מוריס הילמן
מוריס ראלף הילמן (Maurice Ralph Hilleman; 30 באוגוסט 1919 – 11 באפריל 2005) היה מיקרוביולוג אמריקאי מוביל שהתמחה בחיסונים (ואקצינולוגיה) ופיתח מעל 40 חיסונים, הישג חסר תקדים בפריון עבודה. לפי הערכה אחת, החיסונים שלו מצילים כמעט שמונה מיליון חיים בכל שנה. הוא תואר כאחד החיסונאים המשפיעים ביותר מאז ומעולם. הוא כונה "אבי החיסונים המודרניים". רוברט גאלו (Robert Gallo) כינה את הילמן "החיסונאי המצליח ביותר בהיסטוריה". הוא תואר על ידי כמה חוקרים כמי שהציל יותר חיים מכל מדען אחר במאה ה-20.
מתוך 14 החיסונים המומלצים באופן שגרתי בלוחות החיסונים האמריקאיים, הילמן והצוות שלו פיתחו שמונה: אלו נגד חצבת, חזרת, הפטיטיס A, הפטיטיס B, אבעבועות רוח, חיידקי מנינגוקוק (Neisseria meningitidis), סטרפטוקוקוס פנומונייה (Streptococcus pneumoniae) והמופילוס אינפלואנזה (Haemophilus influenzae). במהלך מגפת השפעת בדרום סין, מאמינים כי החיסון שלו הציל מאות אלפי חיים. הוא גם מילא תפקיד מרכזי בפיתוח החיסון לשפעת הונג קונג, וכן תפקידים בגילוי היסט מולקולרי (antigenic shift) וסחיפה אנטיגנית (antigenic drift), אדנו-וירוסים הגורמים להצטננות, נגיפי הפטיטיס והנגיף SV40 שעלול לגרום לסרטן.
ביוגרפיה
### חיים מוקדמים וחינוך
הילמן נולד בחווה ליד העיירה מיילס סיטי (Miles City) שבמונטנה, השוכנת במישורים הגבוהים. הוריו היו אנה (אולסמן) וגוסטב הילמן, והוא היה ילדם השמיני. אחותו התאומה מתה ביום שבו נולדו התאומים, ואמו מתה יומיים לאחר מכן. הוא גדל בבית דודו הסמוך, בוב הילמן, ועבד בצעירותו בחווה המשפחתית. הוא זקף חלק גדול מהצלחתו לעבודתו עם תרנגולות כילד; מאז שנות ה-30, ביצי תרנגולת מופרות שימשו לעתים קרובות לגידול נגיפים עבור חיסונים.
משפחתו השתייכה לסינוד הלותרני של מיזורי. כשהיה בכיתה ח', הוא גילה את צ'ארלס דרווין (Charles Darwin), ונתפס קורא את "מוצא המינים" בכנסייה. מאוחר יותר בחייו, הוא דחה את הדת. בשל חוסר כספים, הוא כמעט לא הצליח ללמוד בקולג'. אחיו הבכור התערב, והילמן סיים ראשון בכיתתו בשנת 1941 מאוניברסיטת המדינה של מונטנה בעזרת משפחתו ומלגות. הוא זכה במלגה לאוניברסיטת שיקגו וקיבל את הדוקטורט שלו במיקרוביולוגיה בשנת 1944. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בזיהומי כלמידיה, שבאותה עת חשבו שהם נגרמים על ידי נגיף. הילמן הראה שזיהומים אלו נגרמים למעשה על ידי מין של חיידק, כלמידיה טרכומטיס (Chlamydia trachomatis), הגדל רק בתוך תאים.
### קריירה
לאחר שהצטרף לחברת E.R. Squibb & Sons (כיום בריסטול-מאיירס סקוויב), הילמן פיתח חיסון נגד דלקת מוח יפנית מסוג B, מחלה שאיימה על חיילים אמריקאים בזירת האוקיינוס השקט של מלחמת העולם השנייה. כראש המחלקה למחלות דרכי הנשימה במרכז הרפואי של הצבא (כיום מכון המחקר של הצבא על שם וולטר ריד) בין השנים 1948 עד 1957, הילמן גילה את השינויים הגנטיים המתרחשים כאשר נגיף השפעת עובר מוטציה, הידועים כהיסט מולקולרי וסחיפה אנטיגנית, שלגביהם הניח שיהיה צורך בחיסון שנתי נגד שפעת.
בשנת 1957, הילמן הצטרף לחברת מרק (Merck & Co.) (ראווי, ניו ג'רזי), כראש מחלקת מחקר הנגיפים וביולוגיית התא החדשה שלה בווסט פוינט, פנסילבניה. בחברת מרק פיתח הילמן את רוב ארבעים החיסונים הניסיוניים והמאושרים לבעלי חיים ובני אדם שעליהם הוא מקבל קרדיט, תוך עבודה במעבדה ומתן הובלה מדעית.
הילמן שירת במועצות ובוועדות מייעצות לאומיות ובינלאומיות רבות, אקדמיות, ממשלתיות ופרטיות, כולל הערכת התוכנית למחקר איידס של המכונים הלאומיים לבריאות והוועדה המייעצת לשיטות חיסון של התוכנית הלאומית לחיסונים.
מגפת השפעת האסייתית
הילמן היה בין הראשונים לזהות שהתפרצות שפעת בהונג קונג בשנת 1957 עלולה להפוך למגפה גדולה. בעקבות תחושת בטן, לאחר תשעה ימים של 14 שעות עבודה, הוא ועמית קבעו שמדובר בזן חדש של שפעת שעלול להרוג מיליונים. ארבעים מיליון מנות חיסון הוכנו והופצו. למרות ש-69,000 אמריקאים מתו, המגפה הייתה עלולה לגרום למקרי מוות רבים נוספים בארצות הברית. הילמן קיבל את מדליית השירות המצטיין מהצבא האמריקאי על עבודתו. מאמינים כי החיסון שלו הציל מאות אלפי חיים.
בשנת 1968, במהלך מגפת שפעת הונג קונג, הילמן והצוות שלו מילאו גם הם תפקיד מפתח בפיתוח חיסון, ותשעה מיליון מנות הפכו לזמינות בתוך 4 חודשים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →SV40
הילמן היה אחד מחלוצי החיסונים שהזהירו מפני האפשרות שנגיפי קופים עלולים לזהם חיסונים. הידוע מבין נגיפים אלו הוא SV40, מזהם נגיפי בחלק מחיסוני הפוליו שיוצרו בין השנים 1955–1963. זה כלל חלק מהחיסונים שיוצרו הן עבור חיסון הנגיף המומת של סאלק (Salk) והן עבור החיסון החי המוחלש דרך הפה של אלברט סבין (Albert Sabin) שהיה חדש יחסית באותה תקופה.
חיסון לחזרת
בשנת 1963, בתו ג'ריל לין (Jeryl Lynn) חלתה בחזרת. הוא הפיק חומר ממנה, והשתמש בו כבסיס לחיסון נגד חזרת. זן ג'ריל לין של חיסון החזרת נמצא עדיין בשימוש. הזן משמש בחיסון ה-MMR המשולש (חצבת, חזרת ואדמת) שגם אותו הוא פיתח, החיסון המאושר הראשון ששילב מספר זני נגיפים חיים. כמו חיסונים ותרופות רבים אחרים באותה תקופה, החיסון נוסה בילדים עם מוגבלויות שכליות שחיו במוסדות; זאת מכיוון שבהתחשב בהיגיינה הירודה ובצפיפות מגוריהם, הם היו בסיכון גבוה בהרבה למחלות זיהומיות.
חיסון להפטיטיס B
הוא והקבוצה שלו המציאו חיסון להפטיטיס B על ידי טיפול בסרום דם עם פפסין, אוריאה ופורמלדהיד. זה אושר בשנת 1981, אך הוסר בשנת 1986 בארצות הברית והוחלף בחיסון שיוצר בשמרים. החיסון האחרון נמצא עדיין בשימוש. עד שנת 2003, 150 מדינות השתמשו בו ושכיחות המחלה בארצות הברית בקרב צעירים ירדה ב-95%. הילמן החשיב את עבודתו על חיסון זה להישגו הגדול ביותר. חלוץ השתלות הכבד תומאס סטארזל (Thomas Starzl) אמר: "...השליטה בנגיף ההפטיטיס B מדורגת כאחת התרומות הבולטות ביותר לבריאות האדם במאה העשרים... מוריס הסיר את אחד המכשולים החשובים ביותר לתחום השתלות האיברים".
### עבודה וחיים מאוחרים
בשלב מאוחר יותר בחייו, הילמן ייעץ לארגון הבריאות העולמי. הוא פרש מתפקידו כסגן נשיא בכיר במעבדות המחקר של מרק בשנת 1984, בהגיעו לגיל הפרישה המחייב, 65. לאחר מכן הוא ניהל את מכון מרק לואקצינולוגיה שהוקם זה עתה, שם עבד בעשרים השנים הבאות עד מותו בשנת 2005.
בזמן מותו בפילדלפיה ב-11 באפריל 2005, בגיל 85, הילמן היה פרופסור חבר לרפואת ילדים באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה.
שיטה ואישיות
הילמן היה אדם תקיף אך יחד עם זאת, צנוע בטענותיו. אף אחד מהחיסונים או התגליות שלו לא קרויים על שמו. הוא ניהל את המעבדה שלו כמו יחידה צבאית, והוא היה זה שפיקד עליה. במשך זמן מה, הוא החזיק שורה של "ראשים מצומקים" (למעשה זיופים שנעשו על ידי אחד מילדיו) במשרדו כגביעים המייצגים כל אחד מעובדיו שפוטרו. הוא השתמש בקללות ובהטפות לעתים קרובות כדי להעביר את טיעוניו, ופעם, באופן מפורסם, סירב להשתתף בקורס חובה של "בית ספר לקסם אישי" שנועד להפוך את מנהלי הביניים של מרק לאדיבים יותר. פקודיו היו נאמנים לו מאוד.
פרסים והוקרה
הילמן היה חבר נבחר באקדמיה הלאומית למדעים, במכון לרפואה, באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ובחברה הפילוסופית האמריקאית. בשנת 1988, הנשיא רונלד רייגן העניק לו את המדליה הלאומית למדעים, הכבוד המדעי הגבוה ביותר של האומה. הוא קיבל את פרס הנסיך מהידול ממלך תאילנד עבור קידום בריאות הציבור, וכן פרס מפעל חיים מיוחד מארגון הבריאות העולמי, פרס מרי וודארד לאסקר לשירות ציבורי ומדליית סבין ופרסי מפעל חיים. בשנת 1975, הילמן קיבל את פרס ה-Golden Plate של האקדמיה האמריקאית להישגים.
מורשת
במרץ 2005, המחלקה לרפואת ילדים של בית הספר לרפואה באוניברסיטת פנסילבניה ובית החולים לילדים של פילדלפיה, בשיתוף עם קרן חברת מרק, הודיעו על יצירת הקתדרה לואקצינולוגיה על שם מוריס ר. הילמן.
רוברט גאלו, מגלה שותף של נגיף ה-HIV (הנגיף הגורם לאיידס), אמר בשנת 2005: "אם הייתי צריך לנקוב בשמו של אדם שעשה יותר למען בריאות האדם, עם פחות הכרה מכל אחד אחר, זה היה מוריס הילמן. מוריס צריך להיות מוכר כחיסונאי המצליח ביותר בהיסטוריה".
בשנת 2005, אנתוני פאוצ'י (Anthony Fauci), מנהל המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות זיהומיות בארצות הברית, אמר כי תרומותיו של הילמן היו "הסוד השמור ביותר בקרב הציבור הרחב. אם מסתכלים על כל תחום הואקצינולוגיה, אף אחד לא היה משפיע יותר". בנוסף, פאוצ'י אמר כי "הילמן הוא אחד הענקים האמיתיים של המדע, הרפואה ובריאות הציבור במאה ה-20. אפשר לומר ללא הגזמה שמוריס שינה את העולם".
בשנת 2007, פול אופיט (Paul Offit) פרסם ביוגרפיה של הילמן, שכותרתה "מחוסן: המסע של אדם אחד להביס את המחלות הקטלניות ביותר בעולם" (Vaccinated: One Man's Quest to Defeat the World's Deadliest Diseases).
בשנת 2007, אנתוני ס. פאוצ'י כתב בזיכרון ביוגרפי של הילמן:
> מוריס היה אולי דמות בריאות הציבור המשפיעה ביותר במאה העשרים, אם מתחשבים במיליוני החיים שניצלו ובאינספור האנשים שנחסך מהם סבל בגלל עבודתו. במהלך הקריירה שלו, מוריס ועמיתיו פיתחו יותר מארבעים חיסונים. מתוך ארבעה-עשר החיסונים המומלצים כיום בארצות הברית, מוריס פיתח שמונה.
בשנת 2008, חברת מרק קראה למרכז הייצור של חיסונים על שם מוריס ר. הילמן, בדורהאם, צפון קרוליינה, לזכרו של הילמן.
בשנת 2009, האגודה האמריקאית למיקרוביולוגיה (ASM) הקימה את פרס מוריס הילמן/מרק בואקצינולוגיה כדי להוקיר תרומות משמעותיות לפתוגנזה, גילוי חיסונים, פיתוח חיסונים ו/או שליטה במחלות הניתנות למניעה באמצעות חיסון. הפרס השנתי הוענק בין השנים 2008 ל-2018. הזוכה הראשון היה סטנלי פלוטקין (Stanley Plotkin). זוכי הפרס הבאים היו סמואל ל. כץ (2010), אלברט ז. קפיקיאן (2011), מיירון לוין (2012), אמיל גוטשליך ור. גווין פוליס-שברון (2013), דן מ. גרנוף (2014), פיטר פאלס (2016) וסטיבן וייטהד (2018).
בשנת 2016, סרט דוקומנטרי שכותרתו "הילמן: מסע מסוכן להצלת ילדי העולם" (Hilleman: A Perilous Quest to Save the World's Children), המתעד את חייו והקריירה של הילמן, הופץ על ידי Medical History Pictures, Inc.
בשנת 2016, אוניברסיטת המדינה של מונטנה הקדישה סדרה של מלגות לזכרו של בוגר האוניברסיטה הילמן, שנקראה "תוכנית מלגות הילמן", עבור סטודנטים נכנסים ש"מתחייבים לעבוד על השכלתם מעבר לציפיות רגילות ולעזור לחוקרים עתידיים שיבואו אחריהם". התוכנית הוכיחה הצלחה בתמיכה בסטודנטים ממונטנה מרקע מוחלש, כאשר המחזור הראשון הראה שיעור השמה של 78%, גבוה יותר מסטודנטים דומים, תוך טיפוח גיוון כאשר 36% ממחזור 2022 הגיעו מרקעים אתניים וגזעיים מגוונים.