תומאס סוארז (Thomas Suarez): תלמיד הכיתה השישית שעקף את עמק הסיליקון
בגיל שתים עשרה, רוב בני כיתתו סחרו בקודים לרמאות במשחקים. תומאס סוארז כתב את המשחקים בעצמו. עד שעמד על נקודה אדומה במנהטן ביץ', קליפורניה, באוקטובר 2011, הוא כבר הוציא שתי אפליקציות לאייפון, הקים חברה וארגן חוג לאחר הלימודים כדי ללמד תלמידים אחרים מה שרוב המבוגרים חשבו שמעבר ליכולתם.
תלמיד כיתה ו' בלוס אנג'לס
סוארז גדל באזור לוס אנג'לס, תלמיד כיתה ו' שסקרנותו עלתה על המשאבים שנבנו לילדים בגילו. לא הייתה קבוצה מקומית למפתחי אפליקציות שאיפים כמו שהייתה ליגת כדורגל או מורה לכינור, והוא אמר זאת בבירור על הבמה: "בשביל כדורגל, אתה יכול ללכת לקבוצת כדורגל. בשביל כינור, אתה יכול לקבל שיעורים לכינור. אבל מה אם אתה רוצה ליצור אפליקציה?" התשובה שלו הייתה ללמד את עצמו, לעבוד דרך פייתון, אחר כך C, ואז ג'אווה, עד שיכול היה לבנות תוכנה עובדת לגמרי לבד, ללא כיתה, מורה פרטי או תוכנית לימודים במדעי המחשב המיועדת לילד בגילו.
Earth Fortune ו-Bustin Jieber
ההשקות המוקדמות שלו היו צנועות בעיצובן וחכמות בביצוען. "Earth Fortune" הייתה אפליקציית עתידות שצבעה הדמיה של כדור הארץ בהתאם לתחזיות שלה. "Bustin Jieber" היה משחק מכה-בחפרפרת הבנוי סביב כוכב הנוער שייצר הכי הרבה ממים بترבות הפופ, ג'סטין ביבר (Justin Bieber) – בדיחה המותאמת בדיוק לקבוצת הגיל שלו, שזה היה בדיוק העניין: הוא בנה תוכנה לקהל שהבין טוב יותר מכל מפתח מבוגר שיכול היה להבין. הכנסת כל אחת מהאפליקציות לחנות האפליקציות של אפל דרשה מהוריו לשלם מראש את דמי הרישום למפתח בסך 99 דולר, פרט קטן אך משמעותי. לילד היה את הקוד; עדיין לא היה לו את כרטיס האשראי.
CarrotCorp והמודל של סטיב ג'ובס
סוארז לא נעצר באפליקציות בודדות. הוא ייסד את CarrotCorp, מיזם סטארט-אפ שעוצב במפורש על פי אינסטינקטים של בניית חברות של סטיב ג'ובס (Steve Jobs), שאותו ציין כהשראה שלו. זה היה מהלך מכוון באופן יוצא דופן עבור ילד מפתח – לא רק יצירת דברים, אלא ניסיון לבנות את המבנה והלוגיקה העסקית סביב יצירת דברים, כפי שמייסד מבוגר היה מתייחס לקו מוצרים ולא לתחביב.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →במת ה-TED ומועדון האפליקציות
הרגע שהפך את סוארז למפורסם לזמן קצר התרחש ב-22 באוקטובר 2011, ב-TEDxManhattanBeach, שם העביר את ההרצאה "מפתח אפליקציות בן 12" ("A 12-Year-Old App Developer"). הנחת היסוד של ההרצאה הייתה פשוטה וחדה: ילדים צורכים תוכנה כל הזמן وبונים אותה לעיתים רחוקות, וחוסר איזון זה היה תוצאה מקרית של גישה ולא של יכולת. ההרצאה נאספה על ידי הפלטפורמה המרכזית של TED, שם היא נצפתה מאז מיליוני פעמים, והפכה מצגת תלמידים מקומית לאחת ההרצאות הנצפות ביותר של הארגון על ידי דובר שעדיין היה בחטיבת הביניים.
מחוץ לבמה, סוארז תרגם את אותו טיעון הלכה למעשה על ידי הקמת מעדון אפליקציות בבית הספר שלו, וחונך חברי לכיתה שרצו לעבור ממשחק בתוכנה לכתיבתה. הוא הציג את כישוריו שלו לא כמעשה חידוש אלא כמששאב שתלמידים אחרים יכולים להתחבר אליו – אותה לוגיקה שבה השמש כדי להסביר מדוע נאלץ ללמד את עצמו מלכתחילה, וביקורת סמויה על מערכת חינוך שהציעה מורה לכינור אך לא שווה ערך לקוד.
מדוע תומאס מכונה גאון
המילה שדבקה בסוארז מוקדם הייתה פחות "גאון" במובן של תובנה חסרת תקדים אלא "עילוי" במובן של מיומנות מואצת באופן קיצוני: תלמיד כיתה ו' השולט בשלושה שפות תכנות, מוציא תוכנות אמיתיות שניתנות לרכישה, ומנסח טיעון עקבי לגבי גישה ל-STEM בפני קהל מבוגרים ב-TED. המיומנות הבסיסית – למידת תכנות מספרים ומדריכים ללא הוראה פורמלית – מדגמה יכולת יוצאת דופן ללמידה עצמית בגיל צעיר, ולא פריצת דרך יצירתית או מדעית יחידה במינה. האפליקציות שלו היו כשירות אך פשוטות; שום דבר בחומר המקור אינו מצביע על חדשנות טכנולוגית מעבר למה שילד בעל מוטיבציה רבה ונתמך היטב יכול להשיג בהינתן שעות רבות ליד המקלדת. ההישג הבולט באמת היה דחיסת מה שבדרך כלל לוקח שנים של חשיפה הדרגתית בכיתה – התקדמות מלאה דרך פייתון, C וג'אווה – לתוך מסגרת זמן אופיינית יותר לסטודנט שנה ראשונה בקולג', תוך שהוא עדיין צעיר מספיק כדי שדמי ה-99 דולר של חנות האפליקציות יזדקקו לכרטיס אשראי של הורה כדי לעבור.
האם זה מהווה "גאון" או פשוט התחלה מוקדמת ונתמכת היטב באופן יוצא דופן היא שאלה שחומר המקור לעולם אינו מיישב לגמרי. שום מבקר בן זמנו אינו מצוטט המערער על יכולתו, אך אף אחד אינו מצוטט המכתיר אותו רשמית כגאון; התווית הצמדה לעצמה באמצעות קיצור דרך תקשורתי וצפיות בסרטונים ויראליים ולא דרך הערכה של גוף טכנולוגי כלשהו על הקוד שלו. המקרה של סוארז הוא תזכורת שימושית שסיקור "עילוי" מודד לעיתים קרובות מוקדמות – לעשות בגיל שתים עשרה מה שנעשה בדרך כלל בגיל עשרים – ולא מקוריות, והפיץ שלו עצמו, שהתמקד בגישה ולא באקסקלוסיביות, החליש לטענתו את מסגור הגאונות אפילו כאשר הכותרות שאפו אליו.
מורשת
התרומה המתמשכת של סוארז לא הייתה פיסת תוכנה; זה היה אפקט הדגמה. במת TED שנבנתה למבוגרים אירחה תלמיד חטיבת ביניים שהעלה טענה על שוויון בחינוך בתחומי ה-STEM, והעובדה שתלמיד כיתה ו' יכול היה להחזיק בממה זו עשתה יותר כדי לעצב מחדש הנחות לגבי מה שילדים יכולים לבנות מאשר שתי האפליקציות שלו עשו לבדן. הוא הפך, לזמן קצר, למקרה הייחוס שצויין בכל פעם שמישהו רצה לטעון שאוריינות תכנות שייכת מוקדם יותר בחינוך הילד מכפי שמערכת בית הספר מיקמה אותה כיום – דוגמה נגדית בת שתים עשרה להנחה שתוכנה רצינית צריכה לחכות לבגרות.