תפילת השלווה, המושמעת ברחבי העולם על ידי אלכוהוליסטים אנונימיים, מקורה בעבודתו של אדם שבילה שלושה עשורים בסמינר התאולוגי יוניון (Union Theological Seminary). ריינהולד ניבור (Reinhold Niebuhr) שינה את פני השיח הציבורי האמריקאי, והתפתח מכומר מקומי לאתיקאי שמסגרותיו האנליטיות עיצבו את המחשבה הפוליטית עבור דורות של מנהיגים מקומיים וחוקרים בינלאומיים כאחד.
שנים מעצבות ושורשים פסטורליים
ניבור נולד ב-1892 ברייט סיטי, מיזורי, והיה בנם של מהגרים גרמנים. אביו שירת ככומר בסינוד האוונגלי הגרמני. לאחר סיום לימודיו במכללת אלמהרסט (Elmhurst College) ב-1910, למד ניבור בסמינר התאולוגי עדן (Eden Theological Seminary) ובבית הספר ללימודי דת של ייל (Yale Divinity School). הוא קיבל תואר בוגר בתאולוגיה ב-1914 ותואר מוסמך ב-1915, לאחר שהשלים תזה על הדוקטרינה הנוצרית של אל-מוות. הוא החל את דרכו המקצועית ככומר מוסמך, והוביל את כנסיית בת'אל האוונגלית בדטרויט החל מ-1915. במהלך תקופת כהונתו, גדלה הקהילה מ-66 חברים לכמעט 700 בעת שעסק עם כוח העבודה התעשייתי המתרחב של העיר.
התמודדות עם מציאות חברתית
בעת שהותו בדטרויט, התעמת ניבור עם עלייתן של קבוצות קיצוניות מקומיות, כולל הקו קלוקס קלאן, שהפעילו השפעה משמעותית במהלך שנות ה-20. הוא גינה בפומבי ארגונים אלה, ותייג את גאוותם כתופעה חברתית מסוכנת. ניסיונו הפסטורלי סיפק את הרקע למעברו לקריירה אקדמית. עד שנות ה-30, המוקד האינטלקטואלי שלו עבר לעבר פרספקטיבה שכונתה ריאליזם נוצרי. מסגרת זו תעדפה הערכה של הטבע האנושי שקראה תיגר גם על הליברליזם הדתי וגם על האופטימיות שקישר לבשורה החברתית. כתיבתו, בעיקר "אדם מוסרי וחברה בלתי מוסרית" (Moral Man and Immoral Society) ו-"טבעו וייעודו של האדם" (The Nature and Destiny of Man), טענה נגד אוטופיזם, מה שמיצב אותו כמשתתף בולט בענייני הציבור של שנות ה-40 וה-50.
השפעה מוסדית ומורשת
מעבר להוראתו בסמינר התאולוגי יוניון, החזיק ניבור במשרות אורח בהרווארד ובפרינסטון ובילה זמן במכון למחקר מתקדם (Institute for Advanced Study). הוא השתתף בהקמת ארגונים כגון אמריקאים למען פעולה דמוקרטית (Americans for Democratic Action) והוועדה הבינלאומית להצלה (International Rescue Committee). פועלו האינטלקטואלי זיכה אותו בחברות באגודה הפילוסופית האמריקאית ובאקדמיה האמריקאית לאמנויות וספרות. בשנת 1964, קיבל את מדליית החירות הנשיאותית. בעקבות מותו ב-1971 בסטוקברידג', הוא נקבר בבית הקברות של סטוקברידג'. מורשתו נמשכת דרך הציטוט המתמיד של עבודתו על ידי אקדמאים ופקידי ציבור המנווטים בצומת שבין תאולוגיה לתאוריה פוליטית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עובדות מהירות
- נולד: 1892, רייט סיטי - נפטר: 1971, סטוקברידג' - השכלה: בית הספר ללימודי דת של ייל, הסמינר התאולוגי עדן, אוניברסיטת אלמהרסט - מעסיק עיקרי: הסמינר התאולוגי יוניון - פרס בולט: מדליית החירות הנשיאותית, 1964 - השתייכות דתית: לותרניות - אזרחות: ארצות הברית - אתר קבורה: בית הקברות של סטוקברידג'
שאלות שקוראים שואלים
### מהי היצירה הלא-אקדמית הידועה ביותר של ריינהולד ניבור?
הוא מחברה של תפילת השלווה, שזכתה להכרה רחבה לאחר שפורסמה על ידי אלכוהוליסטים אנונימיים.
### האם היו לניבור בני משפחה אחרים בתחומו?
כן, אחיו ה. ריצ'רד ניבור (H. Richard Niebuhr) היה אתיקאי תאולוגי ידוע, ואחותו הולדה ניבור (Hulda Niebuhr) הייתה פרופסור ללימודי דת.
### אילו דמויות ציבוריות ציינו את השפעתו של ניבור?
עבודתו צוטטה על ידי אישים רבים, ביניהם מרטין לותר קינג הבן, הילרי קלינטון, יוברט המפרי, דין אצ'יסון, ברק אובמה וג'ימי קרטר.