אולוסגון אובסנג'ו: הגנרל שהחזיר את השלטון פעמיים
אולוסגון אובסנג'ו הוא האדם היחיד ששלט בניגריה הן כראש מדינה צבאי והן כנשיא אזרחי נבחר, ובשנת 1979 הוא עשה דבר שכמעט אף שליט צבאי אפריקאי אחר בתקופתו לא הצליח לעשות: הוא העביר את השלטון לממשלה אזרחית שלא הוא בחר בעצמו, ואז פרש לחוות תרנגולות. שני עשורים מאוחר יותר, כנשיא נבחר, הוא ניסה לשנות את החוקה כדי שלא יצטרך לעשות את אותו הדבר שוב — והסנאט הניגרי עצר אותו. בין שני רגעים אלו שוכנת אחת הקריירות המשמעותיות והסותרות ביותר בפוליטיקה האפריקאית המודרנית.
מחוות קקאו לאימון בסגנון סנדהורסט
אובסנג'ו נולד סביב ה-5 במרץ 1937, בכפר איבוגון-אולאוגון (Ibugon-Olaogun) במה שהוא כיום מדינת אוגון (Ogun State), למשפחת חקלאים בני יורובה (Yoruba). לאחר שאביו נטוש את הבית, הוא עבד בחוות קקאו ודג כדי לסייע בתשלום שכר הלימוד שלו בבית הספר התיכון הבפטיסטי בבאוקוטה, שם ויתר על שמו הפרטי הקולוניאלי "מתיו" (Matthew) כמעשה קטן של התרסה. הוא התגייס לצבא ניגריה ב-1958 בשל החינוך והשכר שהוצעו בו, התאמן בבית הספר להכשרת קצינים סדירים בגאנה ובבית הספר לקצינים במונס (Mons Officer Cadet School) באנגליה, והוסמך כקצין הנדסה. הוא שירת עם כוחות שמירת השלום של האו"ם בקונגו בתחילת שנות ה-60, שם נלכד לזמן קצר על ידי מורדים, ומאוחר יותר הצטיין במכללה המלכותית להנדסה צבאית באנגליה, ולפי הדיווחים היה הסטודנט הטוב ביותר מחבר העמים הבריטי שהמוסד העמיד עד לאותה עת.
סיום מלחמת ביאפרה
עלייתו של אובסנג'ו הואצה במהלך מלחמת האזרחים של ניגריה בשנים 1967–1970 נגד הרפובליקה הבדלנית של ביאפרה (Biafra). הוא קיבל פיקוד על כ-35,000 עד 40,000 חיילים פדרליים בפורט הרקורט ב-1969, פתח ב"מבצע מגע מסיים" (Operation Finishing Touch), כבש את מעוז ביאפרה באומואהיה (Umuahia) ביום חג המולד 1969, ולאחר מכן ביצע את "מבצע זנב-רוח" (Operation Tail-Wind), שבו השתלט על מסלול ההמראה החיוני באולי (Uli) בינואר 1970. ב-13 בינואר 1970 הוא קיבל את כניעתו הרשמית של מפקד ביאפרה פיליפ אפיון (Philip Effiong), ובכך הסתיימה המלחמה. לאחר מכן הורה לחיילים הפדרליים להישאר בבסיסים והותיר את אכיפת החוק והסדר למשטרה המקומית, ריסון שזקפו לזכותו כגורם למניעת מעשי נקם המוניים שרבים חששו מהם.
ראש מדינה במקרה
אובסנג'ו הפך לחייל החזק ביותר בניגריה לא דרך הפיכה משלו אלא דרך התנקשות. לאחר ההפיכה ביולי 1975 שהדיחה את יקובו גובון (Yakubu Gowon), הוא שירת כראש המטה תחת הגנרל מורטלה מוחמד (Murtala Mohammed), שתואר על ידי היסטוריון אחד כ"סוס העבודה והמוח" של הטריומווירט השלטוני. כאשר מוחמד נרצח בהפיכה כושלת ב-13 בפברואר 1976 — ניסיון התנקשות באובסנג'ו עצמו הרג מישהו אחר במקומו — המועצה הצבאית העליונה התקינה את אובסנג'ו כראש מדינה. ממשלתו הוציאה להורג 39 קושרים לכאורה, הפחיתה את האינפלציה מ-34 ל-30 אחוזים בתוך שנה באמצעות צעדי צנע, כמעט הכפילה את הרישום לחינוך יסודי חינם מ-6 מיליון ל-12.5 מיליון תלמידים, והשתמשה בצו השימוש בקרקע משנת 1978 כדי להלאים זכויות קרקע ברחבי המדינה. בחוץ, הוא תמך בסיום שלטון המיעוט הלבן בדרום אפריקה, הכיר בממשלת MPLA הנתמכת על ידי ברית המועצות באנגולה על פני יריביה הנתמכים על ידי דרום אפריקה, והתעמת בגלוי עם בריטניה בשל קשריה עם שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →העברת השלטון ב-1979
אובסנג'ו פיקח על ניסוח חוקה נשיאותית חדשה בסגנון אמריקאי, הסיר את האיסור על מפלגות פוליטיות, וניהל בחירות תחרותיות בשנת 1979 שבהן ניצח שוהו שאגארי (Shehu Shagari). ב-1 באוקטובר 1979 העביר אובסנג'ו את השלטון לממשלתו הנבחרת של שאגארי וחזר לבאוקוטה כחקלאי — העברת שלטון וולונטרית משליט צבאי לאזרחים שהייתה נדירה ביבשת באותה עת והפכה ליסוד המוניטין שלו בשני העשורים הבאים. מאוחר יותר הוא ניהל פעילות חקלאית באוטה (Ota) שבסוף שנות ה-80 העסיקה יותר מ-400 איש, כתב כמה ספרים כולל ספר זיכרונות על מלחמת האזרחים, והיה יו"ר משותף של קבוצת האישים הנכבדים של חבר העמים שביקרה את נלסון מנדלה (Nelson Mandela) הכלוא ב-1986 — אחד המבקרים הראשונים של מנדלה לאחר שחרורו היה אובסנג'ו עצמו.
כלא תחת סאני אבאצ'ה וחזרה לשלטון
הביקורת הגלויה של אובסנג'ו על הדיקטטורה של הגנרל סאני אבאצ'ה (Sani Abacha) הובילה למעצרו ב-1995 באשמת תכנון הפיכה שאותה הכחיש; הוא נותר כלוא עד מותו של אבאצ'ה ב-1998, חוויה שבמהלכה הפך לנוצרי שנולד מחדש. לאחר ששוחרר למדינה הנואשת לסגור את הדלת לשלטון צבאי, הוא ניצח בבחירות לנשיאות בשנת 1999 כמועמד המפלגה הדמוקרטית העממית, והפך למנהיג האזרחי הנבחר הראשון של ניגריה לאחר חמש עשרה שנים של ממשלות צבאיות, ונבחר מחדש בשנת 2003. כנשיא הוא הוציא את הצבא מהפוליטיקה, משך את כוחות שמירת השלום הניגריים מסיירה לאון, הפריט חברות ממשלתיות כדי לצמצם את חובות ניגריה, וכיהן כיו"ר האיחוד האפריקאי בשנים 2004 עד 2006.
המכרז לכהונה שלישית
בשנת 2006, כאשר כהונתו השנייה עמדה להסתיים בשנה שלאחר מכן, תמך אובסנג'ו בתיקון חוקתי שהיה מבטל את הגבלות הכהונה הנשיאותיות ומאפשר לו לחפש כהונה שלישית. המאמץ גונה על ידי ארצות הברית, בריטניה, ומזכ"ל האו"ם קופי אנאן (Kofi Annan), והסוכנות הניגרית למלחמה בשחיתות חקרה טענות לפיהן תומכיו השתמשו בשוחד והפחדה כדי לצבור קולות למען המהלך. ב-16 במאי 2006 דחה הסנאט את התיקון על הסף, כאשר נשיא הסנאט קן ננמאני (Ken Nnamani) הצהיר כי הבית דיבר "בצורה ברורה ורהוטה". אובסנג'ו, שמעולם לא אישר בפומבי את שאיפותיו לתפקיד, עזב את כסאו כמתוכנן במאי 2007 — אותה תוצאה בדיוק שהגרסה שלו משנת 1979 הציבה כמודל, והפעם היא התממשה רק משום שהמוסדות עליהם משל כפו זאת עליו.
מדוע אולוסגון נחשב לגאון
הטיעון בעד גאונותו של אובסנג'ו הוא מוסדי ולא אינטלקטואלי: כמעט אף שליט צבאי אחר בדורו לא תכנן את היציאה שלו בצורה נקייה כפי שעשה ב-1979, על ידי ניסוח חוקה חדשה, ניהול בחירות אמיתיות, ועזיבת השלטון בעודו בשליטה מלאה על הצבא — תבנית כה נדירה שהיא הגדירה את המוניטין שלו במשך דור, ואחת שמאוחר יותר החזירה אותו לנשיאות כפנים האזרחיות של חזרת ניגריה לדמוקרטיה ב-1999. מעריצים, כולל עמיתים מהאיחוד האפריקאי וממשלות מערביות שקיבלו אותו כמדינאי ותיק ומייצב, שיבחו את תפקידו בסיום מלחמת ביאפרה ללא מרחץ דמים של נקמות ואת תמיכתו בשחרור דרום אפריקה. הטיעון שכנגד הוא בדיוק פרשת הכהונה השלישית: אדם שזכה להערצה על ויתור מרצון על השלטון בגיל 42 ניסה, בגיל 69, לשכתב את החוקה כדי להימנע מלוותר עליו שוב, ונעצר רק על ידי הסנאט שלו תחת לחץ פנימי ובינלאומי כבד. מבקרים גם מצביעים על שחיתות והפרות זכויות אדם במהלך נשיאותו האזרחית ועל ההוצאות להורג שבאו בעקבות ניסיון ההפיכה ב-1976 נגדו. גאונותו, אם אפשר לקרוא לה כך, הייתה בקריאת רגעים פוליטיים נכון פעמיים — ב-1979 וב-1999 — וכמעט בכישלון לקרוא רגע שלישי ב-2006.
מורשת
אובסנג'ו נותר, לפי ספירתו שלו, אחד המנהיגים האפריקאים הבודדים שמשלו גם כגנרל וגם כנשיא נבחר, ואחד מבודדים עוד יותר שעזבו את התפקיד מרצונם יותר מפעם אחת. ידוע בציבור כ"באבא אפריקה" (Baba Africa), הוא ממשיך להגיב על הפוליטיקה הניגרית והאפריקאית מבאוקוטה, דמות שתיקה עומד בפני פסק דין יחיד: החייל שסיים מלחמה בריסון, השליט שבחר בבחירות על פני שלטון קבע, והנשיא שהסנאט נאלץ לעצור כדי למנוע ממנו להפוך את אותה בחירה בדיוק.