הישות הפוליטית הגדולה בעולם העתיק. אלכסנדר הביס אותה בשלוש קרבות מכריעים: גרניקוס (334 לפנה"ס), שבו הוביל בעצמו מתקפת פרשים שכמעט גרמה למותו; איסוס (333 לפנה"ס), שבו הביס צבא פרסי שהיה גדול פי יותר מפי שניים מצבאו ולכד את משפחתו של דריווש; וגאוגמלה (331 לפנה"ס), שבו השמיד את הכוח הפרסי העיקרי האחרון ביצירת מופת של גמישות טקטית. לאחר מכן הוא צעד פרספוליס — בירת הטקסים הפרסית — והעלה באש את הארמון הגדול, כך נטען, כנקמה בכך שקסרקסס העלה באתונה 150 שנה קודם לכן.

מצרים, בקטריה, הודו וסוף הכיבושים

מפרס, אלכסנדר עבר למצרים, שם קיבל אותו בברכה כמשחרר משלטון פרס והוכרז כפרעה. הוא ייסד את אלכסנדריה — הראשונה מיותר מעשרים ערים שקרא על שמו — שהפכה לאחד ממרכזי הלמידה הגדולים בעולם העתיק. לאחר מכן הוא דחף מזרחה דרך בקטריה (אפגניסטן המודרנית) ואל תוך הודו, והביס את מלך הודו פורוס בקרב הידספס (326 לפנה"ס) — אחת מניצחונותיו הדורשים אסטרטגיה ביותר. על נהר ההיפסאס, חייליו התשושים סירבו להמשיך. זו הייתה הפעם היחידה בשלוש עשרה שנות מסעות שצבאו של אלכסנדר עצר את התקדמותו. הוא פנה אחורה.

אופי: גאונות, אלימות וסתירה

אלכסנדר היה אדם בעל תכונות יוצאות דופן וסותרות. הוא היה אמיץ אישית עד כדי פזיזות — נפצע קשה מספר פעמים, תמיד נלחם בקו החזית. הוא יכול היה להיות נדיב עד כדי טעות עם עמים כבושים, וכיבד דתות ומנהגים מקומיים באופן שהפתיע את המוקדונים. הוא אימץ בגדים ומנהגים פרסיים, מה שהרחיק את חבריו הקרובים ביותר. הוא הרג את חברו קליטוס בזעם שכרוך בשתייה, ואבל עליו ימים. הוא היקרא נלהב של הומרוס ואינטלקטואל אמיתי. הוא גם הרס ערים, עבד אוכלוסיות, והוביל את צבאו דרך חלקים מהטריטוריה הקשה ביותר בעולם במרדף אחר אופק שמעולם לא התקרב.

מותו והעולם שיצר

אלכסנדר מת בבבל ב-10 או ב-11 ביוני 323 לפנה"ס, בן שלושים ושתיים, ככל הנראה מטיפוס מורכב בשתייה כבדה, אם כי חוקרים עתיקים ומודרניים הציעו הכל, מהרעלה ועד לתסמונת גייאן-בארה. הוא לא השאיר יורש מוגדר; כשנשאל מי צריך לרשת את אימפרייתו, הוא נטען כי אמר "החזק ביותר". בתוך ארבעים שנה אימפרייתו חולקה בין גנרליו — הדיאדוכים — שבילו עשורים בלחימה זה בזה. אבל העולם שאלכסנדר יצר — ציוויליזציה הלניסטית, ממלכות בהשפעה יוונית ממצרים ועד הודו, השפה היוונית כמדיום של תרבות ומסחר ברחבי המזרח הקרוב — שרדה מאות שנים. האימפריה הרומית ספגה והעבירה אותה; הנצרות הקדומה נוצצה בהשראתה; האסלאם נקשרה בה. יותר אנשים בעולם דוברים שפות הנגזרות משורשים יווניים מכל שפה עתיקה אחרת. מסע של שלוש עשרה השנים של אלכסנדר לא כבש רק טריטוריה. הוא שינה את כיוון הציוויליזציה האנושית.