הקול האחרון שנקלט במקליט הטיסה של מעבורת החלל צ'לנג'ר (Challenger) במהלך משימה STS-51-L היה של מייקל ג'. סמית', ששימש כטייס המעבורת. המשימה הסתיימה באסון 73 שניות לאחר ההמראה, כאשר כלי השיט התפרק בגובה של 48,000 רגל, מה שהוביל לאובדנם של כל שבעת אנשי הצוות שהיו על סיפונו.
הכשרה צבאית ושירות אווירי
סמית', שנולד בבופור (Beaufort), קרוליינה הצפונית, בשנת 1945, סיים את לימודיו באקדמיה הימית של ארצות הברית (United States Naval Academy) בשנת 1967. לאחר מכן השלים תואר שני במדעים בהנדסת אווירונאוטיקה מבית הספר ללימודים מתקדמים של הצי (Naval Postgraduate School) בשנת 1968. בעקבות אימוני הטיסה שלו בבסיס האווירי הימי קינגסוויל, טקסס, הוא קיבל את כנפי הטיס שלו במאי 1969. הוא שירת כמדריך בפיקוד אימוני הסילון המתקדמים לפני שהצטרף לטייסת תקיפה 52. במהלך מלחמת וייטנאם, הוא השתתף במבצע ליינבייקר (Operation Linebacker) בעת שהוצב על סיפון נושאת המטוסים יו-אס-אס קיטי הוק (USS Kitty Hawk).
קריירה כטייס ניסוי
בשנת 1974 סיים סמית' את לימודיו בבית הספר לטייסי ניסוי של הצי האמריקני (U.S. Naval Test Pilot School). תפקידו הבא במינהלת ניסויי מטוסי התקיפה בבסיס נאס פטוקסנט ריבר (NAS Patuxent River) כלל בחינת מערכות הנחיה של טילי שיוט ושל מטוס ה-A-6E TRAM. מאוחר יותר חזר לבית הספר לטייסי ניסוי כדי לשרת כמדריך במשך 18 חודשים. לפני שנבחר לתוכנית האסטרונאוטים, הוא שירת כקצין תחזוקה ומבצעים בטייסת תקיפה 75, וביצע שני הפלגות בים התיכון על סיפון ה-יו-אס-אס סרטוגה (USS Saratoga). במהלך הקריירה שלו, הוא הטיס 28 סוגים שונים של כלי טיס אזרחיים וצבאיים וצבר 4,867.7 שעות טיסה.
שירות בנאס"א ומשימה אחרונה
סמית' הצטרף לתוכנית האסטרונאוטים במאי 1980, ומילא תפקידים שכללו מפקד במעבדת שילוב האוויוניקה של המעבורת וסגן מפקד חטיבת הפעולות האוויריות. כטייס הצ'לנג'ר בטיסה STS-51-L, סמית' יועד למשימות עתידיות, כולל STS-61-I. בעקבות האסון בכף קנוורל (Cape Canaveral), חוקרים גילו כי מספר מתגים חשמליים בלוח הימני של סמית' הוזזו ממצבי השיגור שלהם. מתגים אלו דרשו משיכה כלפי חוץ כנגד נעילות קפיציות, מה שמעיד על ניסיון ידני של סמית' להחזיר את החשמל לתא הטייס לאחר שהתא נפרד מהמעבורת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עיטורים ומורשת
סמית' הועלה לאחר מותו לדרגת קפטן, ותרומותיו הוכרו באמצעות פרסים רבים, כולל מדליית השירות המצוין של נאס"א (NASA Distinguished Service Medal) בשנת 1986 ומדליית הכבוד של הקונגרס לחלל (Congressional Space Medal of Honor) בשנת 2004. הוא גם החזיק בצלב התעופה המצוין (Distinguished Flying Cross) ובמדליות אוויר שונות. שמו מונצח בשדה התעופה מייקל ג'. סמית' בבופור, וקתדרה בבית הספר ללימודים מתקדמים של הצי במונטריי, קליפורניה, מוקדשת לזכרו. הוא קבור בבית הקברות הלאומי ארלינגטון (Arlington National Cemetery).
עובדות מהירות
- נולד: 1945, בופור, קרוליינה הצפונית - נפטר: 1986, כף קנוורל, פלורידה - השכלה: האקדמיה הימית של ארצות הברית; בית הספר ללימודים מתקדמים של הצי - דרגה צבאית: קומנדר - סך שעות טיסה: 4,867.7 שעות - משימה אחרונה: STS-51-L - מקום קבורה: בית הקברות הלאומי ארלינגטון
שאלות שקוראים שואלים
### איזו עדות קיימת בנוגע לרגעים האחרונים של הצוות?
חקירות חשפו כי שלושה ערכות חמצן אישיות למילוט (Personal Egress Air Packs) הופעלו, כולל אלו של סמית', ג'ודית רזניק ואליסון אוניזוקה, מה שמעיד על כך שאנשי הצוות היו בחיים לאחר שהתא נפרד מהמעבורת.
### האם סמית' ניסה לשלוט במעבורת לאחר הפיצוץ?
כן. מתגים חשמליים בלוח הימני שלו, שכללו נעילות מגן, נמצאו כשהם מוזזים ממצבי השיגור שלהם, מה שמצביע על כך שסמית' ניסה להחזיר את החשמל לתא הטייס במהלך הנפילה.