רונלד רוס: המשורר שפתר את בעיית המלריה
ב-20 באוגוסט 1897, בסקנדראבאד, רופא צבאי שהקדיש שנתיים וחצי לניסיונות כושלים הביט בקיבתו של יתוש ומצא את טפיל המלריה. באותו ערב הוא עשה את מה שרצה לעשות מאז ילדותו, לכתוב שיר. "בדמעות ובנשימה מאומצת, / אני מוצא את זרעיך הערמומיים, / הו מוות רוצח מיליונים." השורה אינה מטאפורה. המלריה הייתה, ונותרה, אחת הרוצחות הגדולות של המין האנושי, ורונלד רוס זה עתה איתר את הדלת דרכה היא נכנסת.
ילדות בהודו וקריירה לא רצויה
הוא נולד ב-13 במאי 1857 באלמורה, שלמרגלות הרי ההימלאיה בהודו הבריטית, בנו של גנרל קמפבל קליי גרנט רוס (Campbell Claye Grant Ross) מהצבא ההודי. הוא נשלח לאנגליה בגיל שמונה והתחנך באי וייט וליד סאות'המפטון. הוא הצטיין בדיוק בתחומים שלא מובילים לרפואה: הוא זכה בפרס במתמטיקה בגיל ארבע-עשרה על עבודה בנושא גרמי השמים, והגיע למקום הראשון בבחינה לאומית בציור בגיל שש-עשרה.
מה שרצה להיות הוא סופר. מה שאביו דרש הוא רופא, ובשנת 1874 הוא החל את לימודיו בבית הספר לרפואה של בית החולים סנט ברתולומיאו (St Bartholomew's Hospital Medical College) בלונדון. הוא הוסמך, ובשנת 1881 הצטרף לשירות הרפואי ההודי, בו בילה עשרים וחמש שנים. במשך יותר מעשור הוא היה רופא קולוניאלי מן השורה שכתב שירים בזמנו הפנוי.
ההשערה של מנסון
נקודת המפנה הגיעה ב-10 באפריל 1894, כאשר רוס פגש את סר פטריק מנסון (Patrick Manson) בלונדון. למנסון הייתה תיאוריה: שטפיל המלריה שזוהה על ידי אלפונס לאוורן (Alphonse Laveran) נישא בין בני אדם על ידי יתושים. זו הייתה השערה ללא הוכחה, ומנסון הפנה את תשומת לבו של האיש הצעיר אליה. רוס חזר להודו והחל בעבודה הסיזיפית — ניתוח יתושים, הזנתם בחולים נגועים, בחינת דפנות קיבתם תחת מיקרוסקופ בחום, ללא תמיכה מוסדית ועם העברות תקופתיות על ידי מינהל שהתייחס לעבודה כאל הסחת דעת אקסצנטרית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לפי עדותו שלו, אלו היו שנתיים וחצי של כישלונות. ואז, ב-20 באוגוסט 1897, הוא אישר את הימצאות טפיל המלריה בתוך מעי של יתוש שניזון מחולה נגוע. התאריך מצוין כיום כיום היתוש העולמי. הוא המשיך מכך בפיצוח מחזור ההעברה המלא בציפורים, מה שחתם את הוויכוח: לטפיל היה מחזור חיים בתוך החרק, והחרק היה הווקטור.
ליברפול, פרס נובל, ואחריו
הוא עזב את הודו וב-1899 הצטרף לבית הספר לרפואה טרופית החדש בליברפול תחת סר אלפרד ג'ונס (Alfred Jones), והפך שם לפרופסור לרפואה טרופית בשנת 1902, משרה שהחזיק עד 1912. בשנת 1902 הוא קיבל את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה — שהוענק, בלשון הנימוקים, על כך שהראה כיצד המלריה חודרת לאורגניזם ובכך הניח את היסוד למחקר מוצלח על המחלה. הוא קיבל תואר אבירות. מאוחר יותר שימש כרופא למחלות טרופיות בבית החולים קינגס קולג' (King's College Hospital) בלונדון בעודו שומר על קתדרה בליברפול עד 1917, ייעץ למשרד המלחמה בנושאי מלריולוגיה במהלך מלחמת העולם הראשונה, וב-1926 הפך למנהל מכון רוס, שם נפטר ב-16 בספטמבר 1932. הוא קבור בפטני וייל (Putney Vale).
הקריירות האחרות
התגלית אינה מגדירה את כל האדם, והיתר שלו הוא הסיבה שרישום זה נמצא תחת ספרות. רוס פרסם רומנים — רוח הסערה (The Spirit of the Storm), ההוללות של אורסרה (The Revels of Orsera), ילד האוקיינוס (The Child of the Ocean) — יחד עם משלים וסאטירות (Fables and Satires) ו-לירה מודולטו (Lyra Modulatu), וכתב מחזות והלחין שירים. האוטוביוגרפיה שלו משנת 1923, זיכרונות, עם דין וחשבון מלא על בעיית המלריה הגדולה ופתרונה (Memoirs, with a Full Account of the Great Malaria Problem and its Solution), זכתה בפרס ג'יימס טייט בלאק (James Tait Black Memorial Prize), אחד הפרסים הספרותיים הרציניים ביותר בבריטניה, שאינו מחווה הניתנת למדענים מפורסמים.
הוא גם חזר למתמטיקה, וייתכן שזו עבודתו המוערכת פחות. רוס בנה מודלים מתמטיים של אופן התפשטות המלריה באוכלוסייה — היסוד למה שהפך לאפידמיולוגיה מתמטית — ותרם למתמטיקה טהורה ויישומית כאחד. הפיכת מגפה לקבוצת משוואות הייתה מהלך מקורי באמת בשנת 1900, והיא העניקה לבריאות הציבור משהו שמעולם לא היה לה: דרך לנמק כמותית כמה רחוק תצטרך התערבות להגיע לפני שההעברה תדעך.
מדוע רונלד מכונה גאון
הכישרון המוצג הוא היכולת לנוע בין אופני חשיבה שאינם תואמים ולהשיג תוצאות אמיתיות בכל אחד מהם. רוס היה קלינאי פעיל שפתר בעיה ביולוגית באמצעות ניתוח ומיקרוסקופיה, לאחר מכן פורמליז את אותה בעיה במשוואות דיפרנציאליות, אחר כך כתב עליה בפרוזה טובה מספיק כדי לזכות בפרס ספרותי, וכתב שירה לאורך כל הדרך. מעט מאוד אנשים בהיסטוריה של המדע פעלו בשלושה רבדים ברמה כזו. עבודת המלריה עצמה דרשה סוג מסוים של עקשנות שקל לזלזל בו — ללא מעבדה, ללא עמיתים, מעסיק עוין ושלושים חודשים של תוצאות שליליות לפני החיובית האחת. הניסוח של ועדת פרס נובל זהיר ומדויק: הוא לא ריפא את המלריה, הוא הראה כיצד היא חודרת לגוף, וכל מה שבא לאחר מכן נבנה על כך.
לטיעון הנגד הכן יש כמה חלקים. רוס לא הגה את השערת היתוש — מנסון עשה זאת, והתיאור של רוס עצמו מודה שהוא אישר רעיון קיים במקום להגות אחד. הוא הדגים את המחזור בציפורים ולא בבני אדם, והנימוק של פרס נובל מדויק לגבי גבולות מה שהראה: כיצד המחלה חודרת לאורגניזם, והיסוד למחקר עליה, לא הפתרון שלה. כמו כן, התגלית לא תורגמה במהירות לחיים שניצלו; המלריה הרגה בקנה מידה עצום במשך עשורים לאחר מכן, ועדיין הורגת. והתפוקה הספרותית, אם מוערכת בכנות, אינה אחידה: הזיכרונות מצוינים, הפרס אמיתי, אך הרומנים והשירה הם עבודה של חובבן מוכשר, לא של סופר גדול, והדורות הבאים כמעט ולא קראו דבר מזה. הוא פולימאת שגדולתו נשענת במידה מכרעת על אחר צהריים אחד באוגוסט.
מורשת
אותו אחר צהריים הספיק. מכון רוס, מכון סר רונלד רוס לפרזיטולוגיה ויום היתוש העולמי נושאים את שמו, והמסגרת המתמטית שבנה עדיין מכתיבה כיצד סוכנויות בריאות הציבור מחליטות היכן להוציא כסף על כילות וריסוס. המלריה לא הובסה. אך כל קמפיין נגדה מאז 1897 נלחם על הקרקע שרוס מצא — והוא אמר לנו זאת בעצמו, בשיר, ביום שבו מצא אותה.