שי טינגמאו: חמש קפיצות, ללא פתח לטעויות
בגמר האולימפי בקפיצה מ-3 מטרים בטוקיו, חמש הקפיצות של שי טינגמאו (Shi Tingmao) זכו לציונים של 76.50, 76.50, 75.00, 77.50 ו-78.00. טווח הציונים לאורך כל התחרות — ההפרש בין הקפיצה הגרועה ביותר לטובה ביותר שלה — עמד על שלוש נקודות בלבד. היא הובילה מהסיבוב הראשון, וכפי שתיאר זאת אחד הדיווחים על הגמר, היא הובילה בפער כה גדול מההתחלה עד שלא הותירה כמעט שום סיכוי למתחרות אחרות. בת ארצה וואנג האן (Wang Han) זכתה במדליית הכסף עם 348.72 נקודות. זו הייתה מדליית הזהב האולימפית הרביעית של שי, והיא הפכה אותה לאחת הקופצות המעוטרות ביותר שייצרה סין בענף שהמדינה שולטת בו כבר ארבעה עשורים.
צ'ונגצ'ינג
היא נולדה ב-31 באוגוסט 1991 בצ'ונגצ'ינג, ושמה המקורי היה שי טינגטינג (Shi Tingting). היא צמחה בנבחרת הקפיצה למים של צ'ונגצ'ינג, אחת מתוכניות העתודה המחוזיות שמזינות את הנבחרת הלאומית של סין — מערכת המזהה ילדים בגיל צעיר, מאמנת אותם ללא הרף ופולטת את רובם.
התואר הבינלאומי הראשון שלה הגיע במשחקי אסיה ב-2010, בקפיצה מסונכרנת מ-3 מטרים. בשנה שלאחר מכן, בהיותה בת תשע-עשרה, היא זכתה בתואר העולמי בקפיצה מ-1 מטר, אירוע שאינו אולימפי שסימן אותה כטכנאית מהמעלה הראשונה: המקפצה הנמוכה מתגמלת דיוק על פני כוח, ולא מציעה לאן להסתתר.
ההתמחות בסנכרון
הדרך לזהב האולימפי עברה דרך אירוע הסנכרון, שבו היא הוצמדה לוו מינשיה (Wu Minxia) — אחת הקופצות המצליחות בהיסטוריה, ובאותה עת, עמוד התווך של תוכנית הקפיצה למים לנשים בסין. הן זכו בתואר העולמי בסנכרון בשנת 2013 ושוב ב-2015, שנה שבה שי זכתה גם בתואר העולמי הראשון שלה בקפיצה אישית מ-3 מטרים. עד אז היא הוסיפה עוד שתי מדליות זהב במשחקי אסיה ב-2014, במקפצת 1 מטר ובסנכרון מ-3 מטרים.
קפיצה למים מסונכרנת היא משמעת ייחודית: היא דורשת מקופצת לבצע את הקפיצה האופטימלית שלה תוך התאמת התזמון שלה לגוף אחר באוויר, והיא מתגמלת את היכולת לכפוף את הקצב האישי לקצב משותף. שי עשתה זאת עם שלוש שותפות שונות במהלך הקריירה שלה, וזכתה בתארים עולמיים עם וו מינשיה, עם צ'אנג יאני (Chang Yani) ב-2017 ועם וואנג האן ב-2019. מעט מאוד קופצות מסוגלות לכך.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ריו, ואז טוקיו
במשחקי ריו ב-2016 היא זכתה בשני האירועים שבהם השתתפה: קפיצה מסונכרנת מ-3 מטרים לצד וו מינשיה, וקפיצה אישית מ-3 מטרים. חמש שנים מאוחר יותר בטוקיו היא עשתה זאת שוב — זהב בסנכרון עם וואנג האן, ואז התואר האישי עם סדרת חמש קפיצות שלא הייתה בה נקודת תורפה.
הקפיצות עצמן היו תוכנית העילית הסטנדרטית שבוצעה ללא שגיאה נראית לעין: סלטה כפולה וחצי פנימה, סלטה כפולה וחצי לאחור, סלטה כפולה וחצי הפוך, סלטה משולשת וחצי קדימה, וסלטה כפולה וחצי קדימה עם בורג אחד. מה שהבדיל את הסבב לא היה הקושי אלא היעדר השונות.
ארבע מדליות זהב אולימפיות העמידו אותה בשורה אחת עם פו מינגשיה (Fu Mingxia) וגו ג'ינגג'ינג (Guo Jingjing), שתי הקופצות שהגדירו את העידנים הקודמים של התוכנית הסינית לנשים. רק שתי קופצות בהיסטוריה של הענף זכו ביותר, עם חמש כל אחת. סין זכתה בזהב בקפיצה מ-3 מטרים לנשים בתשעה משחקים אולימפיים רצופים מאז 1988; שי אחראית לשניים מהם.
שמונה תארים עולמיים
מאזנה באליפויות עולם עומד על שמונה מדליות זהב: מקפצת 1 מטר ב-2011, סנכרון 3 מטרים ב-2013, גם קפיצה אישית מ-3 מטרים וגם סנכרון ב-2015, שוב בשניהם ב-2017, ושוב בשניהם ב-2019. בין 2015 ל-2021 היא נבחרה שוב ושוב לקופצת השנה על ידי הפדרציה הבינלאומית, רצף הכרה שכיסה למעשה את כל תקופת השיא שלה.
אחרי הפודיום
בעקבות משחקי טוקיו, שי דיברה בפומבי על התמודדות עם דיכאון ובריאותה הנפשית — גילוי יוצא דופן מצד ספורטאית בתוך מערכת ספורט לאומית שלא ידועה בעידוד חשיפת נושאים אלו, והכרה פומבית נדירה במחיר שגובים עשור של לחץ מסוג זה. זהו חלק מהתיעוד שראוי שיישב לצד ספירת המדליות ולא מתחתיה.
מדוע שי מכונה גאונה
הטענה נשענת על מיומנות פיזית, ובמיוחד על יכולת חזרה, וכדאי לדייק לגבי מה שזה אומר כי קל לזלזל בכך. קפיצה למים אינה ענף של אילתור. כל קפיצה היא רצף מוטורי שנלמד בעל פה ונמשך פחות משתי שניות, מבוצע ממקפצה בתנועה, ללא הזדמנות לתיקון ברגע שהרגליים עוזבות אותה. אנשי העילית אינם מופרדים על ידי מי שיכול לבצע קפיצה היטב, אלא על ידי מי שיכול לבצע אותה באופן זהה, תחת לחץ אולימפי, חמש פעמים ברצף. גמר טוקיו של שי — חמישה ציונים בתוך טווח של שלוש נקודות — הוא הדגמה ברורה לכך כפי שהענף יכול להציע. התוצאות המסונכרנות הן החצי השני של הטיעון: זכייה בתארים עולמיים עם שלוש שותפות שונות אומרת שהיא יכלה לכייל מחדש את התזמון שלה לזה של ספורטאית אחרת ועדיין לפגוע במטרות שלה, וזו מיומנות מובחנת וקשה יותר מקפיצה לבד.
יש גם טיעון נגדי ממשי. אף מקור לא מכנה אותה גאונה. היא התחרתה בתוך התוכנית הדומיננטית ביותר בהיסטוריה של כל ענף אולימפי — סין ניצחה באירוע זה בתשעה משחקים רצופים — וחלק נכבד מהקרדיט שייך למערכת אימון ובחירה שככל הנראה הייתה מייצרת אלופה איתה או בלעדיה. היא לא זכתה בתואר עולמי אישי עד 2015, בהיותה בת עשרים ושלוש, גיל מאוחר לקופצת למים. והדיווח שלה עצמה לאחר טוקיו, על דיכאון ומתח נפשי, מסבך כל תמונה של שליטה שלווה. מה שהיה לשי, ללא ספק, הוא הביצוע האמין ביותר בדורה. זו אינה אינטלקטואליות, והיא מעולם לא טענה שזה כך.
מורשת
הקריירה של שי טינגמאו היא מחקר על עקביות כסוג של מצוינות. ארבעה תארים אולימפיים, שמונה אליפויות עולם, ארבע מדליות זהב במשחקי אסיה, ושיא שנמשך מ-2015 עד 2021 שבו הייתה, לפי אמות המידה של הענף, הקופצת הטובה ביותר בעולם. היא מעולם לא יצרה קפיצה ייחודית אחת שנכנסה למיתולוגיה של הענף, כי זה לא מה שהיא עשתה. מה שהיא הפיקה היה עשור שבו התוצאה של כל תחרות בה השתתפה הייתה ידועה למעשה מראש.
השם שאיתו נולדה היה שי טינגטינג. השם שבו התחרתה קשור כעת לשניים מתשעת התארים האולימפיים הרצופים שהופכים את תוכנית המקפצה לנשים הסינית למעשה הדומיננטיות הממושך ביותר בספורט המודרני.