לסלי צ'ונג: הקול והפנים של תור הזהב של עיר
בהופעה ב-1997 בהיכל הונג קונג (Hong Kong Coliseum), שר לסלי צ'ונג את "הירח מייצג את ליבי" והקדיש אותו, מול אלפי אנשים, לאמו ולדאפי טונג (Daffy Tong) — גבר. זו הייתה אחת הפעמים הראשונות שכוכב משמעותי בשפה הסינית יצא מהארון בפומבי. כשמת, לאחר שקפץ מהקומה ה-24 של מלון מנדרין אוריינטל ב-1 באפריל 2003, עשרות אלפים הפרו את אזהרות הנסיעה בשל מגפת הסארס כדי להגיע לטקס האזכרה שלו.
הצעיר מבין עשרה
צ'ונג קווק-ווינג (Cheung Kwok-wing) נולד ב-12 בספטמבר 1956, בקאולון שבהונג קונג הבריטית, הצעיר מבין עשרה ילדים במשפחת האקה ממעמד הביניים. אביו, צ'ונג ווט-הוי (Cheung Wut-hoi), היה חייט ידוע שבין לקוחותיו נמנו אלפרד היצ'קוק, מרלון ברנדו וקארי גרנט, אך צ'ונג תיאר תחושת ריחוק רגשי ממנו; מאוחר יותר אמר שבילדותו לא היה "שום דבר ששווה לזכור" מלבד הקשר הקרוב עם סבתו, שמותה השפיע עליו קשות בבית הספר היסודי. לאחר לימודים בבית הספר רוזאריהיל (Rosaryhill) בהונג קונג, נשלח בגיל שתים-עשרה לבית הספר אקלס הול (Eccles Hall School) ליד נוריץ', אנגליה, שם התקשה בלימודים אך הצטיין באנגלית והתאהב בקולנוע ובמוזיקה מערביים. הוא בחר בשם האנגלי "לסלי" על שם השחקן לסלי הווארד, כי אהב שהוא יכול להתאים לגבר או לאישה. הוא המשיך ללימודי ניהול טקסטיל באוניברסיטת לידס אך נטש את התואר ב-1976 כשסבל אביו משבץ, וחזר להונג קונג לעבוד, לזמן קצר, כאיש מכירות של ליוויס.
התחלה לא מבטיחה
קריירת הבידור שלו החלה במאי 1977, כשנכנס לתחרות השירה האסייתית של רשת RTV וסיים במקום השני בתחרות של הונג קונג כששר את "American Pie", מה שהקנה לו חוזה לשלוש שנים ב-RTV ועסקה עם חברת התקליטים פולידור (Polydor Records). בתחילה זה לא הלך טוב: ההקלטות המוקדמות שלו נמכרו גרוע ומבקרים זלזלו בקולו — תקופה שכינה מאוחר יותר "מלאה ביאוש ובמכשולים".
השינוי הגיע לאחר שחתם ב-Capital Artists ב-1982. סינגל גרסת כיסוי, "הרוח נושבת", החיה את סיכויו המסחריים, ושיר הדאנס "מוניקה" מ-1984 הפך ללהיט שכבש את המצעדים והסיט את הקנטופופ מהבלדות הסנטימנטליות המסורתיות שלו. סדרה של תקליטי פלטינה הגיעה במהלך העשור, כולל Summer Romance (1987), שנמכר ביותר מ-350,000 עותקים והפך להוצאת הקנטופופ הנמכרת ביותר באותה שנה, מה שביסס אותו כ"מלוכה הבלתי מעורערת" של הז'אנר. הוא הודיע על "פרישה" ממוזיקה ב-1989, שחתם בסדרה של 33 הופעות פרידה סולד-אאוט בהיכל הונג קונג, לפני שהיגר לוונקובר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מקנטופופ לקאן
צ'ונג החל לשחק ב-1978 ובילה שנים בתפקידי נוער משניים לפני שמועמדות לפרס השחקן הטוב ביותר ב-1983 עבור "נומד" (Nomad) אותתה על כישרון משחק אמיתי. פריצת הדרך הקולנועית שלו בכל אסיה הגיעה דרך הבמאי ג'ון וו (John Woo), שליהק אותו לסרט "מחר טוב יותר" (A Better Tomorrow, 1986) כשוטר צעיר הקרוע בין חובתו לבין אחיו העבריין, תפקיד שלצד "סיפור רוח רפאים סיני" (A Chinese Ghost Story, 1987), הפך אותו לכוכב ברחבי דרום קוריאה ויפן כמו גם בהונג קונג. השותפות הקולנועית שלו עם הזמרת-שחקנית אניטה מוי (Anita Mui), שהחלה בסרט "רוז'" (Rouge, 1988), הפכה לאגדית; חוקר אחד תיאר את הכימיה ביניהם כ"כוח קסום וחסר תקדים של כריזמה".
המוניטין הבינלאומי של צ'ונג נבנה על שיתופי פעולה עם שניים מהבמאים המוערכים ביותר בקולנוע הסיני. הוא זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרסי הקולנוע של הונג קונג ב-1991 על "ימי פראות" (Days of Being Wild) של וונג קאר-וואי, ואז השיג הכרה עולמית כשגילם שחקן אופרה פקינזית המופיע בדמויות נשיות בסרטו של צ'ן קאיגה (Chen Kaige) "שלום, פילגשי" (Farewell My Concubine, 1993) — הסרט הראשון בשפה הסינית שזכה בפרס דקל הזהב בקאן. לפי הבמאי והתסריטאי, צ'ונג החמיץ במעט את פרס השחקן הטוב ביותר של הפסטיבל כיוון שחבר שופטים טעה וחשב שהוא אישה, והצביע עבורו כ"שחקנית הטובה ביותר". הוא המשיך עם תפקידים הקשורים לקאן בסרטים "ירח מפתה" (Temptress Moon, 1996) ו"שמחים ביחד" (Happy Together, 1997) של וונג, והיה חבר בחבר השופטים של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ב-1998. במהלך קריירה של 26 שנים הוא הופיע ב-56 סרטים והוציא יותר מ-40 אלבומים; ב-2010 רשת CNN כללה אותו ברשימת 25 השחקנים האסייתים הגדולים בכל הזמנים.
יציאה מהארון בפומבי
חזרתו של צ'ונג למוזיקה ב-1995, לאחר שחתם ב-Rock Records, הביאה עמה הצלחה מסחרית וגם כנות אמנותית חדשה: החל מהאלבום "אדום" (Red) מ-1996, עבודתו הפכה למהורהרת יותר ובעלת מאפיינים אנדרוגיניים גלויים. שירו מ-1999 "יד שמאל ויד ימין" ושירו מ-2000 "אני" התפרשו ברחבי העולם כהתייחסות ישירה למיניותו שלו. בראיון מ-1992 הוא כבר אמר: "המוח שלי הוא ביסקסואלי. קל לי לאהוב אישה. קל לי גם לאהוב גבר", והוסיף כי הוא מאמין ש"שחקן טוב צריך להיות אנדרוגיני". מערכת היחסים שלו עם דאפי טונג הוק-טאק (Daffy Tong Hok-tak), בן הסנדקות של אמו, הפכה לפומבית באותה הופעה ב-1997, מה שהפך את צ'ונג לאחד המבצעים הגדולים הראשונים בשפה הסינית שיצא מהארון בפועל. ב-2001, סיבוב ההופעות שלו "תשוקה" (Passion Tour), שכלל חילופי מגדר ועיצוב של ז'אן פול גוטייה (Jean Paul Gaultier), שבר שיאי נוכחות ברחבי אסיה — כולל שש-עשרה הופעות סולד-אאוט רצופות ביפן — אפילו בעודו סופג סיקור עיתונאי עוין בהונג קונג שצ'ונג וסוכנו האשימו מאוחר יותר, בחלקו, בדיכאון שבא בעקבותיו.
מחלה ומוות
אחותו של צ'ונג, אופליה, חשפה מאוחר יותר כי הוא אובחן כסובל מדיכאון קליני שנגרם מ"חוסר איזון כימי במוח", וכי חדירת התקשורת לחייו הפכה את הטיפול הרגיל לקשה — הוא נהג לפגוש את הפסיכיאטר שלו בביתה של אחותו במקום להסתכן בצילום במרפאה. בן זוגו, דאפי טונג, אישר מאוחר יותר שצ'ונג ניסה להתאבד פעם אחת לפני כן, בנובמבר 2002. ב-1 באפריל 2003, צ'ונג מת מהתאבדות, כשקפץ מהקומה ה-24 של מלון מנדרין אוריינטל בהונג קונג; במכתב שהשאיר נכתב בחלקו: "דיכאון! תודה רבה לכל חבריי... השנה הזו הייתה קשה כל כך. אני לא יכול לעמוד בזה יותר... בחיי לא עשיתי שום דבר רע. למה שזה יהיה ככה?" למרות מגפת הסארס ואזהרות הנסיעה הבינלאומיות מפני ביקור בהונג קונג, עשרות אלפים הגיעו לטקס האזכרה והלוויה שלו, כשבין נושאי הארון היו הבמאים צוי הארק (Tsui Hark) וסטנלי קוואן (Stanley Kwan).
מדוע לסלי נחשב לגאון
טענתו של צ'ונג לתואר זה אינה נשענת על תגלית אחת אלא על מנעד אמנותי שלם וחריג בשני תחומים תובעניים בו-זמנית: הוא היה בו-זמנית אחד מכוכבי הקול המגדירים של הקנטופופ ושחקן שהופעותיו ב"שלום, פילגשי" וב"שמחים ביחד" עדיין מצוטטות כטובות ביותר בקולנוע בשפה הסינית. החוקר דאגלס פארקס (Douglas Parkes) כתב ש"לא ניתן להפריז בחשיבותו של צ'ונג לזיכרון התרבותי של הונג קונג העכשווית", וטען שמסלול הקריירה שלו הקביל לעלייתה של העיר עצמה, בעוד פרופסור אנתוני פונג (Anthony Fung) מהאוניברסיטה הסינית של הונג קונג ציין כי "אחרי שנים רבות כל כך, בקושי מצאנו אייקונים חדשים, כוכבי על חדשים שיכולים להגיע לרמת חשיבות כזו". זהו טיעון לגאונות כסינתזה אמנותית ותרבותית כוללת — קול, נוכחות מסך, ונכונות להשתמש בזהותו הציבורית כחומר גלם — ולא כחידוש טכני יחיד.
הטענה הנגדית הכנה היא שצ'ונג עצמו החל כזמר שזכה לביקורות גרועות ולא זכה להצלחה מסחרית, ושאת הופעותיו המוקדמות המבקרים לעגו; שליטתו הסופית נבנתה באמצעות שנים של התמדה לא זוהרת ולא באמצעות גאונות מולדת ומוגמרת, והופעות המסך המפורסמות ביותר שלו עוצבו באופן מהותי על ידי במאים בעלי כישרון יוצא דופן — צ'ן קאיגה וונג קאר-וואי — שאת חזונם הוא שירת לא פחות משיצר אותו.
מורשת
צ'ונג נזכר כדמות מייסדת של הקנטופופ המודרני וכאייקון להט"ב חלוצי ברחבי העולם דובר הסינית; ב-2013 הוא הפך לסלבריטאי העכשווי הראשון שנכנס ל-Cihai, האנציקלופדיה החשובה בסין, ומעריצים ציינו את יום הולדתו באותה שנה בקיפול קרוב לשני מיליון עגורי אוריגמי כמחווה. קונצרטי זיכרון, הנערכים בערך כל חמש שנים מאז 2003, ממשיכים למשוך מעריצים שמעולם לא ראו אותו מופיע בשידור חי.