מיכאיל בוטביניק: המהנדס שתיעש את השחמט
ולדימיר קראמניק, שלימד אותו ואחר כך הפך בעצמו לאלוף עולם, הפיק את המשפט השימושי ביותר שנכתב אי פעם על מורו הוותיק: "הקריירה השחמטית של בוטביניק הייתה דרך של גאון, למרות שהוא לא היה גאון." זו לא הייתה עלבון. זו הייתה הערכה הנדסית, ובוטביניק — שהחזיק בתואר דוקטור בהנדסת חשמל ובילה את חייו המקצועיים במערכות כוח — היה מזהה את המחמאה הקבורה בה.
נבסקי פרוספקט
הוא נולד ב-17 באוגוסט 1911 בקואוקאלה, אז בדוכסות הגדולה של פינלנד וכיום רפינו בסנט פטרסבורג. הוריו היו יהודים רוסים שמקצועותיהם — אביו מויסי טכנאי שיניים, אמו שיפרה רבינוביץ' רופאת שיניים — זיכו את המשפחה בזכות לחיות מחוץ לתחום המושב, על נבסקי פרוספקט עצמו. הוא תיאר את הרכבו שלו בדיוק אופייני: "אני יהודי בדם, רוסי בתרבות, סובייטי בחינוך." הוא היה אתאיסט. בשנת 1935 התחתן עם גאיאנה אננובה, בלרינה בבולשוי; בתם אולגה נולדה ב-1942 בפרם.
ילד מנצח את קפבלנקה
הוא למד את המשחק בסתיו 1923, בגיל שתים-עשרה, וזכה באליפות בית הספר שלו באותו חורף. בשנת 1925, בגיל שלוש-עשרה, הוא התיישב בתערוכה סימולטנית נגד אלוף העולם חוסה ראול קפבלנקה — וניצח. שנתיים לאחר מכן הוא העפיל לאליפות ברית המועצות כמתחרה הצעיר ביותר שלה וזכה בתואר אמן. בינתיים הוא למד: התקבל למחלקה למתמטיקה באוניברסיטת לנינגרד ב-1928, עבר למחלקה האלקטרומכנית של המכון הפוליטכני בלנינגרד, קיבל את התואר בהנדסה ב-1931, מועמד למדעים ב-1937 ודוקטורט ב-1951 — האחרון שבהם בעודו מולך כאלוף העולם בשחמט.
האלוף הסובייטי
הוא זכה באליפות ברית המועצות הראשונה שלו ב-1931 בגיל עשרים עם 13.5/17, חזר על כך ב-1933, ולקח ארבע נוספות (1939, 1944, 1945, 1952). הוא פרץ בינלאומית ב-1935, כשהוא חולק את המקום הראשון במוסקבה עם סאלו פלור ומסרב לתואר רב-אמן שהוצע לו במקום. הוא סיים שני לקפבלנקה במוסקבה 1936, ואז חלק איתו את המקום הראשון בנוטינגהאם מאוחר יותר באותה שנה, בלתי מנוצח — שעבורו העניקה לו מדינת סטלין את אות הכבוד. לפני הסיבוב האחרון במוסקבה 1935 הציע הפקיד ניקולאי קרילנקו שאיליה רבינוביץ' יפסיד בכוונה כדי להעניק לו את המקום הראשון; בוטביניק סירב, ואמר שבמקרה כזה "אני בעצמי אשים כלי ב-prise ואתפטר."
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חמש-עשרה שנים, והחוק שנשא את שמו
מלחמת העולם השנייה עלתה לו בשנותיו הטובות ביותר; הוא הפך לאלוף בגיל שלושים ושבע. כשפיד"ה ארגנה את טורניר אליפות העולם ב-1948 ברחבי האג ומוסקבה כדי למלא את התואר שהתפנה עקב מותו של אלכסנדר אלכין, הוא זכה בו עם 14/20, שלוש נקודות הפרש, והפך לאלוף העולם השישי. בשנת 1950 הוא היה בין מקבלי תואר רב-אמן של פיד"ה.
מה שבא אחר כך היה בעל צורה יוצאת דופן. הוא סיים בתיקו את הגנתו ב-1951 נגד דוד ברונשטיין ואת הגנתו ב-1954 נגד וסילי סמיסלוב, ושמר על התואר בשתי הפעמים תחת הכלל המועדף על האלוף. ב-1957 הפסיד לסמיסלוב 9.5–12.5 וב-1958 ניצח במשחק החוזר 13–8. ב-1960 הפסיד למיכאיל טל 8.5–12.5 וב-1961 ניצח במשחק החוזר 13–8, והפך בגיל חמישים לאדם המבוגר ביותר שזכה במשחק אליפות עולם של פיד"ה. סעיף הגומלין שפעמיים החזיר אותו כונה חוק בוטביניק. ב-1963 טיגראן פטרוסיאן לקח את התואר 12.5–9.5, ופיד"ה ביטלה את זכות הגומלין. בין 1954 ל-1964 הוא גם עגן שש מדליות זהב אולימפיות סובייטיות רצופות, כשהוא צובר 54.5/73.
מהנדס, חלוץ מחשבים
הוא מעולם לא נטש את המקצוע השני. הוא הוצב בארגון אספקת חשמל בפרם במהלך המלחמה, זכה במסדר אות הכבוד על עבודה בתחנות כוח באוראל, הצטרף למכון המחקר לאנרגיה חשמלית במוסקבה ב-1956 ופרסם את מכונות סינכרוניות לא-סינכרוניות ב-1960. משנות ה-50 הוא היה חלוץ בשחמט ממוחשב, דחה כוח גס לטובת "חיפוש סלקטיבי" — אלגוריתמים המיישמים עקרונות שחמט אנושיים כדי לגזום את עץ המהלכים — ובנה את תוכנית PIONEER, אותה יישם הן על שחמט והן על תכנון תחזוקת תחנות כוח. הוא הציג את החשיבה ב-מחשבים, שחמט ותכנון לטווח ארוך (1970) ו-מחשבים בשחמט (1984), ואוניברסיטת פרארה העניקה לו תואר דוקטור לשם כבוד במתמטיקה על כך בספטמבר 1991.
בית הספר
בשנת 1963 הקים בית ספר משלו בתוך מערכת האימון הסובייטית, ודרכו עברו שלושה אלופי עולם לעתיד — אנטולי קרפוב, גארי קספרוב וולדימיר קראמניק — יחד עם אלכסיי שירוב, ולדימיר אקופיאן ויאן אלווסט. שיקול דעתו לא היה חסין מטעויות: על קרפוב הצעיר אמר, "לילד אין מושג בשחמט." על קספרוב הצעיר אמר, "עתיד השחמט נמצא בידיים של הצעיר הזה," וקספרוב כינה מאוחר יותר את מה שנלמד: הכנה, מחקר וחדשנות. פוליטית הוא היה קומוניסט נאמן עם נטייה עקשנית, שהציע רפורמות כלכליות לממשלה הסובייטית ב-1960 בניגוד למדיניות המפלגה, וב-1976 התחמק ממכתב קולקטיבי המגנה את העריק ויקטור קורצ'נוי על ידי התעקשות לכתוב משלו — זכות שהפקידים סירבו לה, ולכן שמו מעולם לא הופיע.
מדוע מיכאיל מכונה גאונה
פסק הדין של קראמניק הוא נקודת ההתחלה הכנה ויש לקחת אותו כפשוטו: הקריירה הייתה דרך של גאון, האיש לא היה כזה. לבוטביניק לא היה לא את הראייה הדמונית של טל ולא את הבהירות חסרת המאמץ של קפבלנקה. מה שהיה לו היה ההבנה, עשורים לפני כל אחד אחר, שניתן לייצר כוח שחמטי ולא רק להחזיק בו. המערכת שלו — אימון גופני מתון, רפרטואר פתיחות צר במכוון שנותח עד תשישות, הערות על המשחקים שלו ושל יריביו, פרסום ההערות הללו כדי שאחרים יצודו את טעויותיו עבורו, לימוד שיטתי של חולשות היריבים, והערכה עצמית ללא רחמים — היא המקור להכנה מקצועית מודרנית. הוא התייחס לעצמו כאל מכשיר שיש לנפות ממנו באגים, הרגל המחשבה של מהנדס הכותב דוקטורט על מכונות סינכרוניות. רובן פיין שפט ב-1976 שהוא עמד בראש עולם השחמט או קרוב אליו מ-1933 עד 1963, טווח שהושווה רק על ידי לסקר ושטייניץ, והשיטה הוכחה כניתנת להעברה: שלושה אלופי עולם יצאו מהכיתה שלו.
טיעון הנגד ברור באותה מידה. הוא הפסיד במשחקי תואר ב-1957 וב-1960 ונשאר אלוף רק בגלל שסעיף גומלין שזכה לכינוי על שמו נתן לו ניסיון שני. הוא זכה בתואר בגיל שלושים ושבע, אחרי מלחמה שהסירה דור של יריבים. והתלמיד הגדול ביותר שלו סירב לקרוא לו גאון. הוא היה משהו נדיר יותר: האיש שהבין שניתן להחליף גאונות בעבודה.
מורשת
הוא פרש מתחרות ב-1970 ומת במוסקבה מסרטן הלבלב ב-5 במאי 1995. וריאציית בוטביניק של הסלאבית למחצה עדיין נושאת את שמו, כמו גם תפיסה שלמה של מה ששחמטאי מקצועי עושה בין משחקים. כל רב-אמן שמגיע כעת ללוח עם מסד נתונים, משטר אימון ותיק על היריב עובד בתוך מערכת שמהנדס חשמל מלנינגרד בנה בשנות ה-30.