ג'ורג' דה הוושי
ג'ורג' צ'ארלס דה הוושי (George Charles de Hevesy; נולד בשם ג'רג' בישיץ (György Bischitz); בהונגרית: הוושי ג'רג' קארוי (Hevesy György Károly); בגרמנית: גאורג קארל פון הוושי (Georg Karl von Hevesy); 1 באוגוסט 1885 – 5 ביולי 1966) היה רדיוכימאי הונגרי וחתן פרס נובל לכימיה, אשר זכה בפרס בשנת 1943 על תפקידו המרכזי בפיתוח סמנים רדיואקטיביים לחקר תהליכים כימיים, כגון חילוף חומרים בבעלי חיים. הוא היה גם שותף לגילוי היסוד הפניום.
ביוגרפיה
### שנים מוקדמות
הוושי ג'רג' נולד בבודפשט, הונגריה, למשפחה עשירה ובעלת תואר אצולה ממוצא יהודי-הונגרי, החמישי מבין שמונת ילדיהם של לאיוש בישיץ והברונית אוגניה (ג'ני) שוסברגר (שקיבלה תואר אצולה בשם "דה טורניה"). סביו משני צדדי המשפחה כיהנו כנשיאי הקהילה היהודית בפשט. ג'ורג' גדל בבודפשט וסיים את לימודיו בתיכון בשנת 1903 בגימנסיה הפיאריסטית. שם המשפחה שונה ב-1904 להוושי-בישיץ, והוושי שינה את שמו שלו מאוחר יותר.
דה הוושי החל את לימודי הכימיה שלו באוניברסיטת בודפשט למשך שנה, ובבית הספר הטכני הגבוה (Technische Hochschule) בשרלוטנבורג (כיום האוניברסיטה הטכנית של ברלין) למשך מספר חודשים, אך עבר לאוניברסיטת פרייבורג. שם פגש את לודוויג גטרמן. בשנת 1906, החל את עבודת הדוקטורט שלו תחת הנחייתו של גאורג פרנץ יוליוס מאייר, וקיבל את התואר בפיזיקה בשנת 1908. בשנת 1908 הוצעה להוושי משרה ב-ETH ציריך שבשוויץ, אך מכיוון שהיה בעל אמצעים, יכול היה לבחור את סביבת המחקר שלו. הוא עבד תחילה עם פריץ הבר בקרלסרוהה שבגרמניה, ולאחר מכן עם ארנסט רתרפורד במנצ'סטר שבאנגליה, שם פגש גם את נילס בוהר. לאחר שחזר לביתו בבודפשט, מונה לפרופסור לכימיה פיזיקלית בשנת 1918. בשנת 1920 השתקע בקופנהגן.
### מחקר
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בשנת 1922 היה דה הוושי שותף לגילוי (יחד עם דירק קוסטר) של היסוד הפניום (72Hf) (מהמילה הלטינית Hafnia שפירושה "קופנהגן", עיר מגוריו של נילס בוהר). הטבלה המחזורית של מנדלייב משנת 1869 סידרה את היסודות הכימיים במערכת לוגית, אך היה חסר יסוד כימי בעל 72 פרוטונים. הוושי החליט לחפש יסוד זה על בסיס המודל האטומי של בוהר. המוזיאון המינרלוגי של נורווגיה וגרינלנד בקופנהגן סיפק את החומר למחקר. הקלטות ספקטרום הרנטגן האופייניות שבוצעו מהדגימה הצביעו על נוכחותו של יסוד חדש. התיאור המקובל שנוי במחלוקת על ידי מנסל דייוויס ואריק סרי, המייחסים את התחזית שהיסוד 72 יהיה יסוד מעבר לכימאי צ'ארלס ברי.
בתמיכה כספית מקרן רוקפלר, הוושי חווה שנה פורייה מאוד. הוא פיתח את שיטת הניתוח באמצעות פלואורסצנציית רנטגן, וגילה את קרינת האלפא של סמריום. כאן הוא החל את השימוש באיזוטופים רדיואקטיביים בחקר תהליכים מטבוליים של צמחים ובעלי חיים, על ידי מעקב אחר כימיקלים בגוף באמצעות החלפת חלק מהאיזוטופים היציבים בכמויות קטנות של איזוטופים רדיואקטיביים. בשנת 1923 פרסם הוושי את המחקר הראשון על השימוש בעופרת רדיואקטיבית טבעית כסמן רדיואקטיבי למעקב אחר ספיגה והולכה בשורשים, בגבעולים ובעלים של פול (Vicia faba), הידוע גם כפול רחב. מאוחר יותר, בשנת 1943, עבודה זו על סימון רדיואקטיבי זיכתה את הוושי בפרס נובל לכימיה.
בשנת 1924 חזר הוושי לפרייבורג כפרופסור לכימיה פיזיקלית. בשנת 1930 עבר לאוניברסיטת קורנל באית'קה כמרצה במסגרת תוכנית בייקר. בשנת 1934, לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, חזר למכון של נילס בוהר באוניברסיטת קופנהגן. בשנת 1936 המציא את שיטת ניתוח הפעלה נייטרונית. בשנת 1943 נמלט לסטוקהולם (שוודיה הייתה נייטרלית במהלך המלחמה), שם היה שותף במכון למחקר בכימיה אורגנית. בשנת 1949 נבחר לפרופסור פרנקי באוניברסיטת גנט. לאחר פרישתו נותר שותף מדעי פעיל באוניברסיטת סטוקהולם.
מלחמת העולם השנייה ולאחריה
לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, מקס פון לאוה וג'יימס פרנק שלחו את מדליות פרס נובל מזהב שלהם לדנמרק כדי להגן עליהן מהחרמה על ידי הנאצים. לאחר הפלישה הנאצית לדנמרק, עובדה זו העמידה אותם בסכנה; באותה עת היה זה לא חוקי להוציא זהב מגרמניה, ואילו היה מתגלה כי לאוה ופרנק עשו זאת, הם היו עלולים לעמוד לדין. כדי למנוע זאת, דה הוושי העלים את המדליות על ידי המסתן במי מלך והנחת התמיסה שהתקבלה על מדף במעבדתו במכון נילס בוהר בקופנהגן. לאחר המלחמה חזר ומצא את התמיסה ללא פגע, ושיקע את הזהב מתוך החומצה. אגודת נובל יצקה מחדש את המדליות תוך שימוש בזהב שהושב והחזירה אותן לשני החתנים.
עד שנת 1943, קופנהגן לא הייתה עוד בטוחה עבור מדען יהודי, ודה הוושי נמלט לשוודיה, שם עבד באוניברסיטת סטוקהולם עד שנת 1961. בסטוקהולם התקבל דה הוושי במחלקה לכימיה על ידי הפרופסור השוודי יליד גרמניה וחתן פרס נובל הנס פון אוילר-שלפין, שנותר פרו-גרמני מובהק לאורך כל המלחמה. למרות זאת, דה הוושי ופון אוילר-שלפין שיתפו פעולה במאמרים מדעיים רבים במהלך המלחמה ולאחריה.
בזמן שהותו בסטוקהולם, קיבל דה הוושי את פרס נובל לכימיה. מאוחר יותר הוא נבחר כחבר באקדמיה השוודית המלכותית למדעים וקיבל את מדליית קופלי, עליה היה גאה במיוחד. דה הוושי הצהיר: "הציבור חושב שפרס נובל לכימיה הוא הכבוד הגבוה ביותר שמדען יכול לקבל, אך לא כך הוא. ארבעים או חמישים קיבלו פרסי נובל בכימיה, אך ישנם רק עשרה חברים זרים באקדמיה השוודית המלכותית, ורק שניים קיבלו את מדליית קופלי." (בוהר היה השני). הוא קיבל את פרס אטומים לשלום בשנת 1958 על שימושו בדרכי שלום באיזוטופים רדיואקטיביים.
חיי משפחה ומוות
דה הוושי נישא לפיא ריס בשנת 1924. לזוג היו בן אחד ושלוש בנות, שאחת מהן (אוגני) נישאה לנכדו של חתן פרס נובל השוודי סוונטה ארהניוס. דה הוושי נפטר בשנת 1966 בגיל שמונים ונקבר בפרייבורג. לבקשת משפחתו, הועלו עצמותיו לקבורה במקום הולדתו בבודפשט בבית הקברות קרפשי בשנת 2001. הוא פרסם בסך הכל 397 מסמכים מדעיים, אחד מהם היה הרצאת הזיכרון על שם בקרל-קירי, שבה העלה זיכרונות מקריירות של חלוצי הרדיוכימיה.
ב-10 במאי 2005 הוקמה מעבדת הוושי במעבדה הלאומית ריסו לאנרגיה בת-קיימא, כיום האוניברסיטה הטכנית של דנמרק, DTU Nutech. היא נקראה על שמו של ג'ורג' דה הוושי כאבי עקרון הסמן האיזוטופי ביוזמתו של המנהל הראשון של המעבדה, פרופ' מיקאל ינסן.