סמואל זיגפריד קרל פון באש (Samuel Siegfried Karl von Basch): האיש שמדד לחץ דם בלי להוציא אותו
לפני קרל פון באש, מדידת לחץ דם של מטופל הייתה כרוכה בחיתוך עורק וקריאת עמודת כספית המחוברת ישירות למחזור הדם – פרוצדורה שהייתה מוגבלת למעבדה ולגופות, ולא למיטת החולה. באש בנה מכשיר שהיה מסוגל להעריך את אותו הלחץ מחוץ לעור, באמצעות שרוול ומחוג, ובכך העניק לרפואה הקלינית הרגילה את אחד מכלי האבחון העמידים ביותר שלה. הוא הגיע להישג זה בדרך יוצאת דופן: כימיה תחת אחד הפיזיולוגים הגדולים של אירופה, תקופה כרופא אישי לקיסר נידון למוות במקסיקו, ורק לאחר מכן חזרה לווינה ולשולחן המעבדה.
מפראג למעבדות של וינה
סמואל זיגפריד קרל פון באש נולד ב-9 בספטמבר 1837 בפראג, למשפחה יהודית-אוסטרית. הוא למד תחילה באוניברסיטת קארל בפראג, ולאחר מכן בווינה, שם עבד משנת 1857 בתחום הכימיה תחת ארנסט וילהלם פון בריקה (Ernst Wilhelm von Brücke), ממייסדי האסכולה הפיזיולוגית שהכשירה גם את מוריו של זיגמונד פרויד. באש עבר בהמשך ללימודי רפואה של ממש, ומסביבות שנת 1862 עד 1865 שימש כעוזר לשורה של רופאים וינאים בולטים – האורולוג לאופולד ריטר פון דיטל (Leopold Ritter von Dittel), רופא העיניים אדוארד יגר פון יקסטהאל (Eduard Jäger von Jaxtthal) ולרינגולוג לודוויג טורק (Ludwig Türck) – סבב בין כמה מהמומחים המובילים של התקופה שהעניק לו בסיס קליני רחב בצורה יוצאת דופן עוד לפני שבנה מכשיר כלשהו.
רופא של קיסר
בשנת 1864 הפך באש למנתח ראשי בבית חולים צבאי בפואבלה שבמקסיקו, שהייתה אז תחת שלטון קיסרי בתמיכת צרפת. הוא מונה לרופאו האישי של הקיסר מקסימיליאן הראשון (Maximilian I) ממקסיקו, הארכידוכס האוסטרי שהוצב על כס המלוכה המקסיקני על ידי נפוליאון השלישי, והוא נשאר בתפקיד זה לאורך כל התמוטטות שלטונו הקצר של מקסימיליאן. הוא נכח בימיו האחרונים של הקיסר וניהל רישומים יומיים של האירועים ככל שכוחות הרפובליקנים הלכו וסגרו עליו; רוב התיעוד הזה אבד כאשר הוא עצמו נלכד בעיצומה של הקריסה הפוליטית. מקסימיליאן הוצא להורג על ידי כיתת יורים בקרטרו ב-19 ביוני 1867. באש פרסם מאוחר יותר תיאור של הפרשה, "זיכרונות ממקסיקו" (Erinnerungen aus Mexico, 1868), והקיסר פרנץ יוזף הראשון העניק לו תואר אצולה – המקור ל-"פון" בשמו – כהוקרה על שירותו במהלך המערכה המקסיקנית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית הספיגמומנומטר
בחזרה בווינה, באש פנה לפתולוגיה ניסויית והפך למרצה בתחום ב-1870 ולפרופסור חבר עד 1877. בתקופה זו הוא ביצע את העבודה שעבורה הוא זכור: ב-1881 הוא הציג ספיגמומנומטר מעשי, מכשיר שהשתמש בשרוול חיצוני ובמד לחץ כדי להעריך את לחץ הדם העורקי ללא ניקוב העורק. חוקרים מוקדמים יותר מדדו את לחץ הדם באופן ישיר ופולשני בתוך כלי הדם; המכשיר של באש הפך את המדידה ללא-פולשנית וניתנת לחזרה, וזה מה שהפך אותה לשמישה בפרקטיקה קלינית רגילה ולא רק במעבדה פיזיולוגית. העיצוב הצית שורה של שיפורים על ידי רופאים אחרים – המפורסם שבהם הוא האיטלקי שיפיונה ריבה-רוצ'י (Scipione Riva-Rocci) עשור לאחר מכן, ולאחר מכן המנתח הרוסי ניקולאי קורוטקוב (Nikolai Korotkoff), שהוסיף את שיטת האוסקולציה מבוססת הסטטוסקופ הנלמדת עד היום לכל סטודנט לרפואה – אך הגישה של באש המבוססת על שרוול ומחוג היא הנקודה ממנה משתלשלת כל שושלת המכשירים הזו.
עבודה מדעית אחרת
לצד העבודה על לחץ הדם, באש פרסם מאמרים טכניים במגוון נושאים פיזיולוגיים, כולל היסטולוגיה של התריסריון, אנטומיה של שלפוחית השתן, והשפעות פיזיולוגיות של ניקוטין – מגוון הנושאים שהיה מצופה מפיזיולוג שהוכשר במעבדה ועבר דרך מספר התמחויות לפני שהתמקם בפתולוגיה. מגוון זה משקף את ההכשרה שקיבל תחת בריקה ואת שורת המנטורים המומחים שעבד תחתיהם בווינה בראשית שנות ה-60 של המאה ה-19: רופא המצויד לנוע בשטף בין אנטומיה, פיזיולוגיה וטוקסיקולוגיה במקום כזה המוגבל מראש למערכת איברים בודדת. על רקע כללי זה בולטת תרומתו הסופית והספציפית מאוד למדידה קרדיווסקולרית – תובנה אחת מתמשכת שחולצה מתוך תפוקה מדעית רחבה ומפוזרת אחרת.
שושלת של מכשירים
הספיגמומנומטר עם השרוול והמחוג של באש לא נשאר בצורתו המקורית לאורך זמן, וזה חלק מחשיבותו ולא הפחתה בערכו. הגרסה עם עמודת הכספית של שיפיונה ריבה-רוצ'י, שהוצגה בערך עשור לאחר מכן, הפכה את הקריאה למדויקת יותר וקלה יותר לתקינה, והטכניקה של ניקולאי קורוטקוב מראשית המאה ה-20 של הקשבה לקולות עורקיים דרך סטטוסקופ בזמן שהשרוול התרוקן הפכה את המכשיר לשיטת האוסקולציה הנלמדת עדיין בכל בית ספר לרפואה. כל שיפור התייחס למגבלה אמיתית בעיצוב המקורי של באש, אך כל אחד מהם גם הסתמך על ההנחה הבסיסית שהוא ביסס: שלחץ עורקי יכול להיות מוסק משרוול חיצוני ולא רק להימדד על ידי ניקוב עורקי ישיר. ספרי לימוד על תולדות הרפואה הקרדיווסקולרית מייחסים בדרך כלל לבאש את נקודת המוצא לכל שושלת המכשירים הזו, אף על פי שהמכשיר שהמטופלים פוגשים כיום נושא את העיצוב המכני שלו רק במתאר כללי.
מדוע סמואל מכונה גאון
תביעתו של באש לכינוי נשענת על פעולה אחת מוגדרת היטב של כושר המצאה מכשירני: תרגום מדידה מעבדתית פולשנית – לחץ עורקי הנקרא מתוך כלי מנוקב – לקריאה חיצונית לא-פולשנית שכל רופא יכול לבצע על כל מטופל במפגש קליני רגיל. סוג כזה של תרגום, ממכשור מעבדתי לכלי עבודה ליד מיטת החולה, הוא צורה ספציפית ובעלת משמעות של המצאה יישומית ולא של תובנה תיאורטית טהורה; הוא דרש הבנה גם של הפיזיולוגיה של דופק עורקי וגם של ההנדסה המכנית של מד לחץ הרגיש מספיק כדי לרשום אותו דרך עור ושרוול. מדידת לחץ דם באמצעות שרוול נותרה, בצורה מעודכנת, הסטנדרט של הרפואה היומיומית ברחבי העולם, וזו עמידות נדירה עבור המצאה מהמאה ה-19. ההסתייגות הכנה היא שהמכשיר של באש היה גס ולא מדויק בסטנדרטים מאוחרים יותר – הוא מדד רק קירוב גס של לחץ סיסטולי, ונדרשו מד הכספית של ריבה-רוצ'י והשיפור האוסקולטורי של קורוטקוב כדי להפוך את הרעיון לטכניקה המדויקת והמתוקננת המשמשת כיום. לפיכך, עדיף להבין את באש כיוזם חשוב בשרשרת של ממציאים מצטברים מאשר כגאון בודד שפתר את הבעיה כליל; המקורות הזמינים מתעדים את קדימותו ואת המכשיר שלו, ולא כל שימוש בן זמנו במילה "גאון" כדי לתארו.
מורשת
סמואל זיגפריד קרל פון באש מת ב-25 באפריל 1905. שמו שורד בהיסטוריה של הרפואה בעיקר כממציא הספיגמומנומטר הראשון שניתן לעבודה, האב הקדמון הישיר של שרוול לחץ הדם המשמש עדיין בכל מרפאה וחדר בית חולים כיום, ושירותו הקצר והדרמטי כרופאו של מקסימיליאן במקסיקו הפך אותו לדמות משנית חוזרת בסרטים ובתיאורים פופולריים של שנתו האחרונה של הקיסר המקסיקני הנידון למוות.