נייג'ל מנסל: האריה שסירב לוותר
בשנת 1984, בחום של 104 מעלות פרנהייט (40 מעלות צלזיוס) בדאלאס, יצא נהג של קבוצת לוטוס (Lotus) ממכוניתו עם תיבת הילוכים שבורה והחל לדחוף אותה לעבר קו הסיום. הוא הוביל במחצית המרוץ. הוא התמוטט בקו הסיום, ונקודה בודדת זו שהציל הפכה לדימוי של העשור הראשון שלו בפורמולה 1: מאמץ אדיר ומזל קטסטרופלי. לקח לנייג'ל מנסל (Nigel Mansell) 180 מרוצי גרנד פרי כדי לזכות באליפות עולם – זמן רב יותר מכל אחד לפניו – וכשעשה זאת, בגיל 39, הוא קבע שיאים שעדיין עומדים על תילם שלושה עשורים מאוחר יותר.
מברמינגהאם לברנדס האץ'
מנסל נולד ב-8 באוגוסט 1953 באפטון-אפון-סברן (Upton-upon-Severn), ווסטרשייר, לאריק וג'ויס מנסל, שניהלו חנות תה, וגדל בהול גרין, ברמינגהאם, שם למד בבית הספר התיכון הול גרין. הוא התחרה בהצלחה בקארטינג כילד ועבר לפורמולה פורד ב-1976, כשהוא מנצח בשישה מתוך תשעה מרוצים למרות התנגדות אביו. הוא התפטר מעבודתו בהנדסת תעופה ומכר חפצים אישיים כדי לממן את העונה הבאה.
בשנת 1977 הוא זכה באליפות הבריטית בפורמולה פורד 1600, כשניצח ב-33 מתוך 42 מרוצים – לאחר ששבר את צווארו בברנדס האץ' (Brands Hatch). רופאים אמרו לו שהוא היה קרוב לשיתוק בארבע גפיו. הוא שוחרר מבית החולים על דעת עצמו וחזר להתחרות תוך שלושה שבועות. התקופה בפורמולה 3 בין 1978 ל-1980 הייתה רצופה בציוד לא אמין, ונקטעה על ידי ניצחון ראשון בסדרה בסילברסטון (Silverstone) ב-1979 ותאונה שבה התהפכה מכוניתו יחד עם אנדראה דה צ'זאריס (Andrea de Cesaris) ושברה חוליות. הוא המשיך הלאה.
שנות הלוטוס
קולין צ'אפמן (Colin Chapman) הבחין בו והחתים אותו כנהג מבחן של לוטוס. הופעת הבכורה שלו הייתה בגרנד פרי האוסטרי ב-1980, שם דליפת דלק הותירה אותו עם כוויות כואבות והמנוע בכל מקרה כשל. ארבע עונות מלאות בלוטוס מ-1981 עד 1984 הניבו חשבון עגום: מתוך 59 זינוקים הוא סיים 24, וחברו לקבוצה אליו דה אנג'ליס (Elio de Angelis) הקדים אותו באופן שגרתי. מותו של צ'אפמן ב-1982 הכה בו קשות. "הקרקע נשמטה מתחת לרגליי", כתב מאוחר יותר. "חלק ממני מת איתו". תחת יורשו של צ'אפמן, פיטר וור (Peter Warr), הוא נדחק לשוליים, ובסוף 1984 הוא נחשב למי שמנסה יותר מאשר למנצח.
מספר 5 האדום
וויליאמס (Williams) החתימה אותו ב-1985. מכוניתו נשאה את המספר 5 באדום כדי להבדיל אותה מהמספר 6 הלבן של קקה רוזברג (Keke Rosberg); מארי ווקר (Murray Walker) הפך את "מספר 5 האדום" לכינוי לאומי, ומנסל השתמש במספרים אדומים למשך שארית הקריירה שלו. הניצחון הראשון שלו הגיע בברנדס האץ' בגרנד פרי האירופי ב-1985, בניסיון ה-72, והוא ניצח שוב מיד לאחר מכן בדרום אפריקה. באותה עונה הוא גם שרד תאונה במהירות 322 קמ"ש במיסטרל סטרייט (Mistral Straight) במסלול פול ריקארד (Paul Ricard), שהיה אז שיא פורמולה 1.
אחר כך הגיעו החמצות. ב-1986 הוא ניצח בחמישה מרוצים והגיע לאדלייד כשהוא זקוק למקום שלישי כדי להיות אלוף. 19 הקפות לסיום התפוצץ הצמיג האחורי-שמאלי שלו. הוא סיים כסגנו של אלן פרוסט (Alain Prost) וזכה בתואר אישיות הספורט של השנה של ה-BBC. ב-1987 הוא ניצח בשישה מרוצים, כולל גרנד פרי בריטי שבו מחק פיגור של 28 שניות מנלסון פיקה (Nelson Piquet) תוך 30 הקפות, ואז נגמר לו הדלק בהקפת השחרור; תאונה במקצה הדירוג בסוזוקה (Suzuka) גרמה לו לזעזוע מוח בעמוד השדרה וסיימה את עונתו. פיקה זכה בתואר וכינה זאת "ניצחון של אינטליגנציה על טיפשות" – אותו פיקה שכינה את מנסל "טמבל חסר השכלה" והעליב את אשתו, וחזר בו רק תחת איום משפטי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →האריה (Il Leone)
אחרי שנת 1988 אומללה עם מנוע ג'אד V8 (Judd V8) חלש – שני סיומים בארבעה-עשר מרוצים, שניהם על הפודיום – עבר מנסל לפרארי (Ferrari) כנהג האחרון שאנצו פרארי (Enzo Ferrari) בחר אישית. הטיפוזי (tifosi) כינו אותו il leone, האריה. הוא ניצח בהופעת הבכורה שלו בברזיל ב-1989 במסלול שלא אהב, והיה האדם הראשון שניצח בגרנד פרי במכונית בעלת תיבת הילוכים חצי-אוטומטית. כשלים בתיבת ההילוכים ופסילה בקנדה הרסו את השאר. ב-1990, כשותף של האלוף המשולש אלן פרוסט, ששלט בנאמנות הקבוצה, הוא ניצח פעם אחת בפורטוגל והודיע על פרישתו בבוז.
1992
וויליאמס החזירה אותו ב-1991 בתנאים שלו: מעמד של נהג מספר אחד ללא עוררין, ערבויות בכתב מרנו (Renault) ואלף (Elf), ו-4.6 מיליון ליש"ט לשנה, מה שהפך אותו לספורטאי בעל השכר הגבוה ביותר בבריטניה. הוא ניצח בחמישה מרוצים וסיים שני לאיירטון סנה (Ayrton Senna) – סיומת שלישית במקום השני.
בשנה שלאחר מכן הסכר נפרץ. מנסל פתח את 1992 עם חמישה ניצחונות רצופים, הישג שלא הושווה עד מייקל שומאכר (Michael Schumacher) ב-2004. הוא עבר את השיא הבריטי של ג'קי סטיוארט (Jackie Stewart) שעמד על 27 ניצחונות עם הניצחון ה-28 שלו בסילברסטון. בגרנד פרי ההונגרי, הסבב ה-11, מקום שני הבטיח את התואר – המרוצים המעטים ביותר שנדרשו מאז החל לוח השנה של 16 המרוצים. הוא ניצח בתשעה מרוצים, אז שיא, ולקח 14 עמדות זינוק ראשונות מתוך 16 אירועים, שיעור הצלחה של 87.5% שאף אחד לא שבר מאז. הוא גם הרעיב וייבש את עצמו לפני שקילות רשמיות כדי להגיע חצי קילו מתחת לחברו לקבוצה ריקרדו פטרזה (Riccardo Patrese). תואר אישיות הספורט של השנה של ה-BBC בפעם השנייה הגיע לאחר מכן, מה שהפך אותו לאחד מארבעה זוכים בלבד במספר פעמים.
הוא מעולם לא נהג שוב עבור וויליאמס. פטריק הד (Patrick Head) אמר שמנסל לחץ יד על הארכה לשנתיים ואז דרש יותר כסף; מנסל אמר שהקבוצה הסתירה שהיא מחתימה את פרוסט. הוא הודיע על פרישתו לפני הגרנד פרי האיטלקי עם 31 ניצחונות, 32 זינוקים מהפול פוזישן, 30 הקפות מהירות, 59 פודיומים ו-429 נקודות.
אמריקה, והקאמבק
הוא חתם ב-ניומן/האס (Newman/Haas) לעונת ה-CART של 1993 לצד מריו אנדרטי (Mario Andretti), השיג פול פוזישן וניצח בהופעת הבכורה בסרפרס פרדייז (Surfers Paradise) – הרוקי הראשון אי פעם שעשה זאת – וניצח בחמישה מרוצים, כולל מרוץ 200 מייל בניו המפשייר ביום הולדתו ה-40 לאחר שהוביל בחלק גדול מהאינדיאנפוליס 500. תואר זה הפך אותו לאדם היחיד אי פעם שהחזיק באליפויות הפורמולה 1 ואליפויות הנהגים האמריקאיות בגלגלים חשופים בו-זמנית. פסק הדין של אנדרטי היה פחות נדיב: "אני מניח שאם רוני פטרסון (Ronnie Peterson) היה בן הזוג הטוב ביותר שהיה לי אי פעם, נייג'ל מנסל היה הגרוע ביותר."
וויליאמס החזירה אותו אחרי מותו של סנה ב-1994, ושילמה בערך 900,000 ליש"ט למרוץ. בגיל 41 הוא ניצח בגמר באדלייד, כשהוא מקדים בדירוג את שני המתמודדים לתואר בתנאי גשם. תקופה קצרה ואומללה במקלרן (McLaren) ב-1995 הסתיימה אחרי שני מרוצים.
מדוע נייג'ל נקרא גאון
הכישרון של מנסל היה פיזי ומזגי, לא אינטלקטואלי, והשיא תומך בקריאה הזו ולא סותר אותה. העקיצה של פיקה על "אינטליגנציה על פני טיפשות" נחתה כי היא נתנה שם למה שכולם חצי-האמינו בו: מנסל לא היה אסטרטג בתבנית של פרוסט. מה שהיה לו במקום זאת היה סבילות חריגה לסיכון וכאב ואינסטינקט שליטה במכונית שאפשר לו לשאת מהירות במקום שהנתונים אמרו לו לא לעשות זאת. שחרור מבית חולים עם צוואר שבור כדי להתחרות שלושה שבועות לאחר מכן אינו אומץ כמטפורה; זהו הבדל מדיד באופן שבו מערכת עצבים אחת עונה לסכנה. שיא הפול פוזישן שלו ב-1992 – 14 מתוך 16, 87.5%, ללא תחרות עשורים לאחר מכן – הוא הראיה הסטטיסטית הטהורה ביותר למהירות הקפה בודדת גולמית שהספורט ייצר.
מקרה הנגד אמיתי. הייתה לו המכונית המהירה ביותר ב-1992, בעונה שבה העליונות הייתה מבנית, ואחת-עשרה השנים הקודמות שלו הניבו שלוש סיומות כסגן ואנטי-מוניטין של הרס קמפיינים משלו עקב חוסר סבלנות. טקס ההתייבשות לפני השקילות נקרא כמו חרדה לא פחות מחישוב. אף אחד בספורט המוטורי לא קורא למנסל הוגה דעות. מה שהם קוראים לו, ומה שהטיפוזי כינו אותו, הוא il leone: ספורטאי שהגאונות שלו, אם המילה חלה, טמונה בסירוב למגבלות שגופו, מכונותיו וגילו המשיכו להתעקש עליהן.
מורשת
מנסל נכנס להיכל התהילה הבינלאומי של הספורט המוטורי ב-2005 ולהיכל התהילה של הספורט המוטורי של אמריקה ב-2006, זכה בגביע הזיכרון על שם הות'ורן (Hawthorn Memorial Trophy) שבע פעמים, לקח את מדליית הזהב של ה-RAC ב-1993 ופרס ESPY ב-1994, ומונה לקצין (OBE) ומאוחר יותר למפקד (CBE) במסדר האימפריה הבריטית בכיבוד השנה החדשה 2012 על שירותים לאנשים צעירים. בשנת 2015 נקרא עיקול באוטודרומו הרמנוס רודריגז (Autódromo Hermanos Rodríguez) על שמו. הוא התחרה בלה מאן (Le Mans) בשנת 2010 עם בניו ליאו וגרג – שלישיית האב ובניו הראשונה במכונית אחת – והתרסק עם זעזוע מוח כה חמור שהוא לא יכול היה לזהות את משפחתו. הוא בנה מחדש את מוחו על ידי לימוד קסמים, והצטרף למועדון הקסמים (Magic Circle). לגמרי באופיו.