סטיבן ג'יי גולד
סטיבן ג'יי גולד (Stephen Jay Gould; 10 בספטמבר 1941 – 20 במאי 2002) היה פלאונטולוג, ביולוג אבולוציוני והיסטוריון של המדע אמריקאי, ואחד מסופרי מדע פופולרי שנקראו ביותר בדורו. גולד בילה את רוב הקריירה שלו בהוראה באוניברסיטת הרווארד ובעבודה במוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע בניו יורק. בשנת 1996 נשכר גולד כפרופסור אורח למחקר בביולוגיה על שם וינסנט אסטור באוניברסיטת ניו יורק, שלאחריה חילק את זמנו בין הוראה שם לבין הרווארד.
תרומתו המשמעותית ביותר של גולד לתחומו הייתה תאוריית שיווי המשקל המקוטע שפיתח יחד עם ניילס אלדרדג' (Niles Eldredge) בשנת 1972. התאוריה מציעה שרוב האבולוציה מתאפיינת בתקופות ארוכות של יציבות אבולוציונית, המופסקות לעתים רחוקות על ידי תקופות מהירות של התפצלות למינים. התאוריה עמדה בניגוד לדרגתיות פילטית, הרעיון הפופולרי ששינוי אבולוציוני מסומן בדפוס של שינוי חלק ורציף ברשומות המאובנים.
רוב מחקריו האמפיריים של גולד התבססו על סוגי חלזונות היבשה Poecilozonites ו-Cerion. הוא גם תרם תרומות חשובות לביולוגיה אבולוציונית התפתחותית, וזכה להכרה מקצועית רחבה בזכות ספרו "אונטוגניה ופילוגניה". בתאוריה האבולוציונית הוא התנגד לדגש היתר המושם על ברירה טבעית, והיה ביקורתי כלפי תאוריות דטרמיניסטיות ביולוגיות של התנהגות אנושית בסוציוביולוגיה ובפסיכולוגיה אבולוציונית. כדובר ציבורי למען המדע הוא ניהל קמפיין נגד בריאתנות והציע כי מדע ודת צריכים להיחשב כשני תחומים נפרדים (או "מגיסטריות שאינן חופפות") שסמכויותיהם אינן חופפות.
גולד היה מוכר לציבור הרחב בעיקר בזכות 300 המאמרים הפופולריים שכתב למגזין Natural History, וספריו הרבים שנכתבו הן למומחים והן לקהל הרחב. באפריל 2000 הכריזה עליו ספריית הקונגרס של ארצות הברית כ"אגדה חיה".
ביוגרפיה
סטיבן ג'יי גולד נולד בקווינס, ניו יורק, ב-10 בספטמבר 1941. אביו לאונרד היה סטנוגרף בבית משפט וותיק מלחמת העולם השנייה של הצי האמריקאי. אמו אלינור הייתה אמנית, שהוריה היו מהגרים יהודים שחיו ועבדו ברובע האופנה של העיר. גולד ואחיו הצעיר פיטר גדלו בבייסייד, שכונה ממעמד הביניים בחלק הצפון-מזרחי של קווינס. הוא למד בבית הספר היסודי P.S. 26 וסיים את לימודיו בתיכון ג'מייקה.
כשהיה גולד בן חמש לקח אותו אביו לאולם הדינוזאורים במוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע, שם פגש לראשונה בטירנוזאורוס רקס. "לא היה לי מושג שיש דברים כאלה – הייתי המום," נזכר גולד פעם. ברגע זה החליט להפוך לפלאונטולוג.
גולד, שגדל בבית יהודי חילוני, לא תרגל דת באופן רשמי והעדיף להיקרא אגנוסטיקן. כשנשאל ישירות אם הוא אגנוסטיקן במגזין Skeptic, השיב:
> אם תכריחו אותי להמר על קיומו של אל אנתרופומורפי קונבנציונלי, כמובן שהייתי מהמר שלא. אבל, בעצם, הקסלי צדק כשאמר שאגנוסטיציזם הוא העמדה המכובדת היחידה כי אנחנו באמת לא יכולים לדעת. וזה נכון. אני אופתע מאוד אם יתברר שיש אלוהים קונבנציונלי.
אף על פי ש"גדל על ידי אב מרקסיסט", הוא הצהיר שהפוליטיקה של אביו הייתה "שונה מאוד" משלו. בתיאור עמדותיו הפוליטיות, אמר שהן "נוטות שמאלה מהמרכז". לדברי גולד, הספרים הפוליטיים המשפיעים ביותר שקרא היו "האליטה השלטת" (The Power Elite) של סי. רייט מילס וכתביו הפוליטיים של נועם חומסקי.
בזמן שלמד במכללת אנטיוך בילו ספרינגס, אוהיו, בתחילת שנות ה-60, היה גולד פעיל בתנועה לזכויות האזרח ולעתים קרובות פעל למען צדק חברתי. כאשר למד באוניברסיטת לידס כסטודנט לתואר ראשון, הוא ארגן הפגנות שבועיות מחוץ לאולם ריקודים בברדפורד שסירב להכניס אנשים שחורים. גולד המשיך בהפגנות אלו עד שהמדיניות בוטלה. לאורך הקריירה והכתבים שלו, הוא התבטא נגד דיכוי תרבותי על כל צורותיו, במיוחד נגד מה שראה כמדע פסאודו המשמש בשירות הגזענות והסקסיזם.
לאורך המאמרים המדעיים שלו עבור Natural History, התייחס גולד לעתים קרובות לתחומי העניין ותחביביו הלא-מדעיים. כילד הוא אסף קלפי בייסבור והיה אוהד מושבע של הניו יורק יאנקיז לאורך כל חייו. כמבוגר חיבב סרטי מדע בדיוני אך לעתים קרובות התאונן על הסיפור והצגת המדע הלקויים שבהם. תחומי עניין נוספים שלו כללו שירת בריטון ב-Boston Cecilia, והוא היה חובב גדול של האופרות של גילברט וסאליבן. הוא אסף ספרים עתיקים נדירים, החזיק בהתלהבות לאדריכלות ונהנה מטיולים בעיר. הוא נסע לעתים קרובות לאירופה ודיבר צרפתית, גרמנית, רוסית ואיטלקית. לעתים הוא רמז בצער על נטייתו לעלות במשקל. הספד הניו יורק טיימס שלו מתייחס אליו כאל "חוקר של מוזיקה קלאסית ואסטרונומיה ואינספור דברים אקלקטיים אחרים".
### חיים אישיים
גולד התחתן עם האמנית דבורה לי ב-3 באוקטובר 1965. גולד פגש את לי כשלמדו יחד במכללת אנטיוך. נולדו להם שני בנים, ג'סי ואיתן, והם היו נשואים במשך 30 שנה. נישואיו השניים ב-1995 היו לאמנית והפסלת רונדה רולנד שירר, לה היה נשוי עד מותו.
התקף הסרטן הראשון
ביולי 1982 אובחן גולד עם מזותליומה פריטונאלית, צורה קטלנית של סרטן המשפיעה על רירית הבטן (הפריטונאום). סרטן זה נמצא לעתים קרובות אצל אנשים שבלעו או שאפו סיבי אזבסט, מינרל ששימש בבניית מוזיאון הזואולוגיה ההשוואתית של הרווארד. לאחר התאוששות קשה של שנתיים, פרסם גולד טור למגזין Discover ב-1985 שכותרתו "החציון אינו המסר", הדן בתגובתו לקריאה ש"מזותליומה היא חשוכת מרפא, עם תמותה חציונית של שמונה חודשים בלבד לאחר הגילוי". במאמרו הוא מתאר את המשמעות האמיתית שמאחורי עובדה זו, ואת הקלתו כשהבין שממוצעים סטטיסטיים הם הפשטות שימושיות, ובעצמם אינם מקיפים את "עולמנו האמיתי של וריאציה, גוונים ורצפים".
גולד היה גם תומך בקנאביס רפואי. כאשר עבר את טיפולי הסרטן שלו הוא עישן מריחואנה כדי לעזור להקל על תקופות ארוכות של בחילה עזה ובלתי נשלטת. לדברי גולד, לתרופה הייתה "השפעה חשובה ביותר" על התאוששותו הסופית. מאוחר יותר התלונן שלא הצליח להבין כיצד "אדם אנושי כלשהו יכול למנוע חומר מועיל כזה מאנשים הנזקקים לו כל כך רק בגלל שאחרים משתמשים בו למטרות אחרות". ב-5 באוגוסט 1998, עדותו של גולד סייעה בתביעה המוצלחת של פעיל ה-HIV ג'ים וייקפורד, שתבע את ממשלת קנדה על הזכות לגדל, להחזיק ולהשתמש במריחואנה למטרות רפואיות.
מחלה אחרונה ומוות
בפברואר 2002 נמצא נגע בגודל שלושה סנטימטרים (1.2 אינץ') בצילום החזה של גולד, ואונקולוגים אבחנו אותו עם סרטן בשלב IV. גולד מת עשרה שבועות לאחר מכן ב-20 במאי 2002, מאדנוקרצינומה גרורתית של הריאה, סוג אלים של סרטן שכבר התפשט למוחו, לכבדו ולטחול שלו. סרטן זה לא היה קשור להתקף הקודם שלו של סרטן הבטן ב-1982, אם כי הוא גם קשור לחשיפה לאסבסט. הוא מת בביתו "במיטה שהוצבה בספריית הלופט שלו בסוהו, מוקף באשתו רונדה, אמו אלינור, והספרים הרבים שאהב".
קריירה מדעית
גולד החל את השכלתו הגבוהה במכללת אנטיוך, וסיים תואר כפול בגיאולוגיה ובפילוסופיה בשנת 1963. בתקופה זו למד גם באוניברסיטת לידס בבריטניה. לאחר שסיים עבודת גמר באוניברסיטת קולומביה ב-1967 בהדרכת נורמן ניואל, הוא נשכר מיד על ידי אוניברסיטת הרווארד, שם עבד עד סוף ימיו (1967–2002). בשנת 1973 העלתה אותו הרווארד לדרגת פרופסור לגיאולוגיה ואוצר לפלאונטולוגיה של חסרי חוליות במוזיאון הזואולוגיה ההשוואתית של המוסד.
בשנת 1982 העניקה לו הרווארד את התואר פרופסור לזואולוגיה על שם אלכסנדר אגאסי. באותה שנה קיבל את פרס Golden Plate של האקדמיה האמריקאית להישגים. בשנת 1983 הוענק לו עמית באגודה האמריקאית לקידום המדע (AAAS), שם כיהן מאוחר יותר כנשיא (1999–2001). הודעה לעיתונות של ה-AAAS ציינה את "תרומותיו הרבות הן לקידום המדעי והן להבנת הציבור את המדע". הוא כיהן גם כנשיא החברה הפלאונטולוגית (1985–1986) וכנשיא החברה לחקר האבולוציה (1990–1991).
בשנת 1989 נבחר גולד כחבר באקדמיה הלאומית למדעים. במהלך השנים 1996–2002 כיהן גולד כפרופסור אורח למחקר בביולוגיה על שם וינסנט אסטור באוניברסיטת ניו יורק. בשנת 2001 הכתירה אותו האגודה ההומניסטית האמריקאית כהומניסט השנה על עבודת חייו. בשנת 2008 הוענקה לו לאחר מותו מדליית דרווין-וואלאס, יחד עם 12 מקבלים אחרים. (עד שנת 2008 הוענקה מדליה זו בכל 50 שנה על ידי החברה הלינאית של לונדון.)
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →### שיווי משקל מקוטע
בתחילת הקריירה שלו פיתחו גולד ועמיתו ניילס אלדרדג' את תאוריית שיווי המשקל המקוטע, המתארת את קצב התמיינות המינים ברשומות המאובנים כמתרחש באופן מהיר יחסית, אשר לאחר מכן מתחלף לתקופה ארוכה יותר של יציבות אבולוציונית. גולד הוא שטבע את המונח "שיווי משקל מקוטע" (punctuated equilibria), אם כי התאוריה הוצגה במקור על ידי אלדרדג' בעבודת הדוקטורט שלו על טרילוביטים מהדבון ובמאמרו שפורסם בשנה הקודמת על התמיינות אלופטרית.
לדברי גולד, שיווי המשקל המקוטע עדכן נדבך מרכזי "בלוגיקה המרכזית של התאוריה הדרוויניסטית". כמה ביולוגים אבולוציוניים טענו כי בעוד ששיווי משקל מקוטע היה "בעל עניין רב לביולוגיה באופן כללי", הוא רק שינה את הנאו-דרוויניזם באופן שהיה תואם לחלוטין למה שהיה ידוע לפני כן. ביולוגים אחרים מדגישים את החידוש התאורטי של שיווי המשקל המקוטע, וטענו כי סטזיס אבולוציוני היה "בלתי צפוי על ידי רוב הביולוגים האבולוציוניים" ו"הייתה לו השפעה גדולה על הפלאונטולוגיה והביולוגיה האבולוציונית".
נעשו השוואות לעבודתו של ג'ורג' גיילורד סימפסון ב-Tempo and Mode in Evolution (1941), שבה הוא גם הדגים שינויים פתאומיים יחסית לאורך קווים אבולוציוניים. סימפסון מתאר את הרשומות הפלאונטולוגיות כמאופיינות בשינוי הדרגתי בעיקרו (אותו כינה הורוטליה), אם כי הוא גם תיעד דוגמאות לקצבי אבולוציה איטיים (ברדיטליה) ומהירים (טאכיטליה). שיווי משקל מקוטע ודרגתיות פילטית אינם סותרים זה את זה (כפי שעבודתו של סימפסון מדגימה), ודוגמאות לכל אחד מהם תועדו בשושלות שונות. הוויכוח בין שני המודלים הללו מובן לעתים קרובות לא נכון על ידי אנשים שאינם מדענים, ולדברי ריצ'רד דוקינס עבר ניפוח יתר על ידי התקשורת. מבקרים מסוימים התייחסו בבדיחות לתאוריית שיווי המשקל המקוטע כ"אבולוציה בקפיצות" (evolution by jerks), מה שדרבן את גולד לתאר את הדרגתיות הפילטית כ"אבולוציה בזחילה" (evolution by creeps).
### ביולוגיה אבולוציונית התפתחותית
גולד תרם תרומות משמעותיות לביולוגיה אבולוציונית התפתחותית, במיוחד בעבודתו "אונטוגניה ופילוגניה". בספר זה הוא הדגיש את תהליך ההטרוכרוניה, הכולל שני תהליכים נפרדים: נאוטניה ותוספות טרמינליות. נאוטניה היא התהליך שבו האונטוגניה מואטת והאורגניזם אינו מגיע לסוף התפתחותו. תוספת טרמינלית היא התהליך שבו אורגניזם מוסיף להתפתחותו על ידי האצה וקיצור שלבים מוקדמים יותר בתהליך ההתפתחותי. השפעתו של גולד בתחום הביולוגיה האבולוציונית התפתחותית ממשיכה להיראות כיום בתחומים כמו האבולוציה של נוצות.
### סלקציוניזם וסוציוביולוגיה
גולד היה אלוף האילוצים הביולוגיים, הגבלות פנימיות על מסלולים התפתחותיים, כמו גם כוחות לא-סלקציוניים אחרים באבולוציה. במקום הסתגלות ישירה, הוא החשיב פונקציות גבוהות רבות של המוח האנושי כתוצר לוואי לא מכוון של ברירה טבעית. כדי לתאר מאפיינים מגויסים כאלה, הוא טבע את המונח אקספטציה (exaptation) עם הפלאונטולוגית אליזבת ורבה. גולד האמין שמאפיין זה של המנטליות האנושית מערער הנחת יסוד חיונית של סוציוביולוגיה אנושית ופסיכולוגיה אבולוציונית.
נגד סוציוביולוגיה
בשנת 1975 הציג עמיתו של גולד בהרווארד א. או. וילסון את ניתוח התנהגות בעלי החיים שלו (כולל התנהגות אנושית) המבוסס על מסגרת סוציוביולוגית שהציעה כי להתנהגויות חברתיות רבות יש בסיס אבולוציוני חזק. בתגובה, גולד, ריצ'רד לוונטין ואחרים מאזור בוסטון כתבו את המכתב המצוטט לאחר מכן ל-The New York Review of Books שכותרתו "נגד 'סוציוביולוגיה'". מכתב פתוח זה מתח ביקורת על תפיסתו של וילסון לגבי "תפיסה דטרמיניסטית של החברה האנושית והפעולה האנושית".
אך גולד לא שלל הסברים סוציוביולוגיים להיבטים רבים של התנהגות בעלי חיים, ומאוחר יותר כתב: "סוציוביולוגים הרחיבו את מגוון סיפורי הסלקציה שלהם על ידי שימוש במושגים של כשירות כוללת וברירת קרובים כדי לפתור (בהצלחה אני חושב) את הבעיה המטרידה של אלטרואיזם – בעבר המכשול הגדול ביותר לתאוריה דרוויניסטית של התנהגות חברתית... כאן לסוציוביולוגיה הייתה ותמשיך להיות הצלחה. וכאן אני מאחל לה בהצלחה. כי היא מייצגת הרחבה של דרוויניזם בסיסי לתחום שבו הוא צריך לחול."
ספנדרלים והפרדיגמה הפנגלוסית
יחד עם ריצ'רד לוונטין, כתב גולד מאמר משפיע משנת 1979 שכותרתו "הספנדרלים של סן מרקו והפרדיגמה הפנגלוסית", שהציג את המונח האדריכלי "ספנדרל" (spandrel) לביולוגיה אבולוציונית. באדריכלות, ספנדרל הוא מרחב משולש הקיים מעל הכתפיים של קשת. ספנדרלים – המכונים לעתים קרובות יותר פנדנטיבות בהקשר זה – נמצאים במיוחד באדריכלות קלאסית, במיוחד בכנסיות ביזנטיות ורנסנס.
בביקורו בוונציה ב-1978 ציין גולד שהספנדרלים של קתדרלת סן מרקו, אף שהם יפים למדי, לא היו חללים שתוכננו על ידי האדריכל. במקום זאת, החללים נוצרים כ"תוצרי לוואי אדריכליים הכרחיים של הרכבת כיפה על קשתות מעוגלות". גולד ולוונטין הגדירו אפוא "ספנדרלים" בהקשר של הביולוגיה האבולוציונית כמשמעות של כל מאפיין ביולוגי של אורגניזם הנוצר כתוצר לוואי הכרחי של מאפיינים אחרים, שאינו נבחר ישירות על ידי ברירה טבעית. דוגמאות מוצעות כוללות "איברי מין גבריים בנקבות צבועים, שימוש אקספטיבי בטבור כתא דגירה על ידי חלזונות, גיבנת הכתף של האייל האירי הענק, וכמה מאפייני מפתח של המנטליות האנושית".
בספרו של וולטייר "קנדיד", דוקטור פנגלוס מוצג כמלומד חסר מושג ש, למרות הראיות, מתעקש ש"הכל לטובה בעולם הטוב מכל העולמות האפשריים". גולד ולוונטין טענו שזו תפיסה פנגלוסית עבור ביולוגים אבולוציוניים לראות את כל התכונות כדברים אטומיים שנבחרו באופן טבעי, וביקרו ביולוגים על כך שלא העניקו מרחב תאורטי לגורמים אחרים, כמו אילוצים פילטיים והתפתחותיים. השכיחות היחסית של ספנדרלים, כפי שהוגדרו, לעומת מאפיינים הסתגלותיים בטבע, נותרה נושא שנוי במחלוקת בביולוגיה אבולוציונית. דוגמה ממחישה לגישתו של גולד ניתן למצוא במקרה הבוחן של אליזבת לויד המציעה שאורגזמה נשית היא תוצר לוואי של מסלולים התפתחותיים משותפים. גולד גם כתב על נושא זה במאמרו "פטמות זכריות ואדוות דגדגניות", שנגרם על ידי עבודתה המוקדמת של לויד.
גולד ספג ביקורת מהפילוסוף דניאל דנט על השימוש במונח ספנדרל במקום פנדנטיבה, ספנדרל שמתעקל על פני זווית ישרה כדי לתמוך בכיפה. רוברט מארק, פרופסור להנדסה אזרחית בפרינסטון, הציע את מומחיותו בדפי American Scientist, וציין כי הגדרות אלו מובנות לעתים קרובות לא נכון בתיאוריה אדריכלית. מארק סיכם: "היישום השגוי של גולד ולוונטין של המונח ספנדרל עבור פנדנטיבה מרמז אולי על רוחב רחב יותר של בחירת עיצוב ממה שהתכוונו לאנלוגיה שלהם. אבל הביקורת של דנט על הבסיס האדריכלי של האנלוגיה הולכת אפילו רחוק יותר מהמסלול כי הוא מזלזל בהיגיון הטכני של האלמנטים האדריכליים המדוברים."
### קידמה אבולוציונית
גולד צידד בטיעון שלאבולוציה אין דחף טבוע לעבר "קידמה" לטווח ארוך. פרשנויות לא ביקורתיות מתארות לעתים קרובות את האבולוציה כסולם של קידמה, שמוביל לאורגניזמים גדולים, מהירים וחכמים יותר, מתוך הנחה שהאבולוציה מניעה איכשהו אורגניזמים להפוך למורכבים יותר ובסופו של דבר יותר דומים למין האנושי. גולד טען שהדחף של האבולוציה לא היה לעבר מורכבות, אלא לעבר גיוון. מכיוון שהחיים מוגבלים להתחיל בנקודת התחלה פשוטה (כמו חיידקים), כל גיוון הנובע מהתחלה זו, בהליכה אקראית, יהיה בעל התפלגות מוטה ולכן ייתפס כנע בכיוון של מורכבות גבוהה יותר. אבל החיים, טען גולד, יכולים גם להסתגל בקלות לעבר פישוט, כפי שלעתים קרובות המקרה עם טפילים.
בסקירה של "Full House", ריצ'רד דוקינס אישר את הטיעון הכללי של גולד, אך הציע שהוא רואה עדות ל"נטייה של שושלות לשפר במצטבר את ההתאמה האדפטיבית שלהן לדרך החיים המסוימת שלהן, על ידי הגדלת מספר המאפיינים שמשתלבים יחד במתחמים אדפטיביים. ... לפי הגדרה זו, אבולוציה אדפטיבית אינה סתם מתקדמת במקרה, היא מתקדמת לעומק, עד היסוד, ללא עוררין."
### אבולוציה תרבותית
הטיעונים של גולד נגד קידמה בביולוגיה אבולוציונית לא התרחבו לעבר מושג של קידמה בכלל או מושגים של אבולוציה תרבותית. ב-"Full House", גולד משווה שני מושגים של קידמה זה מול זה. בעוד שהמושג הראשון של קידמה, קידמה אבולוציונית, נטען כלא תקף עבור מספר שיקולים ביולוגיים, גולד מאפשר שאבולוציה עשויה לפעול באבולוציה תרבותית אנושית דרך מנגנון למארקיאני. גולד ממשיך וטוען שהיעלמות ממוצע החבטות של 0.400 בבייסבול נובעת באופן פרדוקסלי מהכללת שחקנים טובים יותר בליגה, ולא מכך שהשחקנים הופכים לגרועים יותר עם הזמן. לדעתו, תהליך כזה משתקף ככל הנראה במספר תופעות תרבותיות כולל ספורט, אמנות חזותית ומוזיקה, שבהן, בניגוד למערכות ביולוגיות, תחום האפשרויות האסתטיות מוגבל על ידי "קיר ימני" של גבולות אנושיים והעדפות אסתטיות. גולד ממשיך וקובע שהטיעונים שלו לאבולוציה ביולוגית לא צריכים להיות מיושמים על שינוי תרבותי פן ישמשו את "מה שנקרא 'תקינות פוליטית' כדוקטרינה שחוגגת את כל המנהגים הילידיים, ולכן אינה מאפשרת הבחנות, שיפוטים או ניתוחים."
### קלדיסטיקה
גולד מעולם לא אימץ את הקלדיסטיקה כשיטה לחקירת שושלות ותהליכים אבולוציוניים, ייתכן משום שחשש שמחקרים כאלה יובילו להזנחת הפרטים בביולוגיה היסטורית, אותם החשיב כחשובים מכל. בתחילת שנות ה-90 זה הוביל אותו לוויכוח עם דרק בריגס, שהחל ליישם טכניקות קלדיסטיות כמותיות על מאובני פצלי ברג'ס, על השיטות שיש להשתמש בהן בפרשנות מאובנים אלו. בסביבות תקופה זו הפכה הקלדיסטיקה במהירות לשיטת הסיווג הדומיננטית בביולוגיה אבולוציונית. מחשבים אישיים זולים אך חזקים יותר ויותר אפשרו לעבד כמויות גדולות של נתונים על אורגניזמים ומאפייניהם. בסביבות אותה תקופה, פיתוח טכניקות יעילות של תגובת שרשרת פולימראז אפשר ליישם שיטות ניתוח קלדיסטיות גם על מאפיינים ביוכימיים וגנטיים.
### עבודה טכנית על חלזונות יבשה
רוב מחקריו האמפיריים של גולד נגעו לחלזונות יבשה. הוא התמקד בעבודתו המוקדמת בסוג הברמודי Poecilozonites, בעוד שעבודתו המאוחרת התמקדה בסוג המערב-הודי Cerion. לדברי גולד, "Cerion הוא חילזון היבשה בעל המגוון המקסימלי בצורה בכל העולם כולו. ישנם 600 מינים מתוארים של סוג יחיד זה. למעשה, הם לא ממש מינים, כולם מתרבים זה עם זה, אבל השמות קיימים כדי לבטא תופעה אמיתית שהיא המגוון המורפולוגי המדהים הזה. חלקם מעוצבים כמו כדורי גולף, חלקם מעוצבים כמו עפרונות. ... עכשיו הנושא העיקרי שלי הוא האבולוציה של הצורה, והבעיה של איך זה שאתה יכול לקבל את המגוון הזה בתוך כל כך מעט הבדל גנטי, ככל שאנו יכולים לדעת, היא מאוד מעניינת. ואם היינו יכולים לפתור את זה היינו לומדים משהו כללי על האבולוציה של הצורה."
בהתחשב במגוון הגיאוגרפי הנרחב של Cerion, גולד התאונן מאוחר יותר שאילו כריסטופר קולומבוס היה מקטלג רק Cerion אחד, זה היה מסיים את הוויכוח המלומד על איזה אי דרך קולומבוס את כף רגלו לראשונה באמריקה.
### השפעה
גולד הוא אחד המדענים המצוטטים ביותר בתחום התאוריה האבולוציונית. מאמר ה-"ספנדרלים" שלו מ-1979 צוטט יותר מ-5,000 פעמים. ב-Paleobiology – כתב העת המוביל בתחומו המיוחד – רק צ'ארלס דרווין וג'ורג' גיילורד סימפסון צוטטו לעתים קרובות יותר. גולד היה גם היסטוריון של המדע מוערך במידה רבה. ההיסטוריון רונלד נאמברס צוטט כאומר: "אני לא יכול לומר הרבה על חוזקותיו של גולד כמדען, אבל במשך זמן רב החשבתי אותו להיסטוריון השני הכי משפיע של המדע (לצד תומאס קון)." הקורס לתואר ראשון של גולד, מדע B-16: היסטוריה של כדור הארץ והחיים, הועבר באולם הרצאות במרכז המדע בהרווארד עם קיבולת של 250 מושבים. מדע B-16 היה כל כך עמוס עד שהוגרלה הגרלה שנתית כדי לראות אילו סטודנטים יורשו להירשם לקורס. אם סטודנט סורב להרשמה לקורס שלוש פעמים, הכניסה הרביעית שלו להגרלה סיפקה לו מושב מובטח בכיתה.
### מבנה התאוריה האבולוציונית
זמן קצר לפני מותו, פרסם גולד את "מבנה התאוריה האבולוציונית" (2002), מסה ארוכה שסיכמה את גרסתו לתאוריה האבולוציונית המודרנית. בראיון לסדרת הטלוויזיה ההולנדית "Of Beauty and Consolation", העיר גולד, "בעוד כמה שנים אוכל לאסוף בכרך אחד את השקפתי על האופן שבו עובדת האבולוציה. זו עבורי נחמה גדולה כי היא מייצגת את הרכבת חיי מחשבה למקור אחד. הספר הזה לעולם לא ייקרא באופן רחב במיוחד. הוא הולך להיות ארוך מדי, והוא מיועד רק לכמה אלפי אנשי מקצוע – שונה מאוד מכתבי המדע הפופולרי שלי – אבל הוא מהווה נחמה גדולה יותר עבורי כי זו הזדמנות לשים במקום אחד דרך שלמה לחשוב על אבולוציה שנאבקתי איתה כל חיי."
### כדמות ציבורית
גולד הפך למוכר באופן רחב דרך המאמרים הפופולריים שלו על אבולוציה במגזין Natural History. מאמריו פורסמו בסדרה שכותרתה "מבט זה על החיים" (ביטוי מהפסקה המסיימת של "מוצא המינים" של צ'ארלס דרווין) מינואר 1974 עד ינואר 2001, והסתכמו בפרסום רציף של 300 מאמרים. רבים ממאמריו הודפסו מחדש בכרכים מקובצים שהפכו לספרי רבי-מכר כמו "מאז דרווין" (Ever Since Darwin) ו-"בוהן הפנדה" (The Panda's Thumb), "שיני תרנגולת ובהונות סוס" (Hen's Teeth and Horse's Toes), ו-"חיוך הפלמינגו" (The Flamingo's Smile).
כתומך נלהב של התאוריה האבולוציונית, גולד כתב רבות בנושא, בניסיון להעביר את הבנתו בביולוגיה אבולוציונית עכשווית לקהל רחב. נושא חוזר בכתביו הוא ההיסטוריה וההתפתחות של המחשבה הקדם-אבולוציונית והאבולוציונית. הוא היה גם אוהד בייסבול נלהב וסייברמטרישן (מנתח סטטיסטיקות בייסבול), והתייחס לעתים קרובות לספורט במאמריו. רבים ממאמרי הבייסבול שלו נאספו בספרו שפורסם לאחר מותו "ניצחון וטרגדיה במאדוויל" (2003).
בשנת 1997, הוא דיבב גרסה מצוירת של עצמו בסדרת הטלוויזיה "משפחת סימפסון". בפרק "ליסה הספקנית", ליסה מוצאת שלד שרבים מאמינים שהוא מלאך אפוקליפטי. ליסה יוצרת קשר עם גולד ומבקשת ממנו לבדוק את ה-DNA של השלד. המאובן מתגלה כגימיק שיווקי לקניון חדש. בפרשנות ה-DVD לפרק, המפיק המבצע והמנהל הראשי מייק סקאלי אמר שהשורה היחידה שגולד התנגד לה בתסריט הייתה זו שהציגה אותו כ"פלאונטולוג המבריק ביותר בעולם". בשנת 2002 חלקה הסדרה כבוד לגולד לאחר מותו, והקדישה את גמר עונה 13 לזכרו. גולד מת יומיים לפני שידור הפרק.
הוא הקדיש זמן רב למלחמה נגד בריאתנות, מדע הבריאה, ותכנון תבוני. בעיקר, גולד סיפק עדות מומחה נגד חוק שוויון הזמן לבריאתנות בתיק מקלין נגד ארקנסו. גולד פיתח מאוחר יותר את המונח "מגיסטריות שאינן חופפות" (NOMA) כדי לתאר כיצד, לדעתו, מדע ודת לא צריכים להגיב על הממלכה של זה. גולד המשיך לפתח רעיון זה בפירוט מסוים, במיוחד בספרים "סלעי עידנים" (1999) ו-"הקיפוד, השועל, ואבעבועות המגיסטר" (2003). במאמר מ-1982 עבור Natural History כתב גולד:
> כישלוננו להבחין בטוב אוניברסלי אינו מתעד חוסר תובנה או כושר המצאה, אלא רק מדגים שהטבע אינו מכיל מסרים מוסריים המנוסחים במונחים אנושיים. מוסר הוא נושא לפילוסופים, תאולוגים, סטודנטים למדעי הרוח, אכן לכל האנשים החושבים. התשובות לא ייקראו באופן פסיבי מהטבע; הן אינן, ולא יכולות, לנבוע מהנתונים של המדע. המצב העובדתי של העולם אינו מלמד אותנו כיצד אנחנו, עם כוחותינו לטוב ולרע, צריכים לשנות או לשמר אותו בצורה האתית ביותר.
גולד גם התבטא נגד שימוש לרעה בריאתני בעבודתו ובתאוריה שלו, במיוחד ביחס לאופן שבו תאוריית שיווי המשקל המקוטע שלו קשורה לנוכחות של מאובנים או צורות מעבר:
> זה מרתיח להיות מצוטט שוב ושוב על ידי בריאתנים – אם מתוך כוונה או טיפשות, אני לא יודע – כמי שמודה שרשומות המאובנים אינן כוללות צורות מעבר. צורות מעבר חסרות בדרך כלל ברמת המין אך נמצאות בשפע בין קבוצות גדולות יותר. האבולוציה מזוחלים ליונקים... מתועדת היטב.
עצומה אנטי-אבולוציונית שנוסחה על ידי מכון דיסקברי עוררה את המרכז הלאומי לחינוך מדעי ליצור עמית פרו-אבולוציוני בשם "פרויקט סטיב" (Project Steve), הקרוי על שמו של גולד. מאז 2013 רשום גולד במועצה המייעצת של המרכז הלאומי לחינוך מדעי.
בשנת 2011 בחרה המועצה המנהלת של הוועדה לחקירה ספקנית (CSI) בגולד להכללה ב"פנתאון הספקנים" של CSI שנוצר כדי לזכור את מורשתם של עמיתי CSI שנפטרו ותרומתם למטרת הספקנות המדעית.
גולד הפך גם לפנים ציבוריות ידועות של המדע, כשהופיע לעתים קרובות בטלוויזיה. בשנת 1984 קיבל גולד תוכנית NOVA מיוחדת משלו ב-PBS. הופעות אחרות כללו ראיונות בתוכניות Crossfire ו-Talkback Live של CNN, ב-Today Show של NBC, והופעות קבועות בתוכנית צ'ארלי רוז ב-PBS. גולד היה גם אורח בכל שבעת הפרקים של סדרת השיחות ההולנדית "A Glorious Accident", בה הופיע עם חברו הקרוב אוליבר סאקס. בשנת 1999 הפך גולד למקבל הראשון של פרס השירות הציבורי של GSA.
גולד הופיע בולט כאורח בסרטו התיעודי של קן ברנס ב-PBS "בייסבול", כמו גם בסדרת "אבולוציה" של PBS. גולד היה גם במועצת היועצים של תוכנית הטלוויזיה המשפיעה של Children's Television Workshop "3-2-1 Contact", שם הופיע לעתים קרובות כאורח.
"מלחמות דרווין"
גולד קיבל שבחים רבים על עבודתו המלומדת והסבריו הפופולריים על ההיסטוריה של הטבע, אך מספר ביולוגים הרגישו שהופעותיו הציבוריות היו לא בקנה אחד עם החשיבה האבולוציונית המרכזית. הוויכוחים הציבוריים בין תומכיו של גולד למבקריו היו כה קולניים עד שהם זכו לכינוי "מלחמות דרווין" על ידי מספר פרשנים.
גולד, דרוויניסט על פי הגדרתו, הניח דגש פחות הדרגתי ורדוקציוני מרוב הנאו-דרוויניסטים. הוא התנגד בתוקף להיבטים רבים של סוציוביולוגיה ולצאצאה האינטלקטואלי, הפסיכולוגיה האבולוציונית.
ג'ון מיינארד סמית', הביולוג האבולוציוני הבריטי הדגול, היה בין מבקריו החריפים ביותר של גולד. מיינארד סמית' חש שגולד שפט לא נכון את התפקיד החיוני של הסתגלות בביולוגיה, והיה ביקורתי כלפי קבלתו של גולד את ברירת המינים כמרכיב מרכזי באבולוציה ביולוגית. בסקירה של ספרו של דניאל דנט משנת 1995 "רעיונותיו המסוכנים של דרווין", כתב מיינארד סמית' שגולד "נותן ללא-ביולוגים תמונה שגויה ברובה של מצב התאוריה האבולוציונית". אך מיינארד סמית' לא היה שלילי בעקביות, וכתב בסקירה של "בוהן הפנדה" ש"סטיבן גולד הוא הכותב הטוב ביותר של מדע פופולרי שפעיל כעת... לעתים קרובות הוא מרתיח אותי, אבל אני מקווה שהוא ימשיך לכתוב מאמרים כאלה". מיינארד סמית' היה גם בין אלה שבירכו על החייאת הפלאונטולוגיה האבולוציונית על ידי גולד.
אחת הסיבות לביקורת הייתה שגולד נראה כמי שמציג את רעיונותיו כדרך מהפכנית להבנת האבולוציה, וטען לחשיבותם של מנגנונים מלבד ברירה טבעית, מנגנונים שלדעתו התעלמו מהם ביולוגים אבולוציוניים מקצועיים רבים. כתוצאה מכך, אנשים רבים שאינם מומחים הסיקו לעתים מכתביו המוקדמים שהסברים דרוויניסטיים הוכחו כלא-מדעיים (דבר שגולד מעולם לא ניסה לרמוז עליו). יחד עם חוקרים רבים אחרים בתחום, עבודותיו של גולד הוצאו לעתים במכוון מהקשרה על ידי בריאתנים כ"הוכחה" לכך שמדענים כבר לא הבינו כיצד אורגניזמים התפתחו. גולד עצמו תיקן חלק מפרשנויות מוטעות ועיוותים אלה של כתביו בעבודות מאוחרות יותר.
הקונפליקטים בין ריצ'רד דוקינס לגולד זכו לפופולריות על ידי הפילוסוף קים סטרלני בספרו מ-2001 "דוקינס נגד גולד". סטרלני מתעד את חילוקי הדעות ביניהם בנושאים תאורטיים, כולל בולטות ברירת הגנים באבולוציה. דוקינס טוען שהדרך הטובה ביותר להבין ברירה טבעית היא כתחרות בין גנים (או משכפלים), בעוד שגולד צידד בברירה רב-רמתית, הכוללת ברירה בין גנים, רצפי חומצות גרעין, שושלות תאים, אורגניזמים, דמות, מינים וקליידים.
דוקינס האשים את גולד בהמעטת ערך מכוונת של ההבדלים בין דרגתיות מהירה למקרו-מוטציה בדיווחיו המפורסמים על שיווי משקל מקוטע. הוא גם הקדיש פרקים שלמים לביקורת על תיאור האבולוציה של גולד בספריו "השען העיוור" ו-"טיפוף על הקשת", כפי שעשה דניאל דנט בספרו מ-1995 "רעיונותיו המסוכנים של דרווין". ביולוגים אחרים בני זמנו של גולד הרחיקו לכת, כפי שקרה במקרה של רוברט טריברס שסיווג זאת כ"הונאה אינטלקטואלית".
### פאונת הקמבריון
בספרו "חיים מופלאים" (1989), תיאר גולד באופן מפורסם את פאונת הקמבריון של פצלי ברג'ס, תוך שימת דגש על העיצובים האנטומיים המוזרים שלהם, הופעתם הפתאומית, והתפקיד שמילא המקריות בקביעה אילו חברים שרדו. הוא השתמש בפאונת הקמבריון כדוגמה לתפקיד שיש למקריות בעיצוב הדפוס הרחב יותר של האבולוציה.
השקפתו על מקריות זכתה לביקורת על ידי סיימון קונוויי מוריס בספרו מ-1998 "כור ההיתוך של הבריאה". קונוויי מוריס הדגיש חברים בפאונת הקמבריון הדומים לטקסונים מודרניים. הוא גם טען שלאבולוציה מתכנסת יש נטייה לייצר "דמיון בארגון" ושהצורות של החיים מוגבלות ומתועלות. בספרו "פתרון החיים" (2003), טען קונוויי מוריס שהופעתם של בעלי חיים דמויי אדם היא גם סבירה. הפלאונטולוג ריצ'רד פורטי ציין כי לפני שחרורו של "חיים מופלאים", קונוויי מוריס חלק תזה דומה לזו של גולד, אך לאחר "חיים מופלאים" תיקן קונוויי מוריס את פרשנותו ואימץ עמדה דטרמיניסטית יותר על ההיסטוריה של החיים.
הפלאונטולוגים דרק בריגס וריצ'רד פורטי טענו גם שניתן לראות חלק גדול מפאונת הקמבריון כקבוצות גזע של טקסונים חיים, אם כי זה עדיין נושא למחקר וויכוח אינטנסיבי, והקשר של טקסונים קמבריוניים רבים למערכות מודרניות לא הוכח בעיני פלאונטולוגים רבים.
ריצ'רד דוקינס חולק על ההשקפה שמערכות חדשות הופיעו בפתאומיות בקמבריון, בטענה שכדי שמערכה חדשה "תפרוץ לקיום, מה שבאמת צריך לקרות בשטח הוא שילד נולד שפתאום, משום מקום, שונה מהוריו כפי שחילזון שונה מתולעת אדמה. אף זואולוג שחושב על ההשלכות, אפילו הסלטציוניסט הנלהב ביותר, מעולם לא תמך במושג כזה." במבנה התאוריה האבולוציונית גולד מדגיש את ההבדל בין פיצול פילטי למעברים אנטומיים גדולים, ומציין כי שני האירועים עשויים להיות מופרדים על ידי מיליוני שנים. גולד טוען שאף פלאונטולוג אינו מתייחס לפיצוץ הקמבריוני "כאירוע גנאלוגי – כלומר כזמן האמיתי של הפיצול הראשוני", אלא ככזה ש"מסמן מעבר אנטומי בפנוטיפים הגלויים של אורגניזמים בילטריאניים".
### התנגדות לסוציוביולוגיה ופסיכולוגיה אבולוציונית
לגולד היה גם סכסוך ציבורי ארוך שנים עם א. או. וילסון וביולוגים אבולוציוניים אחרים בנוגע לדיסציפלינות של סוציוביולוגיה אנושית ופסיכולוגיה אבולוציונית, ששתיהן גולד ולוונטין התנגדו להן, אך שריצ'רד דוקינס, דניאל דנט וסטיבן פינקר דגלו בהן. ויכוחים אלו הגיעו לשיאם בשנות ה-70, וכללו התנגדות חזקה מצד קבוצות כמו "קבוצת המחקר לסוציוביולוגיה" ו-"מדע למען העם". פינקר מאשים את גולד, לוונטין ומתנגדים אחרים של פסיכולוגיה אבולוציונית בכך שהם "מדענים רדיקליים", שעמדתם לגבי הטבע האנושי מושפעת מפוליטיקה ולא ממדע. גולד הצהיר שהוא לא עשה "שום ייחוס של מניע במקרה של וילסון או של כל אחד אחר" אך הזהיר שכל בני האדם מושפעים, במיוחד באופן לא מודע, מהציפיות וההטיות האישיות שלנו. הוא כתב:
> גדלתי במשפחה עם מסורת של השתתפות בקמפיינים למען צדק חברתי, והייתי פעיל, כסטודנט, בתנועה לזכויות האזרח בזמן של התרגשות והצלחה גדולה בתחילת שנות ה-60. מלומדים חוששים לעתים קרובות מציטוט התחייבויות כאלה. ... [אבל] מסוכן למלומד אפילו לדמיין שהוא עשוי להשיג נייטרליות מוחלטת, שכן אז מפסיקים להיות ערניים לגבי העדפות אישיות והשפעותיהן – ואז באמת הופכים לקורבן לתכתיבי הדעה הקדומה. אובייקטיביות חייבת להיות מוגדרת תפעולית כטיפול הוגן בנתונים, לא היעדר העדפה.
הביקורת העיקרית של גולד החזיקה בכך שהסברים סוציוביולוגיים אנושיים חסרו תמיכה ראייתית, וטענה שהתנהגויות אדפטיביות מונחות לעתים קרובות כגנטיות ללא סיבה אחרת מאשר האוניברסליות המשוערת שלהן, או הטבע האדפטיבי שלהן. גולד הדגיש שהתנהגויות אדפטיביות יכולות לעבור גם דרך תרבות, וכל השערה סבירה באותה מידה. גולד לא הכחיש את הרלוונטיות של הביולוגיה לטבע האנושי, אך מסגר מחדש את הוויכוח כ"פוטנציאל ביולוגי מול דטרמיניזם ביולוגי". גולד הצהיר שהמוח האנושי מאפשר מגוון רחב של התנהגויות. הגמישות שלו "מאפשרת לנו להיות תוקפניים או שלווים, דומיננטיים או כנועים, מרושעים או נדיבים... אלימות, סקסיזם, ורשעות כללית הם ביולוגיים מכיוון שהם מייצגים תת-קבוצה אחת של טווח התנהגויות אפשרי. אבל שלווה, שוויון וטוב לב הם ביולוגיים באותה מידה – ואנו עשויים לראות את השפעתם גדלה אם נוכל ליצור מבנים חברתיים שיאפשרו להם לפרוח."
### "הטעות של האדם" (1981)
גולד היה המחבר של "הטעות של האדם" (1981), היסטוריה וחקירה של פסיכומטריקה ומבחני אינטליגנציה, שיצרה אולי את המחלוקת הגדולה ביותר מכל ספריו וזכתה לשבחים רחבים וביקורת נרחבת כאחד. גולד חקר את שיטות הקרניומטריה של המאה התשע-עשרה, כמו גם את ההיסטוריה של המבחנים הפסיכולוגיים. גולד כתב ששתי התאוריות התפתחו מאמונה חסרת בסיס בדטרמיניזם ביולוגי, התפיסה ש"הבדלים חברתיים וכלכליים בין קבוצות אנושיות – בעיקר גזעים, מעמדות ומינים – נובעים מהבחנות מולדות שעברו בתורשה, ושהחברה, במובן זה, היא השתקפות מדויקת של הביולוגיה". מהדורה מתוקנת הודפסה ב-1996 עם הוספת הקדמה חדשה וסקירה ביקורתית של "עקומת הפעמון".
בשנת 2011, מחקר שערכו שישה אנתרופולוגים מתח ביקורת על טענתו של גולד שסמואל מורטון עיוות באופן לא מודע את מדידות הגולגולת שלו, וטען שהניתוח שלו על מורטון הושפע מהתנגדותו לגזענות. המאמר של הקבוצה נסקר במאמר מערכת בכתב העת Nature, שציין שמחברי המאמר יכלו להיות מושפעים מהמניעים שלהם, והמליץ על מידה של זהירות, וקבע "הביקורת מותירה את רוב עבודתו של גולד ללא פגע", וציינה ש"מכיוון שהם לא יכלו למדוד את כל הגולגלות, הם לא יודעים אם קיבולת הגולגולת הממוצעת שמורטון דיווח עליה מייצגת את המדגם שלו במדויק". כתב העת ציין שהתנגדותו של גולד לגזענות עשויה הייתה להטות את פרשנותו לנתונים של מורטון, אך ציין גם ש"ללואיס ועמיתיו יש מניעים משלהם. לכמה בקבוצה יש קשר עם אוניברסיטת פנסילבניה, לה תרם מורטון את אוסף הגולגלות שלו, ויש להם אינטרס לראות את אוסף הגולגלות החשוב אך הלא-נחקר מספיק משוחרר מהסטיגמה של הטיה" ולא קיבלו את התאוריה של גולד "שהשיטה המדעית מוכתמת בהכרח על ידי הטיה".
בשנת 2014, המאמר של הקבוצה נסקר באופן ביקורתי בכתב העת Evolution & Development על ידי פרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת פנסילבניה מייקל וייסברג, שנטה לתמוך בהאשמות המקוריות של גולד, וסיכם כי "יש ראיות prima facie להטיה גזעית במדידות של מורטון". וייסברג מסכם שאף על פי שגולד אכן עשה כמה טעויות והגזים בטיעונו במספר מקומות, עבודתו של מורטון "נותרה דוגמה מזהירה להטיה גזעית במדע ההבדלים האנושיים". בשנת 2015, הביולוגים והפילוסופים ג'ונתן קפלן, מאסימו פיליוצ'י וג'ושוע באנטה פרסמו מאמר שטענו כי לא ניתן להסיק מסקנות משמעותיות מהנתונים של מורטון. הם הסכימו עם גולד, ולא הסכימו עם המחקר של 2011, ככל שמחקרו של מורטון היה פגום ברצינות, אך הם הסכימו עם המחקר של 2011 ככל שהניתוח של גולד לא היה טוב יותר במובנים רבים משל מורטון. סטודנט לדוקטורט באנתרופולוגיה מאוניברסיטת פנסילבניה, פול וולף מיטשל, פרסם ניתוח של הנתונים המקוריים והלא-פורסמים של מורטון, שגולד או פרשנים עוקבים לא התייחסו אליהם ישירות. מיטשל הגיע למסקנה שהטיעון הספציפי של גולד לגבי ההטיה הלא-מודעת של מורטון במדידה אינו נתמך, אך נכון היה, כפי שגולד טען, שהטיותיו הגזעיות של מורטון השפיעו על האופן שבו דיווח ופירש את מדידותיו, בטענה שהפרשנות של מורטון לנתונים שלו הייתה שרירותית ומגמתית: מורטון חקר ממוצעים והתעלם מוריאציות בגודל הגולגולת שהיו כה גדולות עד שהייתה חפיפה משמעותית. בן זמנו של מורטון, פרידריך טידמן, אסף נתוני גולגולת כמעט זהים והגיע למסקנות הפוכות מאלה של מורטון על בסיס חפיפה זו, תוך טיעון חזק נגד כל תפיסה של היררכיה גזעית.