ראובן ריבלין: הנשיא שסירב להתאים את הפוליטיקה שלו לאמפתיה
במכתב פרידה ליורשו בשנת 2021, תיאר ראובן ריבלין (Reuven Rivlin) את הנשיאות לא כבמה למדיניות אלא כחובה רגשית: "אתה תרצה לחבק אותם, את כולם. אתה תרצה לבכות איתם, ולצחוק איתם". זה היה דבר מוזר לכתוב עבור ניצי "הליכוד" (Likud) ותיק ותומך בלתי מתנצל של ארץ ישראל השלמה, וזה תפס את הסתירה שהגדירה את שבע שנותיו כנשיא העשירי של ישראל — לאומן אוהד התיישבות שהעביר את כהונתו בהגנה על חברי כנסת ערבים, עצמאות בית המשפט וכבודן של קהילות שמפלגתו שלו נטתה להתעלם מהן.
משפחה ירושלמית, ארבעה דורות עמוק
ריבלין נולד ב-9 בספטמבר 1939, בירושלים, תחת השלטון המנדטורי הבריטי, למשפחה שהתגוררה בעיר מאז 1809 — ייחוס שכמעט אין לו אח ורע בפוליטיקה הישראלית המודרנית. אביו, יוסף יואל ריבלין, היה חוקר שהוציא לאור את התרגום העברי הראשון לקוראן ואף התמודד כמועמד לנשיאות בשנת 1957. ריבלין למד בגימנסיה העברית רחביה, בית הספר התיכון המיתולוגי של ירושלים, לפני שקיבל תואר במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא שירת בחיל המודיעין של צבא הגנה לישראל (Israel Defense Forces) וראה פעילות במלחמת ששת הימים בשנת 1967 כקצין מודיעין שצורף לחטיבת ירושלים ולחטיבת הצנחנים. לפני שהפוליטיקה בלעה אותו, הוא בנה קריירה משפטית ואזרחית אקלקטית: הוא היה היועץ המשפטי ולאחר מכן מנהל מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים, שאת אוהדיו תמך מגיל שבע, ישב במועצת העיר ירושלים, ושירת במועצות המנהלים של מוזיאון ישראל ותיאטרון החאן.
שלושה עשורים בכנסת
ריבלין נכנס לכנסת בשנת 1988 כחבר מפלגת הליכוד, כיהן עד 1992, חזר ב-1996 ונבחר מחדש ב-1999. הוא עמד בראש מרכז הליכוד בין השנים 1988 ל-1993. במרץ 2001, תחת ראש הממשלה אריאל שרון, הוא הפך לשר התקשורת, תפקיד בו החזיק עד פברואר 2003, אז נבחר ליושב ראש הכנסת — תפקיד בעל עוצמה מוסדית ולא מפלגתית שהתאים לאינסטינקטים שלו. הוא כיהן בשתי כהונות לא רצופות כיו"ר הכנסת, מ-2003 עד 2006 ושוב מ-2009 עד 2013, כאשר בפעם השנייה ניצח עם 90 מתוך 120 קולות אפשריים. כיו"ר הכנסת הוא הקפיד לבקר בעיר הערבית-ישראלית אום אל-פחם, מחווה נדירה מצד דמות בליכוד, ומאוחר יותר הגן על זכויותיו הפרלמנטריות של חברת הכנסת הערבייה חנין זועבי על רקע הסערה סביב המשט לעזה ב-2010 — עמדה שעוררה ביקורת מתוך המחנה שלו. הוא גם נפרד פומבית משרון סביב ההתנתקות מעזה ב-2005 והתעמת עם נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק על גבולות הסמכות השיפוטית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הניצחון בנשיאות
ריבלין נבחר לנשיא העשירי של ישראל ב-10 ביוני 2014, כשהביס את מאיר שטרית בסיבוב שני בתמיכת 63 חברי כנסת, והושבע ב-24 ביולי 2014, כיורשו של שמעון פרס. כהונתו בת שבע השנים, שהסתיימה ב-7 ביולי 2021, כאשר יצחק הרצוג החליפו, עלתה בקנה אחד עם התקופה הסוערת ביותר של פוליטיקה קואליציונית בתולדות ישראל: על פי בית הנשיא, אף נשיא קודם לא ניצח על יותר מערכות בחירות, הטיל על יותר פוליטיקאים לנסות להקים ממשלות, או בילה יותר שעות בהתייעצויות להקמת ממשלה. בין השנים 2019 ל-2021 בלבד, קיימה ישראל ארבע מערכות בחירות לא מכריעות, וריבלין נאלץ שוב ושוב להעביר מנדטים בין בנימין נתניהו, בני גנץ, ולבסוף יאיר לפיד, כולל אירוע בנובמבר 2019 — חסר תקדים בתולדות המדינה — שבו המנדט להרכבת ממשלה עבר לכנסת עצמה וגם אז נכשל.
הניץ שהגן על מיעוטים
האידיאולוגיה של ריבלין מעולם לא התרככה: הוא נותר תומך מוצהר במסגרת של "ארץ ישראל השלמה" עם מדינה אחת המשלבת את יהודה ושומרון ועזה, והצהיר כי "ההתנחלויות ביהודה ושומרון הן ישראליות כמו תל אביב", והוא הודה בבוטות שלא ניתן לצפות מהפלסטינים לקבל הסדר שבו "מדינה אחת היא מעצמה בלתי מנוצחת, והשנייה היא תת-אוטונומית". עם זאת, כנשיא הוא השתמש שוב ושוב בסמכותו המוסרית נגד הקצנה בחברה הישראלית. ביולי 2015, לאחר שקיצונים יהודים השליכו בקבוקי תבערה לבית פלסטיני והרגו פעוט, ריבלין כינה את התוקפים "טרוריסטים" וקיבל איומי מוות בשל כך; מאוחר יותר נמצאו כתובות גרפיטי המכנות אותו "נאצי בוגד מיהדות" על קיר בבני ברק לאחר שביקר את ממשלת נתניהו. הוא הגן על מבקשי מקלט אפריקאים באומרו: "כדמוקרט וכיהודי, קשה לי עם מחנות ריכוז", ביטל אירוע ממלכתי לאחר שזמר שר שיר אנטי-ערבי, והצהיר כי "החברה הישראלית חולה, וחובתנו לטפל במחלה הזו". הרקורד שלו לא היה חף מחוסר עקביות — ב-1989 הוא כינה את הרפורמים "עובדי אלילים" וסירב זמן רב להכרה שווה לרבנים לא-אורתודוקסים, עמדה שנסוג ממנה רק חלקית כנשיא, וב-2016 הוא מנע מחברת כנסת ערבייה להיכנס למשכן הנשיא לאחר שביקרה משפחות של פלסטינים שנהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראליים.
דיפלומטיה וזיכרון
כנשיא, ריבלין נפגש עם נשיאי ארה"ב ברק אובמה וג'ו ביידן ועם האפיפיור פרנציסקוס, ולקח על עצמו את נושא זיכרון השואה כנושא מרכזי, השתתף במצעד החיים באושוויץ ב-2018 ואמר לנשיא פולין אנדז'יי דודה ישירות כי "לפולין ולפולנים הייתה יד בהשמדה" — נזיפה במאמצי ורשה לחוקק חוקים השוללים שותפות לאחריות בזמן המלחמה. אשתו, נחמה ריבלין, לה נישא ב-1971, נפטרה בשנת 2019 במהלך כהונתו כנשיא; לזוג היו ארבעה ילדים. הוא היה צמחוני מסוף שנות ה-60 ושולט בערבית, והסתמך לאורך הקריירה שלו על רבקה רביץ, ראש לשכה חרדית שניהלה את הקמפיינים וההופעות שלו במשך למעלה משני עשורים.
מדוע ראובן מכונה גאון
"גאון" אינה המילה שההיסטוריה צפויה לייחס לריבלין, והחשבון הכנה אומר זאת בבירור: הוא לא היה מלומד, מדען או חדשן, ואף תיעוד לא מייחס לו מקוריות אינטלקטואלית. מה שהיה לו במקום זאת היה אינטליגנציה פוליטית ורגשית חדה באופן יוצא דופן — יכולת, נדירה בקרב אידיאולוגים, להחזיק בעמדה לאומנית ניצית בנוגע לשטחים תוך שימוש בבימה המוסרית של הנשיאות נגד האינסטינקטים המכוערים יותר של התנועה שהציבה אותו שם. זה הניב כישרון אמיתי: קריאת חדר של מנהיגי מפלגות יריבים במהלך ארבע מערכות בחירות רצופות, כיול מדויק של אילו קרבות לבחור מתוך תפקיד טקסי באופן רשמי, והפיכת צער אישי ואמפתיה עקשנית למחוות ציבוריות שהכעיסו את הבסיס שלו לעיתים קרובות כמו את מתנגדיו. זהו גאונות של מזג ותזמון יותר מאשר של רעיונות, והיא יושבת לצד רקורד סותר באמת — מקסימליסט של ארץ ישראל השלמה שגם, ברגעים מסוימים, כינה את החברה שלו "חולה". שני הדברים נכונים, ואף אחד מהם לא מבטל את השני.
מורשת
ריבלין עזב את הנשיאות לאחר שייצב מוסד שהוכה על ידי רצף חסר תקדים של כאוס אלקטורלי, ולאחר שהוכיח, גם אם בצורה לא מושלמת, שנשיא שנבחר מהימין הלאומני עדיין יכול לשמש כבלם לעודפי אותו מחנה. יורשיו ירשו נשיאות שעצמאותה מהממשלה המכהנת הוגנה על ידו באופן גלוי, ולעיתים מכאיב.