סמואל רשבסקי

סמואל רשבסקי

סמואל הרמן רשבסקי (Samuel Herman Reshevsky; נולד כשמואל רז'בסקי; 26 בנובמבר 1911 – 4 באפריל 1992) היה שחמטאי פולני-אמריקאי, ילד פלא לשעבר ורב-אמן אמריקאי מוביל. הוא היה מועמד לאליפות העולם בשחמט מאמצע שנות ה-30 ועד סוף שנות ה-60. הוא חלק את המקום השלישי בטורניר אליפות העולם בשחמט 1948, חלק את המקום השני בטורניר המועמדים ב-1953, והיה מועמד לתואר גם בשנת 1968. הוא זכה שמונה פעמים באליפות ארצות הברית בשחמט, הישג המשווה אותו לבובי פישר (Bobby Fischer) בשיא כל הזמנים.

הוא היה רואה חשבון במקצועו, וכן כותב בתחום השחמט.

חיים מוקדמים, תערוכות שחמט מוקדמות ותחרויות

רשבסקי נולד באוזורקוב ליד לודז', פולין הקונגרסאית, למשפחה יהודית. הוא למד לשחק שחמט בגיל ארבע ועד מהרה הוכתר כילד פלא. בגיל שמונה הוא כבר ניצח שחקנים מנוסים רבים בקלות וקיים תצוגות משחקים סימולטניים.

בנובמבר 1920 עברו הוריו לארצות הברית כדי להתפרנס מהצגת כישרונו של בנם בציבור. רשבסקי שיחק אלפי משחקים בתערוכות ברחבי ארצות הברית. הוא שיחק בטורניר המאסטרים של ניו יורק ב-1922; בשלב זה, הוא היה ככל הנראה השחקן הצעיר ביותר שהתחרה בטורניר חזק; בטורניר זה הוא ניצח את דוד ינובסקי (David Janowski), מועמד קודם לתואר אליפות העולם.

בתקופה מסוימת בצעירותו, רשבסקי לא למד בבית ספר, עובדה שבגינה הופיעו הוריו בבית משפט מחוזי במנהטן, מול אישום על השגחה לא הולמת. עם זאת, יוליוס רוזנוולד (Julius Rosenwald), בעלים משותף ועשיר של סירס, רובק ושות' בשיקגו, הפך זמן קצר לאחר מכן לתומכו של רשבסקי, והבטיח את עתידו של רשבסקי בתנאי שישלים את השכלתו.

רשבסקי מעולם לא הפך לשחמטאי מקצועני במובן המלא. הוא ויתר על רוב השחמט התחרותי במשך שבע שנים, מ-1924 עד 1931, כדי להשלים את השכלתו התיכונית, תוך שהוא מתחרה בהצלחה באירועים מזדמנים במהלך תקופה זו.

רשבסקי סיים את לימודיו באוניברסיטת שיקגו ב-1934 עם תואר בחשבונאות, ופרנס את עצמו ואת משפחתו בעבודה כרואה חשבון. הוא עבר לניו יורק והתגורר שם או בפרבריה למשך שארית חייו. הוא ואשתו, נורמה מינדיק (Norma Mindick), הביאו לעולם שלושה ילדים. כיהודי דתי, רשבסקי לא שיחק בשבת או בחגים יהודיים מרכזיים; משחקיו תואמו בהתאם.

מוות

רשבסקי נפטר ב-4 באפריל 1992, בספרן, ניו יורק, מהתקף לב.

קריירת שחמט

### תוצאות בארצות הברית

רשבסקי זכה באליפות ארצות הברית הפתוחה בשחמט ב-1931 בטולסה; אירוע זה היה ידוע אז כ"וסטרן אופן". הוא חלק את תואר אליפות ארצות הברית הפתוחה ב-1934 עם רובן פיין (Reuben Fine) בשיקגו.

רשבסקי זכה באליפות ארצות הברית בשחמט בשנים 1936, 1938, 1940, 1941, 1942, 1946 ו-1969. הוא גם חלק את המקום הראשון ב-1972 אך הפסיד במשחק ההכרעה ב-1973 לרוברט בירן (Robert Byrne). הוא התחרה במספר שיא של 21 אליפויות ארצות הברית והשיג מאזן חיובי בכל פעם פרט ל-1966–1967, אז צבר 4.5 נקודות מתוך 11. הוא גם מחזיק בשיאי אליפות ארצות הברית עבור מספר הסיומים בשלושת המקומות הראשונים (15), מספר המשחקים ששיחק (269) ומספר המשחקים שניצח (127).

### תוצאות בינלאומיות

הקריירה הבינלאומית של רשבסקי החלה ב-1935 בנסיעה לאנגליה, שם ניצח בגרייט ירמות' עם 10 נקודות מתוך 11. לאחר מכן זכה במקום הראשון בטורניר מרגייט, שבו ניצח, בין היתר, את אלוף העולם לשעבר חוסה ראול קפבלנקה (José Raúl Capablanca); המשחק נקט לפי וריאציית החילופים של גמביט המלכה הנדחה. רישום המהלכים של המשחק להלן:

רשבסקי נגד קפבלנקה, מרגייט 1935 1.d4 Nf6 2.c4 e6 3.Nc3 d5 4.Bg5 Nbd7 5.cxd5 exd5 6.e3 Be7 7.Bd3 0-0 8.Qc2 c5 9.Nf3 c4 10.Bf5 Re8 11.0-0 g6 12.Bh3 Nf8 13.Bxc8 Rxc8 14.Bxf6 Bxf6 15.b3 Qa5 16.b4 Qd8 17.Qa4 a6 18.b5 Re6 19.Rab1 Rb8 20.Rb2 Be7 21.bxa6 Rxa6 22.Qc2 Ne6 23.Rfb1 Ra7 24.a4 Nc7 25.Ne5 Qe8 26.f4 f6 27.Ng4 Qd7 28.h3 Kg7 29.Nf2 Ba3 30.Ra2 Bd6 31.Nfd1 f5 32.Nb5 Ra5 33.Nxc7 Bxc7 34.Nc3 Qd6 35.Qf2 b6 36.Qf3 Rd8 37.Rab2 Qe7 38.Rb4 Rd7 39.Kh1 Bd8 40.g4 fxg4 41.hxg4 Qd6 42.Kg1 Bc7 43.Kf2 Rf7 44.g5 Bd8 45.Ke2 Bxg5 46.Rxb6 Qa3 47.Kd2 Be7 48.Rb7 Rxa4 49.Qxd5 Ra5 50.Qxc4 Rh5 51.Kd3 Qa8 52.Qe6 Qa3 53.Rd7 Rhf5 54.Rb3 Qa1 55.Rxe7 Qf1+ 56.Kd2 1–0

שנה לאחר מכן חלק רשבסקי את המקום השלישי בטורניר השחמט בנוטינגהאם 1936. בשנת 1937 חלק את המקום הראשון בקמרי, לטביה, וב-1938 חלק את המקום הרביעי בטורניר AVRO המפורסם בהולנד, שבו השתתפו לטענת רבים שמונת השחקנים החזקים בעולם. רשבסקי זכה בתוארו השלישי באליפות ארצות הברית הפתוחה בבוסטון 1944.

רשבסקי היה מועמד רציני לאליפות העולם מאמצע שנות ה-30 ועד סוף שנות ה-60. הוא היה אחד מחמישה רבי-אמנים שהתחרו בטורניר אליפות העולם בהאג/מוסקבה 1948 וסיים במקום השלישי המשותף עם פאול קרס (Paul Keres), אחרי מיכאיל בוטביניק (Mikhail Botvinnik) ו-וסילי סמיסלוב (Vasily Smyslov). טורניר זה אורגן מכיוון שאלוף העולם אלכסנדר אלכין (Alexander Alekhine) מת ב-1946 בעודו מחזיק בתואר, מצב חסר תקדים.

בשנת 1950 הוענק לרשבסקי התואר רב-אמן בינלאומי על ידי פיד"ה (FIDE), פדרציית השחמט העולמית, ברשימת המייסדים שלה. למרות שהיה זכאי, הוא לא שיחק בטורניר המועמדים בבודפשט. נהוג להאמין שמחלקת המדינה האמריקאית מנעה ממנו להשתתף בגלל המלחמה הקרה. השחקן הפעיל היחיד הנוסף שהיה זכאי ממדינה החברה בנאט"ו, מקס אויבה (Max Euwe) מהולנד, גם הוא לא שיחק. ב-1991, לעומת זאת, אמר רשבסקי שההחלטה לא לנסוע הייתה שלו.

טורניר המועמדים הבא בציריך 1953 היה ככל הנראה ההזדמנות הטובה ביותר של רשבסקי להעפיל למשחק על אליפות העולם, אך הוא סיים במקום השני המשותף עם דוד ברונשטיין (David Bronstein) וקרס, שתי נקודות אחרי סמיסלוב. ברונשטיין, בספרו האחרון "הערות סודיות" שפורסם ב-2007 זמן קצר לאחר מותו, אישר שמועות ארוכות ימים וכתב כי תשעת רבי-האמנים הסובייטים (מתוך 15 שחקנים) בציריך פעלו תחת פקודות מההנהגה השחמטאית שלהם ומהקג"ב לא לתת לרשבסקי לנצח בטורניר בשום תנאי, כאשר סמיסלוב היה המנצח המועדף. ברונשטיין טוען שכאשר רשבסקי שמר על עמדה חזקה לקראת סוף האירוע בן החודשיים, הסובייטים תיאמו מראש מספר תוצאות במשחקים בינם לבין עצמם כדי למנוע בהצלחה את ניצחונו הכולל של רשבסקי, תוך הבטחה שרשבסקי יתמודד עם מבחן מקסימלי במשחקיו נגד השחקנים הסובייטים. ברונשטיין כתב מוקדם יותר (1995) כי קיבל פקודה מראש המשלחת הסובייטית לנצח בשחור נגד רשבסקי בסיבוב השני בציריך, והצליח לעשות זאת לאחר מאבק קשה מאוד. כותבים אחרים, כולל רב-האמן אלכסיי סוטין (Alexei Suetin) (שהיה סגנו של טיגראן פטרוסיאן בציריך 1953), אישרו אף הם את הקנוניה הסובייטית בציריך.

רשבסקי העפיל לטורניר מועמדים נוסף ב-1967 אך הפסיד בדו-קרב רבע הגמר לוויקטור קורצ'נוי (Viktor Korchnoi) בשנה שלאחר מכן.

### תוצאות באולימפיאדות

רשבסקי התחרה שמונה פעמים עבור ארצות הברית באולימפיאדות השחמט, שש פעמים על הלוח הראשון, לאורך תקופה של 37 שנים, ועזר לנבחרת ארצות הברית לזכות בזהב ב-1937 ובארד ב-1974, וזכה במדליית ארד אישית על ביצועיו בלוח הראשון ב-1950. תוצאותיו הכוללות היו (39 ניצחונות, 12 הפסדים, 49 תוצאות תיקו) ב-100 משחקים, עבור 63.5 אחוזים. הוא שיחק בסטוקהולם 1937, דוברובניק 1950, הלסינקי 1952, מינכן 1958, תל אביב 1964, לוגאנו 1968, זיגן 1970 וניס 1974.

שחקן דו-קרבות

ב-1952 אירחה ניו יורק את שמונת המשחקים הראשונים של דו-קרב לא רשמי על "אליפות העולם החופשי" בין רשבסקי לרב-האמן הפולני-ארגנטינאי מיגל ניידורף (Miguel Najdorf). חמישה משחקים נוספים שוחקו במקסיקו סיטי וחמישה נוספים בסן סלבדור. רשבסקי ניצח בדו-קרב, 11–7. בשנה שלאחר מכן התקיים גומלין בבואנוס איירס. רשבסקי ניצח שוב, 9.5–8.5.

בקריירה הארוכה שלו הוכיח רשבסקי שהוא שחקן דו-קרבות אימתני. ב-1941 הוא ניצח את א. א. הורוביץ (I. A. Horowitz) בדו-קרב הכרעה על אליפות ארה"ב ב-(3 ניצחונות, 0 הפסדים, 13 תיקו). ב-1942 ניצח את אייזק קשדן (Isaac Kashdan) ב-(6 ניצחונות, 2 הפסדים, 3 תיקו). ב-1952 ניצח את סבטוזר גליגוריץ' (Svetozar Gligorić) ב-(2 ניצחונות, 1 הפסד, 7 תיקו). ב-1956 ניצח את ויליאם לומברדי (William Lombardy) ב-(1 ניצחון, 0 הפסדים, 5 תיקו). ב-1957 ניצח את ארתור ביסגייר (Arthur Bisguier) ב-(4 ניצחונות, 2 הפסדים, 4 תיקו). ב-1957 ניצח את דונלד בירן (Donald Byrne) ב-(7 ניצחונות, 3 הפסדים, 0 תיקו). ב-1960 ניצח את פאל בנקו (Pal Benko) ב-(3 ניצחונות, 2 הפסדים, 5 תיקו).

רשבסקי הפסיד בדו-קרב הראשון שלו ב-1964, אך זה היה דו-קרב הכרעה של ארבעה משחקים בעקבות הטורניר הבין-אזורי באמסטרדם 1964, שבו חלק את המקום ה-8–9 עם אלוף הונגריה לאיוש פורטיש (Lajos Portisch). המקום האחרון להעפלה לדו-קרב המועמדים היה על הפרק, והיה מעט מאוד זמן בין סיום הטורניר הבין-אזורי לתחילת הדו-קרב. הדו-קרבות הקודמים של רשבסקי תמיד נהנו מזמן התראה של מספר חודשים, מה שאפשר לו להתכונן לפתיחות, אך הוא התגלה כנמצא בחיסרון ברור בתחום זה מול פורטיש, שהיה שחמטאי מקצוען במשרה מלאה ותמיד היה מצוין בהכנת הפתיחות שלו. רשבסקי נוצח במהירות בצד הלבן של גמביט המלכה הנקבל במשחק הראשון ובסופו של דבר הפסיד בזמן בעמדה אבודה. במשחק השני הוא שיחק בצורה חריפה עם הכלים השחורים, אך פורטיש הצליח להחליף את המלכות וזוג צריחים, ובכך ניקז חלק גדול מהמתח בעמדה. תיקו על ידי חזרה משולשת על עמדה הגיע זמן קצר לאחר מכן. במשחקו האחרון עם הכלים הלבנים, רשבסקי היה חייב לשחק על כל הקופה. נוצרה סיציליאנית פתוחה, אך פורטיש נטל את היוזמה באגף המלכה; לאחר שצבר יתרון ברור, הוא הצליח לתרגם אותו להתקפת אגף מלך מוחצת, ובכך ניצח בדו-קרב ובמקום האחרון לטורניר המועמדים. אמסטרדם 1964 הייתה המפגש הראשון בין שני ענקי השחמט הללו, ופורטיש התברר כיריב קשה עבור רשבסקי, שמאזנו הכולל מולו היה (0 ניצחונות, 4 הפסדים, 9 תיקו).

רשבסקי שיחק בלוח הראשון עבור ארה"ב בדו-קרב הקבוצתי ב-1955 נגד ברית המועצות, שנערך במוסקבה, וניצח את אלוף העולם המכהן מיכאיל בוטביניק לאורך ארבעה משחקים, כשהוא מנצח אחד ומסיים שלושה בתיקו.

יריבות עם בובי פישר

ברגע שבובי פישר ערך את הופעת הבכורה שלו בגיל 14 באליפות ארה"ב באירוע 1957–1958, הוא שלט לחלוטין, וניצח בכל אחד משמונת ניסיונותיו, כשהוא מותיר את רשבסקי, האלוף לשעבר שבע פעמים, מאחור בקבוצת הרודפים. לא שררה אהבה גדולה בין שני השחקנים, שהופרדו ביותר מ-30 שנה בגיל. לקראת טורניר בואנוס איירס 1960, אמר רשבסקי לפי הדיווחים: "אני אסתפק במקום ה-19 – אם פישר יסיים במקום ה-20". למעשה, רשבסקי ניצח בטורניר בואנוס איירס 1960, בעוד פישר סיים הרחק מאחור; זו הייתה הפעם היחידה שרשבסקי סיים לפני פישר בטורניר בינלאומי.

ב-1961 החל רשבסקי דו-קרב של 16 משחקים עם אלוף ארה"ב המכהן פישר; הוא נערך במשותף בניו יורק ובלוס אנג'לס. למרות עלייתו המטאורית האחרונה של פישר, הדעה הרווחת העדיפה את רשבסקי. לאחר 11 משחקים ותוצאת תיקו (שני ניצחונות לכל אחד ושבע תוצאות תיקו), הדו-קרב הסתיים בשל סכסוך על לוחות זמנים בין פישר למארגנת הדו-קרב ז'קלין פיאטיגורסקי (Jacqueline Piatigorsky), כאשר רשבסקי קיבל את חלקו של המנצח בקרן הפרסים.

בטורניר הבין-אזורי בסוסה 1967, פישר הופיע באיחור של 53 דקות (רק שבע דקות לפני הפסד אוטומטי בזמן) למשחקו מול רשבסקי, וביצע את מהלך הפתיחה שלו בלי מילת התנצלות. רשבסקי, שהיה משוכנע שפישר פרש מהטורניר, הפסיד במשחק בצורה גרועה והתלונן בזעם בפני המארגנים. למרות הפסד המשחק ההוא, רשבסקי העפיל לשלב הבא. רשבסקי גם סירב לשחק עבור נבחרת ארה"ב באולימפיאדות השחמט של 1960, 1962 ו-1966 מכיוון שפישר, כאלוף ארה"ב, נבחר לפניו ללוח הראשון. הוא אכן הסכים לבסוף לשחק בלוח נמוך יותר ב-1970, הפעם היחידה שבה שני הגברים הופיעו באותה נבחרת.

אף על פי שלרשבסקי ופישר הייתה אחת היריבויות העזות בתולדות השחמט, פישר כיבד מאוד את האלוף המבוגר, וציין בסוף שנות ה-60 שהוא חושב שרשבסקי היה השחקן החזק בעולם באמצע שנות ה-50. זה היה בערך בתקופה שבה רשבסקי ניצח את אלוף העולם מיכאיל בוטביניק בדו-קרב המיני שלהם בן ארבעת המשחקים, שהיווה את הלוח הראשון בדו-קרב הקבוצתי ארה"ב נגד ברית המועצות שנערך במוסקבה.

במהלך קריירת השחמט הארוכה שלו, רשבסקי שיחק נגד 11 מתוך 12 אלופי העולם הראשונים, מעמנואל לאסקר (Emanuel Lasker) ועד אנטולי קרפוב (Anatoly Karpov), השחקן היחיד שעשה זאת (הוא פגש את גארי קספרוב אך מעולם לא שיחק נגדו). הוא ניצח שבעה אלופי עולם: לאסקר, חוסה ראול קפבלנקה, אלכסנדר אלכין, מקס אויבה, מיכאיל בוטביניק, וסילי סמיסלוב ובובי פישר.

תארי טורנירים חשובים

פרט לאליפויות ארה"ב, תארי הטורנירים החשובים של רשבסקי כללו: סירקיוז 1934, הייסטינגס 1937–1938, לנינגרד/מוסקבה 1939, הוליווד 1945 (אליפות פאן-אמריקה), ניו יורק 1951 (לזכר מוריס ורטהיים), הוואנה 1952, ניו יורק 1956 (גביע לסינג רוזנוולד), דאלאס 1957, חיפה/תל אביב 1958, בואנוס איירס 1960, נתניה 1969, אופן רייקיאוויק 1984, בגיל 72.

רשבסקי התחרה ברצינות לפחות באופן חצי-קבוע, כמעט עד מותו בניו יורק ב-1992. הוא ניצח את יריבו הוותיק וסילי סמיסלוב במשחק טורניר ב-1991.

סגנון

רשבסקי היה שחקן קשוח ועוצמתי שהיה מעולה במשחק עמדתי אך יכול היה לשחק גם שחמט טקטי מבריק כשצריך. הוא השתמש לעתים קרובות בכמויות עצומות של זמן בפתיחה, מה שלעיתים אילץ אותו לשחק את שאר המשחק בפרק זמן קצר מאוד. זה לעתים ערער את יריביו של רשבסקי, אך לעיתים אחרות הוביל לטעויות מצידו. לימודי הפתיחה הלא מספקים של רשבסקי ונטייתו הקשורה אליהם להיקלע ללחץ זמן היו עשויים להיות הסיבות לכך שלמרות כישרונו הגדול, הוא מעולם לא הפך לאלוף עולם; הוא עצמו הודה בכך בספרו על הפתעות בשחמט. מגרעת זו צוינה באופן דומה על ידי רב-האמן לארי אוונס (Larry Evans) בפרשנות הכלולה בספרו של פישר "60 המשחקים הבלתי נשכחים שלי".

רשבסקי התמחה בפתיחות סגורות עם הכלים הלבנים, לרוב פתח ב-1.d4, והיה וירטואוז עם וריאציית החילופים של גמביט המלכה הנדחה. הוא פתח לעיתים רחוקות ב-1.e4 נגד התנגדות חזקה. עם הכלים השחורים, הוא השתמש ברפרטואר רחב ומגוון במהלך הקריירה הארוכה שלו.

רב-האמן האמריקאי בן זמנו ארנולד דנקר (Arnold Denker) החמיא לעקשנות יוצאת הדופן ולרוח הלחימה של רשבסקי וציין כי רשבסקי פיתח יתרון חיוני בקרבות הראש-בראש הגדולים שלו עם יריבו האמריקאי העיקרי, רב-האמן רובן פיין, במיוחד באליפויות ארה"ב מאמצע שנות ה-30 ועד תחילת שנות ה-40. בעיות במשחקים נגד רשבסקי היו הסיבה העיקרית לכך שפיין מעולם לא הצליח לזכות באליפות ארה"ב.

כתבים

ספריו של רשבסקי כוללים את "רשבסקי על השחמט" (1948), "איך מנצחים משחקי שחמט" (1962), "הפתעות שחמט גדולות" (1976), ו-"אמנות המשחק העמדתי" (1978), כמו גם תיאור של דו-קרב אליפות העולם ב-1972 בין יריבו הגדול בובי פישר לבוריס ספאסקי (Boris Spassky). הוא גם כתב מאמרים על שחמט עבור המגזינים American Chess Bulletin, Chess Life ו-Chess Review, ועבור הניו יורק טיימס.

### ספרים מאת רשבסקי

- למד שחמט מהר!, ISBN 4-87187-865-1

- אמנות המשחק העמדתי בשחמט, ISBN 4-87187-459-1

- הפתעות שחמט גדולות, ISBN 4-87187-510-5

- טורניר השחמט הבינלאומי הראשון על גביע פיאטיגורסקי, ISBN 4-87187-843-0

- רשבסקי על השחמט: אלוף ארה"ב מספר איך הוא מנצח, ISBN 978-4871875356

- רשבסקי על משחקי פישר-ספאסקי

ציטוטים

- "על ידי משחק איטי בשלבים המוקדמים של המשחק אני מסוגל לתפוס את הדרישות הבסיסיות של כל עמדה. לאחר מכן, למרות היותי בלחץ זמן, אין לי קושי למצוא את ההמשך הטוב ביותר. אגב, זו עובדה מוזרה שלרוב זה היריב שלי שנתקף עצבנות כשאני נאלץ לבצע את המהלכים המהירים האלה."

- התיאור העצמי שלו, "הסגנון שלי נמצא איפשהו בין זה של טל (Tal) לבין פטרוסיאן (Petrosian)", מופץ לעיתים כהערה אירונית (בהינתן ששני שחקנים אלו נחשבים כמייצגים קצוות מנוגדים של סגנון) אך הגיוני יותר בהקשרו המלא; מתוך ספרו הפתעות שחמט גדולות:

> אני בעיקרו של דבר שחקן עמדתי, אם כי אני יכול לנהל מתקפה בדיוק ובמרץ, כאשר ההזדמנות עולה. הסגנון שלי נמצא בין זה של טל לבין פטרוסיאן. הוא אינו תוקפני מדי ואינו פסיבי מדי. הכוח שלי מורכב מרוח לחימה, רצון גדול לנצח, והגנה עקשנית בכל פעם שאני בצרות. לעיתים נדירות אני מתייאש במצב נחות, ואני לא מפחד מאף אחד.

משחקים ראויים לציון

רשימת 10 משחקים של Chessgames.com.

- רשבסקי נגד פ. וסקונסלוס (F Vasconcellos), 1944 1–0

- רשבסקי נגד פישר, 1961. דו-קרב של 11 משחקים.