מרטין היינריך קלפרוט
מרטין היינריך קלפרוט (Martin Heinrich Klaproth; 1 בדצמבר 1743 – 1 בינואר 1817) היה כימאי גרמני. הוא הוכשר ועבד במשך רוב חייו כרוקח, ועבר בשנותיו המאוחרות לאוניברסיטה. חנותו הפכה לבית המרקחת השני בגודלו בברלין, ולמרכז המחקר הכימי האומנותי הפורה ביותר באירופה.
קלפרוט היה מסיסטמטיקאים העיקריים של הכימיה האנליטית, וממציא עצמאי של הכימיה האנליטית הכמותית (גרבימטריה). תשומת לבו לפרטים וסירובו להתעלם מחריגות בתוצאות הובילו לשיפורים בשימוש במכשור. הוא היה דמות מרכזית בהבנת הרכבם של מינרלים ובאפיון יסודות. קלפרוט גילה את האורניום (1789) ואת הזירקוניום (1789). הוא היה מעורב גם בגילוי או בגילוי משותף של טיטניום (1795), סטרונציום (1793), צריום (1803), וכרום (1797) ואישר את הגילויים הקודמים של טלוריום (1798) ו בריליום (1798).
קלפרוט היה חבר ומנהל באקדמיה למדעים של ברלין. הוא זכה להכרה בינלאומית כחבר בחברה המלכותית בלונדון, במכון של צרפת (Institut de France), ובאקדמיה המלכותית השוודית למדעים.
קריירה
קלפרוט נולד בורניגרודה (Wernigerode). הוא היה בנו של חייט, ולמד בבית הספר הלטיני בורניגרודה במשך ארבע שנים.
במשך רוב חייו עסק במקצוע הרוקחות. בשנת 1759, כשהיה בן 16, החל חניכות בקודלינבורג (Quedlinburg). בשנת 1764 הפך לשוליה. הוא הוכשר בבתי מרקחת בקודלינבורג (1759–1766); הנובר (1766–1768, עם אוגוסט הרמן ברנדה); ברלין (1768); ודנציג (1770).
בשנת 1771 חזר קלפרוט לברלין כדי לעבוד עבור ולנטין רוזה האב (Valentin Rose the Elder) כמנהל עסקיו. לאחר מותו של רוזה, עבר קלפרוט את הבחינות הנדרשות כדי להפוך למנהל בכיר. בעקבות נישואיו בשנת 1780, עלה בידו לרכוש עסק משלו, ה-Apotheke zum Baren. בין השנים 1782 ו-1800 פרסם קלפרוט 84 מאמרים המבוססים על מחקרים שנערכו במעבדת בית המרקחת שלו. חנותו הייתה האתר הפורה ביותר למחקרים כימיים אומנותיים באירופה באותה עת.
החל משנת 1782, הוא שימש כמעריך רוקחות עבור ועדת הבחינות של ה-Ober-Collegium Medicum. בשנת 1787 מונה קלפרוט למרצה לכימיה בארטילריה המלכותית הפרוסית.
בשנת 1788 הפך קלפרוט לחבר ללא שכר באקדמיה למדעים של ברלין. בשנת 1800 הפך למנהל בשכר של האקדמיה למדעים של ברלין. הוא מכר את בית המרקחת ועבר לאקדמיה, שם שכנע את האוניברסיטה לבנות מעבדה חדשה. עם השלמתה בשנת 1802, העביר קלפרוט את הציוד ממעבדת בית המרקחת שלו למבנה החדש. כאשר נוסדה אוניברסיטת ברלין בשנת 1810, הוא נבחר להיות פרופסור לכימיה.
הוא מת בברלין ביום השנה החדשה בשנת 1817.
תרומות
כעובד מדויק ומצפוני, קלפרוט עשה רבות לשיפור ולמיסוד התהליכים של הכימיה האנליטית והמינרלוגיה. הערכתו לחשיבות השיטות הכמותיות הובילה אותו להפוך לאחד התומכים המוקדמים ביותר בתורתו של לבואזיה (Lavoisierian) מחוץ לצרפת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קלפרוט היה הראשון שגילה את האורניום, וזיהה אותו תחילה בטורברניט (torbernite), אך ביצע את רוב מחקרו עליו עם המינרל פיצבלנדה (pitchblende). ב-24 בספטמבר 1789 הוא הכריז על גילויו בפני האקדמיה המלכותית הפרוסית למדעים בברלין. הוא גם גילה את הזירקוניום בשנת 1789, כשהוא מפריד אותו בצורה של "האדמה" שלו, זירקוניה, תחמוצת ZrO2. קלפרוט ניתח צורה צבעונית של המינרל שנקראה "היקינתון" מציילון. הוא נתן ליסוד החדש את השם זירקוניום על בסיס שמו הפרסי "zargun", שפירושו צבע זהב.
קלפרוט אפיין את האורניום והזירקוניום כיסודות נפרדים, אם כי לא עלה בידו לבודד אותם.
קלפרוט גילה באופן עצמאי את הצריום (1803), יסוד אדמה נדירה, בערך באותו זמן שבו גילו אותו ינס יאקוב ברצליוס (Jöns Jacob Berzelius) ווילהלם היזינגר (Wilhelm Hisinger), בחורף של 1803.
ויליאם גרגור (William Gregor) מקורנוול היה הראשון שזיהה את היסוד טיטניום בשנת 1791, כשהסיק בצדק שמצא יסוד חדש בעפרת אילמניט (ilmenite) מעמק מנצ'ן. הוא הציע את השם "מנצ'ניט", אך גילויו לא זכה לתשומת לב רבה. קלפרוט אישר את נוכחותה של תחמוצת של יסוד לא ידוע בעפרת רוטיל (rutile) מהונגריה בשנת 1795. קלפרוט הציע את השם "טיטניום". מאוחר יותר נקבע כי מנצ'ניט וטיטניום הם אותו יסוד, משני מינרלים שונים, ושמו של קלפרוט אומץ.
קלפרוט הבהיר את הרכבם של חומרים רבים שהיו ידועים עד אז בצורה לא מושלמת, כולל תרכובות של היסודות שהוכרו אז כחדשים: טלוריום, סטרונציום וכרום.
הכרום התגלה בשנת 1797 על ידי לואי ניקולה ווקלן (Louis Nicolas Vauquelin) והתגלה באופן עצמאי בשנת 1798 על ידי קלפרוט ועל ידי טוביאס לוביץ (Tobias Lowitz), במינרל מהרי אורל. קלפרוט אישר את מעמדו העצמאי של הכרום כיסוד.
קיומו של הטלוריום הוצע לראשונה בשנת 1783 על ידי פרנץ-יוסף מילר פון רייכנשטיין (Franz-Joseph Mueller von Reichenstein), מהנדס מכרות אוסטרי שבחן דגימות זהב מטרנסילבניה. הטלוריום התגלה גם באופן עצמאי על ידי ההונגרי פאל קיטאיבל (Pál Kitaibel) בשנת 1789. מילר שלח חלק מהמינרל שלו לקלפרוט בשנת 1796. קלפרוט בודד את החומר החדש ואישר את זיהוי היסוד החדש טלוריום בשנת 1798. הוא נתן קרדיט למילר כמגלה שלו, והציע שהמתכת הכבדה תיקרא "טלוס" (tellus), שפירושו בלטינית 'אדמה'.
בשנת 1790 קבעו אדייר קרופורד (Adair Crawford) וויליאם קרויקשנק (William Cruickshank) כי המינרל סטרונציאניט (strontianite), שנמצא ליד סטרונשיאן בסקוטלנד, שונה ממינרלים המבוססים על בריום. קלפרוט היה אחד מכמה מדענים שהיו מעורבים באפיון תרכובות ומינרלים של סטרונציום. קלפרוט, תומאס צ'ארלס הופ (Thomas Charles Hope), ו ריצ'רד קירואן (Richard Kirwan) חקרו ודיווחו באופן עצמאי על התכונות של סטרונציאניט, הכנת תרכובות של סטרונציום, והבחנתם מאלה של בריום. בספטמבר 1793 פרסם קלפרוט מאמר על הפרדת סטרונציום מבריום, וב-1794 על הכנת תחמוצת סטרונציום והידרוקסיד סטרונציום. בשנת 1808, המפרי דייווי (Humphry Davy) היה הראשון שהצליח לבודד את היסוד הטהור.
לואי ניקולה ווקלן דיווח על קיומו של יסוד חדש המשותף לאזמרגד ולבריל בשנת 1798, והציע שהוא ייקרא "גלוסין". קלפרוט אישר את נוכחותו של יסוד חדש, והיה מעורב בוויכוח ממושך ומתמשך על שמו בכך שהציע את השם "בריליה". היסוד בודד לראשונה בשנת 1828, באופן עצמאי על ידי פרידריך וולר (Friedrich Wöhler) ואנטואן בוסי (Antoine Bussy). רק בשנת 1949 החליט ה-IUPAC באופן בלעדי לטובת השם בריליום.
קלפרוט פרסם רבות, ואסף מעל 200 מאמרים משלו ב-Beiträge zur chemischen Kenntnis der Mineralkörper (5 כרכים, 1795–1810) וב-Chemische Abhandlungen gemischten Inhalts (1815). הוא גם פרסם Chemisches Wörterbuch (1807–1810), וערך מהדורה מתוקנת של ה-Handbuch der Chemie של פ. א. ק. גרן (1806).
אוסף המינרלים שלו, שהכיל את הדגימות המקוריות לניתוחיו וכלל 4828 פריטים בסוף חייו, נרכש על ידי אוניברסיטת ברלין לאחר מותו וכיום הוא שוכן במוזיאון להיסטוריה של הטבע בברלין (Museum für Naturkunde Berlin).
קלפרוט הפך לחבר חוץ בחברה המלכותית של לונדון בשנת 1795, וחבר חוץ באקדמיה המלכותית השוודית למדעים בשנת 1804. הוא היה שייך גם למכון של צרפת (Institut de France).
מכתש קלפרוט (Klaproth) על הירח נקרא על שמו.
בשנת 1823, הבוטנאי קארל זיגיסמונד קונת' (Carl Sigismund Kunth) פרסם סוג של צמחים פורחים (השייך למשפחת הלוסיימיים), ממרכז אמריקה בשם Klaprothia לכבודו.
בנו יוליוס (Julius) היה מזרחן מפורסם.
עבודות
- Beiträge zur Chemischen Kenntniss der Mineralkörper . כרך 1–5 . רוטמן, ברלין 1795–1810 מהדורה דיגיטלית על ידי הספרייה האוניברסיטאית והמדינתית של דיסלדורף
- Chemisches Wörterbuch . כרך 1–9 . ווס, ברלין 1807–1819 מהדורה דיגיטלית על ידי הספרייה האוניברסיטאית והמדינתית של דיסלדורף
- Chemische Abhandlungen gemischten Inhalts . ניקולאי, ברלין [ו.א.] 1815 מהדורה דיגיטלית על ידי הספרייה האוניברסיטאית והמדינתית של דיסלדורף