לודוויג גורנסון: הצליל של הפיצוץ
כריסטופר נולאן (Christopher Nolan) הראה למלחין שלו גרסה מוקדמת של הסרט אופנהיימר (Oppenheimer), שבה הניסויים הגרעיניים הושגו באופן מעשי, עם חומרי נפץ אמיתיים וללא עריכה ממוחשבת. תגובתו של לודוויג גורנסון לא נגעה לנושאים או למבנה. "רציתי שהמוזיקה תישמע ככה", הוא אמר, "כי זה היה מראה שמעולם לא חוויתי קודם לכן". הפסקול שנולד מההנחיה הזו זיכה אותו בפרס האוסקר השני שלו, חמש שנים לאחר הראשון, והותיר אותו במרחק פרס טוני אחד מתואר EGOT לפני גיל ארבעים.
קרוי על שם בטהובן
הוא נולד בשוודיה ב-1 בספטמבר 1984, לאב מורה לגיטרה שוודי ואם חנות פרחים פולנייה; שמו הפרטי היה מחווה של אמו לבטהובן. הוא למד בקולג' המלכותי למוזיקה בסטוקהולם, ובשנת 2007 עבר ללוס אנג'לס עבור תוכנית הלחנה לסרטים וטלוויזיה של אוניברסיטת דרום קליפורניה. עבודתו המוקדמת בתעשייה כללה סיוע למלחין תיאודור שפירו (Theodore Shapiro) בסרטים כמו השטן לובשת פראדה (The Devil Wears Prada) — המסלול הרגיל לכניסה לתחום, שאחריו עקב בצורה רגילה.
קומיוניטי, וראפר שאף אחד עוד לא פגש
מה שלא היה רגיל הוא מה שעשה לאחר מכן. על סט הצילומים של הסיטקום קומיוניטי (Community) הוא פגש את השחקן דונלד גלובר (Donald Glover), שבנה בשקט זהות שנייה כראפר צ'יילדיש גמבינו (Childish Gambino). גורנסון הפיק את כל ארבעת האלבומים של צ'יילדיש גמבינו — Camp, Because the Internet, "Awaken, My Love!" ואת יורשו — והיה מרכזי בהפקה של "This Is America", שזכה בפרס הגראמי להקלטת השנה ב-2019. הוא עבד גם עם ריהאנה, אדל, קנדריק לאמאר וג'סטין טימברלייק, ותרם לכתיבת שירים לאלבום 30 של אדל.
זה חשוב כי זה כמעט חסר תקדים. הלחנת פסקולים תזמורתיים והפקת היפ-הופ חדשנית הן תעשיות נפרדות עם מערכות כישורים נפרדות וחדרים נפרדים. גורנסון פעל בצמרת של שתיהן בו-זמנית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →השותפות עם קוגלר
באוניברסיטת דרום קליפורניה הוא פגש את הבמאי ראיין קוגלר (Ryan Coogler), ושניהם עובדים יחד מאז: תחנת פרוטווייל (Fruitvale Station, 2013), הספין-אוף של רוקי - קריד (Creed, 2015), קריד 2, הפנתר השחור (Black Panther, 2018) והפנתר השחור: ואקאנדה לנצח (Black Panther: Wakanda Forever, 2022).
הפנתר השחור הוא המקום שבו השיטה הפכה גלויה. במקום להוסיף טעם אפריקאי מעל תזמורת גיבורי-על סטנדרטית, גורנסון שילב כלי נגינה וטכניקות נגינה אפריקאיות מסורתיות בתוך הדקדוק האמיתי של הפסקול. התנגדותו המוצהרת לחלופה היא בוטה בצורה יוצאת דופן עבור מלחין עובד: "דרך קלה תהיה לקנות את ספריית הדגימות ההודית. אבל יש כל כך הרבה יותר שאתה יכול לעשות בעצמך". הרגל המחקר שלו כולל הקלטות שטח, ראיונות ולימוד לפני שנכתב תו אחד. הפסקול זכה בפרס האוסקר ובפרס גלובוס הזהב בשנת 2019.
המנדלוריאן, טנט, אופנהיימר
בשנת 2020 הוא זכה בפרס האמי על הלחנת הסדרה המנדלוריאן (The Mandalorian) של דיסני+, שהנושא המרכזי שלה — קו של חלילית מעל כלי הקשה, שנכנס לזיכיון שמוגדר על ידי כלי הנשיפה של ג'ון ויליאמס — היה פעולה של תעוזה משמעותית. הוא עבד לראשונה עם נולאן על טנט (Tenet, 2020), ולאחר מכן על אופנהיימר (2023).
תהליך העבודה על אופנהיימר הוא החלון הברור ביותר לאופן שבו הוא עובד. הוא בנה את הפסקול ממנגינה של שלושה תווים וקו בס פשוט. נולאן הציע את הכינור כקולו של אופנהיימר עצמו; גורנסון הסכים, בנימוק ש"זה יכול לגעת במיתרי הלב שלך או להרתיח את דמך או להקפיא אותו", והקליט את חלקי הכינור האינטימיים עם אשתו, הכנרת האמריקאית סרינה מקיני (Serena McKinney), קרוב מספיק כדי לקלוט את נשימתה. לואיס שטראוס קיבל נבל, למסתורין. קיטי אופנהיימר קיבלה פסנתר — שנים-עשר אקורדים והשתיקות שביניהם. מכיוון שנולאן לא משתמש במוזיקה זמנית, גורנסון כתב בערך שעתיים של מוזיקה לפני תחילת הצילומים, והמוזיקה הזו נכנסה לעריכה עצמה. סקציית מיתרים בת ארבעים ושישה נגנים של התזמורת הסימפונית של הוליווד מנגנת אולי שבעים עד שמונים אחוז ממה שנשמע. עבור רצף השימוע בקונגרס, נולאן ביקש קטע דוחף של עשרים וחמש דקות, שקוצץ מאוחר יותר לחמש עשרה. רקיעות רגליים מצאו את דרכן לתוך התזמור.
מדוע לודוויג מכונה גאון
הגרסה החזקה ביותר של הטענה נוגעת לרוחב הפס ולגוון הצליל. רוב המלחינים יורשים פלטה; גורנסון בונה אחת לכל פרויקט, והבנייה היא ההלחנה. הוא מקליט כלים אמיתיים לתוך סינתיסייזר מודולרי כדי ליצור צלילים שאינם קיימים אחרת, מסרב לספריות דגימות מוכנות מראש מתוך עיקרון, ומתייחס למחקר — נסיעות, ראיונות, הקלטות שטח — כאל שלב הלחנה ולא כאנקדוטה לערכת עיתונות. כתיבת שעתיים של מוזיקה לאופנהיימר לפני שצולמה פריים אחד היא העדות החזקה ביותר הקיימת: הלחנה לפי תסריט ולא לפי תמונה מסירה את רשת הביטחון שרוב מלחיני הסרטים עובדים מעליה. החומרה מגבה זאת. שני פרסי אוסקר, פרס גראמי להקלטת השנה, פרס אמי — שלוש מארבע רגלי ה-EGOT, בשתי תעשיות שכמעט לעולם לא חולקות כוח אדם.
טיעון הנגד ראוי למקום שווה. הוא בתחילת דרכו, ולא ניתן לשפוט גוף עבודה שהורכב במשך כעשור בדרך שבה ניתן לשפוט יצירה של חיים שלמים. הלחנת סרטים היא מלאכת שירות: הפסקולים של הפנתר השחור ואופנהיימר אינם ניתנים להפרדה מהסרטים של קוגלר ונולאן, והרעיונות שעיצבו אותם — הכינור כאופנהיימר, הפיצוצים המעשיים — הגיעו בחלקם מהבמאים. "גאון" הוא תואר הלוואי הסטנדרטי של עונת הפרסים והוא מיושם על כולם. התיאור של גורנסון את עצמו צנוע משמעותית: "אני חושב שאני מאזין די טוב", הוא אמר ל-NPR, "אולי די טוב בלהקשיב להם ולהצליח לתרגם את זה לתווים". זהו תיאור של שירות יוצא דופן, לא של חזון יחיד, וזה כנראה התיאור האמיתי יותר.
מה צופן העתיד
הוא נמצא במרחק פרס טוני אחד מתואר ה-EGOT והוא צעיר מספיק כדי שהשאלה אינה אם יגיע לשם אלא מה יעשה לאחר מכן. מה שהוא כבר שינה הוא ההנחה שמלחין סרטים שייך למסורת אחת: האיש שהפיק את "This Is America" כתב גם את קטעי המיתרים שנושאים את ניסוי טריניטי. השילוב הזה לא היה קיים במקצוע לפני שהוא הוכיח שזה אפשרי, והמלחינים שבאים אחריו מתחנכים בעולם שבו הוא אפשרי.