רני הרלין: הפיני שפוצץ את הוליווד
בנו של רופא מהעיירה הפינית ריהימקי (Riihimäki) הקדיש שנה לעיצוב סרט המשך ל"הנוסע השמיני" (Alien) המתרחש בשדה תירס בקנזס, לפני שחברת פוקס התעקשה על ספינת כלא והוא עזב. זה היה רני הרלין בגיל שלושים, לאחר שביים בדיוק שלושה סרטים באורך מלא. בתוך שנתיים הוא ביים את "מת לחיות 2" (Die Hard 2). בתוך ארבע שנים, את "סחרחורת" (Cliffhanger). בתוך שש שנים, את אחד הכישלונות הקופתיים הקטסטרופליים ביותר בתולדות המדיום.
מריהימקי ללוס אנג'לס
הוא נולד בשם רני לאורי מאוריץ הרולה (Renny Lauri Mauritz Harjola) ב-15 במרץ 1959, וגדל בבית מקצועי – אביו אויבה היה רופא ראשי בבית החולים בריהימקי, ואמו ליסה הייתה אחות. אחיו למחצה, ולי-פקה, התחרה בחתירה בקיאקים באולימפיאדת 1984. הוא למד באוניברסיטת אמנות ועיצוב הלסינקי ונכנס לתעשייה בתחילת שנות ה-80 בדרך הלא זוהרת, כבימאי פרסומות וסרטי חברה עבור לקוחות כגון של (Shell), וכקניין עבור מפיץ.
המהלך המכריע היה עזיבה. בלוס אנג'לס בשנת 1982 הוא פגש את המפיק הפיני מרקוס סלין, והשניים פיתחו תסריט בשם "חום ארקטי" (Arctic Heat). הוא הפך לסרט "נולד אמריקאי" (Born American) ב-1986, בכיכובו של מייק נוריס – באותה תקופה ההפקה הפינית היקרה ביותר שנעשתה אי פעם, כזו שהוקרנה ביותר מאלף בתי קולנוע אמריקאיים, הישג חסר תקדים לסרט פיני. ב-9 ביולי 1986 הרלין וסלין הקימו את חברת Larmark Productions בלוס אנג'לס. הוא אימץ את שם המשפחה המקורי של אביו, הרלין, בשנת 1987.
העלייה המהירה ביותר בהוליווד של שנות ה-80
"כלא" (Prison), ב-1987, היה סרט בתקציב נמוך שהופץ ב-42 עותקים בלבד. הוא היה אמור להוות מבוי סתום. במקום זאת, הוא הביא אותו לרוברט שיי בחברת ניו ליין (New Line), שהיסס ואז שכר אותו לביים את "סיוט ברחוב אלם 4: אדון החלומות" (A Nightmare on Elm Street 4: The Dream Master). התקציב היה פי שבעה מזה של הסרט המקורי; התוצאה הייתה הסרט המכניס ביותר בסדרה עד לצאת "פרדי נגד ג'ייסון" (Freddy vs. Jason) כעבור 15 שנים.
אז הגיעה שנת "הנוסע השמיני 3" (Alien 3), שלא הניבה דבר אך חושפת כיצד הוא חושב. פוקס רצו שוב את הגישה של "שובם של הנוסעים השמיני" (Aliens). הרלין הציע במקום זאת מסע לכוכב הבית של היצורים כדי לקבוע אם הם "מכונות הרג רשעיות ונוראות" או חיות הפועלות לפי אינסטינקט הישרדותי – ולחלופין, סיפור ארצי בשדה תירס בקנזס. כשנאמר לו לעשות סרט על ספינת כלא, הוא אמר: "סליחה, אני לא יכול לעשות את זה". במאי עם שלושה סרטים ברזומה שמסרב להפקה גדולה הוא או יהיר או בעל אמונה; הקריירה שלו לאחר מכן מצביעה על שניהם.
מת לחיות 2 וסחרחורת
"מת לחיות 2" הגיע ב-1990. כך גם, בהפרש של שבוע ועריכה במקביל, הסרט "הרפתקאות פורד פיירליין" (The Adventures of Ford Fairlane). הסרט בכיכובו של אנדרו דיס קליי נכשל; סרט ההמשך של ג'ון מקליין זכה להצלחה מסחרית גדולה וביסס את הרלין, בגיל 31, כבימאי סרטי אקשן מבוקש באולפנים. באותה שנה, דרך חברת Midnight Sun Pictures שבבעלותו, הוא עשה משהו שאף אחד לא ציפה לו והפיק את "שושנה רמבלינג" (Rambling Rose) של מרתה קולידג', דרמה דרומית אינטימית שזכתה בפרס הסרט הטוב ביותר בטקס פרסי האינדיפנדנט ספיריט ב-1992 והעניקה ללורה דרן מועמדות לאוסקר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →"סחרחורת" (Cliffhanger), ב-1993, החל מערכת יחסים מקצועית עם סילבסטר סטאלון והיה ללהיט משמעותי, שמוניטין שלו נשען כמעט כולו על התחושה שהפעלולים מתרחשים פיזית מול העדשה. זה לא מקרי. השיטה המוצהרת של הרלין, אז ועכשיו, היא לשמור על הסכנה אמיתית: לצלם באתרים אמיתיים, להשתמש בפעלולים מעשיים, להימנע מאולפנים, כי "קשה להוציא הופעות עוצמתיות משחקנים כשהם באולפן עם רקע ירוק". ההנחיה שלו לעצמו בפרויקטים האחרונים הייתה "בואו לא נעשה עוד סרט הוליוודי מלוטש ונוצץ".
הוא היה גם, לתקופה קצרה, בעסקי פארקי השעשועים: ב-1992 הוא היה ממייסדי Planet FunFun בקראבה, פינלנד, מתחם מקורה עם פארק טרופי, פארק קולנוע וחדרים בנושאי סטים של סרטים ואביזרים. הוא נסגר ב-1995.
אי הגולגולות
ואז בא האסון. "אי הגולגולות" (Cutthroat Island), שיצא ב-1995 בכיכובה של ג'ינה דייוויס, לה נישא הרלין ב-1993, הפסיד 147 מיליון דולר. הוא מצוטט באופן קבוע כאחד הכישלונות הקופתיים הגדולים ביותר שנעשו אי פעם, והוא הוביל את חברת Carolco Pictures לפשיטת רגל. מעט מאוד במאים שורדים אירוע בסדר גודל כזה עם קריירה.
הרלין שרד. "נשיקה שלום" (The Long Kiss Goodnight) ב-1996, שוב עם דייוויס ועם סמואל ל. ג'קסון, הצליח בצורה מתונה; סרט האימה ומדע בדיוני "ים כחול עמוק" (Deep Blue Sea) ב-1999 היה התאוששות אמיתית. הנישואים לא שרדו: הוא הביא לעולם בן, לוקאס, עם העוזרת האישית של דייוויס ב-1997, והם התגרשו ב-1998.
המערכה השנייה הארוכה
העשורים הבאים הם מחקר של בלתי נלאות. הוא עשה את "מסלול מסוכן" (Driven) ב-2001 לאחר שנכשל בהשגת זכויות הפורמולה 1 והסתפק ב-Champ Car. הוא השתלט על "Mindhunters" כשפיטר האוויט עזב. הוא צילם מחדש את "מגרש השדים: ההתחלה" (Exorcist: The Beginning) ב-2004 לאחר שהאולפן דחה את הגרסה הפסיכולוגית יותר של פול שרדר – עבודה שהבטיחה עוינות ביקורתית עוד לפני שנחתך פריים אחד. הוא ביים את ג'ון סינה ב-"12 סיבובים" (12 Rounds), ו-"5 ימי מלחמה" (5 Days of War), סרט עצמאי על הסכסוך הרוסי-גיאורגי ב-2008 עם אנדי גרסיה בתפקיד הנשיא סאקשווילי. "הרקולס: האגדה מתחילה" (The Legend of Hercules) ב-2014 זכה לקטילות ונכשל.
בשנת 2014 עבר לסין, עשה את "סקיptrace" עם ג'קי צ'אן, וביים את "Legend of the Ancient Sword" עבור עליבאבא פיקצ'רס על פי משחק וידאו סיני; הוא הכניס 1.25 מיליון דולר מול תקציב של 11 מיליון דולר. הוא עבר לסופיה, בולגריה, לאחר שסיים את הסרט הפיני "Reunion 3: Singles Cruise" ב-2020, והמשיך לעבוד בהתמדה – סרט בשפה האנגלית על "המפקח פלמו" (Inspector Palmu), מהבלש הפיני של מיקה וולטרי, וסרט המשך ל-"הריגת הגלויות" (The Postcard Killings).
הוא מחזיק באזרחות פינית ואמריקאית כפולה. הוא נשוי ליוהנה קוקילה מאז ספטמבר 2021, ולהם בת שנולדה ב-2022 ובן ב-2024.
מדוע רני מכונה גאון
המילה יושבת בצורה מביכה על הרלין, וכנות מחייבת לומר זאת מראש: הוא אסף מועמדויות לפרס פטל הזהב לבמאי הגרוע ביותר חמש פעמים, עבור "אי הגולגולות", "מסלול מסוכן", "מגרש השדים: ההתחלה", "הרקולס: האגדה מתחילה" ו-"The Misfits". שום קונצנזוס ביקורתי רציני לא מכנה אותו אמן.
מה שיש לו הוא מיומנות ספציפית ונדירה באמת: היכולת לבים אקשן פיזי רחב היקף בצורה ברורה. במאים רבים יכולים להוציא 100 מיליון דולר על פיצוצים; מעטים יחסית יכולים לגרום לקהל להבין, מפריים לפריים, היכן כל גוף נמצא בחלל ומהם הסיכונים של השנייה הבאה. "מת לחיות 2" ו-"סחרחורת" עובדים כי הגיאוגרפיה ברורה והסכנה מצולמת ולא מדומה. זו מיומנות מקצועית – קרובה יותר להנדסה מאשר לכתיבה – והתעקשותו של הרלין על פעלולים מעשיים ומיקומים אמיתיים היא המשמעת שמייצרת זאת.
האיכות השנייה אינה אסתטית כלל. הוא ספג את אחד הכישלונות הכלכליים הגדולים בתולדות הקולנוע, הפסד של 147 מיליון דולר שהוביל לקריסת האולפן שמימן אותו, והמשיך לביים עוד שלושים שנה. סרטיו הכניסו מעל 520 מיליון דולר בארה"ב ו-1.2 מיליארד דולר ברחבי העולם, מה שמדרג אותו סביב המקום ה-151 בקרב במאים בעולם והופך אותו, לפי הכנסות, לקולנוען הפיני המצליח ביותר בעולם שהיה אי פעם. גאון היא המילה הלא נכונה לכך. עמידות, והבנה צלולה מאוד של מה הוא עושה היטב, היא המילה הנכונה.
מורשת
קשה להעריך את הישגו האמיתי של הרלין מכיוון שהוא לא מופיע על מסך בודד. הוא ההוכחה לכך שתרבות קולנוע בגודלה של פינלנד יכולה להוציא מישהו שניהל הפקה הוליוודית גדולה בגיל 31, והוא עשה זאת על ידי כך שהיה מוכשר באופן אמין בעבודה טכנית קשה ולא על ידי היותו אופנתי. שלושה עשורים אחרי, הוא עדיין עושה סרטי אקשן בשלוש יבשות, מה שבתעשייה שזורקת במאים אחרי רבעון גרוע אחד הוא סוג של דבר יוצא דופן.