רונלד רייגן: המבצע שכתב מחדש את התסריט
באולם בניו המפשייר בפברואר 1980, מנחה ניסה לנתק את המיקרופון של רונלד רייגן. רייגן, שהקמפיין שלו שילם על הערב, רכן קדימה וקרא, "אני משלם על המיקרופון הזה, מר גרין!" הוא טעה בשמו של האיש — זה היה ברין — וזה לא שינה דבר. הוא ניצח בפריימריז ביותר מ-39,000 קולות, והמועמדות הגיעה בעקבות זאת. הרגע היה תיאטרון טהור, המשמעת שבילה ארבעים שנה בשכלולה.
דיקסון, אילינוי
הוא נולד ב-6 בפברואר 1911 בטמפיקו, אילינוי, בן צעיר לג'ק רייגן, איש מכירות ששתה אלכוהול, ולנל וילסון רייגן, חברה אדוקה בכנסיית "תלמידי המשיח". המשפחה התיישבה בדיקסון ב-1920. במכללת יוריקה בין 1928 ל-1932 למד כלכלה וסוציולוגיה, עודד קבוצות ספורט, שיחק, נבחר לנשיא מועצת הסטודנטים והצטרף לשביתת סטודנטים שאילצה את נשיא המכללה להתפטר. הדפוס כבר היה גלוי: לא הסטודנט הטוב ביותר בחדר, אך באופן אמין המשכנע ביותר.
הקול על הקו
ב-1933 נשכר בדבנפורט, איווה, לשדר משחקי פוטבול של ה-Big Ten, ולאחר מכן עבר לתחנת WHO בדה מוין כשדרן של קבוצת שיקגו קאבס. הוא מעולם לא ראה את המשחקים. הוא בנה את הדיווח בזמן אמת מתוך טקסט טלגרף תמציתי, ממציא את צליל החבטה במחבט בזמן שמפעיל טלגרף הזין אותו בתוצאה היבשה — חינוך מקצועי בלגרום לקהל להאמין בסצנה שלא הייתה מול עיניהם.
האחים וורנר ואיגוד השחקנים
מבחן בד ב-1936 זיכה אותו בחוזה לשבע שנים באולפני האחים וורנר. הוא גילם את ג'ורג' גיפ בסרט קנוט רוקני, אול אמריקן (1940), שהעניק לו כינוי שנשא כל חייו, ונתן את הופעתו המוערכת ביותר כקטוע גפיים בקינגס רואו (1942). הוא השתתף בחמישים ושלושה סרטים ובילה את שנות המלחמה בהפקת סרטי הדרכה לצבא.
התפקיד המשמעותי היה פוליטיקה איגודית. כנשיא גילדת שחקני המסך בין 1947 ל-1952 הוא טיפל בשנות ה"רשימה השחורה"; באפריל 1948 מסר ל-FBI שמות של חשודים באהדה לקומוניזם והעיד בפני הוועדה לפעילות אנטי-אמריקאית של בית הנבחרים. כשחזר לתפקיד ב-1959, השיג עבור השחקנים תמלוגים על סרטים שנמכרו לטלוויזיה. הוא נישא לג'יין ויימן ב-1940 והתגרש ב-1949, ולאחר מכן נישא לננסי דייוויס — שיצרה איתו קשר לראשונה בנוגע לרישום שגוי ברשימה השחורה — ב-1952.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המפנה
הנחיית תיאטרון ג'נרל אלקטריק מ-1954 עד 1962 הציבה אותו מול קהל לאומי מדי שבוע. דעותיו הפוליטיות הקצינו ככל שחלף הזמן: דמוקרט תומך רוזוולט בשנות ה-40, עד 1961 כבר הזהיר שביטוח הבריאות הממשלתי משמעו "קץ החופש האישי בארצות הברית". ג'נרל אלקטריק פיטרה אותו ב-1962 והוא נרשם כרפובליקני. שנתיים לאחר מכן, נאום טלוויזיוני עבור בארי גולדרווטר, "זמן להחליט", הפך אותו לדמות לאומית בן לילה — "הופעת הבכורה הפוליטית הלאומית המוצלחת ביותר מאז שוויליאם ג'נינגס ברייאן הלהיב את הוועידה הדמוקרטית ב-1896", לפי הערכתם של דייוויד ברודר וסטיבן הס.
סקרמנטו
הוא ניצח את המושל המכהן פאט בראון ברוב של 58 מול 42 ב-1966 ומשל בקליפורניה במשך שמונה שנים, בדרכים שמתיישבות בצורה מביכה עם המוניטין המאוחר שלו. הוא חתם על העלאת המסים הגדולה בתולדות המדינה ויצר עודף תקציבי עד 1973. הוא חתם על חוק מולפורד ב-1967, חוק בקרת הנשק המגביל ביותר במדינה, שנוסח נגד סיורי החמושים של הפנתרים השחורים, ועל חוק הפלות טיפוליות שמאוחר יותר התחרט עליו. הוא שלח את משטרת הכבישים המהירים ולאחר מכן את המשמר הלאומי לברקלי ב-1969; סטודנט נהרג ב"פארק העם". בהגנה על עצמו ב-1970 אמר: "אם זה דורש מרחץ דמים, בואו נגמור עם זה. לא עוד פיוס".
הממשלה היא הבעיה
לאחר שכמעט גבר על ג'רלד פורד ב-1976, הוא זכה במועמדות ב-1980 והביס את ג'ימי קרטר עם 489 אלקטורים מול 49. "הנה אתה שוב", אמר לקרטר בעימות; "האם מצבך טוב יותר מאשר לפני ארבע שנים?" שאל את המדינה. בני הערובה האיראנים שוחררו ביומו הראשון בתפקיד. נאום ההשבעה שלו קבע את הדוקטרינה בשורה אחת: "הממשלה אינה הפתרון לבעיה שלנו, הממשלה היא הבעיה". ב-30 במרץ 1981 ג'ון הינקלי ג'וניור ירה בו מחוץ למלון וושינגטון הילטון; הוא הגיע לבית החולים על סף מוות ויצא משם משוכנע שניצל למטרה מסוימת.
חוק ההתאוששות הכלכלית של אוגוסט 1981 קיצץ בחדות את שיעורי מס ההכנסה. באותו חודש נתן לפקחי הטיסה השובתים ארבעים ושמונה שעות לחזור לעבודה ולאחר מכן פיטר כ-12,000 מהם; שיעור החברות באיגודים מקצועיים ירד מרבע מכוח העבודה לשישית. מחצית מהתקנות הפדרליות שהיו קיימות ב-1981 בוטלו עד 1986. המיתון הכה תחילה — האבטלה הגיעה ל-10.8 אחוזים בדצמבר 1982 — אך לאחר מכן נשבר, והצמיחה נמשכה עד 1990. עד 1989 האינפלציה הייתה מתחת ל-5 אחוזים, ירידה מ-12. החשבון הגיע בצורת גירעונות: החוב הלאומי שולש, מ-33 ל-53 אחוזים מהתמ"ג, והוא מעולם לא הגיש תקציב מאוזן, דבר שכינה האכזבה הגדולה בנשיאותו. הוא גם חתם על אחת-עשרה העלאות מסים.
אימפריית הרשע והשער
הוא היה הנשיא הראשון שדחה לחלוטין את מדיניות הבלימה וההפשרה וטען שניתן להביס את ברית המועצות במקום רק לנהל אותה. ב-1982 אמר לפרלמנט הבריטי שהמרקסיזם-לניניזם יישאר "על ערימת האשפה של ההיסטוריה" — כתבים אמריקאים כינו זאת משאלת לב; מרגרט תאצ'ר כינתה זאת ניצחון. במרץ 1983 כינה את ברית המועצות "אימפריית רשע" והכריז על יוזמת ההגנה האסטרטגית, שמדענים ביטלו כ"מלחמת הכוכבים". הוא הכפיל את הוצאות הביטחון, חימש את המוג'אהדין באפגניסטן ופלש לגרנדה. לאחר מכן, לאחר ניצחון סוחף בבחירות ב-1984, הוא שינה כיוון. בשער ברנדנבורג ב-12 ביוני 1987 ציין שברית המועצות עדיין אינה יכולה להאכיל את עצמה, ואז השמיע את המשפט ששרד אותו: "מר גורבצ'וב, הפל את החומה הזו!" הסכם פירוק נשק גרעיני לטווח בינוני הגיע בעקבות זאת — וכך גם פרשת איראן-קונטראס, המכירה הסודית והבלתי חוקית של נשק לאיראן כדי לממן מורדים בניקרגואה.
מדוע רונלד מכונה גאון
הטענה של רייגן לתואר אינה אינטלקטואלית. הוא לא היה הוגה מדיניות, הוא עמד בראש ממשל שעבר על החוק בניקרגואה ובאיראן, ושתיקתו לאורך מגפת האיידס המוקדמת נותרה הכישלון האכזרי ביותר בתקופת כהונתו. הרקורד שלו בנושאי זכויות אזרח היה גרוע מאדיש: הוא התנגד ליום מרטין לותר קינג בטענה שהוא מבוסס על "דימוי, לא מציאות", והווטו שלו ב-1988 על חוק שיקום זכויות האזרח היה הווטו הראשון על זכויות אזרח מאז אנדרו ג'ונסון ב-1866, והוא נדחה על ידי הקונגרס.
הגאונות, אם יש כזו, מורכבת משני מרכיבים. הראשון הוא כישרון תקשורתי מהמעלה הראשונה, שאומן בבית ספר יוצא דופן — שנים של שידור משחקי בייסבול שלא יכול היה לראות, מתוך טקסט טלגרף, למאזינים שהאמינו לו. הוא יכול היה לדחוס טיעון למשפט אחד ולהגיש אותו כאילו הרגע עלה בדעתו. השני נדיר ומהותי יותר: הוא הימר, נגד כמעט כל הממסד של מדיניות החוץ האמריקאית, שהמערכת הסובייטית שבירה מספיק כדי להפיל אותה במקום רק להכיל אותה, והוא צדק. מבקרים מציינים בצדק שגורבצ'וב, הדעיכה הכלכלית הסובייטית ומזל עשו חלק גדול מהעבודה, ושהדוקטרינה הפיסקלית שלו קרסה במגע עם התקציבים שלו. אבל ההימור היה שלו, הוא עשה אותו מוקדם, וספג את הלעג על כך.
מורשת
הוא סיים את כהונתו כשהמלחמה הקרה מסתיימת, הכלכלה עברה טרנספורמציה והחוב שהבטיח לבטל שולש במקום זאת. הארגון מחדש שהוביל הזיז את הפוליטיקה האמריקאית ימינה למשך דור. לאחר שאובחן עם מחלת אלצהיימר ב-1994, פרש מהחיים הציבוריים ומת ב-5 ביוני 2004. בחנוכת הספרייה הנשיאותית שלו ב-1991, הוא כבר ניסח את הטיעון שידע שיגיע: "השיפוט של ההיסטוריה נותר בידיכם, האנשים".