ג'ורג' אמיל פאלאדה
ג'ורג' אמיל פאלאדה (George Emil Palade) (הגייה רומנית: [ˈdʒe̯ordʒe eˈmil paˈlade]; 19 בנובמבר 1912 – 7 באוקטובר 2008) היה ביולוג תא רומני-אמריקאי. בשנת 1974 הוענק לו פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה יחד עם אלבר קלוד וכריסטיאן דה דוב. הפרס הוענק לו על חידושיו במיקרוסקופיית אלקטרונים ובפרקציונציה של תאים, שביחד הניחו את היסודות לביולוגיה מולקולרית של התא המודרנית, כאשר התגלית הבולטת ביותר היא הריבוזומים של הרשתית האנדופלזמית – אותם תיאר לראשונה בשנת 1955.
פאלאדה קיבל גם את המדליה הלאומית למדעים של ארה"ב במדעי הביולוגיה על "תגליות חלוציות של שורה של מבנים בסיסיים ומאורגנים ביותר בתאים חיים" בשנת 1986, וקודם לכן נבחר לחבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב בשנת 1961. בשנת 1968 הוא נבחר כחבר כבוד של החברה המיקרוסקופית המלכותית ובשנת 1984 הפך לחבר זר בחברה המלכותית.
השכלה וחיים מוקדמים
ג'ורג' אמיל פאלאדה נולד ב-19 בנובמבר 1912 ביאשי, רומניה. אביו של פאלאדה היה פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת יאשי ואמו הייתה מורה בתיכון. פאלאדה קיבל את תואר הדוקטור לרפואה (M.D.) שלו בשנת 1940 מבית הספר לרפואה קרול דבילה (Carol Davila) בבוקרשט.
קריירה ומחקר
פאלאדה היה חבר סגל באוניברסיטת בוקרשט עד שנת 1946, אז נסע לארצות הברית כדי לבצע מחקר פוסט-דוקטורט. בעת שסייע לרוברט צ'יימברס במעבדה לביולוגיה של אוניברסיטת ניו יורק, הוא פגש את פרופסור אלבר קלוד. מאוחר יותר הצטרף לקלוד במכון רוקפלר למחקר רפואי.
בשנת 1952 הפך פאלאדה לאזרח ארה"ב. הוא עבד במכון רוקפלר (1958–1973), והיה פרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל (1973–1990) ובאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו (1990–2008). באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו (UCSD), פאלאדה היה פרופסור לרפואה במינוי תושב (אמריטוס) במחלקה לרפואה תאית ומולקולרית, וכן דיקן לעניינים מדעיים (אמריטוס) בבית הספר לרפואה בלה הויה, קליפורניה.
בשנת 1970 הוענק לו פרס לואיזה גרוס הורוביץ מאוניברסיטת קולומביה, יחד עם רנאטו דולבקו (זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1975) "על תגליות הנוגעות לארגון התפקודי של התא שהיוו אירועים משמעותיים בהתפתחות הביולוגיה המודרנית של התא", הקשורות למחקרו הקודם שבוצע במכון רוקפלר למחקר רפואי. הרצאת הנובל שלו, שנישא ב-12 בדצמבר 1974, נשאה את הכותרת: "היבטים תוך-תאיים של תהליך הפרשת החלבונים", ופורסמה ב-1992 על ידי קרן פרס נובל. הוא נבחר כחבר כבוד של האקדמיה הרומנית בשנת 1975. הוא קיבל את פרס "לוח הזהב" (Golden Plate Award) של האקדמיה האמריקאית להישגים בשנת 1975. בשנת 1981 הפך פאלאדה לחבר מייסד של המועצה התרבותית העולמית. בשנת 1985 הפך לעורך המייסד של כתב העת Annual Review of Cell and Developmental Biology. בשנת 1988 נבחר גם לחבר כבוד של האקדמיה האמריקאית-רומנית לאמנויות ומדעים (ARA).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פאלאדה היה ראש המחלקה הראשון לביולוגיה של התא באוניברסיטת ייל. כיום, הקתדרה לביולוגיה של התא בייל נקראת על שמו: "פרופסור ג'ורג' פאלאדה".
פאלאדה היה ידוע בתמיכתו ובחונכותו למדענים צעירים, ועמיתיו ראו אותו מעורב באופן קבוע עם סטודנטים לתארים מתקדמים בכנסים, והוא עודד גישות ניסיוניות חדשניות שבדרך כלל היו נתפסות כלא שגרתיות. כולל השימוש במיקרוסקופיית אלקטרונים במחקר של מסלול ההפרשה.
במכון רוקפלר למחקר רפואי השתמש פאלאדה במיקרוסקופיית אלקטרונים כדי לחקור את הארגון הפנימי של מבנים תאיים כגון ריבוזומים, מיטוכונדריה, כלורופלסטים, מערכת גולג'י ואחרים. תגליתו החשובה ביותר נעשתה תוך שימוש באסטרטגיה ניסויית הידועה כאנליזת "פעימה-מרדף" (pulse-chase). בניסוי זה הצליחו פאלאדה ועמיתיו לאשר השערה קיימת כי קיים מסלול הפרשה וכי הרשתית האנדופלזמית המחוספסת ומערכת גולג'י מתפקדות יחד.
הוא התמקד בגופיפי וייבל-פאלאדה (Weibel-Palade bodies) (אברון אחסון ייחודי לאנדותל, המכיל את פקטור פון וילברנד וחלבונים שונים) אותם תיאר יחד עם האנטומיסט השוויצרי אוולד ר. וייבל (Ewald R. Weibel).
הוא היה חבר באגודה האמריקאית לאנטומיה.
### עמיתיו של פאלאדה וגישתו בשנות ה-60
להלן קטע תמציתי מתוך האוטוביוגרפיה של פאלאדה המופיעה במסמכי פרס נובל:
> בשנות ה-60 המשכתי את העבודה על תהליך ההפרשה תוך שימוש במקביל או בזו אחר זו בשתי גישות שונות. הראשונה התבססה אך ורק על פרקציונציה של תאים, ופותחה בשיתוף פעולה עם פיליפ סיקוביץ, לואיס ג'ואל גרין, קולווין רדמן, דייוויד סבטיני ויוטאקה טאשירו; היא הובילה לאפיון גרגרי הזימוגן ולגילוי הפרדת תוצרי ההפרשה בחלל הציסטרנלי של הרשתית האנדופלזמית. הגישה השנייה התבססה בעיקר על רדיואוטוגרפיה, וכללה ניסויים בבעלי חיים שלמים או בפרוסות לבלב שבוצעו בשיתוף פעולה עם לוסיין קארו ובמיוחד עם ג'יימס ג'יימיסון. סדרת מחקרים זו הניבה חלק ניכר מהרעיונות הנוכחיים שלנו על סינתזה ועיבוד תוך-תאי של חלבונים לייצוא. סקירה ביקורתית של קו מחקר זה מוצגת בהרצאת הנובל.
יש לציין גם כי פרס נובל לכימיה הוענק בשנת 2009 לוונקטרמן רמאקרישנן, תומאס א. סטייץ ועדה יונת "על מחקרים על מבנה ותפקוד הריבוזום", שהתגלה על ידי ג'ורג' אמיל פאלאדה.
חיים אישיים
הוא נישא לאירינה מלאקסה (Irina Malaxa) (נולדה ב-1919, בתו של התעשיין ניקולאה מלאקסה) ב-12 ביוני 1941. לזוג היו שני ילדים: ג'ורג'יה (נולדה ב-1943) ותאודור (נולד ב-1949). לאחר מות אשתו ב-1969, נישא פאלאדה למרילין פרקוואר (Marilyn Farquhar), ביולוגית תא באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.